צ'רוקי

צ'רוקים
	; דגל האומה הצ'רוקית; ; דגל איחוד קיטוּוָה; ; דגל האיחוד המזרחי הצ'רוקי
אוכלוסייה
	316,049 בשבט צ'רוקי; 819,105 עם גנים צ'רוקים
ריכוזי אוכלוסייה עיקריים
	אומת הצ'רוקי 270,000+; אוקלהומה איחוד קיטוֹוָה של האינדיאנים הצ'רוקים 10,000 ; קרוליינה הצפונית האיחוד המזרחי של האינדיאנים הצ'רוקים 10,000+;
שפות
	אנגלית; צ'רוקית
דת
	נצרות, אה-ני-קו-טה-ני (מסורתי)
קבוצות אתניות קשורות
	אינדיאנים, חמשת השבטים המתורבתים, טוסקארורה, אירוקוי

ערך זה עוסק במיעוט אתני שחי באמריקה הצפונית. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו צ'רוקי (פירושונים).

האַנִיוּנְוִייַה, הידועים יותר בכינויים האמריקני צ'רוקי (בצ'רוקי: ᎠᏂᏴᏫᏯ, באנגלית: Cherokee) הם שבט אמריקני יליד שחי באמריקה הצפונית. בתחילת ההתיישבות הבריטית באזור במאה ה-17 ישבו בני השבט בחלקה המזרחי והדרום-מזרחי של ארצות הברית לעתיד. רובם הועבר בכוח מערבה לכיוון הרי אוזרק. הם היו אחד השבטים שתוארו כחמשת השבטים המתורבתים. לפי מפקד אוכלוסין שנערך בשנת 2000, זוהי הקבוצה השנייה בגודלה (אחרי הנאוואחו) בקרב השבטים האינדיאנים בארצות הברית^[1].

איחודים ושם

מספר אומות ואיחודים צ'רוקים מוכרים בידי הממשל הפדרלי של ארצות הברית ונציגים של שבט הצ'רוקי מצויים במחוז צ'רוקי שבאוקלהומה ("אומת הצ'רוקי" ו"איחוד קיטוֹוָה של האינדיאנים הצ'רוקים") ובעיירה צ'רוקי שבמחוז סווין בקרוליינה הצפונית ("האיחוד המזרחי של האינדיאנים הצ'רוקים").

סרט תיעודי משנת 1984 בשם "Spirit of the Fire" חקר את מקורם הרוחני של ילידי הצ'רוקי, ושימורם של טקסים מסורתיים לאחר הגעתם לאוקלהומה. רדבירד סמית' (סמית' אדום הזקן) היה חבר רב השפעה בכת המסורתית, והחל מראשית המאה ה-20 הקבוצה הפיחה רוח חיים חדשה ברוחניות המסורתית בקרב אנשי הצ'רוקי. שם השפה מבוטא כסַה-לַה-גִי ("Tsalagi"), שלפי השפה הפורטוגזית מתבטא כ"צֵ'לַק" (Chelaque), לפי השפה הצרפתית מתבטא כ"שֵה-רַה-קִי" (Cheraqui), ולפי השפה אנגלית מתבטא כ"צֵ'רוֹקִי" (Cherokee).

המילה "צ'רוקי" היא מילה שמקורה בשפת ילידי שבט הצ'קטאו (ר' פידג'ין). היא נגזרת ממילת הצ'קטאו "צַ'ה-לַה-קִי" שמשמעותה "אלה שחיים בהרים", או "צִ'י-לוֹק-אִיק-בִּי" שמשמעותה "אלה שחיים במערות". המילה המקורית שבה משתמשים הצ'רוקים לתאר את עצמם עד היום היא "אַה-נִי-קוֹ-טַה-נִי" (בתרגום חופשי: "עם העקרונות" או "אלה כל בני האדם").

