מרים בן-פורת

מרים בן-פורת
	מרים בן-פורת, 1983
לידה	26 באפריל 1918; י"ב בשבט ה'תרע"ח; ויטבסק, הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית
פטירה	26 ביולי 2012 (בגיל 94); ז' באב ה'תשע"ב; ירושלים
מדינה	ישראל
מקום קבורה	הר המנוחות
השכלה	בית הספר המנדטורי למשפטים
	4 ביולי 1988 – 4 ביולי 1998; (10 שנים)
	→ יעקב מלץ אליעזר גולדברג ←
	28 בנובמבר 1983 – 25 באפריל 1988; (4 שנים)
תחת נשיאת בית המשפט העליון	מאיר שמגר
	→ מאיר שמגר מנחם אלון ←
	1 בנובמבר 1976 – 1 בינואר 1988; (11 שנים)
	1 בנובמבר 1976 – 1 בינואר 1988; (11 שנים)
	דצמבר 1975 – 1 בנובמבר 1976; (כ־337 ימים)
	דצמבר 1975 – 1 בנובמבר 1976; (כ־337 ימים)
	סגנית פרקליט המדינה; מרצה באוניברסיטה העברית;
	סגנית פרקליט המדינה; מרצה באוניברסיטה העברית;
פרסים והוקרה
	פרס ישראל (1991); יקיר ירושלים (2004); אות אביר איכות השלטון (1995); פרס צלטנר (1990) ;

מרים בן-פורת (25 בינואר 1918^[1] – 26 ביולי 2012) הייתה שופטת בית המשפט העליון ומבקרת המדינה בשנות התשעים. היא הייתה האישה הראשונה למלא תפקידים אלו במדינת ישראל.

ביוגרפיה

בן פורת בבית הנשיא בירושלים - מציגה בפני חיים הרצוג, נשיא מדינת ישראל, את דוח המבקר מס' 39, 1989

נולדה בוויטבסק (אז, ברוסיה הסובייטית; בשנות האלפיים, בבלארוס) לחיה לבית ריץ ולאליעזר שיינזון, במשפחה בת שבעה ילדים - שלוש בנות וארבעה בנים. אביה היה סוחר ויצרן יליד ליטא. אחותה היא האדריכלית בלהה שרגנהיים שהשתתפה בתכנון קמפוס אוניברסיטת בר-אילן בשלביו המוקדמים והתמחתה בנוסף בתכנון בתי כנסת. המשפחה עברה לקובנה שבליטא זמן קצר לאחר לידתה של מרים. בשנת 1936, עלתה בן-פורת לארץ ישראל בגפה.

בשנת 1945 סיימה את לימודי המשפטים בבית הספר המנדטורי למשפטים והוסמכה כעורכת דין לאחר התמחות במשרדו של יצחק אולשן. בשנת 1948 החלה לעבוד במשרד המשפטים כתובעת במחוז תל אביב^[2]. היא התקדמה לתפקיד סגן פרקליט המדינה במחוז תל אביב ובתפקיד זה הייתה התובעת במשפט של בנק יפת^[3], של רוצחי ישראל קסטנר^[4] ושל יעקב חרותי^[5].

עבודתה כתובעת תוארה על ידי ד"ר יוחנן בדר בעיתון חרות^[6]:

"גב' מרים בן־פורת הסבה אליה תשומת לב בהופעותיה. היא הוכיחה ידע משפטי, שליטה בחומר, כשרון, אך יחד עם זאת גילתה יחס חד־צדדי לעניין העומד בפני משפט, במידה אשר אולי מקובלת אצל עורך דין, המייצג אינטרס של קליאנט, אך לא אצל פרקליט מדינה, אשר חובתו לשמור על מידה של אובייקטיביות גם תוך ייצוג התביעה הכללית. יתר על כן: בהופעות אלו גילתה גב' בן־פורת מידת טימפראמיט או עצבנות, תקיפות ואף תוקפנות כלפי הצד שכנגד. וודאי אנשי המשטר והמשטרה ויתר הגורמים המעוניינים בהצלחת התביעה במשפטים אלה, מטעמים פוליטיים או אחרים, החשיבו מאד את עבודתה של הגברת ואף רשמו את נוהגיה וסגנונה לזכותה."

