ריקי לי ג'ונס

ריקי לי ג'ונס
**Rickie Lee Jones**
	ריקי לי ג'ונס, 2007
לידה	8 בנובמבר 1954 (בת 70); שיקגו, אילינוי
מוקד פעילות	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1979
מקום לימודים	Olympia High School
סוגה	פולק, פולק רוק, ג'אז, רוק ובלוז
שפה מועדפת	אנגלית
כלי נגינה	גיטרה, פסנתר, קלידים מוזיקליים, סינתיסייזר
חברת תקליטים	האחים וורנר רקורדס, וורנר רקורדס
פרסים והוקרה	פרס גראמי לתגלית השנה (1980)
	http://www.rickieleejones.com
	פרופיל ב-IMDb

ריקי לי ג'ונס (באנגלית: Rickie Lee Jones; נולדה ב-8 בנובמבר 1954) היא זמרת-יוצרת, מוזיקאית וסופרת אמריקאית. פעילה בתחומי הפולק והפולק רוק, הג'אז, הרוק והבלוז. בעלת שני פרסי גראמי (פרס תגלית השנה ב-1980 וב-1990 עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר). בסקר שערך ערוץ VH1 בשנת 1999 נבחרה למקום ה-30 ברשימת מאה הנשים החשובות ברוק.^[1]

שנים ראשונות

ריקי לי ג'ונס נולדה בשיקגו. בהיותה בת חמש עברה משפחתה לאריזונה ובגיל עשר עברה לאולימפיה, וושינגטון, שם עזב האב את משפחתו. בגיל 17 נרשמה ג'ונס לקולג' בטקומה ובגיל 18 עברה לבדה לווניס, שם למדה אנתרופולוגיה ומוזיקה.

במשך כחמש שנים הופיעה במועדונים קטנים, שרה חומרים שכתבה לבדה או עם בן זוגה באותה עת, מרק ווהן (שירם המשותף, "Weasel and the White Boys Cool" שולב באלבום הבכורה של ג'ונס). ב-1978 הכירה את טום וייטס במועדון הטרובדור והשניים הפכו לבני זוג לחיים וליצירה.

ראשית הקריירה 1979–1982

במרץ 1979 ראה אור אלבום הבכורה שלה, "Rickie Lee Jones", בחברת וורנר ברד'רס. האלבום, בסגנון פולק רוק, הגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200, וכלל את השיר "Chuck E.'s in Love", שהגיע למקום הרביעי במצעד הסינגלים בילבורד הוט 100 והפך ללהיטה הגדול ביותר. שירים נוספים בתקליט זכו לפופולריות, בהם "Coolsville",‏ "Last Chance Texaco" ו-"Young Blood".

חודש לאחר צאת האלבום הופיעה ג'ונס, שהייתה אז בלתי מוכרת כלל לציבור, בתוכנית "סאטרדיי נייט לייב" ובמסגרת מסע ההופעות הראשון שלה הופיעה בקרנגי הול ועל כריכת מגזין רולינג סטון. בטקס פרסי גראמי הייתה מועמדת לשיר הטוב ביותר (עבור "Chuck E.'s in Love") ולהופעה הנשית הטובה ביותר (עבור "Last Chance Texaco") וזכתה בפרס תגלית השנה.

ב-1980, בעקבות פרידתה מווייטס, כתבה ג'ונס את אלבומה השני, "Pirates", שראה אור ביולי 1981. האלבום זכה לשבחי הביקורת והקהל, והגיע למקום השלישי במצעד האלבומים בילבורד 200. הוא זכה לדירוג של חמישה כוכבים במגזין רולינג סטון, וטיים מגזין נקב בו כתקליט הטוב ביותר לשנת 1982.

המשך הקריירה

ב-1983 עברה ג'ונס לפריז והחלה לפתח כיוונים אחרים ביצירתה, כגון ג'אז ואוונגרד.

בספטמבר 1984 ראה אור אלבומה השלישי, "The Magazine" בעל הסאונד הג'אזי, שסימן שינוי כיוון מתדמית זמרת הפופ לתדמית מתוחכמת יותר, העסוקה בחיפוש וגיבוש דרך אמנותית.

באותה תקופה החלה התמכרותה להרואין וקוקאין.

ב-1987 ערכה סיבוב הופעות ג'אזי בנורווגיה ובישראל ולאחריו שבה לקליפורניה. ב-1988 נישאה לפסקל נבט מאייר וילדה את בתה שרלוט.

ב-1989 ראה אור תקליטה "Flying Cowboys" בחברת גפן רקורדס. הניו יורק טיימס מנה את התקליט, אותו כינה "שרוי בחלומות של מיתולוגיה אישית", בין עשרת התקליטים הטובים ביותר לשנת 1989.^[2] השיר הפותח את התקליט, "The horses", אותו חיברה עם בעלה, שולב בפסקול הסרט "ג'רי מגווייר".

