סמנטיקה

סמנטיקה (מיוונית: Σημαντικός) היא חקר המשמעות.

בתחום הבלשנות, הסמנטיקה עוסקת בחקר המשמעות של מילים וביטויים בשפה. היא קשורה גם לפילוסופיה של הלשון.

סמנטיקה בבלשנות

מדע הסמנטיקה המודרני נוסד על ידי שני בלשנים חשובים: מישל בריאל ופרדינן דה-סוסיר. בריאל טבע את המונח בסוף המאה ה-19, ודה סוסיר פיתח את התחום בתחילת המאה ה-20.

מושגי יסוד

הסמנטיקה מבחינה בין המסמן לבין מה שמסומן באמצעותו, מושגים אשר נטבעו על ידי פרדינן דה-סוסיר.

• מסמן – מתייחס למילה עצמה, אשר יכולה להיות מושמעת כרצף צלילים או כתובה כרצף אותיות.
• מסומן – מתייחס למשמעות שהמילה מסמלת. כלומר, התוכן של המילה והמושג המציאותי או המופשט המייצג את מה שעומד מאחוריה. תוכן המילה כולל את כל הידיעות, המחשבות והרגשות המקושרים אליה.

הסמנטיקה מבדילה בין המשמעות הדנוטטיבית לבין המשמעות הקונוטטיבית.

בתחומים שונים בסמנטיקה ישנו שימוש במונחים אינטנזיה ואקסטנזיה, הלקוחים מתורת הלוגיקה, על מנת לתאר יחס בין משמעויות של מילים.

שדה סמנטי מתייחס לכלל המילים הקשורות לנושא או תחום משמעות מסוים, כאשר לכל מילה בשדה יש משמעות הייחודית לה. האגרון (בלעז Thesaurus) הוא מילון המתבסס על עיקרון זה.

גישות במדע הסמנטיקה

• סמנטיקה לקסיקלית – עוסקת בפירוש המילוני של המילה ובהתפתחותו לאורך זמן.
• סמנטיקה לוגית-פורמלית – מתארת קשרים בין מילים ומשמעויותיהן באמצעות כללים לוגיים.
• סמנטיקה קוגניטיבית – בוחנת כיצד האדם ממשיג (מלשון מושג) את עולמו וסביבתו באמצעות המילים.
• סמנטיקה מושגית (קונספטואלית) – עוסקת ביחסים בין המילים בשפה.^{[דרושה הבהרה]}

הפרגמטיקה, שהיא חקר השיח, נחשבת אף היא כענף בסמנטיקה, אך יש החולקים על טענה זו.

שיטות להגדרת המשמעות

• השיטה הרפרנציאלית – גישה זו, ששורשיה כבר בכתבי אפלטון, מייחסת את המשמעות לחפץ בעולם המוחשי; המסומן הוא האובייקט בעולם (ה"רפרנט"). לגישה זו חסרונות רבים, שכן היא אינה מאפשרת להגדיר דברים מופשטים, אינה מאפשרת להגדיר פעולות, או חלקים מחפצים.
• השיטה הפרדיגמטית – גישה זו פותחה בעיקר על ידי דה סוסיר, וכן על ידי יוסט טרייר, שטבע את המונח שדה סמנטי. על פי גישה זו, המילים נבחנות על פי הקשר שביניהן. בכל שדה נמצאות כל המילים המכסות תחום כלשהו בשפה, כולל מילים שיש ביניהן יחס של הפכים.
• השיטה הסינטגמטית – לפיתוח גישה זו שותף הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין שטען כי יש לחפש לא משמעות אלא שימוש. על פי הגישה, יש להבין את משמעות המילה על פי ההקשר התחבירי ועל פי ההקשר הנסיבתי שבהם היא מופיעה.

במילונות מודרנית ישנו שילוב של הגישות השונות.

מעתקים סמנטיים

מעתק סמנטי, ובלשוננו השאלת משמעות, הוא תהליך שבו מילה משנה את משמעותה או מקבלת משמעות נוספת (זהו ניתוח דיאכרוני השתלשלותי של משמעות המילה). הגורמים למעתק עשויים להיות שינוי המטען הריגושי של המילה (הקונוטציה), דבר אשר הופך אותה לטאבו; השפעת שפות זרות (כגון תרגום שאילה או שאילת משמע); שינויים חברתיים כגון חילון; התפתחויות טכנולוגיות.

