מוניטור (אונייה, 1862)
 | |
| הקרב בין "מוניטור" ו"מרימק". ליתוגרפיה מ-1862. | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | מוניטור (אונייה ראשונה מסוגה) |
| צי | צי האיחוד (הצי של ארצות הברית) |
| דגל הצי |
 |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה | Continental Iron Works, גרין פוינט, ברוקלין |
| הוזמנה | 4 באוקטובר 1861 |
| תחילת הבנייה | 25 באוקטובר 1861 |
| מחיר | $275,000 |
| הושקה | 30 בינואר 1862 |
| תקופת הפעילות | 25 בפברואר 1862 – 31 בדצמבר 1862 (310 ימים) |
| אחריתה | נטרפה בסערה ב-31 בדצמבר 1862 |
| מיקום | ליד כף הֶטֶרֶס, צפון קרוליינה |
| מלחמות וקרבות |
קרב המפטון רודס, 8 במרץ 1862 קרב פורט דרלינג, 15 במאי 1862 |
| מידות | |
| הֶדְחֶק | 1,003 טון |
| תפוסה | 776 טון לפי מידת התפוסה הבריטית הישנה |
| אורך | 179 רגל (54.6 מ') |
| רוחב | "41-6 רגל (12.6 מ') |
| שוקע | "10-6 רגל (3.2 מ') |
| נתונים טכניים | |
| מהירות | 6 קשרים (11 קמ"ש) |
| גודל הצוות | 40 איש |
| הנעה | מנוע קיטור מסוג זרוע רוטטת |
| צורת הנעה | מדחף |
| אמצעי לחימה | |
| שריון |
צריח התותח: 203 מ"מ (8 in) חגורת שריון בקו המים: 76–127 מ"מ (3–5 in) סיפון: 25 מ"מ (1 in) צריח הניתוב: 229 מ"מ (9 in) |
| חימוש | 2 תותחי דלגרֶן חלקי-קדח 11 אינץ' (280 מ"מ) |
מוניטור (באנגלית: USS Monitor) הייתה ספינת קיטור מחופת שריון של צי מדינות האיחוד האמריקאי. היא תוכננה על ידי ג'ון אריקסון (Ericsson), מהנדס מכונות שוודי-אמריקאי והושקה בתחילת 1862, בעיצומה של מלחמת האזרחים האמריקנית. הספינה נבנתה ללא תורן, ובלטה רק כמה עשרות ס"מ מעל המים. חימוש הספינה כלל זוג תותחים על צריח מסתובב. הספינה שוריינה בלוחות פלדה, והייתה אחת הראשונות להתקנת מיגון מסוג זה בהיסטוריה. הופעתה הראשונה בזירה הייתה בקרב המפטון רודס. במהלך המלחמה בנה הצי האמריקני עשרות ספינות מסוג זה. כך, שם הספינה המקורית, מוניטור (ספינה), הפך לשם גנרי לספינות מסוג דומה ברחבי תבל. הצריח המסתובב, אשר היה חידוש באותה עת, אומץ באופן נרחב על ידי ציי מלחמה ברחבי העולם.
לאחר קרב המפטון רודס הספינה המשיכה לשרת בצי האיחוד, עד שנטרפה בים וטבעה ב-31 בדצמבר 1862. בסוף המאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21 נמשו ושומרו חלקים מן ה'מוניטור'.
רקע
[עריכת קוד מקור | עריכה]התפתחויות בארטילריה הימית במחצית הראשונה של המאה ה-19 הפכו את ספינות העץ לחסרות מגן, למעשה. שריון הספינות, כמענה, הפך למעשי עם התפתחות מנוע הקיטור, אשר אפשר את הנעת הספינות למרות תוספת המשקל הנדרשת. כך, באמצע המאה החלו מספר ציים בתכנון ובבניית ספינות מלחמה משוריינות, כאשר לקחי מלחמת קרים מהווים זרז לנושא. הראשונות שבהן הופיעו בצרפת ב-1859 ובבריטניה ב-1860. גם בארצות הברית החלו באותה תקופה בתכנון ובבניה של ספינות מלחמה משוריינות, אם כי בעצלתיים. פרוץ מלחמת האזרחים, ובייחוד הידיעה כי צי הקונפדרציה עוסק בהשלמת ספינת מלחמה משוריינת, לשעבר של צי ארצות הברית, ה'מרימק' (Merrimack, הפכה ל-'CSS וירג'יניה'), שינו את גישת צי האיחוד, וגם הכספים הדרושים הוקצבו בהתאם, על ידי הקונגרס האמריקני. הוגשו 17 הצעות שונות לבניית ספינות משוריינות עבור צי האיחוד, ושלוש מהן, כולל ה'מוניטור' נתקבלו.
