וינפילד סקוט

וינפילד סקוט
Winfield Scott

וינפילד סקוט, 1862
לידה	13 ביוני 1786 מחוז דינווידי, ארצות הברית
פטירה	29 במאי 1866 (בגיל 79) וסט פוינט, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות וסט פוינט
מדינה	ארצות הברית
כינוי	Old Fuss and Feathers
השכלה	קולג' ויליאם ומרי
בן או בת זוג	Maria De Hart Mayo Lucy Baker
צאצאים	Marcella Scott, John Baker Scott
השתייכות	צבא ארצות הברית
תקופת הפעילות	1808–1861 (כ־53 שנים)
דרגה	לוטננט גנרל
תפקידים בשירות
המושל הצבאי של מקסיקו סיטי הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית
פעולות ומבצעים
מלחמת 1812 מלחמת ארצות הברית–מקסיקו מלחמת בלאק הוק מלחמת סמילונה השנייה מלחמת האזרחים האמריקנית
עיטורים
מדליית הזהב של הקונגרס
תפקידים אזרחיים
משפטן מועמד לנשיאות ארצות הברית

וינפילד סקוט (אנגלית: Winfield Scott‏; 13 ביוני 1786 – 29 במאי 1866) היה לוטננט גנרל אמריקני, הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית ומועמד לנשיאות ארצות הברית.

במהלך 47 שנות שירותו בצבא לחם סקוט במלחמות 1812, ארצות הברית-מקסיקו, בלאק הוק, סמינולה השנייה ובתחילתה של מלחמת האזרחים האמריקנית שם תרם בעיצוב האסטרטגיה של הסגר ימי על נמלי הדרום אשר זכתה לשם תוכנית אנקונדה.

כגיבור מלחמת ארצות הברית–מקסיקו נבחר סקוט להיות מועמדה של המפלגה הוויגית לבחירות לנשיאות של שנת 1852 שם נחל תבוסה אל מול מועמד המפלגה הדמוקרטית פרנקלין פירס. סקוט נותר דמות אהודה, ואף זכה לדרגת כבוד של לוטננט גנרל בשנת 1856, הראשון אשר החזיק בדרגה זאת מאז ג'ורג' וושינגטון.

ראשית חייו

סקוט נולד באחוזת המטעים המשפחתית של משפחתו בסמוך לפטרסבורג וירג'יניה ב-13 ביוני 1786. הוא התחנך בויליאם אנד מארי קולג' ולמד משפטים במשרדו של עורך דין פרטי.

קריירה צבאית ופוליטית

סקוט החל את שירותו הצבאי כקורפורל פרשים במיליציה של וירג'יניה בשנת 1807, ובשנת 1808 הוצב כקפטן ארטילריה. בעקבות סכסוך עם מפקדו הישיר, הגנרל ג'יימס וילקנסון, הועמד סקוט לדין צבאי ודרגתו נשלל ממנו לשנה שלאחריה הוצב בניו אורלינס במטהו של הגנרל וויד המפטון.

מלחמת 1812

ביולי 1812, קודם סקוט לדרגת קולונל ונשלח להילחם במלחמת 1812 במסגרת הכוחות האמריקניים אשר לחמו בבריטים במערכה על ניאגרה. סקוט קיבל את הפיקוד על הכוחות אשר לחמו בקרב קווינסטון הייטס ב-13 באוקטובר 1812 וערב סירובם של אנשי המיליציה של ניו יורק לחצות את הגבול לקנדה הביסו הבריטים את הכוחות האמריקניים וסקוט, יחד עם מפקדו בריגדיר גנרל ויליאם וואדסוורט נכנע לצבא הבריטי. סקוט הוחזק כשבוי מלחמה והוחלף במסגרת עסקה לחילופי שבויים. כאשר חזר סקוט לוושינגטון לחץ על חברי הסנאט לנקוט צעדים כנגד שבויים בריטיים כשם שהבריטים הרגו חיילים אמריקאיים ממוצא אירי כעריקים. במרץ 1813 קודם סקוט לדרגת לוטננט קולונל ובמאי אותה השנה תכנן והוביל את קרב פורט ג'ורג' אשר כפה על הבריטים נסיגה מאזור המצודה שלחוף נהר ניאגרה באונטריו. בקרב זה נפצע סקוט. במרץ 1814 קודם סקוט לדרגת כבוד של בריגדיר גנרל וקיבל את הפיקוד על הבריגדה הראשונה של הצבא אשר הצליחה להבקיע את קווי ההגנה של הבריטים בקרב צ'יפואה. כהערכה על ניצחונו ותפקודו קיבל סקוט דרגת כבוד של מייג'ור גנרל ביולי 1814, אולם כיוון ששוב נפצע בקרב לא חזר סקוט לשירות פעיל עד אחרי המלחמה.

