דבורה עומר
דבורה עומר (9 באוקטובר 1932 – 2 במאי 2013) הייתה סופרת ילדים ונוער ישראלית. זכתה בפרסים רבים על יצירתה, בהם פרס ישראל לשנת 2006.
 | |
| דבורה עומר, 25 באפריל 2006 | |
| לידה |
9 באוקטובר 1932 מעוז חיים, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
2 במאי 2013 (בגיל 80) כפר מעש, ישראל  |
| שם לידה | דבורה מוסנזון |
| מדינה |
ישראל  |
| לאום | ישראלית |
| עיסוק | סופרת |
| מקום לימודים |
אורנים - המכללה האקדמית לחינוך |
| שפות היצירה | עברית |
| תחום כתיבה | ספרות ילדים ונוער |
| יצירות בולטות | ראו #ספריה |
| תקופת הפעילות | 1955–2013 (כ־58 שנים) |
| צאצאים |
גיל עומר, רון עומר |
| מספר צאצאים |
3 |
| פרסים והוקרה | ראו #פרסים |
  | |
ביוגרפיה
עריכהדבורה עומר נולדה למשה מוסנזון, אחיו של הסופר יגאל מוסינזון וסופר בפני עצמו, וללאה שרשבסקי. הוריה התגרשו בילדותה, ועומר הצטרפה עם אמה לפלוגת החוגים רעננה[1], שייסדה את קיבוץ מעוז חיים.
כשעומר הייתה בת 11 נהרגה אמה בתאונת אימוני ירי של "ההגנה"[2]. כיוון שאסור היה לומר לבריטים את הסיבה האמיתית, הומצא סיפור כיסוי לפיו אמה התאבדה, ואת סיבת המוות האמיתית של אמה גילתה עומר בוודאות רק בבגרותה[3]. באותה תקופה, אביה היה בצבא הבריטי באירופה וכתב רשימות על חיי החיילים שהתפרסמו בספר.
בגיל 14 החלה דבורה עומר לכתוב יומן בו כתבה את סיפורה האישי כשהוא שזור בסיפורים המשקפים את הווי המדינה שבדרך[4].
כשבגרה, שלחה ידה בכתיבה, בעקבות אביה, וסיפוריה הראשונים התפרסמו בעיתון הנוער העובד, "במעלה", שאביה ערך.
עומר למדה בסמינר אורנים ועבדה כמורה בקיבוצים מעוז חיים ומשמר השרון, ובמקביל החלה בשנת 1955 לפרסם בעיתון "דבר לילדים" מדור בשם "דפי תמר"[5], שנכתב כיומן של נערה בת קיבוץ. מדור זה הפך מאוחר יותר לסדרת ספרים, שהראשון בהם, "דפי תמר", יצא לאור בשנת 1959. בפברואר 1959 זכתה בפרס יציב[6]. זו הייתה ההתחלה שבעקבותיה באו עשרות ספרים נוספים ודבורה עומר הפכה לאחת הסופרות האהובות על הילדים ובני הנוער בישראל.[דרוש מקור] בין השנים 1960–1964 לימדה בבית ספר יהודי בעיר ויניפג שבקנדה, כאחת השליחות הראשונות שם.
רבים מספריה של עומר הם ביוגרפיות המעובדות לקריאת בני נוער ועוסקות בדמויות מתולדות הציונות והיישוב העברי. היא החלה בכך בשני ספרים שפרסמה בשנת 1967: "הבכור לבית אב"י", על איתמר בן-אב"י, ו"שרה, גיבורת "נילי"", אודות שרה אהרנסון ומחתרת ניל"י. ספרים אחרים עסקו בבעיות התבגרות של ילדים ובני נוער. מרבית ספריה של עומר ראו אור בהוצאת י. שרברק.
אחדים מספריה של עומר הומחזו והפכו להצגות ילדים מצליחות בתיאטרון לילדים ולנוער.
