פיליפ פטיט
 | |
| לידה |
1945 (בן 79 בערך) Ballygar, אירלנד  |
|---|---|
| מקום לימודים |
אוניברסיטת המלכה בבלפסט |
| מוסדות | |
| מונחה לדוקטורט |
Margaret Chapman, David Braddon-Mitchell, Soo Jin Suzie Kim, Benjamin Harris Ewing, Lara Buchak, David Zuluaga Martinez, Jake Zuehl, John Peter DiIulio |
| זרם |
ethical naturalism |
| עיסוק |
פילוסוף, מרצה באוניברסיטה, חוקר מדע המדינה |
| הושפע מ | קיקרו, מקיאוולי, הרינגטון, סקינר, סן, סארטר |
| השפיע על | קוונטין סקינר, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו |
| מדינה | אירלנד, אוסטרליה, ארצות הברית |
| פרסים והוקרה |
מלגת גוגנהיים (2010) Fellow of the Academy of the Social Sciences in Australia (1987) מדליית יובל המאה האוסטרלית (1 בינואר 2001) חבר במסדר אוסטרליה (12 ביוני 2017) פרופסור אלברטוס-מגנוס (2009) Fellow of the Australian Academy of the Humanities (1988) |
  | |
פיליפ נואל פטיט (באנגלית: Philip Noel Pettit; נולד ב-1945) הוא פילוסוף ותאורטיקן מדיני אירי. הוא פרופסור באוניברסיטת פרינסטון ובאוניברסיטת הלאומית של אוסטרליה.[1]
השכלה וקריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]פטיט למד באוניברסיטה הלאומית של אירלנד במיינות' ולדוקטורט באוניברסיטת המלכה בבלפסט.
הוא היה מרצה באוניברסיטת קולג' דבלין, עמית מחקר באוניברסיטת קיימברידג' ופרופסור באוניברסיטת ברדפורד.[2] הוא היה פרופסור עמית לתיאוריה חברתית ופוליטית בבית הספר למחקר למדעי החברה, האוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה לפני שהפך לפרופסור אורח לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה במשך חמש שנים, ולאחר מכן עבר לאוניברסיטת פרינסטון.
הוא זוכה באותות הוכרה ופרסים רבים בהם תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטה הלאומית של אירלנד. הוא היה הנואם המרכזי בכנס בוגרי אוניברסיטת טורונטו.[3]
ב-2009 הוא נבחר כעמית של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים,[4] וב-2013 לעמית של האקדמיה הבריטית.[5] הוא גם היה מלגת גוגנהיים.[6]
מחקר
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפילוסופיה הפוליטית שלו, פטיט מקדם גרסה של מודרנית של רפובליקניזם שנקראת רפובליקניזם אזרחי (civic republicanism).[7]
השאלה היסודית של הגישה הרפובליקנית המודרנית היא: "האם הכפייה שמעוגנת בחוק בהכרח מגבילה או פוגעת בחופש?". פטיט מעלה את השאלה הזו בצורה חריפה ביותר, בחיפושו אחר חוק שמתיישב באופן מלא עם החופש. פטיט טוען שהחירות הרפובליקנית מהווה פתרון לבעיה כי היא מבוססת על "אי-שליטה" (non-domination) בעוד שהחופש בתפיסה הליברלית מבוסס על "אי-התערבות", כלומר מדובר בתפיסה שלישית של חירות, שחורגת מהחלוקה הקלאסית של ישעיה ברלין בין חירות שלילית לבין חירות חיובית.[8] המובן של חופש כאי-שליטה הוא רחב יותר מאי-ההתערבות, לא רק משום שהוא לא מפריע בביצוע פעולות, אלא מונע את הפוטנציאל להתערבות. הדוגמה הפרדיגמטית של פטיט היא "העבד לאדון האדיב" - גם אם האדון לא מתערב באופן אקטואלי בחיי העבד שלו, הפוטנציאל שיש לאדון להתערב פוגע בחופש של העבד שלו.
באופן כללי, פטיט גורס כי מסקנות מעיסוק בשאלות ובעיות בתחום אחד של הפילוסופיה לעיתים קרובות מספקות פתרונות מוכנים לבעיות מתחומים שונים לחלוטין. דעות שהוא מגן עליהן בפילוסופיה שלהנפש מולידות את הפתרונות שהוא מציע לבעיות במטפיזיקה לגבי טבעו של הרצון החופשי, ולבעיות בפילוסופיה של מדעי החברה, ואלה מצידם מולידים את הפתרונות לבעיות בפילוסופיה מוסרית ופילוסופיה פוליטית.
השפעה וביקורת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרו Republicanism: A Theory of Freedom and Government (רפובליקניזם: תאוריה של חירות וממשל) סיפק את ההצדקה הבסיסית לרפורמות פוליטיות בספרד תחת חוסה לואיס רודריגס ספאטרו.[9] פטיט פירט את יחסיו עם זפאטרו בספרו Public Life: Civic Republicanism in Zapatero's Spain (פילוסופיה פוליטית בחיים הציבוריים: רפובליקניזם אזרחי בספרד של ספאטרו) שכתב יחד עם חוסה לואיס מרטי.[10]
הקורפוס הפילוסופי שלו בכללותו היה נושא לשורה של חיבורים ביקורתיים שפורסמו ב-2007 תחת הכותרת: Common Minds: Themes from the Philosophy of Philip Pettit.