לאחר מלחמת 1812

לאחר מלחמת 1812 ביסס סקוט את נושא התרגולים הצבאיים ועמד בראש הוועדה לטקטיקה וועדת הבדיקה של אירועי המלחמה. בין השנים 1815 עד 1816 שהה סקוט בצרפת על מנת ללמוד את שיטותיו של צבא הצרפתי ועל מנת ללמוד ולתרגם את ספרי הטקטיקה של נפולאון מצרפתית לאנגלית. הוא שב לארצות הברית על מנת לעמוד בראש הפיקוד המרחבי הצפוני ב-1816, בראש הוועדה לטקטיקה ב-1821, בראש הפיקוד המזרחי ב-1825 ושוב לראשות ועדת הטקטיקה ב-1826. סקוט הודיע על התפטרותו ב-1828 שכן לא קיבל את הפיקוד על ארמייה כפי שרצה אולם התפטרותו לא התקבלה והוא נשלח לאירופה בשנית. בשנת 1830 פרסם סקוט מדריך צבאי נוסף לשימושה של המיליציה האמריקנית.

בשנת 1832 נשלח סקוט, כשליחו של הנשיא אנדרו ג'קסון, אל קרוליינה הדרומית על מנת לנהל את משבר המיסוי שפרץ שם באותה שנה עת ניסה הנשיא לגבות מיסים פדרליים באמצעים צבאיים. סקוט הצליח להביא לפתרון המשבר בדרכי שלום ובדיפלומטיה. לאחר מכן הוצב סקוט כמפקד הכוחות הפדרליים בשטחי אומת הצ'רוקי בהחליפו את ג'ון וול על רקע סירובו של הנשיא ג'קסון לאפשר לצ'ירוקי לממש את זכותם לממשל עצמי כפי שהורה בית המשפט העליון.

בשנת 1836 פיקד סקוט על כוחות השדה שלבמסגרת מלחמת סמינול השנייה ובמלחמת קירק. לאחר מלחמות האינדיאנים קיבל עליו מחדש את הפיקוד המרחבי המזרחי אך עם התעוררות ניסיונות המרידה של מתיישבים בריטים בקנדה, תוך סיוע של גורמים אמריקניים, נשלח שוב לגבול הצפוני על מנת לפעול להרגעת הרוחות. ב-1838 הוצב סקוט בניו אצ'וטה על מנת לפקח על גירושם של הצ'ירוקי אל מעבר לנהר המיסיסיפי תחת הוראתו של הנשיא מרטין ואן ביורן ובהתאם לאמנת ניו אצ'וטה אשר נחתמה עם פלג משבט הצ'ירוקי בשנת 1835. בתוך מספר חודשים גרשו אנשיו של סקוט את בני הצ'ירוקי מאזור צפון ג'ורג'יה, טנסי ואלבמה וסקוט עצמו אף התלווה למסע האחרון מג'ורג'יה אל עבר נאשוויל ב-1 באוקטובר 1838. בהגיעו לנאשוויל הופתע למצוא פקודות המורות לו לשוב לוושינגטון על מנת לעלות צפונה ולסייע בפתרון משבר חדש בין מדינת מיין לניו ברנזוויק. המשבר, אשר זכה לכינוי מלחמת החזיר והשעועית, הסתיים ללא שפיכות דמים בעזרתו של סקוט.