עומר זכתה בפרסים רבים על פועלה בתחום ספרות הילדים והנוער. בשנת 2006 הוענק לה פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית. בנימוקי השופטים נכתב כי "עומר הצליחה להפוך את העבר הישראלי-ציוני למסכת חיה של דמויות מופת ואירועים מסעירים, שיחד בנו את המפעל הציוני האדיר". בשנת 2013, זמן קצר לפני פטירתה, קיבלה את פרס אקו"ם על מפעל חיים[7].
דבורה הייתה נשואה לשמואל עומר (בשעה שנישאו, שמו היה "שמואל ורניק"), לימים מנכ"ל תיאטרון הבימה. לזוג שלושה ילדים: אשת התקשורת טלי עומר, מנכ"ל מוזיאון הילדים חולון ויושב ראש תאגיד השידור הישראלי גיל עומר והשחקן, הדוגמן והעורך רון עומר.
בשנות חייה האחרונות מיעטה להיחשף לתקשורת עקב מצבה הבריאותי הרופף. היא נפטרה ב-2 במאי 2013.
התגוררה במושב כפר מעש, ושם גם נקברה ב-5 במאי 2013[8].
ארכיונה מופקד במחלקת הארכיונים בספרייה הלאומית בירושלים[9].
הנצחה
עריכה- לאחר מותה, החליט משרד התרבות והספורט להעניק את "פרס דבורה עומר", שיוענק מדי שנה ב"חודש הקריאה", ביום השנה העברי לפטירתה, כ"ב באייר[10].
- בתי ספר יסודיים בפתח תקווה, בנתניה, בכפר סבא וברמת השרון, קרויים על שמה.
- בשנת 2020 הפיק בנה של עומר, רון עומר, סרט תיעוד לזכרה גשם בעיניים[11].
- בינואר 2022 החליטה עיריית תל אביב-יפו לקרוא רחוב על שמה[12].
ספריה
עריכה- דפי תמר - יומנה של תמר גל מקיבוץ רימון (1959)
- דפי תמר – עושים חיים (1961) — תמר בת ה-12 מספרת על חוויותיה בכיתה ז'
- עד השמים (1961) — 15 סיפורי ילדות
- דפי תמר – שלום לך, אמריקה (1966) — תמר בת ה-13 יוצאת עם הוריה לעולם חדש
- הבכור לבית אב"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייו של איתמר בן-אב"י, הילד העברי הראשון
- דפי תמר – 30000 ק"מ בשנה אחת (1967) — תמר בת ה-14 מספרת על טיול גדול ולבטי בגרות
- שרה, גיבורת ניל"י (1967; זוכה פרס למדן) — סיפור-חייה האפי של שרה אהרנסון
- הרפתקאות עמרי במקסיקו (1967) — נער ישראלי העובד בחווה אמריקנית, יוצא להחזיר עגל גנוב לבעליו
- מעשה בלולי ה... (1967; זוכה פרס אסתר רבינוביץ') — ידידות בין בן-מושב לבין גור-חתולים שמצא בשדה ואשר גדל והיה לנמר
- הרפתקאות עמרי בצפון הרחוק (1968)
- הכלב נו-נו-נו (1968) — הרפתקאות כלבלב בחוג המשפחה
- מסע לארץ הגשם (1968) — סיפור מצולם על ילדים בקיבוץ נגבי
- הרפתקאות עמרי בקיץ 1967 (1968)
- הכלב נו-נו-נו יוצא למלחמה (1968)
- לאן נעלם קפיטן קוק? (1969) — מבצע בלשי של ילדים המחפשים תוכי שנעלם
- צוללים קדימה (1969) — קורותיו של נער עולה מצפון אפריקה שהיה לאיש הקומנדו הימי. מבוסס, באופן כללי, על קורות חייו של שאול סלע
- שלך באהבה (1969) — סיפור-במכתבים על אהבה ראשונה
- אני אתגבר (1970) — נערה פגועת שיתוק מוחין מספרת בגוף ראשון על מאבקה האינסופי בנכותה
- כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי (1970) — ידידות סודית בין ילדה חולמנית לבין גמד בלתי-נראה
