נורמליות
נורמליות הוא מונח המשמש בדיבור היום-יומי לתאר התנהגות ממוצעת. ברפואה המונח מתאר מצב ללא פתולוגיה. נורמליות במובנה הרפואי-תפקודי שונה ממשמעותה במובן הדיבור היום-יומי: נורמה רפואית משמשת בדרך כלל לתיאור מצב של חוסר מחלה[1], כלומר, היעדר הפרעה בתפקוד של יצור חי. נורמות רפואיות ופסיכולוגיות מתייחסות למצבים שבהם אין פגיעה בתפקוד הפיזיולוגי או הרגשי של האדם. תפקידן הוא לסייע ביצירת הבדלה בין מצבים תקינים שאינם מצריכים טיפול, ממצבים שבהם קיימת פגיעה המצריכה טיפול כלשהו.
התנהגות על פי נורמה במובנה הסוציולוגי, מתייחסת לערך התרבותי-חברתי ולאופן ההתנהגויות והמצופה מקבוצות ויחידים בחברה מסוימת, הנתפס כראוי, תקין ומקובל על פי הערכים של אותה התרבות. לכל חברה יש הגדרות נורמה משלה בכל שטחי החיים, אשר נלמדות ומועברות בחינוך ובמורשת התרבותית[1]. זהו חלק מתהליך החיברות של הפרט.
אמנם במקרים רבים הנורמה התפקודית-רפואית תואמות את הנורמה החברתית, אך זה לא מחייב. ישנם מקרים שבהם מצב מסוים יוגדר כנורמלי מהיבט אחד אך לא מהשני ולהפך.
אבחנה התנהגותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – אבחנה
הקריטריונים המקובלים לאבחון התנהגות נורמלית הם:
- בוחן מציאות תקין – תפיסה רציונלית ויעילה של המציאות. חוסר עיוותים של המציאות, הבנת המצב והסיכויים. על האדם לדעת מהם יתרונותיו וחסרונותיו, לנסות לצמצם את החסרונות ולנסות לנצל את היתרונות. שני מצבים אבנורמליים הם הערכת יתר עצמית והערכת חסר שאינן תואמות את המציאות
- שליטה על ההתנהגות – שליטה רצונית בהתנהגות. כשלים – כאשר האדם עושה משהו בניגוד לרצונו או לא עושה. למשל פליטת פה, או כשהוא צריך לעשות משהו אבל לא מצליח להביא את עצמו לעשות אותו. השליטה צריכה להיות ברמה סבירה. שני מצבים אבנורמליים הם אובדן שליטה תמידי או פחד משמעותי מאבדן שליטה (חוסר יכולת לשחרר ולהשתחרר)
- מודעות עצמית לרצונות ולרגשות – יכולת לעשות הפרדה בין רצונותיו של האדם לבין הציפיות ממנו (רצונות הסביבה)
- יכולת ליצור קשרי אהבה וחיבה וקשרים אינטימיים מספקים
- פרודוקטיביות – בעיקר בעבודה, אך אפשר גם בלמידה
- מקובלות חברתית – אנשים בודדים בעלי חרדה חברתית הם בצד האבנורמלי של הרצף
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רועי סמנה, אני נורמלי? השתגעת?, באתר "אלכסון", 13 באפריל 2016
