תערובת (הלכה)
במסגרת דיני הכשרות שבהלכה, תערובת היא דבר אסור ודבר מותר שהתערבבו, כגון מזון כשר עם מזון טרף או כלי כשר עם כלי טרף.
דינה של תערובת כזאת (האם מותר, בדיעבד, לאכול אותה) אינו חד-משמעי, אלא הוא תלוי במספר גורמים: מה היה חום התערובת, מאיזה חומר עשוי הכלי, מה התערבב לתוך מה ועוד.
מושגים בדיני תערובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ישנם מספר מושגים חשובים בדיני תערובת:
- נותן טעם לשבח ונותן טעם לפגם - דבר איסור שמוסיף לתערובת טעם, אם הטעם משביח את התערובת אז היא אסורה, אבל אם הטעם פוגם בטעם התערובת היא מותרת כיוון שאינו נהנה מן האיסור.
- מין במינו - כאשר שני הטעמים זהים. לדוגמה אם בשר כשר מתערב לבשר זהה, אך טרף.
- מין בשאינו מינו - שני מינים שונים שנתערבו, וייתכן שהאסור ייתן טעם במותר.
כאן אנו מבדילים בין – יבש ביבש לבין יבש בלח או לח בלח. יבש אינו גורם למעבר טעם לדבר יבש, אבל אם אחד משני המתערבים לח, או אם שניהם לחים, יש מעבר טעם.
- יבש בלח, או לח בלח - אם אחד המינים שהתערבבו לח והשני יבש, או ששניהם לחים- נעשו יחידה אחת בלתי נפרדת, לא ניתן להבחין בין זה לזה. אם ידוע שיש פי שישים מהמותר נגד האסור אז הכל מותר כי האיסור בטל בשישים.
- יבש ביבש - אם שני המינים יבשים, הטעם אינו עובר אלא אם כן התערובת מבושלת.
ביטול תערובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]"ביטול" הוא מצב שבו המרכיב האסור קטן מאוד בהשוואה למרכיב המותר שבתערובת. ישנם ארבעה סוגים של ביטול תערובת:
- ביטול חד בתרי - המרכיב המותר גדול בהפרש ניכר מהמרכיב האסור.
- ביטול בשישים - המרכיב המותר גדול פי 60 מהמרכיב האסור.
- אחד ממאה ואחד - המרכיב המותר גדול פי 100 מהמרכיב האסור.
- ביטול במאתים ואחד - מרכיב המותר גדול פי 200 מהמרכיב האסור.
ביטול בשישים וביטול חד בתרי
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביטול חד בתרי, או ביטול ברוב הוא ביטול האיסור במקרה בו אל התבשיל הכשר נוסף מעט איסור בכמות פחותה מן ההיתר (ולדיעות מסוימות דווקא כשההיתר פי שניים[1]). לעומתו, ביטול בשישים מורה על יחס מסוים ביניהם של כמות מותרת הגדולה פי שישים לפחות מהאסורה.
מדין תורה, כאשר דבר אסור מתערבב בדבר מותר בלי אפשרות להפריד, אם כמות המותר היא רוב, אז האיסור על המועט מתבטל והופך גם הוא למותר. אבל אם האיסור נתן טעם במותר, אף על פי שיש רוב היתר נאסרת כל התערובת. ולכן אם התערבב מין בשאינו מינו, יבש בלח או לח בלח, או יבש ביבש והתערובת התבשלה, צריך שהרוב יהיה פי 60 ומעלה כדי לבטל את האיסור, שכן ברוב המקרים מאכל אינו נותן טעם בכמות העולה עליו פי שישים.
חז"ל גזרו שתי גזירות: כאשר מתערבב מין בשאינו מינו יבש ביבש וכן כשמתערבב מין במינו, לח בלח או לח ביבש, גם הם צריכים ביטול בשישים. ולכן כל סוגי האיסורים בטלים בשישים, למעט המקרה של מין במינו שהתערבב יבש ביבש, שבטל ברוב.
החשיבות למידע (נפקא מינה) האם האיסור הוא מהתורה או מדברי חכמים היא במקרים בהם נוצר ספק, מאחר שבמקרים של ספק דיני תורה מחמירים, ובספק דיני חכמים - מקלים.
ביטול במאה וביטול במאתיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ביטול במאה וביטול במאתיים הם ביטולים המתארים את יחס מחמיר בין האסור למותר ומורים על יחס של אחד למאה או מאתיים בהתאמה. ישנם שלושה מקרים לתערובות של פירות אסורים בפירות רגילים, שכאשר הם ממינים שונים הם מותרים על פי ביטול בשישים וכאשר הם מאותו מין הם נאסרים על פי החכמים גם לא קיים ביטול בשישים:
- תרומה עם חולין על פי ביטול במאה. לעניין זה גם חלה וביכורים דינם כתרומה[2].
