אבי נשר
 | |
| נשר, 2015 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1952 (בן 71) רמת גן, ישראל  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
דרמה קומית סרט התבגרות |
| מדינה |
ישראל |
| תקופת הפעילות | מ-1973 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת קולומביה |
| פרסים והוקרה |
אות הוקרה מפסטיבל הקולנוע ירושלים (2007); פרס הוקרה מטעם פסטיבל חיפה (2009); פרס מפעל חיים לאומנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט (2018) |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
אבי נשר (נולד ב-13 בדצמבר 1952) הוא במאי, תסריטאי ומפיק קולנוע ישראלי. ביים והפיק למעלה מעשרים סרטים. הוא מוכר בעיקר בזכות הסרטים הישראלים המיתולוגיים שלו, ביניהם: "הלהקה", "דיזנגוף 99", "סוף העולם שמאלה" ו"פעם הייתי". לנשר גם קריירה בין-לאומית, והוא יצר בעברו מספר סרטים בארצות הברית. נשר וסרטיו זכו בפרסים ובתעודות הוקרה, בהם, זכה נשר בפרס לנדאו לאומנויות הבמה (2010), בפרס מפעל חיים לאומנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט (2018), אות "גיבור תרבות" (2021), ובשנת 2019 נבחר נשר להשיא משואה בטקס יום העצמאות. הוא יוצר הקולנוע הראשון שזכה להכרה זו.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אבי נשר נולד בדצמבר 1952 וגדל ברמת גן להורים ניצולי שואה[1]. אביו, אריה נשר (במקור: לאון רטר), היה פסיכולוג, ובין היתר, נבחר ללוות את נבחרת ישראל בכדורגל בעת השתתפותה במונדיאל 1970 במקסיקו[2].
בשנת 1965, בגיל 13, עבר להתגורר עם משפחתו בארצות הברית. הוא סיים את לימודיו בבית הספר התיכון בגיל שש עשרה ואחר כך, למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק, ובמקביל למד כמה קורסים לקולנוע.
עם גיוסו לצה"ל בשנת 1971 התנדב לסיירת מטכ"ל אך לאחר כשנה, עזב את מסלול הלוחם ביחידה. הוא יצא לקורס קצינים והיה לקצין מודיעין[3].
נשוי לצלמת והפסלת איריס נשר[4]. ב-1996 נולדה בתם תום נשר, שחקנית, מבזקנית וכתבת תחקירים בחדשות 13 לשעבר ובמאית[5][6]. ב-2001 נולד בנם ארי נשר[7]. בספטמבר 2018 נהרג ארי לאחר שנפגע בתאונת פגע וברח בשדרות רוקח שבתל אביב בה היה מעורב הכדורגלן יצחק אספה[8]. איבריו של ארי נתרמו להשתלה, והושתלו בחמישה אנשים[9].
קריירה מקצועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1977[10] ביים והפיק את סרטו הראשון, "הלהקה", המתאר להקה צבאית טיפוסית, תואמת להקת הנח"ל. בסרט כיכבו רבים מהשחקנים והזמרים המצליחים של אותה התקופה, בהם גידי גוב, גלי עטרי, ששי קשת וחלי גולדנברג, שרובם היו חברי להקות צבאיות בעצמם. שחקנים אלו הצליחו לשחזר את אווירת הלהקה הצבאית. הפסקול של הסרט כלל ביצועים של שחקני הסרט לשירים פופולריים מתקופת הלהקות הצבאיות בעיבודו של יאיר רוזנבלום. "הלהקה" נחל הצלחה קופתית גדולה, הפך לאחד הסרטים האהובים בתולדות הקולנוע הישראלי והעניק לנשר תנופה משמעותית לקראת סרטו הבא.