שפה ושיטת כתיבה

השפה הצ'רוקית היא ממשפחת השפות האירוקויות. השפה היא פוליסינתטית (בעלת מורפמות רבות), והיא נכתבת בהברות שהמציא בתחילת המאה ה-19 סֵקוּיה, חרש כסף משבט הצ'רוקי.

השפה הצ'רוקית לא כוללת צלילי "ר". המילה "צ'רוקי" מבוטאת כ"גַ'ה-לַה-גִי" בידי ילידי המקום, כיוון שזה נשמע קרוב יותר לשפה האנגלית. בעת מפגש ראשוני עם אירופים ממוצא צרפתי וספרדי בג'ורג'יה ובאלבמה בתחילת המאה ה-18, קבוצה צ'רוקית דרומית אכן דיברה את הדיאלקט המקומי עם עיצורי "ר", אך העיצורים עצמם נכחדו מהשפה לאחר טיהור אתני שנעשה במאה ה-19^[^{דרוש מקור]}.

משום אופייה הפוליסינתטי של השפה, מילות תיאור חדשות נכתבות כדי לשקף ולתאר מצבים מסוימים. כך למשל הביטוי "דִי-טִי-יוֹ-הִי-הִי" (שמתאר משפטן) מתפרש כ"הוא מתווכח חזור ושוב בכוונה ומתוך כוונה". אולם, מילים רבות נלקחו מהשפה האנגלית, ומשבטים אחרים שהתיישבו באוקלהומה בראשית המאה ה-20. דוגמה נוספת היא "דִי-דַה-נִי-יִי-סְ-גִי" (שמתארת שוטר) שמתפרשת כ"הוא תופס אותם לבסוף ובאופן סופי".

במשך שנים נכתב תעתיק של שפת הצ'רוקים לאינטרנט בצורה שגויה בעזרת גופנים לא מתואמים. אולם, לאור הוספת השפה הצ'רוקית ליוניקוד, היא זכתה לתחייה מחודשת בשימוש היומיומי באינטרנט. החל מינואר 2007, אומת הצ'רוקי באוקלהומה עדיין משתמשת בגופן שאינו בתקן היוניקוד למסמכים מקוונים שונים.

הסתעפות השפה

דוברי השפה משתמשים בשני דיאלקטים: דיאלקט הגִידוּוָה (האיחוד המזרחי) ודיאלקט אוֹטַלי (בשימוש באוקלהומה). הדיאלקט האוטלי הסתעף רבות מאז המצאתו של סוקואויה, והרבה מילים לקויות נוספו. בזמנים המודרניים, קיימים 85 הברות המשמשות דוברי הצ'רוקי. דוברי צ'רוקי של ימינו המדברים אוטלית משתמשים ב-122 הברות באוקלהומה.

התקופה הפרהיסטורית

הערה: התקופה הפרהיסטורית מתייחסת לזמן שקודם למאה ה-16, שבמהלכו מספר משלחות ספרדיות ערכו מסעות לדרום-מזרח אמריקה. כיוון שאין מידע כתוב, הנתונים נלמדו לאחר מסורת שבעל-פה, ניתוח בלשני ודרך ממצאים ארכאולוגים.

כאמור שבט הצ'רוקי דיבר בשפת האירוקוי. הואיל ואזור הימות הגדולות היה הבסיס לשפות האירוקויות, משוער כי הצ'רוקי נדדו מדרום לימות הגדולות. ניתוח בלשני מראה שינויים גדולים בין שפת הצ'רוקי לשפות האירוקוי הצפוניות יותר, שמציעות הפרדה בין השתיים בעבר הקדום^[2]. בלשנות היסטורית מציעה כי ההפרדה נעשתה במהלך האלף ה-2 לפנה"ס (1,500 - 1,800 לפנה"ס)^[3] .