שטפן אולמן הציג חלוקה מרובעת של המעתקים הסמנטיים:

• מטפורה – מעתק הנובע מקשר של דמיון בין מסומנים – דימוי. לדוגמה: ילד "מתוק" – הילד מדומה לאוכל שטועמים ונהנים ממנו.
• מטונימיה – מעתק הנובע מקשר של מגע בין מסומנים – השאלת תכונות. לדוגמה: המשפט הזה אומר "דרשני!" – המשפט מואנש, ומדומה לאדם שיכול לדבר.
• אליפסה. מעתק הנובע מקשר של דמיון בין מסמנים – השמטת מילה ידועה. (אליפסיס היא המילה האנגלית לשלש נקודות המסמלות את הביטוי "וכו'". לדוגמה: יוחנן מלמד באנגלית ומרים ... בעברית – הושמט הנשוא מלמדת.
• אטימולוגיה עממית – מעתק הנובע מקשר של מגע בין מסמנים – משמעות שגויה מדמיון צלילי. לדוגמה: תעריף עורף ראשים – יחוס שגוי של שורש שאינו של המילה, שכן המילה שאולה מערבית בשורש ער"ף שמשמעותו ידיעה.

יחס בין משמעויות

הסמנטיקה עוסקת גם בבחינת היחס בין מילים ברובד לשוני נתון (זה הוא עיון סינכרוני). יחס כזה יכול להופיע בצורות שונות:

• היפונימיה (היכללות) – צבע (ההיפרנימיה) והיפונימיה של הצבעים: אדום, כחול, ירוק וכו'.
• אנטונימיה (ניגודיות) – קר וחם, עולה ויורד.
• סינונימיה (נרדפות) – מילים שונות בעלות משמעות אחת: גשם ומטר.
• ריבוי משמעות:
  • פוליסמיה (הרחבת משמעות) – מילה המושאלת למשמעויות נוספות קשורות. "להפליג" – לצאת למרחק, או לשוט באניה.
  • הומונימיה (רב משמעות) – מילה אחת בעלת משמעויות רבות, אך היסוד שלה שונה. לדוגמה: ימים – ריבוי של יום, וריבוי של ים. מספר במספריים, מספר סיפור.
  • הומוגרפיה (דמיון כתיב) – בוקר – שעת יום, בוקר – רועה בקר. השומע ידע להבחין בין המילים על פי הטעם, וכן אם הטעם צוין בדרך כלשהי כמו בטעמי המקרא.
  • הומופוניה (בעלות הגיה דומה) כרה וקרא (כאשר אין הוגים את העיצור ק באופן מובחן, ועיצור א אינו נשמע) – המילה נשמעת דומה למילה אחרת אף על פי שהיא נכתבת באופן שונה. התופעה נפוצה כי בעבר וגם כיום בעדות מסוימות כל עיצור הובחן בהגיה שונה, וכיום חלקם אוחדו להגיה אחת כמו ח לעומת כ.

סמנטיקה וענפי לשון אחרים

הסמנטיקה היא החוט המקשר בין כל ענפי הלשון משום שהיא עוסקת במשמעויות, אשר נלוות כמעט לכל עיסוק לשוני. בהתאם לכך, קיימים יחסי גומלין בין הסמנטיקה לבין יתר ענפי הלשון, למשל: פונולוגיה – תורת ההגה, מורפולוגיה – תורת הצורות, ותחביר.

סמנטיקה ופונולוגיה

אחת הדרכים הפונולוגיות לבחון האם הגה כלשהו הוא חלק ממערכת ההגיים בלשון מסוימת, היא לבדוק אם החלפתו בהגה אחר תיצור מילה בעלת משמעות שונה באותה השפה. הוכחה זו מראה את הקשר בין סמנטיקה לבין תורת ההגה משום שהיא נשענת על הבדלי משמעות.

סמנטיקה ומורפולוגיה

המורפולוגיה עוסקת במבני המילים, במבני המורפמות המרכיבות אותן ובקשר שבין המבנה של המילה לבין המשמעות שלה ושל רכיביה. בדרך זו היא מערבת את הסמנטיקה.

משום שמידת הקשר בין צורה למשמעות אינה אחידה, לא תמיד ניתן לשער את המשמעות מתוך הצורה. שקיפות סמנטית היא מידת הקשר הקבוע בין הצורה או המבנה לבין המשמעות. השקיפות הסמנטית רבה יותר ככל שהסדירות בקשר מבנה-משמעות גבוהה יותר.

קיימים שני סוגים של צורנים, בעלי מאפיינים שונים של שקיפות סמנטית:

• צורני הנטייה – נותנים למילה את הגמישות הדקדוקית הנחוצה כדי לקשר את המילים זו לזו בטקסט. יש להם שקיפות סמנטית גבוהה, כך שעל פי רוב משמעותם ברורה לדוברי השפה, גם כשהם מצורפים למילה בלתי מוכרת.
• צורני הגזירה – יוצרים את צורות היסוד של המילים ואת הערכים המילוניים. צורני הגזירה הם בעלי שקיפות סמנטית נמוכה יותר מצורני הנטייה. עם זאת, לרבים מן השורשים יש משמעות כללית ידועה היטב לדוברי השפה. קיימת משמעות פחותה עוד יותר לתבניות, הכוללות את בנייני הפועל ולמשקלים של שמות העצם ושמות התואר. למוספיות הגזירה יש משמעות התורמת את חלקה למשמעות המילה.

