אישטוואן ברטה (מהנדס)
 | |
| לידה |
22 במאי 1910 בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
10 באפריל 1978 (בגיל 67) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
המכון הטכנולוגי של קרלסרוהה (1933) |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
אישטוואן ברטה (במקור פוכס; בהונגרית: Barta István; בודפשט, 22 במאי 1910 – בודפשט, 10 באפריל 1978) היה מהנדס חשמל יהודי-הונגרי זוכה פרס קושוט (הפרס הממשלתי גבוה בהונגריה, המקביל לפרס ישראל), פרופסור באוניברסיטה, חבר מלא באקדמיה ההונגרית למדעים. תחום מחקרו העיקרי היה עיקרון הפעולה של מקלטי רדיו וטלוויזיה וכן ונושאים אלקטרואקוסטיים. הישגיו בפיתוח טכנולוגיית שידור תמונות הטלוויזיה היו משמעותיים במיוחד. גם עבודתו כמארגן תוכניות חינוך ומדעים משמעותית: הוא היה ראש המחלקה לטלקומוניקציה באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה (1949–1972), חבר מייסד ונשיא (1953–1974) של "האגודה למדעי הטלקומוניקציה בהונגריה".
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]אישטוואן פוכס (ברטה) נולד במשפחה יהודית כבנם של שאנדור ברטה (פוכס) מהנדס, קבלן ויזם בנייה ושל יוזפה בֶּנֶדֶק.[1] הוא עבר את בחינות הבגרות שלו בבית הספר התיכון הריאלי הראשי בויאי ברובע חמש של בודפשט בשנת 1928 ואז החל את השכלתו הגבוהה והיה סטודנט באוניברסיטאות הטכניות של וינה, ברנו וקרלסרוהה. הוא השיג את התואר שלו בהנדסת חשמל ב-1933 ואת הדוקטורט בהנדסה ב-1934 ממכון קרלסרוהה לטכנולוגיה. מ-1934 עד 1938 הוא היה מהנדס תכנון באריקסון הונגריה. אז אריקסון השוודית סגרה את פעילותה בהונגריה וברטה עבר ב-1938 לחברת נורות ליבון וחשמל מאוחדת כמנהל הפיתוח של מעבדת המחקר בתחום הטלוויזיה. לא מצוין דבר על קורותיו בשואה, אלא שמשנת 1945 (אחרי מלחמת העולם השנייה) מונה למנהל המחלקה לתדירויות גבוהות. בין השנים 1948–1949 כיהן כבר בתפקיד המנהל הטכני של חברת הרדיו והחשמל אוריון (באנגלית: Orion Electronics), ובין השנים 1949–1952 היה ראש המחלקה של המכון לחקר התקשורת. הוא גם מונה כמרצה בכיר באוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה ב-1949, שם לימד משנת 1952 עד 1972 והיה ראש המחלקה לטכנולוגיית תקשורת אלחוטית. בין השנים 1957–1960 היה דקאן הפקולטה להנדסת חשמל באוניברסיטה, ובין השנים 1960–1963 היה סגן הרקטור. לאחר מסירת הקתדרה לתקשורת שלו, מ-1972 ועד פרישתו לגמלאות בדצמבר 1974, הוביל את עבודת המחקר במכון החדש לתקשורת אלקטרוניקה כמנהל מייסד של המחלקה לאלקטרוניקה וטלקומוניקציה.
עבודותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברטה עסק בעיקר בעקרון הפעולה ובהיבטים אלקטרואקוסטיים של מקלטי רדיו וטלוויזיה, בנושאים האלקטרוניים של טלוויזיה צבעונית, בפיתוח מגברים ומכשירים חשמליים ובבעיות של טכנולוגיית פולסים.
במהלך שנות לימודיו באוניברסיטה בקרסלרוהה, הוא חקר את הרטט המאולץ החולף (עירור) של מיקרופונים. כמהנדס אריקסון היה מעורב בעיקר בפיתוח של מקלטי רדיו וציוד למדידת תדרי רדיו בשנות ה-30. ביישום של "נורות ליבון וחשמל מאוחדת" היה הראשון בהונגריה שבנה רשת טלוויזיה במעגל סגור והשתתף בפיתוח עקרון הפעולה של שפופרות ריק בגלים אולטרה-קצרים ושל מיקרוגלים. מאוחר יותר, ב-1946, משימתו העיקרית הייתה לקחת חלק בניסויי חברת נורות ליבון וחשמל מאוחדת בהשתקפות הירח בראשות זולטן באי, במהלכם נבנה מכ"ם כדי לפלוט ולקלוט אותות שהוחזרו מהירח. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה תרם תרומה משמעותית ליצירת תעשיית המכשירים החשמליים ההונגרים ולפיתוח הרדיו הציבורי ללא מאתר תחנות (1949). בהמשך הקריירה שלו חקר את סוגיות המעגלים החשמליים של ציוד טלוויזיה, פיתח מקלטי טלוויזיה בשחור-לבן עם שפופרות ואימת בניסוי את התפשטות השידור מעבר לאופק. הוא היה מעורב בהתחלת הייצור התעשייתי של ציוד טלוויזיה ומשנות ה-60 ואילך חקר לעומק את סוגיות האלקטרוניקה של הטלוויזיה הצבעונית.