תכנון ובנייה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
'USS מוניטור' תוכננה על ידי ג'ון אריקסון, מהנדס מכונות אמריקני ממוצא שוודי, ב-1861, בהתבסס על תכנונים בהם החל מספר שנים קודם לכן, והוא גם זה שהעניק לה את שמה ('מתריע'). לאחר היסוסים, בשל תכנונה הבלתי שגרתי, ובשל ספקות לגבי יכולתה לצוף, קיבל צי האיחוד את הצעתו של אריקסון. בשל מבנה הספינה, היא הייתה איטית ומסורבלת ולא התאימה לשירות בים הפתוח, בייחוד לא במזג אוויר סוער, אלא במים רדודים, בעיקר לצורך הסגר ימי על מדינות הקונפדרציה. הספינה נבנתה ללא תורן, כך שצלליתה תהווה מטרה קטנה ככל האפשר, ואכן, הספינה בלטה רק 460 מ"מ מעל המים. חימוש הספינה כלל שני תותחי 11 אינץ' (280 מ"מ) על צריח מסתובב, דבר אשר היה חידוש לזמנו. הספינה שוריינה בלוחות פלדה. מנוע הקיטור של הספינה סיפק 320 כוח סוס ומהירות הספינה הייתה 7-6 קשר. ב-4 באוקטובר אריקסון חתם חוזה עם ממשלת האיחוד, וזו התחייבה לשלם לו 275,000$ בהדרגה, על פי התקדמות העבודה, שנועדה להימשך 100 יום.
היסטוריית השירות
[עריכת קוד מקור | עריכה]הספינה הושקה ב-30 בינואר 1862, תוך חריגת-מה, שממשלת ארצות הברית בחרה להתעלם ממנה, מ-100 הימים שהוסכמו. לאחר מספר הפלגות ניסוי, שלאחריהן תוקנו ליקויים שנתגלו, נכנסה ה'מוניטור' לשירות ב-25 בפברואר. בשל חדשנותה, החפזון בו נבנתה והבהילות שבהכנסתה לשירות פעיל, גם לאחר מכן התגלו בספינה ליקויים רבים יחסית.
צוות הספינה, שכלל רק מתנדבים, מנה 10 קצינים, כולל המפקד, לוטננט ג'ון לורימר וורדן (Worden), ו-39 מלחים. ב-6 במרץ ה'מוניטור' עזבה את ניו יורק, בה נבנתה, ונגררה לכיוון פורט מונרו (Fort Monroe), בקצהו הדרומי של חצי האי וירג'יניה. ב-8 במרץ, לעת ערב, היא הגיעה להמפטון רודס הסמוכה ליעדה.
קרב המפטון רודס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – קרב המפטון רודס
באותו היום 'וירג'יניה' עשתה שמות בצי האיחוד, שהיה כמעט חסר אונים כנגד ספינת הדרום המשוריינת. ספינה אחת של האיחוד, ה'מינסוטה' (Minnesota), עלתה על שרטון. למחרת היום, ב-9 במרץ 1862, שבה 'וירג'יניה' לזירה כדי לחסל את 'מינסוטה' התקועה. דרכה נחסמה על ידי ה'מוניטור' שזה עתה הגיעה, ואשר תוארה אחר כך על ידי מפקד האונייה המורדת כ"לא יותר מקופסת גבינה על רפסודה".
לאחר לחימה של שעות, בעיקר מטווח קרוב, לא עלה בידי אף אחת משתי האוניות לגבור על יריבתה. ל'מוניטור' הקטנה והזריזה יותר היה צריח מסתובב והיא יכלה לחמוק מ'וירג'יניה', אך אף אחת מן השתיים לא הצליחה להסב נזק משמעותי לאחרת. במהלך הקרב נפצע וורדן והפיקוד עבור ללוטננט סמואל דנה גרין (Greene).
שתי האוניות עזבו את זירת ההתגוששות בעצמן וכאמור, ללא נזקים משמעותיים. תותחי ה'מוניטור' היו גדולים הרבה יותר מאלו של 'וירג'יניה', ועל כן עלה בידה להבקיע את לוחות השריון שלה במקומות אחדים, בעוד ש'וירג'יניה' הצליחה רק לקמט את שריונה של 'מוניטור', אשר ספגה 22 פגיעות. צוות ה'מוניטור' השתמש בעיקר בקלעים מלאים וכיוון אל חלקיה העיליים של 'וירג'יניה'. כששמע זאת אריקסון, מתכנן האונייה, רתח מזעם וקרא, כי לו השתמשו בפגזים נפיצים ויורים לכיוון קו המים, היו מטביעים את 'וירג'יניה' על נקלה.