בשנת 1841 קיבל סקוט את הפיקוד על הצבא כגנרל המפקד של צבא ארצות הברית והועלה לדרגת מייג'ור גנרל מן השורה, וכמפקד האמין בהתמקצעותו של הצבא והשקיע רבות בפיתוח האקדמיה הצבאית.

מלחמת ארצות הברית–מקסיקו

עם פרוץ מלחמת ארצות הברית–מקסיקו פיקד סקוט על הארמייה הסדירה, מבין שתי הארמיות אשר השתתפו במלחמה, אשר תקפה את מקסיקו מדרום. סקוט, מלווה בקצין המטה שלו, קפטן רוברט לי, נחת עם כוחותיו הסדירים במדינת וראקרוס ועלה בנתיבו המשוער של הרנאן קורטס אשר כבש את אזור מקסיקו סיטי בשנת 1519. על אף התנאים הקשים של גשם עז, טמפרטורות גבוהות, שטח קשה למעבר ומחלות בקרב חיילי צבאו, ניצח סקוט בקרבות אשר התחוללו בין כוחותיו לכוחות המקסיקניים בפיקודו של סנטה אנה - קרבות סרו גורדו, קונטררז, צ'ורובוסקו, מולינו דל ריי עד אשר ב-13 בספטמבר 1847 כבש סקוט את פורט צ'פולטפק ואילץ את הכוחות אשר הגנו על הבירה להיכנע.

סקוט מונה כמושלה הצבאי של מקסיקו סיטי ונודע כמושל הגון שכן העוצר אשר הטיל על העיר כלל גם את הכוחות האמריקניים ומנע מעשי שוד וביזה, כמו גם נסיונותיו והצלחתו לחון 42 ח-72 חיילי גדוד פטריק הקדוש, חיילים ממוצא אירי אשר ערקו מצבא המיליציה של זאכרי טיילור ולחמו לצד אחיהם המקסיקנים בני הדת הקתולית.

קריירה פוליטית

קריקטורה פוליטית המציגה את סקוט ואת פירס במרוץ לנשיאות

לקראת הבחירות לנשיאות של שנת 1852, הדיחה המפלגה הוויגית את הנשיא המכהן מילרד פילמור, אשר החל לכהן כנשיא בעקבות מותו של הנשיא זאכרי טיילור, גיבור מלחמת מקסיקו. בחפשם לשחזר את ניצחונם הוזז פילמור ממקומו ותחתיו מונה הגנרל סקוט. מול סקוט התמודד פרנקלין פירס, מטעם המפלגה הדמוקרטית, אף הוא גיבורה של אותה המלחמה. סקוט, אשר נודע בדעותיו כנגד העבדות, איבד קולות רבים ממדינות הדרום, ומצעה של מפלגתו אשר תמך בעבדות גרם לאיבוד קולות רבים בצפון. כך הפסיד סקוט בבחירות לפירס כאשר קיבל את קולות האלקטורים של מסצ'וסטס, ורמונט, קנטקי וטנסי בלבד.

על אף ההפסד הצורם בבחירות נותר סקוט גיבור לאומי עד אשר בשנת 1855 קיבל דרגת כבוד של לוטננט גנרל באמצעות חוק מיוחד של הקונגרס, בהופכו לאדם השני בהיסטוריה הצבאית של ארצות הברית אשר מונה לדרגה זו, לצידו של ג'ורג' וושינגטון. ב-1859 נשלח סקוט על ידי הממשל לצפון מערב, לאיי סן חואן, על מנת ליישב ולסיים בפתרון המשבר אשר זכה לכינוי מלחמת החזיר, שם הביא לפתרונו של הסכסוך בדרכי שלום.

מלחמת האזרחים

כמפקד צבא האיחוד בתחילתה של מלחמת האזרחים, ידע הגנרל המזדקן כי הוא לא מסוגל לצאת לקרב בעצמו, הוא היה זקן, חולה וגדל מידות מכדי לרכב על סוסו. הפיקוד על הכוחות הפדרליים הוצע בתחילה לקולונל רוברט אדוארד לי, קצין מטהו לשעבר, אולם כאשר הודיעה מדינת וירג'יניה על פרישתה מהאיחוד ב-17 באפריל 1861, באותו יום בו הוצע ללי התפקיד, הודיע לי על התפטרותו משורות הצבא והפיקוד על הכוחות הסובבים את וושינגטון הועבר לבריגדיר גנרל ארווין מקדואל. אף על פי שנולד וגדל בווירג'יניה סירב סקוט להתפטר ולעבור לצד מדינתו ונותר נאמן לאומה אותה שירת רוב שנות חייו.

