ערב יום הכיפורים
ערב יום הכיפורים, חל בט' בתשרי, ונהוגים בו מנהגים אחדים הקשורים בחג שבא מיד אחריו, יום הכיפורים.
על מנת למנוע מיום הכיפורים לחול בצמוד לשבת (מיד לפניה או מיד לאחריה) וכן למנוע מהושענא רבה לחול בשבת, נקבע הכלל לא אד"ו ראש, ולפיו ערב יום הכיפורים אינו חל בימים שני, חמישי ושבת, כלומר הוא יכול לחול רק בימים ראשון, שלישי, רביעי ושישי.
ארוחות בתשיעי והסעודה המפסקת
על פי הנאמר בפסוק "בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חז"ל ש"כל האוכל ושותה בתשיעי – מעלה עליו הכתוב כאילו מתענה תשיעי ועשירי"[1]. ישנה מחלוקת בפוסקים האחרונים האם מצווה זו מדאורייתא או מדרבנן,[2] אך על כל פנים ישנה מצווה להרבות בסעודות יום זה. על אף שהמצווה נמשכת כל היום, מעיקר ההלכה מספיקה סעודה אחת, הסעודה המפסקת, המתבצעת סמוך לכניסת הצום.[3] בכל זאת ישנם פוסקים שמצריכים מספר סעודות, הכף החיים אומר לעשות לפחות שתי סעודות עם לחם, ומנהג המקובלים הוא שש סעודות עם לחם.[4]
לפי הרא"ש טעם המצווה הוא כדי להקל על ישראל בתענית של יום הכיפורים, על ידי ציווי יום לפני להרבות בסעודה. עם זאת ישנם החולקים על הטעם וסוברים בדיוק להפך, שזה נועד להגדיל את העינוי ביום כיפור, בגלל ההרגל לאכול הרבה.[5] טעם נוסף הוא שיום זה נתקן כיום שמחה על מחילת העוונות, כתחליף ליום הכיפורים עצמו שבו צריך להתענות.[6]
ישנם שנוהגים לאכול מאכלים מיוחדים ביום זה. הטור מביא מדרש שממנו משתמע שצריך לאכול דגים.[7] בקרב יוצאי תוניס יש מנהג לאכול ריבת חבושים, הריבה מסמלת את המתקת הדין, והחבוש – את כל החבושים בבית האסורים. האשכנזים נוהגים לאכול "קרעפלך" – כיסוני בצק ממולאים בשר. הבשר מסמל את עולם החומר שאחראי לחטאים, והבצק העוטף – את התקווה ל"כיסוי" החטאים ברחמי שמים. היו שנהגו להכין בערב יום הכיפורים חלות עגולות בדמות עופות עם כנפיים, משום שלפי המסורת, ביום הכיפורים דומים ישראל למלאכים. מסופר על הגר"א שנהג לאכול צימוקים במשך כל היום, כדי לא להפסיק ממצוות האכילה.
מנהג הכפרות
ערך מורחב – כפרות
יש הנוהגים, כהכנה ליום כיפור, לסובב תרנגול מעל לראש ולומר "זה התרנגול ילך למיתה ואני אלך ואכנס לחיים טובים ארוכים ולשלום", ולבסוף לשחוט אותו ולעשות ממנו ארוחה לעניים. יש הנוהגים לסובב סכום כסף סביב הראש ולתת אותו לצדקה ככופר נפש.
ישנם השוללים מנהג זה משום "דרכי האמורי", והמחלוקת בדבר היא עוד בתקופת הראשונים, ובאה לידי ביטוי ברשב"א ור' יוסף קארו ששללו, לעומת הרמ"א שהתיר.
מנהגי התפילה של היום
לפנות בוקר בערב יום הכיפורים נאמרות הסליחות האחרונות בעשרת ימי תשובה (חוץ מהסליחות הנאמרות ביום כיפור עצמו). בקהילות האשכנזים, יש שני מנהגים לגבי כמה סליחות לומר: במנהג אשכנז המזרחי, מקצרים בסליחות יותר משאר ימים, ואילו במנהג אשכנז המערבי, מאריכים כמו בערב ראש השנה[8].