המשך פעילות בנהר הג'יימס
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-11 באפריל 'וירגיניה', מלווה בכמה ספינות תותחים, עשתה דרכה שוב לפורט מונרו, שם שהתה עדיין ה'מוניטור'. שתי הספינות ירו זו בזו מרחוק, ללא תוצאות, ושתיהן ניסו לפתות האחת את השנייה להגיע לעמדה בה יהיה קל לפגוע בהן, אף זאת ללא תוצאות. ב-8 במאי שוב הגיעו שתי הספינות האמורות לטווח התכתשות, עת ה'מוניטור', יחד עם עוד ארבע ספינות, הפגיזו סוללות תותחים של הקונפדרציה בסיואל'ז פוינט (Sewell's Point), כיום בנורפוק (וירג'יניה) (מול פורט מונרו). 'וירג'יניה' לא התפתתה לצאת לקראתן, ומספר ימים אחר כך הטביעו אותה כוחות הקונפדרציה הנסוגים. מחיקת 'וירג'יניה' מסדר הכוחות של הדרום שחררה את ה'מוניטור', כעת בפיקודו של ויליאם ניקולסון ג'פרס (Jeffers), לסייע לצבא האיחוד במערכת חצי האי שנערכה באותה העת. ב-15 במאי ה'מוניטור' נכנסה לנהר ג'יימס כחלק משייטת בת חמש ספינות. בהגיעה למרחק של 13-11 ק"מ מריצ'מונד, בירת הדרום, היא נטלה חלק בקרב דרורי'ז בלאף (Drewry's Bluff), כנגד סוללות תותחי הדרום וצלפים, שחסמו את הדרך במעלה הנהר. ה'מוניטור' ספגה מספר פגיעות, שלא הסבו נזק רב, מצד אחד, ומצד שני, התועלת שתותחיה הביאו הוגבלה, כיוון שלא יכלה להגביהם כדי לירות מטווח קרוב, ולכן, כדי לירות, נאלצה להתרחק. משנוכחו הדרומיים לדעת כי ה'מוניטור' עמידה, ריכזו את אישם בספינות האחרות. גם לאחר הקרב נותרה המוניטור בנהר הג'יימס, וסייעה מדי פעם לכוחות האיחוד, אך כללית, הצטיינה תקופת הקיץ בחוסר פעילות. ב-15 באוגוסט החליף תומאס ה. סטיבנס (Stevens) הבן את ג'פרס בפיקוד על הספינה, ובספטמבר שוב הוחלף המפקד, וזו הפעם נתמנה ג'ון פיין בנקהד (Bankhead).
בוושינגטון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-30 בספטמבר ה'מוניטור' נשלחה לוושינגטון לצורך שיפוצים, והגיעה ב-3 באוקטובר. בהגיעה זכתה לקבלת פנים המונית נלהבת בתור 'הספינה שהצילה את האיחוד'. גם הנשיא אברהם לינקולן הגיע לחלוק כבוד לספינה ולצוותה, כולל המפקד לשעבר וורדן. בהמשך מבקרים הורשו לעלות על סיפונה, ועקב 'מזכרות' שלקחו, נגרם לספינה נזק. בימים הבאים הועלתה ה'מוניטור' על מבדוק יבש לצורך טיפולים ושיפוצים יסודיים, ואלה הסתיימו בנובמבר. ב-24 בדצמבר קיבלה ה'מוניטור' פקודה לשוט לבופורט, קרוליינה הצפונית, ולהצטרף לשתי ספינות נוספות, על מנת ליטול חלק במבצע משולב עם כוחות יבשתיים בוילמינגטון, וכמו כן, להצטרף להסגר על צ'ארלסטון שבקרוליינה הדרומית. בשל מזג האוויר יציאתה נדחתה ל-29 לחודש.