ב-1979 יצר נשר את סרטו השני, "דיזנגוף 99". הסרט מספר את סיפורם של שלושה חברים (בגילומם של ענת עצמון, גידי גוב ומאיר סוויסה) המתגוררים ברחוב דיזנגוף, באותה תקופה מרכז חיי הלילה של תל אביב. הסרט מבוסס על חוויותיו של נשר עצמו, כאשר חי עם שני חבריו בלב תל אביב. גם הפסקול של סרט זה זכה להצלחה, וכלל בעיקר שירים בסגנון האופייני לשנות ה-70, בביצועם של יהודית רביץ, צ׳רצ׳יל (יצחק קלפטר), צביקה פיק, ריקי גל, גלי עטרי ולהקות שונות. גם סרט זה נחל הצלחה והפך לסרט פולחן.
ב-1980 ביים נשר סרט נוסף, שזכה להצלחה מסחרית מתונה, "הפחדנים", בכיכובם של עזרא דגן, חלי גולדנברג ומאיר סוויסה. בסרטיו אלו פעלה לצדו בת זוגו, שרון הראל, שהייתה שותפה להפקת שלושת הסרטים, אך לאחר הפקת סרטים אלו נפרדו דרכיהם.
לאחר הצלחת שני סרטיו והפיכתם המהירה לסרטי-פולחן ישראליים, עבר נשר להתגורר בהוליווד שבקליפורניה, במטרה לפתח את הקריירה הקולנועית שלו.
ב-1982 יצר נשר סרט פנטזיה ישראלי-אמריקאי, "She" ("היא"), בכיכובה של סנדל ברגמן, אשר עוקב אחר סיפורם של שני אחים המנסים להציל את אחותם החטופה, כשדרכם רצופה מכשולים. סרט זה לא זכה להצלחה.
בשנת 1984 כתב, ביים והפיק את הסרט "זעם ותהילה", אשר מספר את סיפור ארגון לח"י ומאבקו בבריטים בשנות ה-40. בסרט כיכבו ג'וליאנו מר, חנה אזולאי הספרי ורוני פינקוביץ'. בישראל זכה הסרט להצלחה בינונית, אך הוא זיכה את נשר בפרס מיוחד בפסטיבל קולנוע אמריקאי. בשנת 2005 זכה הסרט להכרה מחודשת כאשר יצא בגרסה דיגיטלית משופרת. לאחר 22 שנה הסרט קיבל ביקורות נלהבות מהמבקרים הישראלים וסומן כ"אחד הסרטים הישראליים הטובים ביותר של כל הזמנים".
ב-1985 יצר בישראל סרט נוסף בשם "שוברים", המספר את סיפורה של חבורת צעירים המנסה ליצור סרט אופרת-רוק פרודית על סיפור דוד וגוליית התנ"כי, בכיכובם של יאיר ניצני, דודו דותן, גלי עטרי, יזהר אשדות, אריק סיני, אלונה קמחי, נתן דטנר, מאיר בנאי, סי היימן ועוד.
בתחילת שנות ה-90 חזר ליצור קולנוע בארצות הברית, ויצר בעיקר סרטי מתח, מדע בדיוני ואימה.
בשנת 1991 ביים את סרט המדע הבדיוני "פצצת זמן", ובשנת 1993 ביים את הסרט ההוליוודי "דופלגנגר", בכיכובה של דרו ברימור. סרטים אלו זכו בפרסים מפסטיבל אבוריאז – פסטיבל סרטי המדע הבדיוני הגדול בצרפת, ובתעודות הוקרה ומצוינות מטעם האקדמיה האמריקאית לסרטי מדע בדיוני ופנטזיה.
בשנת 1998 כתב וביים את הסרט "חוקר המס", המספר את סיפורו של חוקר המס אל בנג'מין (ג'ו פנטוליאנו), דון קישוט פוסט-מודרני מתוסכל, היוצא למסע מטפורי מסעיר ורב-תהפוכות אל תוך מאפליית רובע המהגרים היהודי-רוסי שבניו-יורק. הסרט זכה לביקורות נלהבות: ג'פרי לוינס, מבקר הסרטים רב-ההשפעה של משדר החדשות של רשת NBC קרא לסרט "פנינה קולנועית שאין להחמיצה". ה"ניו-יורק טיימס" החמיא לסרט במילים "מותח, שנון, נוגע ללב וקסום", ואילו שבועון הקולנוע Cinema Scene קרא לסרט "יצירת מופת של אבי נשר". בישראל כתב שמוליק דובדבני (ynet) שזהו "אבי נשר שעוד לא הכרנו... סרט מרגש קסום ומוטרף".
בשנת 2001 היה שותף להפקת סרט פעולה "סוכנים על הכוונת".
לאחר קריירה בארצות הברית, חזר נשר לישראל בשנת 2002. בשנת 2003 שיחק לראשונה, בסרטו של שחר סגל "צעד קטן", לצד חלי גולדנברג.
בשנת 2004 ביים והפיק את סרטו "סוף העולם שמאלה", כשאת התסריט כתב יחד עם שרה עזר ורובי פורת שובל. הסרט מספר את סיפורה של עיירה בנגב בשנות ה-60 ועל מאבק התושבים המרוקאיים והעולים ההודים בעיירה, וכיכבו בו נטע גרטי, לירז צ'רכי ורובי פורת-שובל. "סוף העולם שמאלה" נחל הצלחה גדולה בקופות, והיה לאחד מהסרטים הישראליים המצליחים ביותר.
הסרט זכה במספר פרסים בינלאומיים ובהם בפרס הבמאי בפסטיבל טאורמינה, ובפרס חבר השופטים בפסטיבל בטוקיו שביפן.
בשנת 2005 יצר את הסרט הדוקומנטרי "אוריינטל", העוקב אחר הסכמי קמפ דייוויד, הן בצד הפוליטי והן במובן האישי.
בשנת 2007 יצא סרטו "הסודות", המספר על קשר מיוחד ואמיץ הנוצר בין שתי תלמידות מדרשה דתיות ובין אישה צרפתייה-נוצרייה הנושאת חטא סודי ומעוניינת בתיקון. בסרט מופיעים אניה בוקשטיין, מיכל שטמלר, דאנה איבגי, אדיר מילר, תיקי דיין, ספי ריבלין, רבקה מיכאלי וכן השחקנית הצרפתייה פאני ארדן. בסרט זה שב נשר לשתף פעולה עם המפיקה שרון הראל. הסרט זכה לבכורה עולמית בהקרנה רשמית בפסטיבל טורונטו.
בשנת 2007 קיבל נשר אות הוקרה מפסטיבל הקולנוע ירושלים.
באוקטובר 2009 הוענק לו פרס הוקרה מטעם פסטיבל חיפה[11].
בשנת 2010 יצא סרטו "פעם הייתי", שעלילתו נכתבה בהשראת ספרו של אמיר גוטפרוינד "בשבילה גיבורים עפים". הסרט מספר את סיפורו של נער חיפאי (בגילומו של תובל שפיר), אשר בקיץ 1968 מוצא עבודה אצל ניצול השואה המתפרנס משדכנות והברחת טובין (מגולם על ידי אדיר מילר). הסרט נחשב להצלחה וצפו בו למעלה מ-330 אלף צופים בישראל[12]. בין היתר, זכה בפסטיבל טורונטו לבכורה עולמית בהקרנה רשמית וזכה בפרס "מגן הכסף" בפסטיבל הסרטים שיקגו. בשנת 2010 הוענק לנשר פרס לנדאו לאמנויות הבמה על בימוי "פעם הייתי".
בשנת 2013 יצא לאור והוקרן בבתי הקולנוע סרטו ה-18 של נשר, "פלאות". הסרט זכה להערכת המבקרים ולהצלחה בקופות. כמו כן זהו סרטו השלישי אשר הוכתר כבחירה הרשמית של פסטיבל טורונטו, והוצג במסגרת של חמישה סרטים יוצאי דופן באותה שנה.
