לדלג לתוכן

אוליבר סטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אוליבר סטון
Oliver Stone
סטון בכנס קומיק-קון, 2016
סטון בכנס קומיק-קון, 2016
לידה 15 בספטמבר 1946 (בן 78)
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה William Oliver Stone עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות מ-1971 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
בן או בת זוג סאן-ג׳ונג ג׳ונג (1996–?) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שון סטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 3 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
http://www.oliverstone.com
פרופיל ב-IMDb
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אוליבר סטון (במרכז) עם נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדס דה קירשנר (משמאל) במהלך צילומי סרטו הדוקומנטרי "דרומית לגבול", 2009

ויליאם אוליבר סטוןאנגלית: William Oliver Stone; נולד ב-15 בספטמבר 1946) הוא קולנוען אמריקאי ותאורטיקן קונספירציה אוטואנטישמי.[1] זכה להצלחה אדירה בזכות סרטיו הביוגרפיים ובזכות סרטים אחרים ואף זכה ב-3 פרסי אוסקר, בעיקר על סרטו "פלאטון" והוא אף זכה להצלחה ניכרת בזכות יצירות הדוקומנטריים שלו בטלוויזיה. סרטיו הרבים עוסקים בפרשיות פוליטיות אמריקאיות שנויות במחלוקת.

מאז תחילת פעילותו ב-1973 זכה סטון לתדמית של אחד הקולנוענים הגדולים בכל הזמנים בתעשיית הקולנוע, אך גם של אחד הקולנוענים השנויים במחלוקת.

סטון, 1987

סטון נולד בניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית. אביו היה יהודי-אמריקאי ואמו קתולית-צרפתייה, אך הוא עצמו חונך כנוצרי-אפיסקופלי.

החל ללמוד באוניברסיטת ייל, אך עזב כעבור שנה ועבד כמורה בבית ספר בדרום וייטנאם וכאיש צוות באוניית סוחר. בשנת 1967 התגייס לצבא ארצות הברית, עבר הכשרה כלוחם בחיל הרגלים, שובץ באוגדת החי"ר ה-25 ובהמשך בדיוויזיית הפרשים הראשונה (מוטסת), ולחם במלחמת וייטנאם. סטון נפצע פעמיים במהלך שירותו וזכה באותות כוכב הארד בעבור גבורה בשדה הקרב ובלב הארגמן הניתן על פציעה בעת לחימה. לשירותו הצבאי השפעה גדולה על יצירתו הקולנועית.

לאחר שחרורו מהצבא האמריקני בשנת 1968 החל סטון בלימודי קולנוע באוניברסיטת ניו יורק, וב-1973 ביים את סרטו הראשון "התקף".

בשנת 1978 זכה להישגו הקולנועי המשמעותי הראשון, כאשר התסריט שעיבד לסרט "אקספרס של חצות" זכה בפרס אוסקר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר. במהלך שנות השמונים עבד סטון בעיקר כתסריטאי, עבור במאים כבריאן דה פלמה, מייקל צ'ימינו וג'ון מיליוס.

בשנת 1986 כתב וביים את הסרט "סלבדור". בסרט, המתרחש על רקע מלחמת האזרחים באל-סלבדור, הביע סטון לראשונה את דעותיו הפוליטיות השמאלניות. עם זאת, דווקא הסרט "פלאטון" שיצא באותה שנה, המספר את סיפורה של מחלקת חי"ר במלחמת וייטנאם, קיבע את מעמדו כבמאי מוביל, בעל אמירה ייחודית. על סרטו זה זכה סטון בפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, והסרט עצמו זכה בפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.

סרטיו של סטון מציגים את החברה האמריקנית כחברה אלימה, תחרותית, הנשלטת מאחורי הקלעים על ידי בעלי ממון ואינטרסים, הפועלים כנגד האדם הפשוט. כך הראה את הפיכתם של וודי הארלסון וג'ולייט לואיס, הרוצחים הסדרתיים חסרי המצפון בסרטו "רוצחים מלידה" (1994) לכוכבי תקשורת, את השחתתו של צ'ארלי שין הצעיר והתמים בידי איל הממון מייקל דאגלס ב"וול סטריט", (1987), ואת העוול שעשתה אמריקה ללוחמים בווייטנאם ב"נולד בארבעה ביולי" (1989), עליו שב סטון וקיבל את פרס הבמאי הטוב ביותר.

סרטיו "JFK תיק פתוח" (1991) ו"ניקסון" (1995), מראים כיצד חברו גופי ימין רדיקלי אמריקניים, ביחד עם בעלי אינטרסים בממסד הצבאי והתעשייתי על מנת להשתלט בצורה חסרת רסן על ארצות הברית, ואינם נרתעים אף מרצח נשיא ארצות הברית ג'ון פ. קנדי, על מנת להוביל את האומה האמריקנית אל מלחמות שכל כולן נועדו לתועלת האינטרסים הצרים של אותו ממסד נסתר.

