האיים הקוריליים
 | |
| נתונים גאוגרפיים | |
|---|---|
| מיקום |
ים אוחוצק, האוקיינוס השקט  |
| קואורדינטות | 47°00′N 152°06′E / 47°N 152.1°E |
| שטח | 10,500 קילומטר רבוע |
| גובה מרבי | Alaid |
| נתונים מדיניים | |
| מדינה |
רוסיה |
| אזור זמן | זמן מגדן |
 | |
  | |
האיים הקוּריליים (ברוסית: Курильские острова; ביפנית: 千島列島; צ'ישימה רטו; בתרגום: ארכיפלג בן אלף האיים) הם שרשרת איים באוקיינוס השקט בין חלקו הצפוני של האוקיינוס לים אוחוצק. כיום מוחזקים בידי רוסיה ומשתייכים מנהלית למחוז סחלין. השרשרת כוללת 56 איים בגדלים שונים ומשתרעת על פני 1,300 ק"מ מחצי האי קמצ'טקה, השייך לרוסיה עד לאי הוקאידו, השייך ליפן. השרשרת נחלקת לחלק צפוני ולחלק דרומי, שעליו יפן טוענת לריבונות.
בשנת 1946, בסיום מלחמת העולם השנייה, התגוררו באיים כ-17 אלף אזרחים יפנים. כולם גורשו מהאיים עם העברתם לשליטת ברית המועצות. נכון לשנת 2010 התגוררו באיים כ-18 אלף אזרחים רוסים.
שמות האיים העיקריים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החלק הצפוני
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פרמושיר (פרמושירו) (אנ') - האי השני בגודלו, 2,053 קמ"ר, 2 הרי געש פעילים.
- אונקוטן
- שומשו (אנ')
- סימושיר (אנ')
- שיאשקוטן (אנ')
- מאטואה
- ראיקוקה (אנ')
- אורופ
החלק הדרומי
[עריכת קוד מקור | עריכה]- איטורופ - האי הגדול ביותר-3,139 קמ"ר.
- קונשיר
- שיקוטן
- איי הבומיי
גאולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרשרת האיים הקוריליים היא קשת איים בשוליה הצפון-מערביים של טבעת האש. האיים הם פסגות של הרי געש תת-ימיים שנוצרו כתוצאה מגעשיות מעל אזור הפחתה המשתרע בחלקו הדרומי של שקע קוריל-קמצ'טקה. בשקע זה נוחת הלוח הפסיפי הקר והצפוף מתחת ללוח אוחוצק. הגעשיות לאורך קשת האיים מתבטאת בכ-100 הרי געש בהם 40 פעילים, במעיינות חמים ובפומרולות.[1]
ההפחתה לאורך קשת האיים מתבטאת בפעילות סייסמית ערה, וברעידות אדמה היוצרות גלי צונאמי. ב-13 באוקטובר 1963 התרחשה רעידת אדמה בדרגה 8.5 בסולם מגניטודה לפי מומנט.[2] רעש זה לווה בצונאמי בגובה 4.5 מטרים, שנצפה לאורך חופי צפון האוקיינוס השקט ביפן, בקנדה, במקסיקו באלסקה, בהוואי ובארצות הברית. רעידה עוקבת בדרגה 7.4 שאירעה לאחר שבוע יצרה צונאמי שגובהו 15 מטרים, שהתרכז בצפון-מערב האוקיינוס. צונאמי נוסף שהגיע עד לחוף המערבי של ארצות הברית, נוצר בעקבות רעידת אדמה בדרגה 8.3 שהתרחשה ב-15 בנובמבר 2006.[3]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עד מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני הגעת הרוסים והיפנים לאיים התגוררו בהם איינו. בשנת 1644 הוציא השלטון היפני של שוגונות טוקוגאווה מפה עליה מופיעים ארבעת האיים הדרומיים. בתחילת המאה ה-19 הגיעו לאיים גם מתיישבים יפנים וגם מתיישבים רוסים. בשנת 1855 חתמו יפן ורוסיה על חוזה שימודה, הנוגע למסחר, הפלגה וגבולות. המצר בין האיים אורופ ואיטורופ – מצר פריס – הוכרז בחוזה כגבול בין המעצמות.