ההתיישבות הקדומה "קיטווה" לאורך נהר הטַקַסֶגִי (מה שידוע כיום העיר ברייסון שבמחוז סווין שבקרוליינה הצפונית), נחשבת לעיתים כעיר הצ'רוקים המקורית^[2]. במהלך תקופה היסטורית זו נודע על מספר עיירות התיישבות צ'רוקית במרום (הרי מזרח טנסי וצפון-מערב ג'ורג'יה כיום), לאורך (נהר טנסי) ובמורד ההרים (נהר הסוואנה).

חלק מהרישומים על מקור התיישבותם של הצ'רוקים בא ממשלחת ב-1673 שנשלחה לחקור את האזור מווירג'יניה על ידי סוחר הפרוות אברהם ווד. ווד קיווה ליצור קשרי מסחר ישירים עם הצ'רוקים החיים במרום ההרים ובכך לעקוף את המסחר עם האינדיאנים משבט אוקניצ'י ששימשו כמתווכים בשביל הסחר. בסוף המאה ה-17 החלו מסעות רבים של משלחות מווירג'יניה וקרוליינה הדרומית לאדמות הצ'רוקים למטרות מסחר שונות, אך רוב המידע הנוגע למגעים ביניהם לא נרשם אלא על ידי חוקות ותביעות העוסקות בסחר.

המאה ה-18

הערה: הסעיף מתייחס לצד השבט הצ'רוקי בתקופת הסכסוך. לפירוט כללי על המלחמה במושבות ראו בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת #ההתיישבות באמריקה.

כחלק מהקונפדרציות האינדיאניות הדרום-מזרחיות בסוף המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, הצ'רוקי היו הפופולריים והכוחניים ביותר, והיו די מבודדים עקב תנאי השטח ההרריים. מערכת מסחר בסדר גודל קטן הוקמה עם וירג'יניה בסוף המאה ה-17. במהלך 1690 נוצרו קשרי מסחר הדוקים יותר עם מושבה בקרוליינה הדרומית, הממוקמת בצ'ארלסטון, שהחזיקו מעמד יותר מזו עם וירג'יניה.

למרות קשרי המסחר, הצ'רוקי לא הושפעו מקיומם של מושבות בריטיות עד למלחמת טוסקארורה, שהחלה ב-1711 כששבט טוסקארורה תקף מתיישבים בקרוליינה הצפונית לאחר שניסיונות דיפלומטיים לישב תלונות שונות נכשלו. מושל קרוליינה הצפונית ביקש עזרה צבאית מקרוליינה הדרומית, שהורכבה ברובה מאינדיאנים, אך לא מצ'רוקים. שבט טוסקארורה נוצח ב-1712, אך בתחילת 1713 מהומות פרצו בשנית בין המושבות, והצ'רוקים השתתפו בקרב שהתחולל. לפי הדיווחים, מאות משבטי הטוסקארורה והאינדיאנים האחרים נהרגו או נלכדו ונמכרו לעבדות. המלחמה נמשכה עד שקונפדרציית אירוקוי שמה קץ לסכסוך.

מלחמת טוסקארורה שינתה את המערך הגאופוליטי של ההתיישבות האמריקנית בכמה דרכים, כולל התעניינות אירוקוית בדרום. הייתה זו הפעם הראשונה שבה התערות כה גדולה של שבטים אינדיאנים בעניינים הפנימיים של המושבות הבריטיות, והכרת האינדיאנים בצדדים השונים של הסכסוך. כתוצאה מכך, קשרי המסחר ודרכי ההידברות עם האינדיאנים הורחבו, ושבט הצ'רוקי נהיה מעורה יותר עם השבטים האחרים ועם הבריטים. מלחמת טוסקארורה סימנה את תחילת היחסים בין האנגלים לצ'רוקים, שנשארו הדוקים למשך רוב המאה ה-18. המלחמה גם ציינה את עליית הכוח הצבאי של הצ'רוקים, שבא לידי ביטוי בהתקפת העיר של שבט היוצ'י (בדרום מזרח טנסי של ימינו) בשנת 1714. הדבר משך את תשומת לבם של כל השבטים האינדיאנים והמושבות הבריטיות באזור, והצ'רוקים התגלו בגדולתם^[4].