מסע אחרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ה'מוניטור', אשר נגררה על ידי ספינה אחרת, הגיעה לים ב-31 בחודש, עת התפתחה סערה באזור כף האטרס (Cape Hatteras) בצפון קרולינה. הספינה הכבדה, המסורבלת והקשה לתמרון לא הצליחה לעמוד באותה סערה. מים חדרו לתוך הספינה, שסיפונה בלט מעליהם רק כמה עשרות ס"מ, ומשאבותיה, כמו גם מאמצי אנשי הצוות, לא עמדו בקצב חדירת המים. לבסוף ה'מוניטור' טבעה כ-26 ק"מ מדרום מזרח לכף. 16 מאנשי צוותה נספו ו-47 ניצלו.
אחרית דבר
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-27 באוגוסט 1973, לאחר מספר ניסיונות כושלים בעשורים הקודמים, נתגלתה ה'מוניטור', ובדיקות באמצעות מצלמות תת-מיימיות אישרו בחודשים הבאים את זיהוי הספינה. בשנים הבאות העלו צוללים חפצים שונים מן הספינה, כולל העוגן, שהועלה ב-1983. בשל חשיבותה ההיסטורית, החל מ-1995, הצי האמריקני וגורמים נוספים עיינו באפשרות להעלות את הספינה. כיוון שהעלאת הספינה כולה יקרה ובלתי מעשית, הוחלט להעלות רק את חלקיה העיקריים: המדחף, המנוע, התותחים והצריח, ולשם כך הוקצו עשרות מיליוני דולרים, ועסקו בכך לעיתים מאות צוללים. המדחף אכן הועלה ב-8 ביוני 1998, המנוע ב-16 ביולי 2001 והמעבה שלושה ימים אחר כך. הצריח, ובו התותחים, הועלה ב-5 באוגוסט 2002. מספר שלדים של אנשי צוות נתגלו תוך כדי העבודה. לאחר עבודות שימור שארכו מספר שנים, הוצגו שרידי הספינה במוזיאון הימי בניופורט ניוז.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Bennett, Frank Marion; Weir, Robert (1896). The Steam Navy of the United States: A History of the Growth of the Steam Vessel of War in the U. S. Navy, and of the Naval Engineer Corps. Pittsburgh: Warren & Company; Press of W. T. Nicholson..
- Gott, Kendall D. (2003). Where the South Lost the War: An Analysis of the Fort Henry—Fort Donelson Campaign, February 1862. Stackpole books. ISBN 0-8117-0049-6.
- Holzer, Harold (2013). The Civil War in Fifty Objects. New York: Penguin Books: New York Historical Society..
- Johnson, Robert Underwood; Buel, C.C. (1887). Battles and Leaders of the Civil War. Vol. I. New York: Century Company.
- Quarstein, John V. (2000). C.S.S. Virginia, Mistress of Hampton Roads. self-published for the Virginia Civil War Battles and Leaders Series. ISBN 1-56190-118-0.
- —— (1997). The Civil War on the Virginia Peninsula. Arcadia Publishing. ISBN 978-0-7385-4438-0..
- Sheridan, Robert E. (2004). Iron from the Deep: The Discovery and Recovery of the USS Monitor. Annapolis, Maryland: Naval Institute Press. ISBN 978-1-55750-413-5..
- Still, William N., Jr. (1988). Iron Afloat: The Story of the Confederate Armorclads (Reprint of the 1971 ed.). Columbia, South Carolina: University of South Carolina Press. ISBN 978-0-87249-616-3.
- Welles, Gideon (1911). Diary of Gideon Welles, Secretary of the Navy Under Lincoln and Johnson. Vol. 2. Boston and New York: Houghton Mifflin Company.
- —— (1911). Diary of Gideon Welles, Secretary of the Navy Under Lincoln and Johnson. Vol. 3. Boston and New York: Houghton Mifflin Company.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על ה'מוניטור' באתר המוזיאון הימי בניופורט ניוז: The Monitor Center at the Mariners' Museum
- מפת הקרב בהמפטון רודס: Battle of Hampton Roads schematic map
- כתבה עיתונאית אודות מציאת שרידים מה'מוניטור': Seattle Pilot mentioning the depth charging of the Monitor
- פעולות לשליית ושימור המוניטור ב-2001: "Preserving the USS Monitor 2001". NOAA Ocean Explorer. במרץ–באוגוסט 2001. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - פעולות לשליית ושימור המוניטור ב-2002: "Monitor Expedition 2002". NOAA Ocean Explorer. ביוני–בדצמבר 2002. נבדק ב-24 בפברואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - "הקרב בין "מעררימאק" ו"מאָניטאָר", 1862", "המליץ", 1 במאי 1862. בתוך: "שפת הים" - ים וספנות בעיתוני ההשכלה, התחייה והיישוב, 1948-1856.
