קורוס
קורוס (ביוונית עתיקה: κοῦρος) הם פסלי גברים ונערים שנעשו ביוון הארכאית, בין השנים 650 - 500 לפנה"ס. לדעת החוקרים, שימשו פסלים אלו כמנחות לאל אפולו. לעיתים הם אף מכונים כפסלי "אפולו" או "אפולון". חוקרים אחרים מאפיינים אותם כפסלי נפטרים או כדמויות מנצחים בתחרויות אתלטיות.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור המילה "קורוס" הוא בתרבות יוון העתיקה. הומרוס השתמש במילה כדי לתאר חיילים צעירים. החל מן המאה החמישית לפנה"ס, משמשת המילה לתיאור נערים מתבגרים או גברים חסרי זקן. החל מסוף המאה ה-19 לספירה, משמשת המילה לתיאור קבוצת פסלי העלמים.
בעיצוב פסלי ה'קורוס', להבדיל מפסלי ה'קורה' הנשים מתקופה זו, מצאו החוקרים השפעה ברורה של הפיסול המצרי על עיצוב דמותם. הפיסול המצרי של אותה תקופה, בעיקר של מלכים, נגלה ליוונים במסעות ימיים מסחריים, או בעת שירות כשכירי חרב של המלוכה המצרית. סגנון הפסלים המצריים התאפיין ביצירת דמויות חזיתיות, ללא חללים פנימיים בפסל. הדמויות הופיעו כשרגלן האחת מונחת קדימה, כבמעין צעידה ועל פניהן הייתה הבעה קפואה. למרות מאפיינים סגנוניים משותפים, מכילות היצירות היווניות כמה מאפיינים מקומיים. רובם של מאפיינים אלו קשור לעובדה כי הפיסול היווני ביטל את תפקיד הפסל בהנצחת החיים שלאחר המוות והתרכז בחיים עצמם. כתוצאה מכך התייחסו הפסלים ליצירה באופן שונה. העבודה על הפסל נעשתה מארבעת צדדיו, כך שנוצרה דמות שלמה ותלת־ממדית. שיטת המדידה המצרית של גריד (רשת) הוחלפה באמת מידה של פרופורציית הגוף והפסלים נעשו משיש, חומר רך יותר לפיסול מן האבן המצרית.[1]
למרות ההשפעה המצרית הברורה סביר להניח כי לפסלי הקורוס, כמו גם לפיסול היווני כולו, היו מקורות ומסורות מקומיות קדומות יותר. פיסול זה היה עשוי בעיקר מעץ ולא שרד ברובו. דמות גבר מהתקופה המינואית המאוחרת (כ-1500 לפנה"ס) אשר נמצאה בפליקרסטו (Palaikastro) בכרתים מציגה דוגמה של הפיסול הזה. הפסל המכונה "Chryselephantine Kouros", עשוי חלקי שנהב היפופוטם מחוברים בגזרי עץ וגובהו כחצי מטר, ניצב עומד בתנוחת צעידה וידיו מכופפות באוויר לכיוון החזה.[2]
לפי מסורת יוונית היו אלה הפסלים דידאלוס וממשיכיו תיאודורוס ורויקוס מסאמוס אשר רכשו את היכולת לפיסול סימטרי בעת ביקורם במצרים. השפעה זו של הפיסול המצרי הולכת וקטנה ברבות השנים. מעקב אחר שורה של פסלי קורוס מרחבי העולם היווני, יראה מגמה של חתירה לכיוון של ייצוג נטורליסטי של הגוף.[3] בסופה של תקופה זו השתלטו האמנים היוונים "על בעיות התיאור האנטומי בפסלות ובכל מה שנוגע לדמות הגבר".[4]
הקורוס מאטיקה ממוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, משחזר באופן עשייתו את הפסלים המצריים. הפסל, בגובה של 184 ס"מ אשר נעשה בין השנים 600 - 590 לפנה"ס, תוכנן על ידי חלוקת הדמות לגריד של 21 ריבועים. על כן הוא נראה לא פרופורציוני כמו הפסלים המאוחרים יותר. הדבר בולט בייחוד בראש ובכתפיים הגדולות ביחס אל פלג הגוף התחתון.
בפסל "קורוס מסוניון" (Sounion), פסל בגובה של 306 ס"מ משנת 600 לפנה"ס, בולטת השפעת הפיסול המצרי בעיצוב הגולמי של הגוף. הפסל נמצא במקדש לאל פוסידון בסוניון, כף בקצה הדרומי של אטיקה. הפסל היווני תיאר את העלם כדמות כבדה ומגושמת. אין פרופורציה אחידה בתיאור חלקי הגוף השונים. בייחוד בולט הדבר בתיאור הראש והטורסו (פלג הגוף העליון) הגדולים מדי ביחס לשאר הגוף. הדמות עומדת בתנוחה חזיתית, רגלה האחת צועדת קדימה. עיניי העלם מודגשות יתר על המידה ופיו אטום וחסר הבעה. שיערו המסוגנן והמעוצב יורד על העורף בדומה לתסרוקות הדמויות המצריות. תיאור הגוף אינו נפחי אלא נעזר בחריטת קווים. בייחוד בולט הדבר בעיצוב הצלעות ושרירי הבטן, בתיאור העיניים והגבות ובתיאור פיקות הברך.