בשנת 1715 פרצה מלחמת ימאסי, שבה מספר רב של שבטים אינדיאנים תקפו את קרוליינה הדרומית. הצ'רוקים השתתפו במתקפה, אולם היו חלוקים בדעתם לגבי דרך פעולה. לאחר שצבא קרוליינה הדרומית הדף את כוחות שבטי הימאסי והקטאובה, עמדתם של הצ'רוקים הייתה מכריעה מבחינה אסטרטגית, והן קרוליינה הדרומית והן שבט קריק האינדיאני ניסו להשיג את תמיכתם. היו בקרב הצ'רוקי מי שרצו בברית עם המושבה ומלחמה בשבט הקריק, והיו שהתנגדו. חילוקי הדעות נקטעו כשבשנת 1716 רצחו הצ'רוקים את ראשי משלחת שבט הקריק. כתוצאה מכך פתחו הצ'רוקים במתקפה נגד הקריק, אך הסכם שלום שנחתם בין קרוליינה הדרומית לשבט הקריק בשנת 1717 מנע את הסלמת המצב. אולם, האיבה בין שני השבטים נמשכה למשך שנים^[5].

תרבות הצ'רוקי מלפני המאה ה-19

תמונה מראשית המאה ה-20 של שחקן "מקל-בסיס"

הרבה לא ידוע על צורת התרבות וההיסטוריה של הצ'רוקי מלפני המאה ה-19, אלא מכתביו של המחזאי ג'ון הווארד פיין, שתיארו את מבנה החברה הצ'רוקית כארגון זקני חכמים המייצגים את שבעת השבטים, במה שיכול להיקרא ככמורה, בהתאם למבנה הארגוני הקיים בתרבות האדם הלבן. קבוצה זו הייתה אחראית לפעילויות רוחניות שונות כריפוי, טיהור ותפילה. קבוצה שנייה של אנשים צעירים היו אחראים ללחימה, ואשר נדרשו לעבור קודם טיהור בידי הכמרים מכיוון שלחימה נחשבה לפעולה מזהמת. אולם, היררכיה זו נעלמה מתרבותם לאחר ירידת מספרם של הצ'רוקי ב-1838. בין הגורמים לכך, לפי ההשערה, היו מרד בינות הצ'רוקי על פעולת הכמרים, מחלת אבעבועות שחורות שפרצה בשנות ה-30 של המאה ה-18, וכן הטמעתם של מושגים נוצריים בחברה הצ'רוקית ששינו את פני החברה.

האתנוגרף ג'ף מוני חקר בסוף שנות השמונים של המאה ה-19 את הצ'רוקי וקשר את דעיכת ההיררכיה למרד. באותו זמן ההיררכיה של מתלמדי הדת הצ'רוקית התבססה על ידע אישי לא פורמלי.

מקור מידע נוסף להיסטוריה המוקדמת היו כתבים מאת אנשי רוח (ר' שמאניזם) צ'רוקים לאחר המצאת השפה בידי סיקואויה בשנות העשרים של המאה ה-19, כתבים שנחשבו רבי כוח שאומצו מאוחר יותר בידי העם הצ'רוקי.

המאה ה-19

מאחר שבאזורים אלה היו מספרים נרחבים של אנשים משבט הצ'רוקי, הקימה ממשלת ארצות הברית שמורה בארקנסו מצפון נהר ארקנסו ועד לגדה הדרומית של הנהר הלבן לאחר מלחמת 1812. קבוצה נוספת של צ'רוקים חיה בהתיישבויות בדרום-מזרח מיזורי, מערב קנטקי וטנסי וכן בקהילות אירופאיות מסביב לנהר המיסיסיפי.