הדואט שלה עם Dr. John בגרסת כיסוי לסטנדרט "Makin' Whoopee", ששולב באלבומו של Dr. John‏ "In a Sentimental Mood", זיכה אותה בפרס גראמי שני עבור ביצוע הג'אז הווקלי הטוב ביותר ל-1990.

בספטמבר 1991 ראה אור אלבומה "Pop Pop", שכלל גרסאות כיסוי לשירים במגוון סגנונות משירי טין פאן אלי ועד ג'ימי הנדריקס. האלבום הגיע למקום השמיני במצעד Contemporary Jazz של בילבורד. תקליטה הבא, והאחרון שהקליטה עבור גפן רקורדס היה "Traffic from Paradise" שראה אור ב-1993 וכלל חומר מקורי, פרט לביצוע של "Rebel Rebel" מאת דייוויד בואי.

בספטמבר 1995 ראה אור תקליטה "Naked Songs" שכלל גרסאות "אנפלגד" (כלומר בליווי אקוסטי בלבד, ללא ליווי כלים חשמליים או אלקטרוניים) לשירים מכל הקריירה שלה וגרסת כיסוי לסטנדרט "עלי שלכת".

ב-1997 התנסתה בהפקת תקליט מוזיקה אלקטרונית וטריפ הופ בשם "GHoSTYhead". בשנת 2000 הוציאה תקליט נוסף של גרסאות כיסוי, "It's Like This", שכלל שירים מאת הביטלס, מרווין גיי, ורנון דיוק, ג'ורג' גרשווין, הוגי קרמייקל, ליאונרד ברנשטיין ואחרים. האלבום זיכה את ג'ונס במועמדות לפרס גראמי עבור אלבום פופ מסורתי.

ב-2003 הוציאה את תקליטה "The Evening of My Best Day" בחברת הפקה עצמאית. התקליט כלל חומר מקורי בסגנונות רבים כגון ג'אז, גוספל, פולק קלטי, רית'ם אנד בלוז ורוק, בתזמור עשיר. בעקבות התקליט יצאה ג'ונס למסע הופעות ארוך ומוצלח.

ב-2005 ראתה אור אנתולוגיה (אוסף) בת שלושה דיסקים בשם "Duchess of Coolsville: An Anthology", שכללה את מיטב שיריה המוקלטים, קטעים מהופעות חיות וגרסאות ביתיות לשירים. את האנתולוגיה ליוותה חוברת מהודרת ובה מאמרים מאת טורי איימוס, רנדי ניומן, קווינסי ג'ונס ואחרים.

ב-2007 הוציאה יחד עם חבר ילדותה, לי קנטלון, את התקליט "The Sermon on Exposition Boulevard" שכלל שירים המבוססים על מילים מדרשות ישו ועיבודים של קטעים מן הברית החדשה לשפה עדכנית מאת קנטלון.

בנובמבר 2009 ראה אור תקליטה "Balm in Gilead" שכלל חומר מגוון ואירח אמנים אורחים רבים.

בספטמבר 2012 ראה אור תקליטה השלישי הכולל גרסאות כיסוי בלבד, בהן משל מיק ג'אגר, ניל יאנג, רובי רוברטסון, ואן מוריסון ועוד.

ביוני 2015, לאחר שעזבה את לוס אנג'לס ועברה להתגורר בניו אורלינס, ראה אור תקליטה "The Other Side of Desire". התקליט הופק באמצעות מימון המונים.

בקיץ 2010 הופיעה במסגרת פסטיבל ג'אז בים האדום באילת.^[3] בדצמבר 2016 הופיעה בפסטיבל הג'אז בירושלים עם מבחר משיריה שעובדו במיוחד על ידי תומר בר ובליווי אנסמבל הצוללת הצהובה עם תומר בר, יוראי אורון, עופרי נחמיה ויעל שפירא.^[4]

