מהפכת פברואר

מהפכה ברוסיה ב-1917
ערך ללא מקורות
בערך זה אין מקורות ביבליוגרפיים כלל, לא ברור על מה מסתמך הכתוב וייתכן שמדובר במחקר מקורי.
אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מהפכת פברואר של 1917 באימפריה הרוסית הייתה השלב הראשון במהפכה הרוסית. תוצאתה המיידית הייתה ויתורו של הצאר ניקולאי השני על כס המלוכה ברוסיה.

תולדותיה של המהפכה

עריכה

עם הגורמים המרכזיים למהפכה זו נמנו חוסר שביעות הרצון מדרך ניהול המדינה בידי הצאר, ובעיקר מהשתתפותה של רוסיה במלחמת העולם הראשונה. המהפכה נעשתה באמצעות נטילת סמכויותיו של הצאר. המשטר החדש הסתמך על ברית בין הליברלים ובין הסוציאליסטים שרצו לחולל רפורמה פוליטית ולכונן רשות מבצעת ואספה נבחרת שייבחרו באופן דמוקרטי.

הפגנת נשים בפטרוגרד בקריאה ל"לחם ושלום" הביאה למהפכה עממית נרחבת שמיגרה את המשטר הצארי. במחצית הראשונה של חודש פברואר גרם מחסור במזון למהומות בבירה פטרוגרד. ב-18 בפברואר (על פי הלוח היוליאני הישן, 3 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) הכריזו עובדי בית החרושת הגדול בעיר, "בית חרושת פוטילוב", על שביתה; השובתים פוטרו וכמה חנויות נסגרו, והדבר עורר תסיסה במפעלים אחרים. ב-23 בפברואר (לפי הלוח היוליאני. ב-8 במרץ לפי הגרגוריאני) נערכו פגישות ואספות לרגל יום האישה הבינלאומי, שלבשו בהדרגה אופי פוליטי וכלכלי. אלה נמשכו גם בימים שלאחר מכן. גדוד חיילים נשלח לדכא את ההתקוממות, אבל רבים מן החיילים ירו בקציניהם או ערקו והצטרפו למתקוממים. היה ברור שהצאר איבד כמעט כל שליטה במדינה. מקורביו פנו אליו בבקשה לוותר על הכס לטובת אחיו, מיכאיל אלכסנדרוביץ'. הצאר ניקולאי השני נשמע להם, וב-2 במרץ (לוח יוליאני, 15 במרץ לוח גרגוריאני) ויתר על כסאו. ואולם, אחיו מיכאיל סירב לקבל עליו את המלוכה. בשלב זה איבדה המלוכה את שארית סמכויותיה, ואלו עברו לידי ממשלת המעבר.

בראשות ממשלת המעבר שהחליפה את הצאר עמד בתחילה אריסטוקרט ליברלי, הנסיך גאורגי לבוב, אבל בעקבות כישלונותיה של ממשלתו הוחלף בידי הסוציאליסט אלכסנדר קרנסקי. בימי קרנסקי הוסיפה רוסיה להיות מעורבת במלחמת העולם הראשונה, והוא לא הצליח להתמודד עם הבעיות שעמדו בפניה. הלחצים מימין (מצד כוחות כדוגמת אלה שעמדו מאחורי פרשת קורנילוב, שחולל הפיכה צבאית כושלת באותה תקופה) ומשמאל (בעיקר מידי הבולשביקים) הקשו מאוד על הממשלה. ב-1 במרץ 1917 פרסם "סובייט פטרוגרד של נציגי הפועלים והאיכרים" את "הוראה מס' 1", שהורתה לצבא להישמע להוראותיה ולא להוראות ממשלת המעבר. בסופו של דבר הופלה ממשלת המעבר בכוח במהפכת אוקטובר.