ג'ון רוס היה דמות חשובה בהיסטוריה של השבט הצ'רוקי. אביו היגר מסקוטלנד לפני המהפכה. אמו הייתה ממוצא צ'רוקי שגם אביה היה מסקוטלנד. רוס החל בקריירה ציבורית ב-1809. אומת הצ'רוקים הוקמה ב-1820 בעזרתם של נבחרי הציבור. ג'ון רוס הפך לצ'יף השבט בשנת 1828 ונשאר בתפקיד עד למותו ב-1866.

מסלול הדמעות

הצ'רוקים הוכרחו לעבור ממושבות אבותם בצפון ג'ורג'יה, בקרוליינה הדרומית ובקרוליינה הצפונית בתקופת התפשטותו של האדם הלבן באמריקה, ובנוסף לבהלה לזהב שהתרחשה בעיר דלונגה שבג'ורג'יה בשנות השלושים של המאה ה-19. ניתנו סיבות רשמיות למעבר. אחת הסיבות הייתה שימוש לא נבון באדמות שהוקצו לשבט, וכי האדמות צריכות להימסר לחקלאים. הרבה חלקו על העובדה, אך היו כאלה שהסכימו כי כוונותיו של הנשיא אנדרו ג'קסון בהחלטה זו היו הומניטריות.

ג'קסון עצמו אמר שההחלטה הייתה מאמץ למנוע מהצ'רוקים גורל דומה של שבטים אחרים שנכנעו למלחמות. אולם, קיימות עדויות לכך שהצ'רוקים פיתחו כישורי חקלאות מודרניים ושטחי האדמה באזור זכו לצמיחה כלכלית.

למרות פסיקת צו בית משפט עליון לטובת הצ'רוקים, הרבה הועתקו ממקום מושבם מערבה, בהגירה שמכונה "מסלול הדמעות", אשר כונה כך משום שהרבה מאנשי השבט בדרכם במסלול זה מתו, חלו וכאבו, והם זכו ליחס משפיל מהמתיישבים האירופים. המאורע התרחש לאחר העברת האינדיאנים ממושבותיהם בשנת 1830, באישורו של הנשיא ג'קסון. כ-4,000 מבני הצ'רוקי מתו במהלך המסע.

האופוזיציה של רידג'

ג'ון רוס לחם למניעת העברתם של הצ'רוקים מאדמתם. עמדתו של רוס הייתה בניגוד לאופוזיציה שהייתה ידועה בשם "המערכה של רידג'" בראשות ג'ון רידג' ואביו מייג'ור רידג', אינדיאנים משבט הצ'רוקי שתמכו בהעברת הצ'רוקים מאדמתם כדרך להצלת האומה הצ'רוקית, ולבסוף חתמו על עצומה להסרת הצ'רוקים מאדמתם.

ב-22 ביוני 1839 הוצאו להורג חותמי העצומה, ביניהם ג'ון רידג' ואביו וכמה פעילים קיצוניים.

בתחילת שנות השישים של המאה ה-19 הוביל הסופר ג'ון רולין רידג', בנו של ג'ון רידג', חבורת נכבדים לוושינגטון הבירה בניסיון כושל לקבל הכרה פדרלית עבור סיעה צ'רוקית שהתנגדה למנהיגותו של צ'יף ג'ון רוס.

הפרדה

ב-1848 ארגנה קבוצת צ'רוקים משלחת לקליפורניה בחיפוש אחר אדמות התיישבות חדשות. במסלול שנודע כ"מסלול צ'רוקי", המשלחת עשתה את דרכה לאורך גדת נהר ארקנסו אל עבר הרי הרוקי, משם צפונה לכיוון ויומינג של היום ומערבה.