לאחר ההפסד הצורם בקרב בול ראן הראשון, נועד הנשיא אברהם לינקולן עם סקוט, אשר לקח על עצמו את האחריות על ההפסד בקרב, והשניים החליטו על מינוייו של המייג'ור גנרל ג'ורג' מקללן כמפקד כוחות השדה של צבא האיחוד. סקוט לא האמין בניצחון מהיר על מדינות הדרום והציע תוכנית ארוכת טווח לחניקתה של קונפדרציית המדינות בתפיסת שטחי מפתח כנהר המיסיסיפי ונמלי מפתח לאורך החוף האטלנטי הדרומי ולחופי מפרץ מקסיקו ולאחר מכן לנוע אל תוך שטחי הקונפדרציה. התוכנית, אשר זכתה לשם תוכנית אנקונדה, לא עבדה בתחילתה משום שהצי הפדרלי חסר את הכלים המספיקים להניח סגר ימי על החופים הדרומיים, אולם הייתה תוכנית זאת אשר הביסה בסופו של דבר את הקונפדרציה שכן ממשיכיו של סקוט התמידו בה עד להידוקו של המצור והפלישה היבשתית אל עבר אטלנטה במסע אל הים של ויליאם שרמן. מצבו הגופני של סקוט לא איפשר לו להמשיך בתפקידו וכמחליפו מונה ג'ורג' מקללן כגנרל המפקד ב-1 בנובמבר 1861. סקוט פרש לביתו אשר בוסט פוינט ונפטר בשיבה בשנת 1866. הוא נקבר בבית הקברות של האקדמיה.

מורשתו והנצחתו

על שמו של סקוט נקראו מחוזות ועיירות רבות ברחבי ארצות הברית: מחוז סקוט באיווה, מחוז סקוט בקנזס, מחוז סקוט במינסוטה, המחוזות סקוט ווינפילד בטנסי, מחוז וינפליד באילנוי ומחוז וינפליד באלבמה, הערים סקוט דפוט ווינפליד אשר בווירג'יניה המערבית והעיר סקוט (אשר שינתה את שמה מג'קסון לסקוט כביטוי לתמיכתה בסקוט בבחירות לנשיאות בשנת 1855) בנוסף המחוזות סרו גורדו ובונה ויסטה באיווה, כמו גם העיר צ'ורובוסקו אשר באינדיאנה נקראו על שם קרבות בהם ניצח סקוט במלחמת מקסיקו.

הצבא העניק את שמו של סקוט לספינת קיטור אשר הושקה בשנת 1855 ולגוררת אשר נמצאת בשירות פעיל. שמו של סקוט אף ניתן לפורט סקוט, מצודה שאוישה בקנזס ולפורט וינפילד סקוט, לימים - פורט פוינט, למרגלותיו של גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו. סקוט הונצח בשתי הנפקות של בולים בשנת 1870 ובשנת 1937.

• 
  בול הנושא את דיוקנו של סקוט משנת 1870
• 
  בול הנושא את דיוקנותיהם של אנדרו ג'קסון וסקוט משנת 1937

קישורים חיצוניים

• הביוגרפיה של וינפילד סקוט באתר civilwarhome.com (באנגלית)
• בל, וויליאם ג'י, הגנרלים המפקדים וראשי המטה הכללי 1775 - 2005, המרכז להיסטוריה צבאית - צבא ארצות הברית. וושינגטון, 2005. עמודים 78 - 79 (באנגלית)
• רייטר, מרקוס, הגנרל סקוט, ניו יורק 1894, באתר פרויקט גוטנבורג (באנגלית)
• וינפילד סקוט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• וינפילד סקוט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)