חבריות והכרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1949 נבחר כחבר נספח של האקדמיה ההונגרית למדעים, בשנת 1976 נבחר לחבר מלא מן המניין והשתתף בעבודת ועדת ההסמכה המדעית, הוא היה יושב ראש המחלקה האלקטרוטכנית וחבר בוועדות המכשור והטלקומוניקציה. בשנת 1949 היה אחד המארגנים והחברים המייסדים הראשיים של האגודה למדעי הטלקומוניקציה, שבפעילותה היה נשיאה בשנים 1953 עד 1974, ולאחר 1974 היה נשיא כבוד. הוא גם לקח חלק בנשיאות התאחדות האגודות הטכניות ומדעי הטבע. בשנת 1967 נבחר כחבר חיצוני של האקדמיה הפולנית למדעים.
פרסים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדרג השני פרס קושוט ב-1957 על ספר הלימוד שלו, מכשירי רדיו ומגברים, שפורסם ב-1956.
- זכה פעמיים בפרס טיבדאר פושקאש עם ההכרה הטכנית הגבוהה ביותר (1960, 1975).
- העובד המצטיין (1948),
- עובד המצטיין בחינוך (1959)
- דרגת הזהב של הצטיינות בעבודה (1965, 1970).
כתביו העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Elektroncsövek: A Budapesti Műszaki Egyetem villamosmérnökhallg. részére. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951.
- Rádióvételtechnika. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951.
- Televízió. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951.
- Bevezetés a gyengeáramú mérésekbe. Budapest: Tankönyvkiadó. 1951.
- A távolbalátás alapjai I–III. Budapest: Felsőoktatási Jegyzetellátó. 1953. (עם זולטאן בראט)
- Központi televíziós jelkeltő generátor: Szinkrongenerátor. Budapest: Mérnöki Továbbképző Intézet. 1954.
- Képfelvevő és képvisszaadó katódsugárcsövek. Budapest: Mérnöki Továbbképző Intézet. 1954.
- Rádiókészülékek és erősítők: Egyetemi tankönyv. Budapest: Tankönyvkiadó. 1956.
- Híradástechnika. Budapest: Terra. 1964. 512 o. (עם לאסלו קוזמה)
הנצחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פסל חזה שלו נחנך בנובמבר 2010 בבניין ה-IT של אוניברסיטת בודפשט לטכנולוגיה ולכלכלה.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Ki kicsoda: Életrajzi lexikon magyar és külföldi személyiségekről, kortársainkról. Budapest: Kossuth. 1975. 51. o. (מהו מי? לקסיקון ביוגרפי)
- Dr. Barta István. Híradástechnika, 6. sz. (1978) 2. o. (טכניקת קומוניקציה)
- Bognár Géza: Barta István 1910–1978. Magyar Tudomány, LXXXV. évf. 10. sz. (1978) 786–787. o. (המדע ההונגרי - ד"ר אישטוואן ברטה)
- Magyar életrajzi lexikon III: Kiegészítő kötet (A–Z). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1981. 54. o. ISBN 963-05-2500-3 (לקסיקון ביוגרפי הונגרי. עורכת ראשית אגנש קניירש כרך השלמה. 1981)
- Kossuth-díjasok és Állami Díjasok almanachja 1948–1985. Szerk. Darvas Pálné, Klement Tamás, Terjék József. Budapest: Akadémiai. 1988. 280. o. ISBN 963-05-4420-2 (האלמנך של זוכי פרס קושוט ופרס המדינה)
- Magyar nagylexikon III. (Bah–Bij). Főszerk. Élesztős László, Rostás Sándor. Budapest: Akadémiai. 1994. 310. o. ISBN 963-05-6821-7 (הלקסיקון ההונגרי הגדול)
- Magyarország a XX. században IV.: Tudomány – Műszaki és természettudományok. Főszerk. Kollega Tarsoly István. Szekszárd: Babits. 1999. 59., 102., 267., 270. o. (הונגריה במאה ה-20)
- Új magyar életrajzi lexikon I. (A–Cs). Főszerk. Markó László. Budapest: Magyar Könyvklub. 2001. 457. o. ISBN 963-547-414-8 (לקסיקון ביוגרפי חדש)
- A Magyar Tudományos Akadémia tagjai 1825–2002 I. (A–H). Főszerk. Glatz Ferenc. Budapest: MTA Társadalomkutató Központ. 2003. 100–101. o. (חברי האקדמיה ההונגרית למדעים 1825–2002)