אירועי המהפכה

עריכה
 
שומרים בדומה מחוץ לאולם המליאה שבו נעצרו שרי ממשלת הצאר, 1917
  • 23 בפברואר (8 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) - מחסור באספקת לחם לתושבי הבירה. תחילת הפגנות הפועלים, בייחוד במפעל פוטילוב.
  • 24 בפברואר (9 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) - המשך ההפגנות. מצטרפים פועלים ממפעלים אחרים ומספר השובתים מגיע ל-90 אלף. השביתה מתחילה להיות הפגנה פוליטית נגד השלטון.
  • 25 בפברואר (10 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) - מפקד כוחות הצבא בעיר מקבל פקודה מהצאר לפעול להפסקת ההפגנות והמהומות בעיר. בשביתה הכללית בעיר משתתפים 240 אלף פועלים. ההפגנות מתרחבות למוסדות הלימוד.

תחילת המאבק המזוין בין השובתים לכוחות הביטחון. הצבא אינו משתתף בפעולות הדיכוי. בערב הצאר שולח מברק אל מפקד הצבא ודורש להשתלט על המצב בעיר עד למחרת.

לפי צו קיסרי הופסקו ישיבות הדומה.

  • 26 בפברואר (11 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) - ההפגנות בעיר נמשכות. התחבורה הציבורית מושבתת. חיילים מסרבים לירות במפגינים. כוחות המשטרה משתלטים על מרכז העיר. חברי הדומה מחליטים שלא לקבל את הצו הקיסרי ולא להפסיק את פעילות הדומה, וממנים ועדה זמנית. בפועל, פירוש הדבר הוא שהדומה מצטרפת למרד.

בערב, בישיבה בראשות ראש הממשלה ניקולאי גוליצין, הוחלט להכריז על מצב חירום צבאי בעיר.

  • 27 בפברואר (12 במרץ על פי הלוח הגרגוריאני) - תחילתו של מרד בצבא. לקראת סוף היום הצטרפו לתומכי המהפכה 66 אלף חיילים . בתוך יומיים, רובם של 170,000 החיילים בעיר משתתפים בהפגנות. הפועלים המורדים מתחמשים בנשק ממחסני הצבא - כ-40 אלף רובים וכ-30 אלף אקדחים. המפגינים משתלטים על בתי הסוהר ומשחררים את כל האסירים, כולל האסירים הפליליים. בעיר החל מצוד אחר שוטרים.

סמוך לשעה 2 בצהריים המפגינים נכנסים לארמון טבריצ'סקי שבו מתקיימות ישיבות הדומה. חברי הדומה נתבעים להכריע אם להצטרף למהפכה או להישאר נאמנים לצאר. לפי החלטת הוועדה הזמנית הדומה מכריזה שהשלטון במדינה עובר לידיה.

באותו הזמן מוקם סובייט פטרוגרד בראשות ניקולאי צ'כאידזה וסגנו אלכסנדר קרנסקי. הסובייט מחליט לתמוך בהחלטות הדומה, אבל לא להשתתף בממשלה זמנית.

הממשלה בראשות ניקולאי גוליצין מחליטה לשלוח מברק אל הצאר ולהודיעו שהממשלה אינה שולטת במצב ומציעה להתפזר.

סובייט פטרוגרד מפרסם את "פקודה מס' 1" ולפיה הצבא כפוף לסובייט. לפיכך פורץ תוהו ובוהו שלטוני במדינה: הסובייט והממשלה הזמנית קיימים בעת אחת.

מוקמת ממשלת המעבר הרוסית בראשות גאורגי לבוב.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Михаил Зыгарь, Империя должна умеретьː история русских революций в лицах 1900-1917, Москва: ООО «Альпина Паблишер», 2017 (בתרגום לאנגלית: Mikhail Zygar, The Empire Must Die : Russia's Revolutionary Collapse, 1900-1917, INGRAM PUBLISHER SERVICES US, 2017)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מהפכת פברואר בוויקישיתוף