אחרית הימים
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מציג רק את היהדות. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
אחרית הימים (נקרא גם קץ הימים או קץ הימין, או סוף העולם) הוא שם כולל לנבואות אודות סוף ימי האנושות ולעיתים גם סוף היקום לפי דתות ומיתולוגיות שונות. בין נבואות אחרית הימים ניתן למצוא את ההפך מאפוקליפסה בחזון הנביא ישעיהו, בפסוקי התנ"ך על מלחמת גוג ומגוג, בדברי חז"ל על ביאת המשיח ובתאולוגיה הנוצרית על ארמגדון, וכן בדומה משתמע ראגנארוק בתרבות הנורדית.
הנבואות השונות הן לעיתים קרובות מעורפלות וסותרות זו את זו. לעיתים קרובות מתוארים אסונות שונים כמו מגפה, רעב המוני, מלחמה כסימנים מבשרים לאחרית הימים. סימנים אחרים כוללים שחיתות, חומרנות או יאוש. גם בתוך אותה דת טקסטים שונים מתארים את אחרית הימים בסימנים שונים וסדר אסונות שונה. כמו כן נבואות בדתות שונות סותרות זו את זו – כל דת מתארת כיצד המאמינים שלה יזכו לסוג של גן עדן או חיי נצח ואילו "כופרים", אתאיסטים ובני דתות אחרות יזכו לגורל מר כמו גיהנום. הערפול בדבר מועד אחרית הימים והסימנים אליו גרמו לאנשים דתיים לאורך ההיסטוריה להאמין כי אחרית הימים קרובה, דבר שגרם לנהיה תדירה אחר נביאי שקר.
אסכטולוגיה (ביוונית אסכטוס פירושו "אחרון") היא חלק מהתאולוגיה העוסק באירועי אחרית ימי העולם. בדתות רבות, סוף העולם הוא אירוע עתידי שנובא בכתבי הקודש או בפולקלור. באופן רחב יותר, אסכטולוגיה עשויה לכלול דיון דתי במושגים קרובים כמו המשיח או תקופה משיחית, החיים בעולם הבא, או נשמות.
אחרית הימים ביהדות
עריכהנבואות אחרית הימים בתנ"ך
עריכההנבואות הראשונות על אחרית הימים מופיעות בתורה.
בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד ה' אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלֹו
התקופות השונות
עריכהביהדות תקופת אחרית הימים מתחלקת למספר תקופות הבאות זו אחר זו, אם כי קיימות מספר דעות (דעת הרמב"ם ודעת הרמב"ן) על סדר התקופות:
- עקבתא דמשיחא
- אתחלתא דגאולה
- מלחמת גוג ומגוג
- ביאת אליהו
- חבלי משיח
- ימות המשיח
- בית המקדש השלישי
- ביטולו של היצר הרע באחרית הימים
- תחיית המתים
- חורבן העולם באלף השביעי
ישנה מחלוקת בין הראשונים לגבי החיים שיהיו בעולם הבא: שיטת הרמב"ם וסיעתו שהעולם הבא הוא עולם הנשמות שבו אין גוף והנשמות מקבלות את שכרן, ואילו לשיטת הרמב"ן וסיעתו בעולם הבא יהיו הגוף והנשמה, אך לאחר זיכוך רב של הגוף.
