ערכין (יהדות)

ערכין
(מקורות עיקריים)

מקרא	ספר ויקרא, פרשת בחוקותי
משנה	מסכת ערכין
תלמוד בבלי	מסכת ערכין
משנה תורה	ספר הפלאה, הלכות ערכים וחרמין
ספרי מניין המצוות	ספר החינוך, מצווה קס"ט, קע"ג, שנ"ג ושנ"ד
מקורות נוספים	פועל צדק (להש"ך)

עֲרָכִין (בקרב חוגים מסוימים מקובלת ההגייה: עֶ֫רְכִין) הם סוג של נדר לצורכי הקדש, צורת התחייבות לתרומה כספית לבית המקדש. המצווה לדון לפי כללי הערכים היא מצוות עשה.

אדם המחייב עצמו לתרום לבית המקדש סכום כספי השווה לערך אדם מסוים, משלם על פי תעריף קבוע, התלוי בגילו ובמינו של הנערך כפי שנערך על ידי עשרה דיינים ובתוכם (לפחות) דיין אחד שהוא כהן.

דיני ערכין מפורטים במקרא בהרחבה בסופו של ספר ויקרא, ולדעתו של התנא אבא יוסי בן חנן נמנה כאחד מ"שמונה מקצועי תורה" שמקראן מרובה.

המקורות במקרא

בפרשת בחוקותי, התורה כותבת את פרטי דיני ערכין במפורש; ”ויְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לַה'..וְהֶעֱרִיךְ אֹתוֹ הַכֹּהֵן עַל פִּי אֲשֶׁר תַּשִּׂיג יַד הַנֹּדֵר יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן.” (ספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים א'–ח').

רמז למצוות ערכין

תמונת פרשת איסור עבודה והוראה בשכרות. הציווי נכתב כפרשה פתוחה

לדעת חז"ל, הוריית כהן בנדרי ערכין גם מרומז בפרשת שמיני בעניין איסור עבודה במקדש והוראה בשכרות;

”וַיְדַבֵּר ה' אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר...וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל...” (ספר ויקרא, פרק י', פסוק ט') הביטוי ולהבדיל בין הקדש ובין החל פורש בספרא ובתלמוד הבבלי, כמדבר כלפי הוריית כהן בדיני ערכין - שבעצם הכהן קוצב את הערך הכספי אותו כיוון הנודר בליבו בשעת נדרו. בכך, הכהן "מבדיל" סכום זה (שנהפך ל"קודש") משאר הכספים של הנודר (שנשארים כ"חולין").

בניין אב

ערך מורחב – בניין אב מכתוב אחד

לפי הספרא, המילים "יַעֲרִיכֶנּוּ הַכֹּהֵן" נדרשים כבאים לייצג בניין אב ל"כל הנערכין" (אדם, קרקעות וגם מטלטלין) שיוחלטו שווים על פיו של כהן -ואף על פי שהסכום כתוב במקרא במפורש.

הערכין בימי יואש המלך

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

מובא בספר מלכים דיבורו של המלך יהואש אל הכהנים אודות כספי נדרי ערכין; ”וַיֹּאמֶר יְהוֹאָשׁ אֶל הַכֹּהֲנִים כֹּל כֶּסֶף הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יוּבָא בֵית ה' כֶּסֶף עוֹבֵר אִישׁ כֶּסֶף נַפְשׁוֹת עֶרְכּוֹ כָּל כֶּסֶף אֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לֶב אִישׁ לְהָבִיא בֵּית ה'” (מלכים ב יב ה)

מאידך, מסופר על אחאב מלך ישראל שהיה מעריך את עצמו על מנת להקריב את סכום לעבודה זרה; ”הוה מקשט גרמיה בכל יום וקאים ליה קומי חיאל אסרטו לטיה והוא אמר ליה בכמה אנא טב יומא דין והוא אמר ליה כן כן והוא מפריש טומיתיה לעבודה זרה” (ירושלמי סנהדרין דף נא עמוד א).

פרטי הדינים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דיני ערכי אדם

התעריף הנקבע לתשלומי ערכים, מפורט בתורה, בספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוקים א'–ח':

• ערכו של ילד מגיל חודש עד בן חמש שנים הוא חמישה שקלי כסף לזכר, ושלושה שקלים לנקבה
• ערכו של נער מגיל חמש שנים עד היותו בן עשרים שנה הוא עשרים שקלים לזכר, ועשרה שקלים לנקבה.
• ערכו של אדם מגיל עשרים עד גיל שישים הוא חמישים שקלים לזכר, ושלושים שקלים לנקבה.
• ערכו של אדם מבוגר, מעל גיל שישים, הוא חמישה עשר שקלים לזכר ועשרה שקלים לנקבה.

המתחייב לשלם את ערכו של תינוק שגילו לא עולה על חודש, אינו משלם כלום.