בשנת 2015 החלו צילומי סרטו החדש של נשר, "החטאים", סרט מוזיקלי אשר מתרחש בשנת 1977 בישראל, פולין וגרמניה. בסרט מככבים נלי תגר, יבגניה דודינה, ג'וי ריגר, דורון תבורי, תום אבני ומולי שולמן הסרט עלה למסכים בסוף 2016, זכה לביקורות טובות ולהצלחה קופתית. את זכות ההפצה הבינלאומית לסרט רכשה ענקית התקשורת, חברת MGM.
באפריל 2018 הסיר את סרטו "סיפור אחר" מרשימת הסרטים המתחרים בפרסי אופיר והודיע כי אין ברצונו להשתתף בתחרות בטיעון ש"המשחק באקדמיה לקולנוע מכור מראש. במדינה מתוקנת מישהו היה מקים צעקה מאוד גדולה על כך" ועל אף שהסרטים שלו זכו לביקורות חיוביות בפסטיבלים שונים ולהצלחה קופתית מרשימה הם מעולם לא זכו בשום פרס[13].
בשנת 2018 יצא סרטו "סיפור אחר" אשר זכה לבכורה עולמית בפסטיבל טורונטו. הסרט זכה לביקורות מצוינות וצפו בו כ-350,000 צופים בישראל.
ב-2019 נבחר להדליק משואה ביום העצמאות לכבודם של נשות ואנשי הקולנוע הישראלי ולכבודן של משפחות תורמי האיברים בישראל שבהחלטתם מצילים נפשות[14].
ביוני 2019 היה מפיק שותף ועורך תסריט בסרט "המוסד", קומדיה שכתב וביים אלון גור אריה שזכתה להצלחה קופתית וביקורתית.
בשנת 2021 סרטו "תמונת הניצחון", הועמד ל-15 פרסי אופיר וזכה בקטגוריית הצילום, האיפור וההלבשה, ולנשר עצמו הוענק פרס אופיר למצוינות מטעם האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה. הסרט נקנה להפצה בינלאומית על ידי חברת נטפליקס.
ב-17 בדצמבר 2021, התיאטרון הלאומי הבימה העניק לנשר את אות "גיבור תרבות ישראל", על תרומתו הייחודית לתרבות והיצירה הישראלית. במקביל, איגוד אומני ישראל (אמ"י) העניק לנשר אות הוקרה על יצירתו הייחודית[15][16].
במהלך שנת 2022 יצר נשר את סרטו ״גן קופים״. במהלך חודש יולי 2023 זיכתה האקדמיה לקולנוע וטלוויזיה את ״גן קופים״ ב-11 מועמדויות לפרס אופיר (כולל פרס הבמאי). בראיון שהעניק לאולפן שישי ב-8 בספטמבר של אותה שנה הכריז שהוא מאמין שגן קופים יהיה סרטו האחרון שיביים בקולנוע. אך לאחר מספר חודשים פורסם שהוא עובד על סרט חדש העוסק באירועי ה-7 באוקטובר[17].
בשנת 2024 פורסם התיעודי: "אבי נשר: מילים להחלפה" שנוצר על ידי יאיר רוה, העוקב אחרי חייו ויצירתו של נשר. הסרט מסתיים בהקרנה של "גן קופים" בפסטיבל הסרטים בחיפה ב-1 באוקטובר 2023[18].