הרמב"ם כתב כי סדר המאורעות באחרית הימים אינו ברור: ”ויש מן החכמים שאומרים שקודם ביאת המלך המשיח, יבוא אליהו. וכל אלו הדברים וכיוצא בהן, לא יידע אדם היאך יהיו, עד שיהיו: שדברים סתומים הן אצל הנביאים. גם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו, אלא לפי הכרע הפסוקים; ולפיכך יש להם מחלוקת בדברים אלו. ועל כל פנים, אין סידור הוויית דברים אלו ולא דקדוקן, עיקר בדת.” (משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים ומלחמות, פרק י"ב, הלכה ד')
שינוי חוקי הטבע באחרית הימים
עריכה
בדברי הנביאים קיימות נבואות המעידות על שינוי סדרי בראשית וחוקי הטבע באחרית הימים, כך בספר ישעיה כתוב: "וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ, וְנָמֵר עִם גְּדִי יִרְבָּץ".(ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו')
הרמב"ם לא מקבל זאת וטוען שהפסוקים כתובים על דרך משל: "אל יעלה על הלב שבימות המשיח, ייבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית; אלא עולם כמנהגו הולך. וזה שנאמר בישעיה "וגר זאב עם כבש, ונמר עם גדי ירבץ", משל וחידה. עניין הדבר שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי העולם, המשולים בזאב ונמר." (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק יב הלכה א')
במדרש ספרא (פרשת בחוקותי א, ב) מוצגת עמדה יותר פשטנית:
"והשבתי חיה רעה מן הארץ – רבי יהודה אומר: מעבירם מן העולם. רבי שמעון אומר: משביתן שלא יזוקו. אמר רבי שמעון: אימתי הוא שבחו של מקום, בזמן שאין מזיקים, או בזמן שיש מזיקים ואין [=ואינם] מזיקים? אמור: בזמן שיש מזיקים ואין מזיקים... וכן הוא אומר: 'וגר זאב עם כבש ונמר עם גדי ירבץ... ושעשע יונק על חור פתן ועל מאורת צפעוני גמול ידו הדה' – מלמד שתינוק מישראל עתיד להושיט את ידו לתוך גלגל עינו של צפעוני ומוציא מרה מתוך פיו."
ביאת אליהו
עריכההמקור לאמונה בביאת אליהו באחרית הימים הוא בספר מלאכי, פרק ג', פסוק כ"ג: "הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם פן אבוא והכיתי את הארץ חרם"
על פי נבואה זו אליהו יתגלה באחרית הימים לפני בוא יום השם. יום השם הוא כינוי קבוע לאחרית הימים אצל נביאים רבים.
המשנה (עדיות ח ז) מבארת את תפקידו של אליהו:
"אמר רבי יהושע, מקבל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני כד שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרחקין בזרוע... רבי יהודה אומר, לקרב, אבל לא לרחק. רבי שמעון אומר, להשוות המחלקת. וחכמים אומרים, לא לרחק ולא לקרב, אלא לעשות שלום בעולם, שנאמר: הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם."
על פי רוב הפרשנים (כולל הגמרא בעירובין) יממה לפני בוא המשיח יבוא אליהו הנביא.
בפסיקתא רבתי נכתב שלושה ימים.
בירושלמי, ברמב"ם ובסדר עולם נכתב שקודם יגיע המשיח ורק לאחר מכן יגיע אליהו.
על פי תוספות ותרגום ירושלמי (איכה ד כב) משתמע שהמשיח ואליהו הנביא יבואו יחד.
אחרית הימים בנצרות
עריכהבנצרות קיימת אמונה בביאה השנייה, לפי אמונה זו יחזור ישו לחיים וימשול על העולם במשך 1,000 שנה.
לרוב הדתות יש דוקטרינה לפיה האנשים ה"נבחרים" או ה"צדיקים" של האמונה האמיתית ינצלו או יגאלו מהמשפט שיבוא ומכעסו של האל. הם יוכנסו לגן העדן לפני, בזמן, או אחרי "סוף העולם", תלוי באיזה תיאור של סוף העולם מדובר. מלבד כעסו של האל בסוף העולם קיים גם כעסו של האדם: האנטי-כריסט, או משיח השקר, שיבוא כמה שנים לפני "סוף העולם" וינסה את המאמינים.
בתחילה האמינו נוצרים כי סוף העולם קרוב – כבר במאה הראשונה לספירה. לאחר מכן עודכנה אמונה זו.
נוצרים רבים מאמינים בתקופה המודרנית (המאה ה-20 ואחר כך המאה ה-21) כי הסוף קרב, ויש כתות שאנשיהן מציבים אותו בימי חייהם או זמן קצר לאחר מכן. הם נסמכים על טרגדיות הקורות יום יום בעולם, ועל פרשנות של התנ"ך וכתבים אחרים.