- לחול ולחג (1970, עם אוריאל אופק) — סיפורים, שירים ופרפראות לחגים ולעונות השנה
- אימא-עשרה או צער גידול הורים (1971) — אם מספרת על אירועי יומיום במשפחה (מבוסס על טורים שהתפרסמו במעריב לנוער)
- אמא-עשרה פלוס - המשך הספר הקודם: לשלושת הילדים הבוגרים מצטרפת תינוקת חדשה
- מעבר לכביש או חבורת עלומים (1972) — סיפורם האמיתי של חבורת ילדים חסרי בית, שגדלו ליד בן-שמן במעון שהוקם למענם על ידי המחנך חיים בר-נחום
- הגבול שבלב (1973; זוכה פרס משרד החינוך) — ילדי קיבוץ-ספר מנסים לטוות יחסי רעות עם שכניהם הערבים
- על הגובה (1974) — קורות נערה מעולות "מרבד הקסמים", שהייתה לדיילת
- לי-לך (1974) — סיפורים, אגדות, שירים, חידות ובדיחות:
- בילוי נעים לשעות הפנאי
- עננים בשמים לימים גשומים
- מצפון ועד דרום
- פגישה על ענן (1975) — סיפורים קצרים
- הבריחה אל החופש (1976) — סיפור בריחתו של מרידור, מפקד האצ"ל, ממחנה המעצר באפריקה
- מגדל של קוביות בניתי (1976) — סיפורים קצרצרים לטף
- מסיפורי התורה (1976):
- בריאת העולם
- בגן-עדן
- אדם וחווה
- קין והבל
- אמנון ותמר (1977) — שמונה כרכי שירים, סיפורים ופרפראות:
- ארץ החלומות
- יום טוב לי
- אני שונא מלחמות
- הבובה חולה
- חגי אביב וקיץ
- חגי סתיו וחורף
- חיות מספרות לי
- מסיפורי סבא
- פעם אחת (1978) — שמונה ספרוני אגדות מעובדות:
- אגדות ארץ-ישראל
- אגדות בית-המקדש
- אגדות שבת
- איש חסיד היה
- אמשול לך משל
- היה היה מלך
- הפלא ופלא
- על חכמה ומעשי חכמה
- הנשיקה שהלכה לאיבוד (1978) — סיפורים קצרים לטף[13]
- קוף אחרי בנאדם (1979) — סיפורי משחק
- לאהוב עד מוות (1980) — סיפור אהבתם ומותם של הפלמ"חאית זהרה לביטוב וחברה שמואל קופמן
- במזל אישה (1980) בהוצאת רבמכר
- קול קרא בחשכה (1980) — ביוגרפיה בלטריסטית של בנימין זאב הרצל
- פגיעה ישירה (1981) — סיפור בעל רקע אוטוביוגרפי, מסופר בגוף ראשון, על בת-קיבוץ הגדלה על רקע השמועה שאמה התאבדה
- פעמונים (1982)
- לא מתחשק לי (1982) — סיפורים קצרים לטף
- "כל מה שהיה (אולי) וכל מה שקרה (כמעט) לקרשינדו ולי"(1982)
- דמעות של אש (1983) — סיפור-חייה של צביה לובטקין
- אל ראש ההר (1984) — סיפור-חייו של דוד בן-גוריון
- עוד ועוד אגדות (1985)
- פתאום באמצע החיים (1985) - סיפור חייו של הטייס אל"ם זוריק לב
- לאן מגיעים כשהולכים לאיבוד? (1985)
- בעקבות הלהבות (1986)
- סערה באביב (1987) - סיפור חייו של טוביה קושניר, שהיה חלק מהל"ה
- הטיסה במזרן המעופף (1987)
- התחנה: טהראן (1988)
- בדהרה (1989) - סיפור חייה של מניה שוחט, אשת ארגון "השומר"
- הרפתקה בחלל (1989)
- התרופה הטובה (1990)
- השבוע הארוך ביותר בחיי מורן (1990)
- שקרן מאין כמוהו (1990)
- ככה זה כן תשובה (1992)
- הרפתקאות בכוכב ממתק (1993)
- ריקוד באור אדום (1994)
- מי זו פידי מותק? (1994)