פרסים והוקרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרס הבמאי, פסטיבל אבוריאז לסרטי מדע בדיוני ופנטזיה 1992
- פרס הבמאי, פסטיבל טארומינה 2004
- פרס רוח החופש, פסטיבל ירושלים 2005
- פרס התסריט, פסטיבל ג'קסון הול 2007
- פרס מפעל חיים, פסטיבל הקולנוע הישראלי 2007
- אות הוקרה, פסטיבל הסרטים חיפה 2009
- פרס מפעל חיים, פסטיבל קולנוע יהודי בוושינגטון 2010
- פרס "מגן הכסף" בפסטיבל הסרטים שיקגו, 2010
- אות הוקרה, פסטיבל הקולנוע ירושלים, 2010
- פרס לנדאו לאמנות הבמה 2010, על בימוי "פעם הייתי"
- פרס מפעל חיים לאומנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט 2018
- פרס הבמאי ("סיפור אחר"), פורום מבקרי הקולנוע בישראל 2018
- השיא משואה בטקס יום העצמאות 2019
- אות הוקרה, פסטיבל הקולנוע היהודי ברומא, 2019
- פרס התרומה לאמנות הקולנוע הבינלאומית בפסטיבל הסרטים במונטריי, מקסיקו, אוגוסט 2019
- אות הוקרה, פסטיבל הקולנוע היהודי בלונדון, 2021
- פרס אופיר למצוינות, האקדמיה הישראלית לקולנוע וטלוויזיה 2021
- אות "גיבור תרבות ישראל", הבימה 2021
פילמוגרפיה (כבמאי)
[עריכת קוד מקור | עריכה]| שנה | סרט |
|---|---|
| 1974 | המת על החי (קצר) |
| 1975 | מוזיקת לילה זעירה (קצר) |
| 1978 | הלהקה |
| 1979 | דיזנגוף 99 |
| 1980 | הפחדנים |
| 1982 | She |
| 1984 | זעם ותהילה |
| 1985 | שוברים |
| 1991 | פצצת זמן |
| 1993 | דופלגאנגר |
| 1995 | Savage |
| 1997 | Mercenary |
| 1998 | חוקר המס |
| 1999 | Raw Nerve |
| 2001 | פולחן |
| 2004 | סוף העולם שמאלה |
| 2005 | אוריינטל |
| 2007 | הסודות |
| 2010 | פעם הייתי |
| 2013 | פלאות |
| 2016 | החטאים |
| 2018 | סיפור אחר |
| 2021 | תמונת הניצחון |
| 2023 | גן קופים |
| 2024 | מילים להחלפה |
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אבי נשר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
אבי נשר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- אבי נשר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- אבי נשר, באתר ספר הקולנוע הישראלי
אבי נשר, באתר AllMovie (באנגלית)
אבי נשר, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אבי נשר, באתר MusicBrainz (באנגלית)- אבי נשר, דף שער בספרייה הלאומית
- אבי נשר, בארכיון הבימה
- אבי נשר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
- יאיר רוה, ריאיון עם אבי נשר, חלק א', בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", יוני 2007
- יאיר רוה, ריאיון עם אבי נשר, חלק ב', בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", יוני 2007
- עינב שיף, נשר לא קונוונציונלי: סרטיו של אבי נשר - באסה או קלאסה, באתר וואלה, 24 ביוני 2010
- אור בר שלום, עכבר העיר אונליין, אבי נשר: "הקסם הוא להיות בלתי אחראי", באתר הארץ, 25 במרץ 2012
- נירית אנדרמן, הסמס שהוביל לסרט החדש של אבי נשר, באתר הארץ, 2 באפריל 2012
- יואב לימור, חיים אתגר, אבי נשר: "כשליהקתי את אדיר מילר ל'פעם הייתי' רצו לאשפז אותי", באתר מאקו, 18 באפריל 2014