אחרית הימים באסלאם
עריכהבאסכטולוגיה האסלאמית, "אחרית הימים" מתייחס ליום הדין (יום אל-קיימה) או סוף העולם. זהו אירוע משמעותי באמונה האסלאמית, המסמן את שיאו של הזמן ותחילתו של החיים שלאחר המוות הנצחי. אחרית הימים כרוכה בביאתו של המהדי (דמות משיחית) ושיבתו של ישו (איסא), אשר צפויים להשיב את הצדק ולהקים צדקה. פרשנויות שונות מצביעות על כך שבאחרית הימים החוק האיסלמי (השריעה) עשוי להיות מיושם בכל העולם.
בקוראן: הרעיון של יום הדין מוזכר בפסוקים שונים, כגון:
סורה אל-חאג' (כ"ב:1): "הו בני אדם, יראת אדונך. אכן, העווית של השעה [האחרונה] היא דבר נורא."
סורה אל-קייאמה (75:6-12): "הוא שואל, 'מתי יום התחייה?'"
בחדית': אמירות רבות של הנביא מוחמד מתארות את האירועים שהובילו ליום הדין וכולל את יום הדין. לְדוּגמָה:
על פי דיווחים, הנביא מוחמד אמר: "השעה לא תוקם עד שתראה לפניה עשרה סימנים" (מדווח באוספים שונים של חדית').
לוח השנה האסלאמי: קץ הזמנים קשור לסימנים ואירועים המובילים ליום הדין האחרון, כגון הופעת המהדי, שובו של ישו (איסא) ועלייתו של האנטיכריסט (דג'אל).
במיתולוגיה הנורדית
עריכהראגנארוק הוא סיפור הקרב של אחרית הימים במיתולוגיה הנורדית, המתאר את מלחמתם של האלים ובני בריתם, בהנהגתו של אודין, כנגד מגוון ענקים ומפלצות בהנהגתו של לוקי. הקרב, במהלכו ימותו רבים מהמשתתפים, ישמיד את מרבית העולם ויוליד עולם חדש.
שני אירועים חשובים אמורים להקדים את בואו של הראגנארוק. האירוע הראשון הוא לידתם של הנחש יוֹרְמוּנְגַנְד, הזאב פנריר והאלה הֵל. צאצאיהם רבי העוצמה של האל לוקי והענקית אנגרבודה. האירוע השני הוא מותו של האל בלדר.
לפי האמונה הנורדית, ממש לפני הראגנארוק יבוא חורף החורפים, הפימְבּוּלְוִינְטֵר – שלושה חורפים עוקבים ללא הפוגה יכסו את הארץ. המוסר יעלם ומלחמות ומאבקים יפשטו בכל רחבי הארץ, בקרב אחים, משפחות וחברים.
אזעקות שווא
עריכהבנצרות
עריכהכבר לנוצרים הראשונים, במאה הראשונה לספירה, היו כמה אזעקות שווא לגבי ביאתו של סוף העולם. פאולוס השווה את סוף העולם לחבלי לידה, ופירושו של הדימוי הוא כי למעשה העולם כבר הרה באסונו, אך אין לדעת מתי האסון אכן יתרחש. כאשר מומרים של פאולוס בתסלוניקה נרדפו על ידי הרומאים, חשבו כי זהו סימן שהסוף קרב. אולם, ספק עלה כאשר כבר בשנות ה-90 למאה הראשונה נוצרים אמרו "אנו שמענו את הדיבורים האלה על סוף העולם כבר בימי אבותינו, וראו – אנו כבר זקנים ודבר לא קרה". בערך ב-130 הכריז יוסטינוס מרטיר כי אלהים מעכב את סוף העולם מכיוון שהוא רצה שהנצרות תתפשט בעולם. ב-250 סיפריין כתב כי החטאים של הנוצרים מאותו הזמן הם הקדמה והוכחה לכך שהסוף קרב.