לא כל הצ'רוקים הועברו מאדמותיהם ב"מסלול הדמעות". ויליאם הולנד תומאס, מחוקק חוקים ממחוז ג'קסון עזר ל-600 צ'רוקים להשיג אזרחות של קרוליינה הצפונית. כאזרחים הם היו פטורים ממעבר בכוח למערב. בנוסף, קרוב ל-400 צ'רוקים התחבאו מהכוחות הפדרליים בהרי סנוובירד הגובלים במחוז גרהם^[6], והם היוו את הבסיס למה שנודע האיחוד המזרחי של האינדיאנים הצ'רוקים. מתוך הוקרה לתומאס, קבוצה מערבית זו של הצ'רוקים השתתפו במלחמת האזרחים האמריקנית תחת פיקודו.

בשנת 1887 חולק בסיס ההתיישבות של השבטים, ובהמשך, ב-1898, בוטלו מערכות המשפט והחוק של הצ'רוקים בידי ממשלת ארצות הברית.

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

המאה ה-20

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

אומת הצ'רוקי המודרנית

אומת צ'רוקי המודרנית הצטיינה במיוחד וחוותה רווחה כלכלית, שוויון ושגשוג עבור כל אזרחיה תחת הנהגתו של צ'יף צ'אד סמית'.

סביבתנות

כיום, אומת הצ'רוקי היא מהתומכות הגדולות ביותר באמריקה בהגנה על האקולוגיה. מאז 1992, האומה עומדת בראש מועצה בין-שבטית לנושא סביבתנות. תפקיד המועצה להגן על רווחתם של האינדיאנים האמריקאים ומשאביהם וסביבתם הטבעית. לצורך השגת מטרתם, המועצה מספקת תמיכה טכנית, אימונים ושירותי סביבתנות במגוון רחב של נושאים. נכון להיום קיימים מעל ארבעים שבטים החברים במועצה באוקלהומה, בניו מקסיקו ובטקסס.

בתרבות

מוצאו של אביה של פייפר מקלין מסדרת הספרים גיבורי האולימפוס הוא מאומת הצ'רוקי

מוצאו של צ'קוטאי מסדרת הטלוויזיה מסע בין כוכבים: וויאג'ר הוא גם כן צ'ירוקי
בתצלום המפורסם אם נודדת מוצאה של האשה המצולמת, פלורנס אוונס תומפסון, הוא משבט הצ'רוקי

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא צ'רוקי בוויקישיתוף

צ'רוקי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

^ The American Indian and Alaska Native Population: 2000
^ ¹ ² Mooney, James [1900] (1995). Myths of the Cherokee. Dover Publications. ISBN 0-486-28907-9
^ Glottochronology from: Lounsbury, Floyd (1961), and Mithun, Marianne (1981), cited in The Native Languages of the Southeastern United States, by Nicholas A. Hopkins.
^ Gallay, Alan (2002). The Indian Slave Trade: The Rise of the English Empire in the American South 1670-1717. Yale University Press. ISBN 0-300-10193-7
^ Oatis, Steven J. (2004). A Colonial Complex: South Carolina's Frontiers in the Era of the Yamasee War, 1680-1730. University of Nebraska Press. ISBN 0-8032-3575-5
^ Tsali. History and culture of the Cherokee (North Carolina Indians). Retrieved on 2007-03-10

[1] The American Indian and Alaska Native Population: 2000

[Mooney-2] ¹ ² Mooney, James [1900] (1995). Myths of the Cherokee. Dover Publications. ISBN 0-486-28907-9

[3] Glottochronology from: Lounsbury, Floyd (1961), and Mithun, Marianne (1981), cited in The Native Languages of the Southeastern United States, by Nicholas A. Hopkins.

[4] Gallay, Alan (2002). The Indian Slave Trade: The Rise of the English Empire in the American South 1670-1717. Yale University Press. ISBN 0-300-10193-7

[5] Oatis, Steven J. (2004). A Colonial Complex: South Carolina's Frontiers in the Era of the Yamasee War, 1680-1730. University of Nebraska Press. ISBN 0-8032-3575-5

[6] Tsali. History and culture of the Cherokee (North Carolina Indians). Retrieved on 2007-03-10

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]