- אבנר שביט, דרך ארוכה: ריאיון עם אבי נשר על "דיזנגוף 99" אז ועכשיו, באתר וואלה, 22 באפריל 2015
- שיחת נפש עונה 6: אבי נשר מתוך הטלוויזיה החינוכית, 5 במרץ 2017
- גלעד אמיליו שנקר, ריאיון עם אבי נשר, בתוכנית "חי בסרט", הטלוויזיה החינוכית
- אורן נהרי, אבי נשר: "אם הילדים שלי לא יגורו כאן - זה יהיה עבורי אסון", באתר וואלה, 26 ביולי 2018
- אבנר שביט, "לא צפיתי ולא אצפה בסרטון הדריסה, כי אחרת זה יתנגן אצלי בראש כל החיים", באתר וואלה, 8 במאי 2019
- גאולה אבן-סער - "שיחה אישית" (פרק 7) : אבי נשר, באתר כאן 11, 26 במאי 2019
- רותם פסחוביץ’־פ”ז, ראיון עם אבי נשר, באתר ארכיון הסרטים הישראלי, אפריל 2022
- ריאיון עם אבי נשר, מתוך התכנית פגישה עם רוני קובן. כאן 11. סרטון מאתר יוטיוב
שני ליטמן, "אבי נשר: מילים להחלפה": סרט מחווה כמעט מאוהב, באתר הארץ, 26 במאי 2024
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מאיה כהן, את מי מדליקי המשואות היו רוצים לראות לצידם?, באתר ישראל היום, 5 במאי 2019
- ^ יעקב בר-און, מהמונדיאל ועד המעצר על הברחת קוקאין: סיפורו של הכדורגלן שמוליק רוזנטל, באתר מעריב אונליין, 12 ביוני 2018
- ^ אלון הדר, פעם לאהוב: ריאיון עם אבי נשר, באתר nrg, 17 ביולי 2010
- ^ ליאור רוזנבאום, אבי נשר פותח את הלב, באתר הארץ, 24 ביוני 2010
- ^ תום נשר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ^ ערן סויסה, תום נשר מצטרפת לחדשות 13, באתר www.israelhayom.co.il, 2020-12-15
- ^ ארי נשר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
- ^ רועי רובינשטיין ואיתי שיקמן, מת הנער שנדרס בפגע וברח בת"א: "ברגעיו האחרונים חגגו לו יום הולדת", באתר ynet, 27 בספטמבר 2018
- ^ רויטל בלומנפלד, כמו מבצע צבאי: כך התנהל מרתון השתלות איבריו של ארי נשר, באתר וואלה, 30 בספטמבר 2018
- ^ אמיר חצרוני ושמוליק דובדבני, על ההדוניזם התל אביבי בקולנוע של אבי נשר בפרק "5. עשרים ומשהו" הסרט הופק כנראה ב-1978 ויצא לאקרנים ב-1979
- ^ מרב יודילוביץ', פסטיבל חיפה יעניק פרס הוקרה לאבי נשר, באתר ynet, 6 בספטמבר 2009
- ^ נירית אנדרמן, עשור לחוק הקולנוע: מה הרווחנו ממנו?, באתר הארץ, 11 בינואר 2011
- ^ אבנר שביט ושגיא בן נון, אבי נשר מסרב להשתתף בפרסי אופיר: "נמאס לי, המשחק מכור מראש", באתר וואלה, 1 באפריל 2018
- ^ מיכל רוזן, ואלו 16 מדליקות ומדליקי המשואות בטקס הממלכתי בהר הרצל, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 8 במאי 2019
- ^ מוטי קמחי, הבימה מציג - אמנים וזמרים מצדיעים לאבי נשר, בבלוג של יובל אראל, מגזין מוזיקה ותרבות, 18 בדצמבר 2021
- ^ יוני פרוים, מאחורי הקלעים: ריקי גל ובעלה מפזרים אהבה, במדור "פנאי פלוס" באתר ynet, 19 בדצמבר 2021
- ^ אבי נשר מתחיל לעבוד על סרט מלחמה חדש - וזה הכוכב שיופיע בו, באתר www.israelhayom.co.il
- ^ אבי נשר: מילים להחלפה, באתר דוקאביב - דוקאביב 2024 - הפסטיבל הבינלאומי לקולנוע דוקומנטרי בתל-אביב
| סרטי אבי נשר | |
|---|---|
|