"קורוס קרויסוס" (Kroisos), המתוארך לשנות העשרים של המאה השישית לפנה"ס, אשר נמצא באנאוויסוס אשר בדרום אטיקה מציג את סמני ההשפעה המצרית בעיקר בתנוחת הפסל, בעיצוב השיער המסוגנן. לעומת זאת ניתן למצוא בו סממנים של חתירה לתיאור נטורליסטי יותר של הדמות בעיצוב העין ובה מצוין אישון, בצורת העיצוב הטבעית של האוזן, בעיצוב נפחי של הגוף ללא סימונים גרפיים מלאכותיים ועוד. בפסל מופיע "חיוך ארכאי", הבעת פנים לא טבעית הנפוצה בפיסול של תקופה זו. יש הרואים בחיוך זה ניסיון לחתירה לנטורליזם ולהבעה אנושית, לעומת הפיסול המצרי. בתחתית הפסל חקוקה הקדשה אשר מציינת אותו כייצוג של דמות חייל אתונאי: "עצור והבע רחמים ליד הציון[5] של קרויסוס המת, אשר בזעף חזית הקרבות נהרג".
שבירה נוספת של הפיסול החזיתי ניתן למצוא בדמויות "קליאוביס וביטון", זוג פסלים בגובה של כ-2 מטרים המתוארכים לשנת 580 לפנה"ס בקירוב. הפסלים, אשר מקור עשייתם הוא בארגוס, נמצאו בעת חפירה ארכאולוגית בעיר דלפי והם מוצגים כיום במוזיאון הארכאולוגי בה. הפסלים ניצבים כדמויות חזיתיות, רגלם השמאלית מושטת קדימה, בדומה לפסלים המצריים. גופם מוצק ומרובע, ופרטים אנטומיים שונים מופיעים כחריטה על הפסל ולא כפיסול ניפחי. דוגמאות לכך ניתן לראות למשל בעיצוב הברכיים או צלעות הגוף או בתיאור העיניים. פניהן מציגות מבט אטום ובו "חיוך ארכאי". שיערם הוא גושי ומעוצב כדגם, באופן המזכיר את תיאור מצנפת הראש של פסלים מצריים.
ב"קורוס קריטיאס" ("Kritios Boy"), פסל עלם בגובה של 117 ס"מ, אשר נמצא באקרופוליס באתונה והמתוארך לסוף התקופה הארכאית, ניתן לראות את שקיעתה של השפעת הפיסול המצרי על האמנות היוונית. שינוי זה בולט בייחוד בהטיית הראש של הדמות מקו החזית ובכך "שבר האמן על ידי זה את אחד החוקים הקדומים ביותר של האמנות הארכאית ופתח שער לאמנות הקלאסית של המאה החמישית בשלבה הראשון".[6] גם עיצובה האנטומי של הדמות התקדם במידה רבה והמעבר בין חלקי גוף שונים הוא הרמוני ורך יותר. השאיפה לתיאור חי ואנושי התבטאה גם בצביעת הפסל בצבע חום "שזוף" ובשיבוץ עיניים לדמות מחומר נוסף.[7]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מאמר על פסלי הקורוס מאתר "יוון העתיקה" (באנגלית).
- קורוס קריטיאס, צילום ומאמר על הפסל (באנגלית).
- קורוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ ראו: להב, זכה, פרקים בתולדות האמנות, המרכז לחינוך טכנולוגי, חולון, 1994, עמ' 23 - 24.
- ^ ראו: Spivey, Nigel, Understanding Greek Sculpture, Thames and Hudson, London, 1996, p.60
- ^ תיאור ההתפתחות בציר זמן ליניארי הוא שרירותי. יש להניח כי הנטייה לנטורליזם התרחשה במקומות שונים ברחבי העולם היווני בזמנים שאינם חופפים.
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, הוצאת מאגנאס, 2004, עמ' 44 - 45.
- ^ sema, ציון או אנדרטה; במשמעות של ייצוג.
- ^ אבי-יונה, מיכאל, תולדות האמנות הקלאסית, מוסד ביאליק, 2004, עמ' 48.
- ^ Spivey, Nigel, Understanding Greek Sculpture, Thames and Hudson, London, 1996, p.77