אולם, במאה ה-4 הרוב כבר האמינו שהסוף יהיה לאחר ימי חייהם; ישו, כך חשבו, התנגד לניסיונות לנחש את העתיד, לדעת את "הזמנים והעונות"; אך בכל זאת, נקבע התאריך של הסוף על ידי מסורות יהודיות של שש התקופות של העולם. על ידי שיטה זו, הסוף נקבע ב-202, אך כאשר התאריך עבר, כל התקוות נתלו ב-500 לספירה. כשתאריך זה חלף, הסוף התרחק מעבר לאופק ונעשה מרוחק יותר ויותר. לקראת סוף המילניום הראשון (ובמידה פחותה לקראת סוף המילניום השני) התעורר מחדש החשש מפני סוף העולם.
אחרית הימים באמנות
עריכהאחרית הימים ובעיקר, יום הדין יום הדין הוא נושא רווח באמנות הדתית של ימי הביניים והרנסאנס. לעיתים קרובות קישטו תבליטים וטריפטיכונים המתארים את יום הדין את כניסות הקתדרלות והכנסיות. אחת היצירות המפורסמות ביותר היא "יום הדין" של מיכלאנג'לו בקפלה הסיסטינית, שבה אף צייר את דיוקנו כברתולומיאו הקדוש.
ברקוויאם של ג'וזפה ורדי מתאר המלחין את יום הדין, "דיאז אירה". ורדי כתב את ה"דיאז אירה" בהשפעת הפרסקו של מיכלאנג'לו. המלחין הקטור ברליוז השתמש במוטיב העתיק של "דיאז אירה" ביצירתו הסימפוניה הפנטסטית.
יום הדין הוא מוטיב חוזר בסדרת סרטי הפעולה "שליחות קטלנית", שבו המכונות מקבלות תודעה ותוקפות את האנושות. אם כי בסדרות אלה האנושות נדחקת למחתרת ולא זוכה לגן עדן. ספרי מדע בדיוני נוספים מתארים סכנות לאנושות או אובנדה – בגלל בינה מלאכותית, פלישה של חייזרים (מדריך הטרמפיסט לגלקסיה, טכנולוגיה או נשק הגורמים לקץ היקום, החיים בכדור הארץ או האנשושות (קורט וונגוט בספרים כמו עריסת חתול) ועוד.
בעיה לוגית ברעיון של יום הדין ואחרית הימים מופיעה בספר "איוב: קומדיה של חוק וצדק" מאת רוברט היינליין המתאר פרידה בין אנשים אהובים שאחד מהם נחשב חוטא. בעוד הגיבור אלכס, הוא קדוש לפי הנצרות ולכן זוכה להיכנס לגן העדן ממש לצידו של האל, אהובתו היאפאגאנית ולכן היא נשפטת לגיהנום. אלכס סובל מגורלה של אהובתו, מתקומם נוכח חוסר הצדק האלוהי ומבקש לצאת מגן העדן ולחבור לאהובתו.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- משנה תורה לרמב"ם, הלכות מלכים, פרקים יא, יב.
- משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרקים ח, ט.
- מאמר תחית המתים לרמב"ם.
- איגרת תימן לרמב"ם.
- מאמר שער הגמול לרמב"ן.
- ספר דרך ה' לרמח"ל.
- משה צבי סגל, "חזון אחרית הימים בספרי הנביאים", תרביץ כז/א, תשרי תשי"ח. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- יאיר הופמן, "אחרית הימים" ו"ביום ההוא" — וזיקתם לכתובים אסכטולוגיים במקרא, בית מקרא כב/ד, תמוז-אלול תשל"ז. (המאמר זמין לצפייה במאגר JSTOR לאחר הרשמה)
- מידע על אחרית הימים בקטלוג הספרייה הלאומית
קישורים חיצוניים
עריכה
- אחרית הימים במקרא, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
- על אחרית הימים באמונה היהודית, באתר הידברות
- ימות המשיח ואחרית הימים (אורכב 06.08.2016 בארכיון Wayback Machine), אתר בית חב"ד
- נבואת אחרית הימים באתר "כנסיית האל הכול יכול"
סוף העולם, דף שער בספרייה הלאומית