ב-1875 חתמה יפן על הסכם נוסף עם רוסיה, חוזה סנקט פטרבורג, ולפיו היא תוותר על זכויותיה באי סחלין תמורת שליטתה בכל האיים הקוריליים. בשנת 1905 הפסידה רוסיה במלחמה ליפן, ולפי הסכם פורטסמות' ויתרה לטובת האחרונה על סחלין הדרומית.
אחרי מלחמת העולם השנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוגוסט 1945, בסיום מלחמת העולם השנייה בחזית המערבית, הכריזה ברית המועצות מלחמה על יפן וכבשה במבצע סערת אוגוסט את כל האי סחלין ואת כל האיים הקוריליים. כן גירשה ברית המועצות את 17,000 האזרחים היפניים מהאיים ליפן, בהם גם בני איינו, התושבים המקוריים של האיים. ועידת פוטסדאם הכירה בשליטת ברית המועצות על האיים הקוריליים, אך לא הגדירה את הגבולות המדויקים. היפנים קיבלו את מסקנות הוועידה. באוקטובר 1956 הגיע ראש ממשלת יפן למוסקבה לביקור וחתם ביחד עם ראש הממשלה הסובייטי, ניקולאי בולגנין, על הסכם עקרונות, המבטיח את מסירת האי שיקוטן והסלעים הסמוכים ליפן כמקדמה לכל הסכם עתידי בין המדינות.
באוקטובר 1973 הגיע ראש ממשלת יפן קקואי טנקה למוסקבה ונפגש עם מנהיג ברית המועצות ברית המועצות ליאוניד ברז'נייב, שאישר את קיום הסכסוך, שאמור לבוא לפתרונו; למרות זאת, השלטון הסובייטי עד לתקופתו של גורבצ'וב התכחש לקיום הסכסוך. באפריל 1991 הגיע מיכאיל גורבצ'וב לטוקיו בביקור ראשון של מנהיג ברית המועצות ליפן וחתם על מסמך המאשר שוב, שבין המדינות קיים סכסוך שיש לפותרו. באוקטובר 1993 הגיע בוריס ילצין ליפן ואישר שהסכסוך צריך להיפתר לפי הבסיס ההיסטורי, המסמכים הקיימים והצדק.
הפגישות בין ילצין לנציגים היפניים נמשכו גם בנובמבר 1997 בקרסנוירסק וגם באפריל 1998. ולדימיר פוטין דן עם היפנים בנושא במרץ 2001 ובינואר 2003. בפגישה האחרונה הציע פוטין ליפנים לקבל את האי שיקוטן והסלעים הסמוכים ולוותר על השאר, אך היפנים סירבו. כתוצאה מהשיחות קיבלו אזרחים יפנים אפשרות לבקר באיים ללא אשרה, ותושבי האיים לשעבר קיבלו היתר לבקר בהם רק על סמך תעודה מזהה. הסיכום הסופי על גורל האיים נשאר פתוח. ב-1 בנובמבר 2010 היה דמיטרי מדבדב המנהיג הרוסי הראשון שביקר באיים,[4] ובכך עורר את זעם השלטונות ביפן שאיימה להשיב את שגרירה ממוסקבה, אך הדבר נותר בגדר איום. הנשיא הרוסי הכריז אז כי אין פשרות טריטוריאליות וכי כל האיים הקוריליים הם שטחי הפדרציה הרוסית.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גליה גוטמן, הקוריליים, האיים שלא שמעתם עליהם, באתר גלובס, 10 באוגוסט 2019
- האיים הקוריליים, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פומרולה – סדק בהר געש ממנו נפלטים אדים וגזים געשיים
- ^ רעידות האדמה בשנת 1963
- ^ הצונאמי בקליפורניה
- ^ מדבדב בא לאיים הקוריליים ועורר את זעם יפן, באתר ynet, 1 בנובמבר 2010