נוהגים שלא לומר תחנון בערב יום כיפור[9]. האשכנזים נוהגים גם שלא לומר מזמור לתודה, ולא אבינו מלכנו[10].
יש הנוהגים לערוך אחרי תפילת שחרית התרת נדרים.
מקדימים להתפלל מנחה לפני סעודה המפסקת, ואומרים בסוף התפילה את ה"וידוי של יום הכיפורים", "שמא יחנק בסעודה קודם שיתודה"[11].
חלוקת 'לקח'
בערב יום הכיפורים ישנו מנהג 'לבקש' מיני מזונות הנקרא 'לקח' - וגם אוכלים ממנו[12]. עניינו הוא, שבאם נגזר על האדם שיזדקק לבריות, יצא ידי חובה בבקשת ה'לקח'. אצל החסידים המנהג הוא לקבל מאת האדמו"ר[13].
הבעש"ט היה אומר שנתינת לקח בערב יום הכיפורים הוא מנהג עתיק, ובעת נתינת הלקח היה נוהג לומר "איך גיב דיר לקח און דער אויבערשטער זאָל דיר געבן אַ גוט יאָר",(תרגום: אני נותן לך 'לקח' ושהקב"ה יתן לך שנה טובה)[14].
הטבילה במקווה
מקובל שגברים הולכים לטבול במקווה טהרה אחרי חצות היום.
ישנו מנהג קדום שהתקבל בכמה מקומות וקהילות, בו נהגו אף הנשים (כולל אלו שאינן נשואות) לטבול במקווה בערב יום כיפור כדי להיטהר לכבוד היום[15]. אולם היו שביטלו את מנהג זה (בעיקר כדי למנוע את "איסור פנויה", שהוא פחות חמור מאיסור נידה (האסור מדאורייתא) ועל כן עלולים אנשים לזלזל בו)[16].
מנהג המלקות
ישנו מנהג עתיק בו הזכרים היו מתאספים במקווה או בבית הכנסת וכל אחד בתורו היה כורע ברך וסופג 39 מלקות בגב ובחזה, זכר לעונש המלקות הקדום מימי המקרא. גם היום יש כאלה שממשיכים ללקות בבית הכנסת 39 מלקות בגב תוך כדי אמירת הפסוקים המקובלים (ההלקאה כיום היא בחגורה בלבד ולא בשוט) אבל בדרך כלל מדובר באקט סמלי בלבד. בדרך כלל המצליף היה משתמש ברצועה מעור של עגל. לפי תיאורו של יוסף יואל ריבלין[דרוש מקור], בקרב אנשי העיר העתיקה היו נוהגים לערוך שחזור (סמלי) של 4 מיתות שהיו נהוגות בימי הסנהדרין: סקילה, שרפה, הרג וחנק. כל זאת כדי לעורר את האנשים לתשובה לפני כניסת היום הקדוש.
עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים
עלייה לקבר יקירים וקברות צדיקים היא מנהג המעוגן במסורת היהודית. כך, הוזכר ברמ"א סימן תרו שנהגו לילך בערב ראש השנה ויום הכיפורים לקברות קרובים וצדיקים. הוזכר קודם במהרי"ל וכל בו, שזהו המנהג.
במדינת ישראל
בנוסף למנהגים הדתיים המתוארים לעיל, נהוגים בישראל מנהגים נוספים ביום זה, מהם המושפעים מקדושת יום הכיפורים ומהם הנובעים מסיבות אחרות.
- בהתאם לחוק שעות עבודה ומנוחה, בערב יום הכיפורים, כבכל ערב חג, לא יעלה יום העבודה הרגיל על שבע שעות עבודה. בצו הרחבה להנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי נקבע כי "בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות"[17]. במקומות עבודה רבים יום העבודה בערב יום הכיפורים קצר אף יותר. סגירת הפעילות העסקית ברחבי המדינה היא רחבה יותר מאשר בשאר החגים והשבתות בישראל.
- כחלק מההכנות לחג, בשעות אחר הצהריים נפסקת התחבורה הציבורית ומצטמצמת מאוד התחבורה הפרטית. גם שידורי הרדיו והטלוויזיה נפסקים בשעות אחר הצהריים.