- דבורה עומר מספרת (1998) — שלושה כרכים ביוגרפיים, הכתובים בעברית קלה
- דבורה עומר מספרת על הרצל
- דבורה עומר מספרת על בן-גוריון (איירה: ליאת בנימיני-אריאל)
- דבורה עומר מספרת על מנחם בגין
- המקק שנכנס לו ג'וק (1998)
- אהבת איתמר (2001) — סיפור אהבתו של איתמר בן-אב"י ללאה אבושדיד
- נשבעתי אמונים (2005) - על ילדותו ונעוריו של יצחק רבין
- ספורים בחתולים (2005)
- סיפור שקרה לי בדרך (2010, עם ורד רביב-שוורץ)
- סבלנותו של הלל הזקן (2011)
- בן ציון והסביבון הראשון (2011)
- התבלין החסר (2013)
- מקומו של בית המקדש (2013)
פרסים
עריכה- 1959 – פרס יציב לספרות הילדים, על "דפי תמר"
- פרס סמינר הקיבוצים אורנים לספרות ילדים ע"ש אסתר רבינוביץ (ליצירה לילדים עד גיל 10), על "מעשה בלולי ה..."
- 1968 – פרס למדן לספרות ילדים ונוער מטעם עיריית רמת גן, על ספריה "הבכור לבית אב"י" ו"שרה, גיבורת ניל"י"[14]
- 1972 – פרס משרד החינוך והתרבות, על "הגבול שבלב"
- 1976 – פרס דוד פינסקי למחזה המקורי מטעם עיריית חיפה, על המחזה "שרה גיבורת ניל"י" שהוצג בתיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער[15]
- 1979 – פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים, על מכלול יצירתה[15]
- 1981 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על "לאהוב עד מוות" (זכתה בשנית כעבור עשור)
- 1985 – פרס בית הספר לחינוך של אוניברסיטת חיפה, על "דמעות של אש"[15]
- 1986 – עיטור הכבוד ע"ש אנדרסן, על "דמעות של אש"[16]
- 1987 – מדליית קורצ'אק מטעם אגודת הסופרים הפולנים
- 1991 – פרס זאב לספרות ילדים ונוער, על "בדהרה"
- 2005 – פרס שרת התרבות בקטגוריית ילדים ונוער
- 2002 – פרס קרן הדסה
- 2006 – פרס ישראל על תרומתה לתרבות הישראלית
- 2013 – פרס אקו"ם, על מפעל חייה[7]
קישורים חיצוניים
עריכה
- דבורה עומר, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
דבורה עומר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- דבורה עומר, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- דבורה עומר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב
- דבורה עומר, דף שער בספרייה הלאומית
- דבורה עומר, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דבורה עומר, בארכיון הבימה
- רשימת הפרסומים של דבורה עומר, בקטלוג הספרייה הלאומית
- דבורה עומר, באתר פרס ישראל
- דבורה עומר, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
- הספרים של דבורה עומר, באתר "סימניה"
- מידע על דבורה עומר בקטלוג הספרייה הלאומית
- עז"ר, הפנס הירוק שלי: ריאיון עם דבורה עומר, דבר, 10 בינואר 1969
- אורי קיסרי, דבורה עומר - אוגרת פרסים, מעריב, 22 במאי 1969
- אלה אילברג, כמות שאינה פוגעת באיכות, מעריב, 15 ביולי 1973
