AR10
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | רובה קרב, רובה סער |
| תכנון |
יוג'ין סטונר  |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן |
ארמלייט |
| מעצב |
יוג'ין סטונר |
| תקופת השימוש |
1960–1976 (כ־16 שנים) |
| מלחמות |
מלחמת העצמאות של אנגולה המלחמה הקולוניאלית הפורטוגזית מלחמת העצמאות של מוזמביק מלחמת האזרחים הסודאנית הראשונה מלחמת וייטנאם רצח העם במזרח טימור |
| יחידות שיוצרו | 9,900 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 7.62x51 מ"מ נאט"ו |
| משקל ריק | 3.29 ק"ג |
| משקל מלא | 4.05 ק"ג |
  | |
רובה AR-10 הוא הגרסה הראשונה מתוך עשרות שהובילה לרובה M-16. אב-טיפוס זה פותח באמצע שנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי יוג'ין סטונר וחברת ארמלייט, והתמודד במכרז כתחליף ל-M1 גאראנד. אב-טיפוס זה, בקליבר 7.62x51 מ"מ נאט"ו, הפסיד לרובה M-14. למרות שהפסיד, המשיכה חברת "ארמלייט" לפתחו עד שיצרה את רובה AR-15 שהיה אב-הטיפוס של ה-M16 בקליבר 5.56x45 מ"מ נאט"ו.
פיתוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]רובה ה-AR-10 היה פיתוח מקורי אך שילב מאפיינים של מספר כלי נשק קיימים:
- בית הבליעה עוצב בצורה דומה לזו של רובה FN FAL, שאפשר לפתוח את בית המנגנון כמו רובה ציד לניקוי ותחזוקה (כלומר: החלק הקדמי של הרובה שמכסה על בית הבליעה מתלבש על ציר המחובר לידית האחיזה ותחתית בית הבליעה, ובמצב פתוח הרובה נראה יוצר מעין משולש, כאשר הקנה מצביע כלפי מטה).
- מרובה Johnson M1941 Rifle הוא לקח את מנגנון נעילת הבריח.
- מהרובה האוטומטי FG42 הגרמני ומקלע קל Johnson הוא אימץ את מנגנון הרתע בקו-ישר ואת מיקום הכוונות גבוה מעל הקנה.
חידושים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- השימוש בפלסטיק, פיברגלאס, טיטניום ואלומיניום היה נפוץ בתעשייה האווירית, אך שימושם לייצור כלי ירייה היה חדשני.
- הקנה היה בגובה הקת, שנשענת על הכתף. כתוצאה מכך הכוונות היו גבוה מעל הקנה ובית הבליעה. סטונר פתר את הבעיה בכך שהתקין את הכוונות על מסילה בראש ידית נשיאה.
- ברוב הרובים של אותה תקופה, המאחז ליד של ההדק היה הצוואר שחיבר בין גוף הרובה לקת. ב-AR10 אומצה ידית אחיזה כמו של אקדח, שהותקנה לפני ההדק.
- תכנון חדש ומקורי של מנגנון ניצול הרתע ופליטת הגזים לביצוע ירי אוטומטי.
- שימוש בחומרים קלים שאפשרו הפחתה נכרת במשקל הרובה.
פיתוחו של האב-טיפוס הושלם ב-1955 והתחרה במכרז להחלפת הגאראנד. ברם, כישלון במבחני עמידות בתנאים קשים במיוחד (ולמרות שאחר כך הקנה הוחלף והרובה עבר את המבחנים) ושיקולים של פוליטיקה צבאית הביאו לדחייתו ולהעדפת T44 של נשקיית ספרינגפילד על פניו. רובה T44, שנקרא בצבא ארצות הברית רובה M-14, היה רובה מיושן לתקופתו והיווה למעשה הכלאה אמינה, משופרת ואיכותית של M1 גאראנד ו-M1 קרבין, אך היה רחוק מלהיות רובה סער מודרני דוגמת ה-AK-47 הסובייטי.
רק בשנות ה-60 אומצה גרסה משופרת של ה-AR10, רובה ה-AR15, על ידי הצבא האמריקני. רובה זה זכה לציון M16 וב-1966 החליף בשירות את ה-M14. עד אז יוצר הרובה רק במספר אלפים בודד של יחידות שנמכרו לפורטוגל, סודאן והשוק האזרחי. אחרי הייצור ההמוני של ה-M16, נהפך ה-AR10 לפריט לאספנים.
כיום מיוצרים חיקויים וגרסאות של AR10 לשוק האזרחי ולאספנים.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]- רובה M-16
- CAR15
- M4 קרבין
- SR-25 (רובה צלפים המבוסס על ה-AR10)