סמנטיקה ותחביר

הסמנטיקה מנסה להכליל ולגלות את כל התכנים היסודיים שניתן להביע על ידי משפטים.

המשפט הוא היחידה העומדת במרכז התחביר. יש לו מבנה ומשמעות המקיימים השפעה הדדית ביניהם. התחביר מתייחס לכללים הפורמליים שקובעים את מבנה המשפט ומתבטא באספקטים צורניים כמו סדר המילים. שינוי קטן במבנה המשפט, כמו סדר המילים או סימני הפיסוק, יכול לשנות את המשמעות שלו. מילה יכולת לקבל משמעות שונה מתוך הקשר תחבירי אחר. לדוגמה – יש לי כלב חדש. / יש להוציא את הכלב לטיול.

סמנטיקה בתחומי דעת אחרים

הסמנטיקה היא גם ענף של הפילוסופיה של הלשון ושל הלוגיקה. בתחום זה העיסוק במשמעות המילים וצרופיהן הוא מופשט יותר, משום שבחינת המשמעות נעשית בה מנקודת המבט של תרומתה למבנה הלוגי של השימוש בשפה. אולם יש השפעות הדדיות בין המחקר הבלשני והפילוסופי בתחום, והם אינם ניתנים להפרדה כה חדה. מושג היסוד בסמנטיקה הפילוסופית הוא מושג האמת. הסמנטיקה הפילוסופית עוסקת גם בסוגיות כגון ההבחנה בין משפטים אנליטיים וסינתטיים, מהות היחס בין מילים נרדפות, אפשרותו של תרגום נאות, היחס בין מובן המילה ובין השימושים שהיא יכולה להופיע בהם, ועוד.

קיימות מספר גישות לחקר המשמעות שמקורן בהגות הלוגית-פילוסופית:

• משמעות כתנאי אמת – סמנטיקה רפרנציאלית נובעת מעמדתו של פרגה לפיה ההוראה (Reference) של משפט הוא ערך האמת שלו, ומובנו של משפט הם התנאים הנדרשים כדי שהמשפט יהיה בעל ערך אמת חיובי (תנאי אמת).
• משמעות כתלוית הקשר ושימוש – את הגישה הזו פיתח הפילוסוף לודוויג ויטגנשטיין, בהשפעת עקרון הקונטקסט של פרגה. ויטגנשטיין טען שלא ניתן להבין משמעות של מילה אלא בהקשר של השימוש שלה. כך למשל, נצטרך לבחון את כל ההקשרים של מילה מסוימת, ואת אופני החיים שבהם השימוש בה לוקח חלק, כדי לעמוד על משמעותה.

הגישות אינן סותרות זו את זו בהכרח, והן מייצגות היבטים שונים של מושג המשמעות: נוכל להצביע על חפץ כלשהו במציאות כדי לבאר את משמעותו של מונח, וכדי לתאר את משמעותו של משפט, נוכל להסביר מהם התנאים שבהם המשפט אמיתי ויש לו רלוונטיות; מאידך אנו יכולים להסביר את המשמעות של מילים ומשפטים על ידי תיאור ההקשרים שבהם הם יופיעו ותפקידם בהקשרים אלו.

סמנטיקה בלוגיקה

בלוגיקה, נהוג להבחין בין התחביר (syntax) של המערכת, הקובע מהו משפט תקני ומהם הכללים לגזירה של משפט אחד ממשנהו, ובין הסמנטיקה שלה, הקובעת את ערכי האמת של המשפטים שניתן ליצור באמצעות השפה של המערכת. אם מדובר בשפה כמו תחשיב הפסוקים, הסמנטיקה מספקת ערך אמת לכל אחד מן הפסוקים האטומים, והיא מספקת פירוש סמנטי לפעולתם של כל אחד מן הקשרים הלוגיים, למשל, באמצעות טבלת אמת המציגה כיצד משפט מורכב מקבל את ערך האמת שלו על בסיס ערכי האמת של המשפטים שהוא מחבר זה לזה (ר' להלן). בשפות לוגיות מורכבות יותר, דוגמת תחשיב הפרדיקטים, הסמנטיקה קובעת מהי קבוצת האיברים של תחום הדיון, מהן הקבוצות של האובייקטים המשויכים לכל פרדיקט (דהיינו, לאילו אובייקטים יש את התכונה שהפרדיקט מייצג), וכן את הפירוש של הקשרים הלוגיים. כל פירוש סמנטי של מערכת כזו הוא מודל, אולם, התכונות הלוגיות של המערכת עצמה צריכות להיות תקפות עבור כל מודל אפשרי. לדוגמה, תקפות לוגית של טיעון חייבת להיות תלויה בצורה הלוגית של הטענות המקושרות בו, ללא קשר לפירוש שאנו נותנים למונחים הלא-לוגיים המופיעים בהן. באמצעים אלו, של שיקולים סמנטיים גרידה, ניתן לספק למערכות לוגיות הוכחות של תכונות מטה-לוגיות, כגון: נאותות.

ראו גם

• ידידי שקר