- ערלה על פי ביטול במאתיים.
- כלאי הכרם על פי ביטול במאתיים.
דברים שאינם בטלים
[עריכת קוד מקור | עריכה]מספר תערובות אסורות בכל מקרה:
- נותן טעם - אם נפל לסיר תבלין איסור שיש בו כדי לתבל, כלומר שטעמו מורגש, הסיר כולו נאסר גם אם התבלין פחות משישים.
- מחמץ - יש אומרים ששאור שנפל לעיסה ויש בו מספיק כמות כדי לחמץ (לגרום לבצק לתפוח ולהעשות חמץ) נאסרת העיסה.
- בעלי חיים אינם בטלים - כגון עגלה ערופה, שאם נתערבה אפילו באלף עגלות אחרות כולן אסורות. כלל זה תקף כל עוד בעל החיים חי, ולא לאחר שנשחט, ואפילו אם חסר חלק ממנו[3].
- בריה אינה בטלה - בעל חיים שאסור באכילה מצד עצמו (כגון נמלים[4]) ונמצא בשלמותו בתוך תערובת אינו בטל. זאת גם לאחר שאינו בחיים, אך רק כשהוא בשלמותו. במצבים אחרים חלקים מן החי שיש בהם איסור ספציפי ונמצאים בתערובת בשלמותם (כגון גיד הנשה) נחשבים בריה ואינם בטלים[5].
- מעמיד - דבר שבעזרתו נשמרת צורת תבשיל או מאכל, אוסר את כל המאכל באכילה.
- דבר שיש לו מתירין - לעיתים יש מקרה שבו דבר אסור עשוי להפוך בעתיד למותר, לדוגמה, ביצה שנולדה ביום טוב שמותר לאוכלה אחר החג, וכן הקדש שאפשר לפדותו, וכן טבל שניתן לעשרו - והתערבב מין במינו, אפילו אחד בכמה אלפים אינו בטל. אבל אם התערבב מין בשאינו מינו ולא נתן טעם, מותר ועל כן בטל בשישים.
- דבר שבמניין - דבר שהדרך למנותו ולמכרו במניין, יש אומרים שאינו בטל.
- חתיכה הראויה להתכבד - חתיכה חשובה שראויה להיות מוגשת לפני אורח מכובד, אינה בטלה לפי הפסיקה המוקבלת[6].
- עבודה זרה ואביזריה אינם בטלים - יין נסך שהתערבב ביין אחר אוסר במינו בכל כמות (גם הקטנה ביותר), ובשאינו מינו בנותן טעם. לגבי סתם יינם של גויים נחלקו ראשונים: יש אומרים שהוא נידון כשאר איסורים[7], ויש חולקים ומחלקים בין סתם יינם שנאסר בהנאה - שאינו בטל ובין סתם יינם שנאסר רק בשתייה - שבטל[8].
- חמץ בפסח אוסר בכל כמות, בין במינו בין בשאינו מינו. אבל חמץ בערב פסח, מזמן איסורו ועד כניסת החג דינו כדין שאר איסורים. לדעת הרמב"ם יסוד דין זה הוא בדין דבר שיש לו מתירין, ואילו לשיטת בעלי התוספות ועוד דין זה קשור לחומרת החמץ.
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- טור ובית יוסף חלק יורה דעה סימנים צח-קיב.
- משנה תורה להרמב"ם ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרקים טו | טז | יז
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "תַּעֲרוּבֶת (תַּעֲרוּבוֹת)", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק י, עמוד 285, באתר היברובוקס
תערובות (הלכה), דף שער בספרייה הלאומית- מאמרים בנושא תערובת, באתר ספריית אסיף
- מאמרים בנושאים קשורים
- הרב שלמה מן ההר ביטול איסור | המשך
- הרב אליעזר מלמד תערובת חמץ
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ היד החזקה מאכלות אסורות פרק טו ה"ד
- ^ ראו משנה, מסכת ערלה, פרק ב', משנה א', ומשנה תורה לרמב"ם, ספר קדושה, הלכות מאכלות אסורות, פרק ט"ו, הלכה י"ג.
- ^ ראו תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף ע"ג, עמוד א'
- ^ ראו שולחן ערוך, יורה דעה, סימן ק', סעיף א'
- ^ תלמוד בבלי מסכת חולין דף ק עמוד א
- ^ שולחן ערוך יורה דעה קא א – ויקיטקסט, באתר he.wikisource.org
- ^ דעת רבנו תם המובאת בתוספות לעבודה זרה עד עמוד א ד"ה יין נסך.
- ^ דעת הר"ן על הרי"ף, מסכת עבודה זרה דף עד עמוד א מדפי הגמרא.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.