ב-2008 ביים סטון את הסרט "W." העוסק בדמותו של נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש. "דרומית לגבול", סרט תעודי שביים סטון שנה מאוחר יותר, עוסק בפוליטיקה של דרום אמריקה ובפרט בנשיא ונצואלה הוגו צ'אווס.

בשנת 2016 ביים וכתב את סרט הדרמה הביוגרפי "המרגל - סנודן" אשר מבוסס על חיו של אדוארד סנודן ופרשיית הריגול שבו הסתבך. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2016, בארצות הברית, ובינואר 2017 יצא בישראל.

ביוני 2017 שודרה ברשת שואוטיים האמריקנית תוכנית בת ארבעה פרקים בשם "הראיונות עם פוטין" ("The Putin Interviews"), המסכמת שנתיים של ראיונות שניהל סטון עם נשיא רוסיה ולדימיר פוטין.

ב-2021 סרטו התיעודי "ג'יי.אף.קיי. נבחן מחדש: מבעד למראה" (JFK Revisited: Through the Looking Glass) נבחר להצגת בכורה בפסטיבל קאן.

באותה שנה הוציא סטון את "קזח: היסטוריה של האיש הזהוב" (Qazaq: History of the Golden Man), סרט בן שמונה שעות (שודר בשמונה פרקים, וכן בגרסה מקוצרת בת כשעתיים), הכולל ראיונות שניהל סטון עם שליט קזחסטן לשעבר, נורסולטן נזרבייב, שזכה לביקורות על קידום שלטונו האוטוריטי וככלי נוסף לפולחן אישיותו.

בשנת 2002 שהה סטון בישראל וצילם סרט תיעודי על הסכסוך הערבי-ישראלי, שבו הוא מראיין מנהיגים בכירים משני צדי המתרס, כגון יאסר ערפאת, שמעון פרס, ובנימין נתניהו. הסרט יצא ב-2003 בשם "פרסונה נון גרטה" (ביטוי בלטינית: "אישיות לא רצויה").

בפברואר 2012 דווח כי בנו, המפיק והשחקן שון סטון(אנ'), התאסלם באיראן.[2]

מרכיב צורני חשוב בסרטיו של סטון הוא השימוש במגוון של מצלמות ופורמטים שונים לצילומי סרטי וידאו, החל מ-VHS, דרך פילם 8 מילימטר, ועד 70 מילימטר.

ב-2010 התראיין סטון ל"סאנדיי טיימס" לגבי הסדרה הדוקומנטרית בהפקתו, "The Untold History of The United States", שלדבריו אמורה להציב את יוסיף סטלין ואת אדולף היטלר בהקשרים היסטוריים "נכונים יותר". במהלך הראיון תקף את היהודים וטען כי הדגש על השואה בעיסוק במלחמת העולם השנייה נובע ממה שכינה "השליטה של היהודים בתקשורת". כמו כן טען כי היטלר פגע ברוסים יותר מאשר ביהודים.[3][4] לאחר מכן פרסם התנצלות רשמית על דבריו בנוגע לשליטה היהודית בתקשורת, ואמר כי הייתה זו "הערה מגושמת".[5]

בנוסף טען במהלך מסיבת עיתונאים שערך לרגל השקת הסדרה, כי היטלר היה "שעיר לעזאזל" וכי "נעשה בשמו שימוש זול" לאורך ההיסטוריה.[6]

בעקבות התבטאויותיו של סטון, נשמעו קריאות מקרב חוגי הימין הרפובליקני שבארצות הברית להחרים את סטון ואת סרטיו. מנגד, הארגון האמריקאי-יהודי הליגה נגד השמצה (ה-ADL) החליט לקבל את התנצלותו של סטון.[7]

פילמוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים והוקרה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוליבר סטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Camilla Long, Oliver Stone: Lobbing grenades in all directions. The Times, July 25 2010
  2. ^ Oliver Stone's son converts to Islam in Iran.
  3. ^ אייל דץ‏, אוליבר סטון: "היהודים שולטים בתקשורת", באתר וואלה, 26 ביולי 2010
  4. ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אוליבר סטון: "היטלר פגע ברוסים יותר מאשר ביהודים", באתר הארץ, 26 ביולי 2010
  5. ^ אייל דץ‏, אוליבר סטון התנצל: "היהודים לא שולטים בתקשורת", באתר וואלה, 27 ביולי 2010
  6. ^ מתן אברמוביץ', עכבר העיר אונליין, אוליבר סטון: "היטלר היה שעיר לעזאזל", באתר הארץ, 11 בינואר 2010
  7. ^ רן דגוני, ‏אוליבר סטון חוזר בו מההערה האנטישמית: "מתנצל על הערתי", באתר גלובס, 29 ביולי 2010


הקודם:
1985: סטיבן ספילברג (הצבע ארגמן)
1988: בארי לוינסון (איש הגשם)
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1986: אוליבר סטון (פלאטון)
1989: אוליבר סטון (נולד בארבעה ביולי)
הבא:
1987: ברנרדו ברטולוצ'י (הקיסר האחרון)
1990: קווין קוסטנר (רוקד עם זאבים)