קבלת החלטות קבוצתית
קבלת החלטות קבוצתית (הידועה גם כקבלת החלטות שיתופית או קבלת החלטות קולקטיבית) היא תהליך שבו יחידים צריכים לנסח או לבחור ביחד חלופות העומדות בפניהם. לאחר מכן, ההחלטה אינה מיוחסת עוד לאדם יחיד שהוא חבר בקבוצה.
ההחלטות שמתקבלות על ידי קבוצות שונות לרוב מאלה שמתקבלות על ידי יחידים. דבר זה משמש במסגרות חברתיות שונות כמו מקומות עבודה, ארגוני התנדבות, קהילות, קבוצת מומחים, מדינות, פורומים בינלאומיים וכדומה.
על פי רעיון הסינרגיה, החלטות המתקבלות באופן קולקטיבי יכולות להיות יעילות יותר מהחלטות שמתקבלות על ידי אדם בודד. כמו כן, להסדרים שיתופיים מסוימים יש פוטנציאל ליצור תוצאות טובות יותר מאשר קבוצה שבה כל אחד פועל לגמרי על דעת עצמו. בתנאים יומיומיים רגילים, קבלת החלטות שיתופית או קבוצתית תהיה מועדפת לעיתים קרובות ותייצר יותר תועלת מאשר קבלת החלטות אינדיבידואלית כאשר יש זמן להתלבטות, דיון ודיאלוג ראויים. ניתן להשיג זאת באמצעות שימוש בוועדות, צוותים, קבוצות, שותפויות או תהליכים חברתיים שיתופיים אחרים.
במקרים מסוימים, יכולים להיות גם חסרונות לשיטה זו. במצבי חירום קיצוניים או במצבי משבר, צורות אחרות של קבלת החלטות עשויות להיות עדיפות שכן ייתכן שיהיה צורך לנקוט פעולות חירום עם פחות זמן להתלבטות. דוגמה נפוצה למצבים כאלה הם קבלת החלטות על ידי מפקדים בצבא או מפקדי כיבוש אש.
קיימים שיקולים נוספים להערכת ההתאמתה של מסגרת קבלת החלטות. לדוגמה, לעיתים עלול להתקיים קיטוב קבוצתי, דבר שגורם לכך שקבוצה תקבל החלטות קיצוניות יותר מאלה של חבריה הפרטיים. דוגמה אחרת לכשל של החלטה קבוצתית הוא חשיבת יחד כאשר השאיפה להשיג החלטה משותפת גורר להסכמה נמהרת או כאשר חברי הקבוצה מרגישים אחריות מופחתת שכן האחריות על נכונות ההחלטה מתחלקת על כלל חברי הקבוצה. דוגמה לכך היא ההחלטה על הפלישה למפרץ החזירים.
קיימות שיטות מובנות לקבלת החלטות בקבוצה כמו קבלת החלטות בקונצנזוס (כולל קונצנוזס רך), הצבעת רוב, הצבעת ניקוד (שבה כל אחד נותן ניקוד להצעה מסוימת וזו בעלת הניקוד הגבוה ביותר מנצחת) שיטת דלפי ועוד.