במקרה שאדם התחייב לשלם ערך, אך אינו יכול לעמוד בתשלום, הכהן מעריכו כפי ראות עיניו. הקלה זו בתשלום, שונה משאר נדרים והתחיבויות בהם חייב האדם לשלם כשיוכל.

רבי אברהם אבן עזרא בפירושו כותב כי ערכים אלו הם בגדר חוק, ללא הסבר.

דיני ערכי קרקעות

אם אדם אמר ערך קרקע זו עלי, התחייב בזה לתת את ערך שווי הקרקע כפי מה שישומו אותו הכוהנים.

ערך ביתו של אדם

בעניין ערכי קרקעות, דעת הרמב"ם והחינוך כי בעל הבית שמעריך את ביתו יש לו להוסיף חומש.

דיני ערכי בהמה

אדם יכול להתחייב 'ערך בהמה עלי', ושווי הממון שיתחייב לתת הוא כפי שיעריכו הכוהנים את שווי הבהמה,

מספר הדיינים

ככל הנראה, מספר הדיינים שחייבים לדון בערכין תלוי לפי הנערך, כלומר אם מדובר באדם, בבהמה או בקרקעות;

בערכי אדם, ולפי דעתו של שמואל (אמורא), ייתכן לומר שמזמינים חמישה כהנים להיזקק להערכה של אדם -ולא רק אחד- כי בעת גמר לימוד שני מיעוטים מתחילים למנות מחדש

ואילו על סמך הכתוב "כאשר יערוך אתו הכהן", חז"ל קובעים כי פדיית ההקדש בשלשה כהנים גזברים, הערכים מסוג המטלטלין גם בשלשה ובקרקעות ואדם תשעה דיינים ומתוכם יש חוב שאחד מהם יהיה כהן

במקרה שאיש נודר "אני נותן ערכו של פלוני" ובסופו של דבר מגלה שאין לו את סכום הכסף שהוא נדר, הוא צריך להביא מטלטלין בשווי הכסף במזומן, ויש להעריך את מטלטליו בשלשה דיינים. לדעת רבי יהודה אחד מהשלשה חייב להיות כהן.

בעניין ערכי אדם, יש מהאחרונים שהסבירו שמעמד הכהן מכריע במקרה שיש ארבע דעות כנגד חמש דעות. כלומר, אם הכהן יחליט להסכים לפסק דינם של ארבעה מהדיינים -הגם שבדרך כלל "אין בית דין שקול"- מצייתים להכריע כדעת הכהן וארבעת חבריו

ויש סוברים כי צריכים כל העשרה להסכים לערך האדם, כי במקרה שלא יסכימו ייקרא דיונם בשם "אומדנא" (השערה) ולא תהיה כאן שום הכרע^{[דרושה הבהרה]}

דינים נוספים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

גם כהן שנדר ערך למקדש חייב להיערך לפני כהן אחר, ואינו מעריך את עצמו.

• שנים האמורין בערכין..הם שנים הנמנים מיום ליום כלומר מיום הלידה, וכל השקלים הם ..'שקל הקודש',..אין חילוק בערכין בין יפה..כעור..חולה..סומא..אלא הכל נערכין לפי השנים..,הדמים סתמן לבדק הבית ונותנין הכל בלשכה שהייתה מוכנת במקדש לקדשי בדק הבית.-חינוך מצווה שנ ערכי אדם גמרהו בעת

טעמי המצווה

לפי המדרש הגדול, בעת שיצא משה מארמון פרעה והבחין שנוגשי פרעה היו מטעינין את העבריים משאות כבידות את הזקן ואת הבחור כאחד, ואת האשה כאיש, יעץ לפני פרעה להעריך את העובד ולהשוות את הסבל כפי כוח הפועל. בזכות הייעוץ הטוב זכה שתנתן פרשת ערכים על ידו להבחין "בין האיש לאשה בין הזקן לבחור ובין הקטן לגדול".

במדרש תנחומא הובא כי הבאת ערכים לפני הקדוש ברוך הוא מעולה כאילו המעריך מקריב נפשות לפניו, וגם בזכות הערכין מבטיח השם להציל אתכם מעריכות גיהנם וזוכים לעריכת שולחן לעתיד לבא.

ערכין בזמן הזה כשאין מקדש

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דין ערכי בהמה נוהג לעניין שמי שעבר והעריך בהמה בזמן הזה שצריך לעשות בדבר מה שציונו חכמים (היינו שיחללנו על שווה פרוטה ולא יעמד לפני כהן להראות אף טיפת הכנעה לכהני ה'),..היא.. בכלל המצות הנוהגות בזמן הזה.-חינוך מצווה שנג

• אין מעריכין ואין מחרימין בזמן הזה.
• העריך ו..לא עשה בדבר בזה"ז -חינוך מצווה שנ

ראו גם

• גזבר (בית המקדש)
• חרם

קישורים חיצוניים

• הערך "ערכין ודמים", באנציקלופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה