אוסקר בלומנר

אוסקר בלומנר
Oscar Bluemner
לידה	21 ביוני 1867; פרנצלאו, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה
התאבד	12 בינואר 1938 (בגיל 70); מסצ'וסטס, ארצות הברית
תחום יצירה	ציור
הושפע על ידי	אלפרד סטיגליץ

אוסקר בלומנר (בגרמנית: Oscar Bluemner;‏ 21 ביוני 1867 – 12 בינואר 1938) היה צייר אמריקני, יליד גרמניה.^[1]

ראשית החיים

בלומנר נולד כפרידריך יוליוס אוסקר בלומנר בפרנצלאו, גרמניה, ב-21 ביוני 1867. הוא למד ציור ואדריכלות באקדמיה המלכותית לעיצוב בברלין.

בלומנר עבר לשיקגו בשנת 1893, שם היה פרילנסר כשרטט בתערוכה הקולומביאנית העולמית. לאחר סיומה, הוא ניסה למצוא עבודה בשיקגו. בשנת 1901 עבר להתגורר בעיר ניו יורק, שם גם לא הצליח למצוא עבודה קבועה. בשנת 1903 הוא יצר את העיצוב הזוכה עבור בית המשפט ברונקס בורו בניו יורק,^[2] אם כי את הקרדיט קיבל מייקל ג'יי גרווין. השערורייה שהתעוררה סביב עניין זה הפילה את נשיא הרובע לואי האפן בגין שחיתות והונאה.

ציור

בשנת 1908 פגש בלומנר את אלפרד סטיגליץ, שהציג בפניו את החידושים האמנותיים של האוונגרד האירופי והאמריקאי. ב-1910 החליט בלומנר להמשיך לעסוק בציור במשרה מלאה ולא באדריכלות.

הוא הציג בתערוכת הארמורי 1913. לדבריו, תרומתם של האמריקנים לא תואמת את זו של האירופאים מכיוון שתהליך הבחירה האמריקאי משקף יריבות ופשרות ולא שיפוט נכון, וכתוצאה מכך נוצרת "שיטה של דוגמאות אנטגוניסטיות". ואז בשנת 1915 ערך לו שטיגליץ תערוכת יחיד בגלריה שלו. למרות השתתפותו בכמה תערוכות, כולל תערוכות יחיד, במשך עשר השנים הבאות בלומנר לא הצליח למכור ציורים רבים וחי עם משפחתו כמעט בעוני.^[2]

הוא יצר ציורים עבור פרויקט האמנויות הפדרליות בשנות השלושים.

חיים מאוחרים יותר

לאחר מות אשתו בשנת 1926, עבר בלומנר לדרום בריינטרי, מסצ'וסטס. משם בשנת 1932 הוא תרם מכתב לדיון מתמשך ב"ניו יורק טיימס" בשאלה "מהי אמנות אמריקאית?". הוא כתב:^[3]

אמריקה מוכרת את הנעליים, המכונות, קופסאות שמורים וכדומה באירופה ובכל רחבי העולם לא משום שיש להן סגנון אמריקאי או עטופות בדגל אמריקה, אלא פשוט מפני שהן טובות. כך גם הצרפתים מייצאים את ציוריהם ואת אמצעי המניעה שלהם, והגרמנים מייצאים כרוב כבוש, כי הדברים האלה, כל אחד מהם, הם הטובים ביותר. באיכות, לאומנות, כתכונת גזע, אינה אומרת דבר: כימיה, אסטרונומיה או הנדסה אינם נמדדים בשום מקום בהיבט לאומי כלשהו, וגם לא דברים גבוהים יותר כמו דת או פילוסופיה.
הבה, כאן, נעשה ציור פרוגרסיבי והטוב ביותר, כל אחד כפי שהוא יכול לעשות, ונשאל רק: מה ומתי הציור טוב במובן הביקורתי ... איך העם יכול להסכים מה זה סגנון אמריקאי, אם הציירים עצמם בעבודתם לא מסכימים לגבי מהו ציור אמריקאי אמיתי. אין דבר מבוזה יותר, או מגוחך באומנות, והרסני יותר מאשר פטריוטיות, שהיא מסווה דק לרווחים.
באופן אידיאלי, אמנות, טהורה, היא של כלל האנושות ולא של שום מדינה. האמנים האמיתיים הראשונים, תמיד ובכל מקום, היו יבואנים או מהגרים שהביאו איתם את האור. אל גרקו, היה מהגר ... התריס נגד המלומדים הספרדים ... אנו מכנים כעת את עבודתו ספרדית יותר מזו של בני דורו המקומיים. ובאותו מובן, העתיד לא יצליח להחתים את עבודתנו כאמריקאית באופן מיוחד מפני שהצייר חי כאן. הוא לא הכניס שום מחשבה מודעת בדבר מוצאו האמריקאי, ורק שוקל שיקולים אמנותיים של זמנו.. בהתאם לאיכות שהוא עשוי לצייר.

לבלומנר הייתה תערוכת יחיד מצליחה בשנת 1935 בגלריה מארי הרימן בעיר ניו יורק. בניו יורק טיימס נכתב:^[4] "... תמונות מדהימות אלה בונות הרמוניות ומקצבים התלויים ככלל באמירה פשוטה. כאן אנו לא מוצאים אף אחד מהצלילים שהשתמשו אמנים אחרים בהצגת מוזיקה חזותית. בלומנר מסתמך על השפעתו באקורדים מהודרים....בהחלט יש משהו בסגנון הקריאה החדש, הנועז, הזה".

בלומנר התאבד ב-12 בינואר 1938.^[5]

מורשת

אוניברסיטת סטטסון מחזיקה ביותר מ-1,000 יצירות מיצירותיו של אוסקר בלומנר שהורישה ביתו ורה בלומנר קובה ב-1997.

לעיתים קרובות התעלמו ממנו בחייו, אך כעת מוכר בלומנר כ"שחקן מפתח" ביצירת המודרניזם האמנותי האמריקני, עם עמיתים ידועים יותר כמו ג'ורג'יה אוקיף וג'ון מרין.

בשנת 2013 הציג המוזיאון לאמנות מונטקלייר בניו ג'רזי תערוכה של עבודותיו של בלומנר המתארות את נופיה ואזורי התעשייה של פטרסון, שצוירה בין השנים 1910–1917.

ציור שמן של בלומנר, "אשליה של ערבה", ניו ג'רזי (1915) נמכר בכריסטי'ס, ניו יורק, תמורת 5,346,500 דולר ב-30 בנובמבר 2011.