דיסקוגרפיה

אלבומי אולפן

שנה	פרטי אלבום	מקום במצעדים^[5]^[6]^[7]					הסמכות^[8]^[9] (מכירות)
שנה	פרטי אלבום	AU	US	US Jazz	US Folk	UK	הסמכות^[8]^[9] (מכירות)
1979	Rickie Lee Jones השקה: 28 בפברואר 1979 חברת תקליטים: האחים וורנר	1	3	—	—	18	US: פלטינה UK: כסף
1981	Pirates השקה: 15 ביולי 1981 חברת תקליטים: האחים וורנר	—	5	—	—	37	UK: כסף US: זהב
1983	Girl at Her Volcano ‏(EP) השקה: 1983 חברת תקליטים: האחים וורנר	—	39	36	—	51
1984	The Magazine השקה: 12 בספטמבר 1984 חברת תקליטים: האחים וורנר	—	44	20	—	40
1989	Flying Cowboys השקה: 26 בספטמבר 1989 חברת תקליטים: Geffen	—	39	—	—	50	US: זהב
1991	Pop Pop השקה: 24 בספטמבר 1991 חברת תקליטים: Geffen	—	121	8 ^[A]	—	—
1993	Traffic from Paradise השקה: 14 בספטמבר 1993 חברת תקליטים: Geffen	—	111	—	—	—
1995	Naked Songs: Live and Acoustic השקה: 19 בספטמבר 1995 חברת תקליטים: Reprise	—	121	—	—	—
1997	Ghostyhead השקה: 17 ביוני 1997 חברת תקליטים: Reprise	—	159	—	—	—
2000	It's Like This השקה: 12 בספטמבר 2000 חברת תקליטים: Artemis Records	—	148	—	—	185
2001	Live at Red Rocks השקה: 4 בדצמבר 2001 חברת תקליטים: Artemis	—	—	—	—	—
2003	The Evening of My Best Day השקה: 7 באוקטובר 2003 חברת תקליטים: V2	—	189	—	—	—	US: 12,000^[10]
2007	The Sermon on Exposition Boulevard השקה: 6 בפברואר 2007 חברת תקליטים: New West	—	158	—	—	—
2009	Balm in Gilead השקה: 3 בנובמבר 2009 חברת תקליטים: Fantasy	—	—	—	7	—
2012	The Devil You Know השקה: 18 בספטמבר 2012 חברת תקליטים: Fantasy	—	190	—	—	—
2015	The Other Side of Desire השקה: 23 ביוני 2015^[11] חברת תקליטים: The Other Side of Desire Records	—	164	—	—	—
"—" האלבום לא הגיע למצעד זה

אלבומי אוסף

שנה	פרטי אלבום
2005	Duchess of Coolsville: An Anthology השקה: 28 ביוני 2005 חברת תקליטים: WSM/Rhino
2010	Original Album Series השקה: 1 במרץ 2010 חברת תקליטים: Warner Bros. / Rhino UK

סינגלים

שנה	שם	מקום במצעדים				אלבום
שנה	שם	US	US Alt	US Rock	UK^[12]	אלבום
1979	"Chuck E.'s In Love"	4	—	—	18	Rickie Lee Jones
1979	"Young Blood"	40	—	—	—	Rickie Lee Jones
1981	"A Lucky Guy"	64	—	—	—	Pirates
	"Pirates (So Long Lonely Avenue)"	—	—	40	—
	"Woody and Dutch on the Slow Train to Peking"	—	—	31	—
1984	"The Real End"	82	—	—	—	The Magazine
1989	"Satellites"	—	23	—	—	Flying Cowboys
2003	"Second Chance"	—	—	—	—	The Evening Of My Best Day
2009	"Old Enough"	—	—	—	—	Balm in Gilead
2015	"Jimmy Choos"	—	—	—	—	The Other Side of Desire

פרסים ומועמדויות

שנה	ארגון	קטגוריה	פרויקט	תוצאה	מקור
2024	פרס גראמי	אלבום הפופ העממי הטוב ביותר	Pieces of Treasure	מועמדות	^[13]

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריקי לי ג'ונס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ריקי לי ג'ונס

ריקי לי ג'ונס, ברשת החברתית פייסבוק
ריקי לי ג'ונס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ריקי לי ג'ונס, סרטונים בערוץ היוטיוב
ריקי לי ג'ונס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר אפל מיוזיק (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר ספוטיפיי
ריקי לי ג'ונס, באתר Last.fm (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר AllMusic (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר דיזר
ריקי לי ג'ונס, באתר Yandex.Music (ברוסית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Discogs (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Songkick (באנגלית)
ריקי לי ג'ונס, באתר Genius
ריקי לי ג'ונס, באתר בילבורד (באנגלית)
לילית וגנר, גוֹ ריקי, באתר "ידיעות אחרונות", 14 בדצמבר 2016
דף עובדות, באתר Rock on the Net