- מאז מלחמת יום הכיפורים מקדישים עיתוני ערב החג מקום נרחב לזכרונות ממלחמה זו.
בשירה ובספרות העברית ישנן התייחסויות רבות לאופיו המיוחד של ערב יום הכיפורים. בין היתר, במספר סיפורים קצרים של הסופר ש"י עגנון (המרוכזים בכרך "ימים נוראים") ובשירים של יהודה עמיחי וזלדה.
לקריאה נוספת
- ש"י עגנון, ימים נוראים, הוצאת שוקן, 1998, מקבץ הפרקים "סדר ערב יום הכיפורים", עמודים קעו-ריג.
קישורים חיצוניים
- הערך "ערב יום הכיפורים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הרב מרדכי אליהו, ערב כיפור, באתר "ישיבה"
- הרב אליעזר מלמד, מנהגי ערב יום הכיפורים, באתר "פניני הלכה"
- הרב יצחק יוסף, סדר ערב יום הכיפורים, סימן תרד-תרט, קיצור ש"ע ילקוט יוסף
- הרב יוסף גינזבורג, מנהגי חב"ד לערב יום הכיפורים - ערב שבת, באתר חב"ד
- הרב שמואל שפירא, מהן המצוות והמנהגים של ערב יום הכיפורים?, באתר ynet, 6 באוקטובר 2011
- מידע על ערב יום הכיפורים בקטלוג "מרחב" של הספרייה הלאומית
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ברכות, דף ח', עמוד ב'; תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף פ"א, עמוד ב'
- ^ לפי שולחן ערוך הרב דין זה אינו מדאורייתא מכיוון שמהפסוק כבר נלמד דין תוספת שבת ויו"ט ולא ניתן ללמוד שני דינים דאורייתא מפסוק אחד; אך הלבוש, ובעקבותיו פוסקים נוספים, מסביר את הלימוד מהחלק הראשון של הפסוק, ומשמע שלדעתו זה מדאורייתא
- ^ מגן אברהם, אורח חיים, סימן תר"ד, סעיף קטן א'
- ^ לפי הבן איש חי, שנה ראשונה, וילך, שאומר לאכול כמות של שני ימים
- ^ שיבולי הלקט, סימן ש"ז; מהרי"ט
- ^ רבינו יונה גירונדי, שערי תשובה, ד, ח; וראה כאן
- ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תר"ד
- ^ שני המנהגים מוזכרכים ברמ"א או"ח תרד:ב.
- ^ הספרדים נוהגים לומר תחנון בסליחות, אבל לא בשחרית ובמנחה, והאשכנזים לא אומרים תחנון גם בסליחות, ואפילו בקהילות שנוהגות להאריך בסליחות.
- ^ חוץ מכשחל יום כיפור בשבת, נוהגים לומר אבינו מלכנו בשחרית, כיון שלא יאמרוהו ביום כיפור עצמו, עיין רמ"א או"ח תרד:ב.
- ^ רמב"ם הלכות תשובה ב, הלכה ז
- ^ ספר המנהגים - חב"ד עמ' 58.
- ^ ראה באוצר מנהגי חב"ד עמוד קפ"א ואילך.
- ^ תורת מנחם - התוועדויות תשי"א.
- ^ משנה ברורה, סימן תר"ו, סעיף קטן י"ז. ראו עוד בן איש חי, שנה א, פרשת וילך, אות ח; שו"ת רב פעלים, חלק ד, יורה דעה, סימן טז, ד"ה ורק בקיצור (אם כי בשו"ת תורה לשמה, סימן קסו, נראית הגבלה קלה בכך); שו"ת לבושי מרדכי, יורה דעה, מהדורה קמא, סימן קכג; שו"ת מנחת יצחק, חלק ו, סוף סימן קמו; חלק ט, סימן צא.
- ^ ספר המנהגים, הגהות המנהגים, עשרת ימי תשובה, אות קמב; אליה רבה, סימן תרו, ס"ק ט; שדי חמד, ערך יום הכיפורים, א, ו; ועוד.
- ^ צו הרחבה - הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי, באתר חילן