סן וית

סן וית
**Saint Vith (צרפתית)**
סמל סן וית סמל סן וית	דגל סן וית דגל סן וית
	מראה העיר סן וית
	מראה העיר סן וית
מדינה	בלגיה
אזור	ולוניה
מחוז	לייז'
ראש העיר	Herbert Grommes
בירת העיר	Sankt Vith
שפה רשמית	גרמנית
שטח	147.15 קמ"ר
גובה	480 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	9,682 (1 בינואר 2018)
‑ צפיפות	62 נפש לקמ"ר (2006)
קואורדינטות	50°17′00″N 6°08′00″E / 50.283333333333°N 6.1333333333333°E
אזור זמן	UTC+1
	http://www.antwerpen.be
	מפת מיקום; מפה מפורטת; (למפת בלגיה רגילה) בריסל אנטוורפן ברוז' גנט לייז' ארלון שרלרואה נאמור צרפת הולנד גרמניה לוקס. הים; הצפוני; סן וית

סן וית (בגרמנית: Sankt Vith; בצרפתית: Saint-Vith; בלוקסמבורגית: Sankt Väit; בולונית: Sint-Vit) היא עיר ועירייה של מזרח בלגיה הממוקמת במחוז הואלוני של לייז'. היא נקראת על שם ויטוס הקדוש. שפת הרוב כאן היא גרמנית, כמו בשאר הקהילה דוברת הגרמנית של בלגיה.

ב-1 בינואר 2006 מנתה אוכלוסיית סן וית 9,169 תושבים. השטח הכולל הוא 146.93 קמ"ר, המקנה צפיפות אוכלוסין של 62 תושבים לקמ"ר. השפה הרשמית של העירייה היא גרמנית.

העירייה מורכבת מתת-העיריות הבאות: Sankt Vith‏, Crombach‏, Lommersweiler‏, Recht‏, Schönberg.

היסטוריה

סן וית הייתה שוק חשוב של האזור במאה ה-12 וקיבלה זכויות עיר ב-1350. העיר נפגעה בשריפות בשנים 1543, 1602 ו-1689. היא הייתה חלק מדוכסות לוקסמבורג תחת חסותה של צרפת עד לתבוסתו של הקיסר הצרפתי נפוליאון בונפרטה. כתוצאה מקונגרס וינה היא ניתנה לממלכת פרוסיה.

סן וית הועברה לבלגיה ב-6 במרץ 1925, בעקבות חוזה ורסאי לאחר תבוסת הקיסרות הגרמנית במלחמת העולם הראשונה.

חיילים אמריקאים בסן וית במהלך קרב הבליטה

סן וית, שהייתה צומת כבישים ומסילות רכבת חשובה, הייתה זירה של קרב חשוב במהלך הקרב על הבליטה ב-1944 במהלך מלחמת העולם השנייה. צבא ארצות הברית הגן על העיירה מפני תקיפה גרמנית למשך מספר ימים, ועיכב את תוכנית התקיפה הגרמנית, לפני שבסופו של דבר נאלץ לסגת. לאחר שנכבשה על ידי כוחות גרמנים, העיר הופצצה על ידי חילות האוויר של צבא ארצות הברית ב-25 ו-26 בדצמבר 1944 ועל ידי פיקוד המפציצים של חיל האוויר המלכותי עם 300 מטוסים ב-26 בדצמבר.^[1] סן וית נהרסה בעיקר במהלך הקרב הקרקעי והתקפה אווירית שלאחר מכן. כוחות אמריקאים כבשו מחדש את העיירה ב-23 בינואר 1945. הארכיטקטורה היחידה שנותרה לפני המלחמה היא מגדל ביכל.