הערות שוליים

^ רשימת מאה הנשים החשובות ברוק של VH1
^ רשימת עשרת התקליטים הטובים ביותר ל-1989, באתר הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 1989
^ פסטיבל ג'אז 2010 - ריקי לי ג'ונס
^ ריקי לי ג'ונס & לא סטנדרטים, באתר הפסטיבל
^ "US Charts > Rickie Lee Jones". Billboard.
^ "US Charts > Rickie Lee Jones". Allmusic. נבדק ב-10 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)
^ "UK Charts > Rickie Lee Jones". The Official Charts Company.
^ "US Certifications > Rickie Lee Jones". Recording Industry Association of America.
^ "Certified Awards Search: Rickie Lee Jones". British Phonographic Industry. אורכב מ-המקור (To access, user must enter the search parameter "Rickie Lee Jones" and select "Search by: Keyword", with the other two set to "All") ב-4 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)
^ "Rickie Lee Jones Sets Tour". Billboard. 27 באוקטובר 2003. {{cite web}}: (עזרה)
^ "New Releases: June 23, 2015". Pause&Play.
^ Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 289. ISBN 1-904994-10-5.
^ 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com

[1] רשימת מאה הנשים החשובות ברוק של VH1

[2] רשימת עשרת התקליטים הטובים ביותר ל-1989, באתר הניו יורק טיימס, 24 בדצמבר 1989

[3] פסטיבל ג'אז 2010 - ריקי לי ג'ונס

[4] ריקי לי ג'ונס & לא סטנדרטים, באתר הפסטיבל

[billboard-5] "US Charts > Rickie Lee Jones". Billboard.

[allmusic-6] "US Charts > Rickie Lee Jones". Allmusic. נבדק ב-10 ביוני 2012. {{cite web}}: (עזרה)

[uk-7] "UK Charts > Rickie Lee Jones". The Official Charts Company.

[us_certifications-8] "US Certifications > Rickie Lee Jones". Recording Industry Association of America.

[uk_cerification-9] "Certified Awards Search: Rickie Lee Jones". British Phonographic Industry. אורכב מ-המקור (To access, user must enter the search parameter "Rickie Lee Jones" and select "Search by: Keyword", with the other two set to "All") ב-4 ביוני 2011. {{cite web}}: (עזרה)

[10] "Rickie Lee Jones Sets Tour". Billboard. 27 באוקטובר 2003. {{cite web}}: (עזרה)

[11] "New Releases: June 23, 2015". Pause&Play.

[British_Hit_Singles_&_Albums-12] Roberts, David (2006). British Hit Singles & Albums (19th ed.). London: Guinness World Records Limited. p. 289. ISBN 1-904994-10-5.

[13] 2024 GRAMMY Nominations: See The Full Winners & Nominees List | GRAMMY.com, grammy.com

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[A]

[10]

[11]

[12]

[13]

פרס גראמי לתגלית השנה
1980−1960	בובי דארין (1960) • בוב ניוהארט (1961) • פיטר נרו (1962) • רוברט גולט (1963) • סווינגל סינגרס (1964) • הביטלס (1965) • טום ג'ונס (1966) • ללא זוכה (1967) • בובי ג'נטרי (1968) • חוזה פליסיאנו (1969) • קרוסבי, סטילס ונאש (1970) • הקרפנטרז (1971) • קרלי סיימון (1972) • אמריקה (1973) • בט מידלר (1974) • מרווין האמליש (1975) • נטלי קול (1976) • סטארלנד ווקל בנד (1977) • דבי בון (1978) • א טייסט אוף האני (1979) • ריקי לי ג'ונס (1980)
2000−1981	כריסטופר קרוס (1981) • שינה איסטון (1982) • Men at Work (1983) • מועדון תרבות (1984) • סינדי לאופר (1985) • שאדיי (1986) • ברוס הורנסבי והריינג' (1987) • ג'ודי וואטלי (1988) • טרייסי צ'פמן (1989) • ~~מילי ונילי~~ (בוטל) (1990) • מריה קארי (1991) • מארק קון (1992) • Arrested Development (1993) • טוני ברקסטון (1994) • שריל קרואו (1995) • Hootie & the Blowfish (1996) • ליאן ריימס (1997) • פולה קול (1998) • לורן היל (1999) • כריסטינה אגילרה (2000)
2020−2001	שלבי ליני (2001) • אלישה קיז (2002) • נורה ג'ונס (2003) • אוונסנס (2004) • מארון 5 (2005) • ג'ון לג'נד (2006) • קארי אנדרווד (2007) • איימי ויינהאוס (2008) • אדל (2009) • זאק בראון בנד (2010) • אספרנסה ספולדינג (2011) • בון איבר (2012) • פאן (2013) • מאקלמור וראיין לואיס (2014) • סם סמית' (2015) • מייגן טריינור (2016) • צ'אנס הראפר (2017) • אלסיה קארה (2018) • דואה ליפה (2019) • בילי אייליש (2020)
2021 ואילך	מייגן די סטליון (2021) • אוליביה רודריגו (2022) • סמארה ג'וי (2023) • ויקטוריה מונה (2024)