פרסים והערכה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- עמית באקדמיה האמריקאית לאמנויות ומדעים (2009)[4]
- חבר כבוד של האקדמיה המלכותית האירית (2010)
- עמית מקביל של האקדמיה הבריטית (2013)[5]
- עמית באקדמיה למדעי החברה באוסטרליה (1987)[11]
- חבר בוועדה המדעית של Fundacion IDEAS
- מלווה ממסדר אוסטרליה (AC) בתחרות יום הולדת המלכה 2017 (אוסטרליה) [12]
ביבליוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- The Concept of Structuralism: a Critical Analysis (1975)
- Judging justice: an introduction to contemporary political philosophy (1980)
- Rawls: 'A Theory of Justice' and its critics (1990) with Chandran Kukathas
- The Common Mind; an essay on psychology, society and politics (1993)
- Not Just Deserts. A Republican Theory of Criminal Justice (ISBN 978-0-19-824056-3) with John Braithwaite
- Republicanism: a theory of freedom and government (1997)
- Three Methods of Ethics: a debate (1997) with Marcia Baron and Michael Slote
- A Theory of Freedom: from psychology to the politics of agency (2001)
- Rules, Reasons and Norms: selected essays (2002)
- The Economy of Esteem: an essay on civil and political society (2004) with Geoffrey Brennan
- Mind, Morality, and Explanation: Selected Collaborations (with Frank Jackson and Michael Smith) (Oxford University Press, 2004)
- Made with Words: Hobbes on Language, Mind, and Politics (2007)[13]
- "Joining the Dots" in Common Minds: Themes from the Philosophy of Philip Pettit (2007) edited by Geoffrey Brennan, Robert E. Goodin, Frank Jackson and Michael Smith
- A Political Philosophy in Public Life: Civic Republicanism in Zapatero's Spain (2010) with José Luis Martí
- Group Agency: The Possibility, Design, and Status of Corporate Agents. (2011) with Christian List
- On The People's Terms: A Republican Theory and Model of Democracy. (2012)
- Just Freedom: A Moral Compass for a Complex World. (2015)
- The Robust Demands of the Good: Ethics with Attachment, Virtue, and Respect. (2015)
פרקים בספרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Pettit, Philip (2004), "The common good", in Dowding (ed.), Justice and democracy: essays for Brian Barry, Cambridge New York: Cambridge University Press, pp. 25–39, ISBN 9780521836951.
- Pettit, Philip (2009), "Freedom in the spirit of Sen", in Morris, Christopher (ed.), Amartya Sen, Cambridge New York: Cambridge University Press, pp. 91–114, ISBN 9780521618069
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיליפ פטיט, ברשת החברתית Goodreads- פטיט באתר אוניברסיטת פרינסטון (באנגלית)
פילפ פטיט, "איך אנחנו יודעים שאנחנו באמת חופשיים?" הרצאה בערוץ היוטיוב של TED (באנגלית)- יוסי דהאן, "על מושג החירות" באתר העוקץ, 23.3.2013
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ "Philip Pettit: Homepage". Princeton.edu. נבדק ב-2015-03-14.
- ^ "Philip Pettit". Cato-unbound.org. נבדק ב-2015-03-14.
- ^ [1] (אורכב 20.09.2011 בארכיון Wayback Machine)
- ^ 1 2 "Five named to American Academy of Arts and Sciences".
- ^ 1 2 "British Academy | Elections to the Fellowship - British Academy". אורכב מ-המקור ב-27 בפברואר 2015. נבדק ב-2015-08-01.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Philip Pettit - John Simon Guggenheim Memorial Foundation". Gf.org. אורכב מ-המקור ב-29 בנובמבר 2014. נבדק ב-2015-03-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Common Minds - Geoffrey Brennan; Robert Goodin; Frank Jackson; Michael Smith - Oxford University Press". Oup.com. 2007-07-19. אורכב מ-המקור ב-19 באוקטובר 2012. נבדק ב-2015-03-14.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ יוסי דהאן, "על מושג החירות" באתר העוקץ, 23.3.2013
- ^ "El maestro Pettit examina al alumno Zapatero" (PDF). Princeton.edu. נבדק ב-2015-03-14.
- ^ "The reading list" (PDF). Tampereclub.org. נבדק ב-2015-03-14.
- ^ "Fellos List - ASSA". Academy of the Social Sciences in Australia. נבדק ב-23 בינואר 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "PETTIT, Philip Noel". Australian Honours Search Facility, Dept of Prime Minister & Cabinet. נבדק ב-1 במרץ 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Lloyd, S. A. (2009). "Book Review: Made with Words: Hobbes on Language, Mind, and Politics by Philip Pettit". Ethics. 119 (3): 590–594. doi:10.1086/598852.