ציפי גון-גרוס, ריאיון עם דבורה עומר בתוכנית הרדיו "ספרים, רבותי, ספרים", גלי צה"ל, 2007; באתר iCast- כרמית ספיר ויץ, לא הלכה לאיבוד: ריאיון עם דבורה עומר, באתר nrg, 15 באפריל 2010
סמדר פלד, דבורה עומר חושפת את סוד חייה: "אני אדם שרוט מאוד", באתר מאקו, 11 בינואר 2013; במקור, מתוך "אולפן שישי", חדשות ערוץ 2- נדב מנוחין, כל עוד ילדים ישראלים קוראים עברית, דבורה עומר תישאר איתנו, באתר וואלה, 3 במאי 2013
- אלי אשד, שירת דבורה: זוכרים את דבורה עומר, באתר nrg, 14 במאי 2013
- חן קוטס-בר, הבכורה לבית אבי: ורד מוסנזון מדברת על אחותה דבורה עומר, באתר nrg, 31 במאי 2013
- ינון מילס, סיפור העומר: ילדותה הגנוזה של סופרת הילדים דבורה עומר, באתר nana10, 17 במאי 2014; במקור, מתוך "המגזין", חדשות 10
תמר רותם, דבורה עומר: גבוּרה שנויה במחלוקת, באתר הארץ, 12 במאי 2013- רימה שיכמנטר, דבורה עומר – דברים לזכרה, עולם קטן 5, 2014, עמ' 16–17
- מירי יוסוב-שלום, "אישה לוחמת": הרואיות ואקטיביזם ביצירות דבורה עומר, ספרות ילדים ונוער 139, יוני 2016
- מטוריה של עומר ב"מעריב":
- והיה כי יפול אדם ברחוב, מעריב, 2 בינואר 1984
- המסעדה על יד העץ, מעריב, 26 באפריל 1984
- הורים נגד ילדים, מעריב, 22 באוגוסט 1984
- אבשלום קור, באופן מילולי במלחמה: יחידת עוקץ והכלב העברי הראשון, גלי צה"ל, 16.7.2024
- כאב היתמות של דבורה עומר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, נובמבר 2021
- חן מלול, יומנה של דבורה עומר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 23 במרץ 2023
הערות שוליים
עריכה- ^ פלוגת החוגים רעננה, דבר, 14 במרץ 1938
- ^ קורות חייה באתר פרס ישראל
- ^ סמדר שיר, סיפרו לי שאמא נהרגה, מעריב, 21 באוקטובר 1976
- ^ יורי ילון, "כָּל לְבָטַי אֲשֶׁר אֵין אֲנִי יְכוֹלָה לְסַפְּרָם": התום, האובדן והמדינה ביומן הנעורים של דבורה עומר, באתר ישראל היום, 22 במרץ 2023
- ^ מרים גורן, כיצד כתבה דבורה עומר את "דפי תמר", דבר, 18 באוגוסט 1971
- ^ פרס יציב לדבורה מוסינזון, דבר, 8 בפברואר 1959
- ^ 1 2 פרסי אקו"ם: פרס מפעל חיים יוענק לדבורה עומר, באתר nana10, 7 בינואר 2013
- ^ דבורה עומר תובא היום למנוחות, אתר "הבמה", 5 במאי 2013
- ^ ארכיון דבורה עומר, בספרייה הלאומית
- ^ ינון מילס, סיפור העומר: ילדותה הגנוזה של סופרת הילדים דבורה עומר, באתר nana10, 17 במאי 2014; במקור, מתוך "המגזין", חדשות 10
- ^ יונתן ריגר, סרט חדש מתאר את סיפור חייה של דבורה עומר, ואת השנים האחרונות והקשות, באתר מאקו, 4 בספטמבר 2020
- ^ חמישה רחובות יונצחו על שמות נשים, אתר עיריית תל אביב-יפו, 25 בינואר 2022
- ^ עדנה אברמסון, הנשיקה שעמדה במבחן הזמן, באתר ynet, 3 במאי 2014
- ^ עירית רמת-גן קבעה פרסים ספרותיים, דבר, 23 באוגוסט 1968
- ^ 1 2 3 דבורה עומר, בתוך: שמעון לב-ארי, "מדריך 100 שנה לתיאטרון העברי", באתר החוג לתיאטרון של אוניברסיטת תל אביב.
- ^ IBBY, IBBY Honour List (1986), 1986, p.9