שאול הון תיאר את עבודתה^[7]:

"היא משפטנית מעולה ומבריקה, המצטיינת בכושר ביטוי ושכנוע, שולטת בחומר וניחנה בתכונה נדירה: יודעת למצות בלי אריכות יתרה את הנקודות המשפטיות שהן מרכז הדיון."

כשופטת

במאי 1958, התמנתה לכהונת שופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. כניסתה לתפקיד לוותה בחרם מצד לשכת עורכי הדין שטענה שמינוייה הוא "מינוי פוליטי" בשעה שיש עורכי דין בעלי ותק רב שלא זכו בתפקיד^[8]. יוחנן בדר ציין שמועה שבמקור הייתה בן פורת אמורה להתמנות לבית המשפט המחוזי בתל אביב, אולם בגלל התנגדות גורמים שונים בתל אביב מונתה למחוזי בירושלים, דבר שהעלה את חמת אלו שחיכו לתורם להתמנות לבית המשפט המחוזי בירושלים^[6].

בתחילת 1968 עוררה סערה ציבורית כאשר קבעה שהסעיף הדורש את שמירת השבת המופיע בחוזים של הקרן הקיימת לישראל, בטל^[9]. בספטמבר 1970 מתחה ביקורת על מינהל מקרקעי ישראל, על שלא שילם פיצויים במלוא השווי של קרקעות מופקעות^[10]. בשנת 1971 מונתה ליושבת ראש ועדת העררים לחלוקת רישיונות למוניות^[11]. בשנת 1974 הייתה אב בית הדין שדן בעניינו של הילריון קפוצ'י^[12].

באפריל 1975 החלה לכהן כנשיא-תורן של בית המשפט המחוזי בירושלים^[13]. בדצמבר 1975 החלה לכהן כנשיאת בית המשפט המחוזי.

במקביל לכס השיפוט, בין השנים 1964–1978, לימדה בן-פורת באוניברסיטה העברית, והגיעה לדרגת פרופסור חבר.

ב-1 בנובמבר 1976, מונתה כשופטת בפועל בבית המשפט העליון^[14]. ב-2 במרץ 1977 מונתה במינוי קבע, והייתה לאישה הראשונה בהרכב בית המשפט.

בשנת 1983, עם מינויו של מאיר שמגר לנשיא, התמנתה לממלא מקום נשיא בית המשפט העליון (תואר אשר שונה בשנת 1984 ל"משנה לנשיא בית המשפט העליון"). בשנת 1984 הרכב שופטים בראשותה קיבל החלטה בפסק דין פטרומיליו.

היא פרשה מכס השיפוט בשנת 1988, בהגיעה לגיל 70. בשנה זו נמנתה עם מדליקי המשואות בטקס פתיחת יום העצמאות^[15].

השופטת מרים בן-פורת דחתה בקשה למשפט חוזר של עמוס ברנס במרץ 1985, בטענה שברנס לא הציג בפניה כל ראיה חדשה, והיא אף המליצה על טיפול פסיכולוגי: "המוצא ממצב נפשי זה הוא, לדעתי, בקבלת עזרה מתאימה של מומחה לדבר וחבל אם לא יבחר בדרך זו".

כמבקרת המדינה

מיד לאחר פרישתה מכס השיפוט, ב-4 ביולי 1988, מונתה לתפקיד מבקר המדינה. היא עמדה בראש מוסד מבקר המדינה במשך עשור, עד 4 ביולי 1998.

בתקופת כהונתה כמבקרת המדינה, היוותה בן-פורת גורם בעל השפעה ופעלה למינהל תקין בכל מוסדות השלטון. היא נחשבה כמי שיצקה תכנים חדשים למוסד המבקר, וכמי שעוררה את המשרד להיות בעל תפקיד אפקטיבי במלחמה בשחיתויות השלטון והמנהל הציבורי. בין היתר, היא אילצה את המפלגות השונות לפרסם את רשימות התורמים להן, וביקרה את צה"ל על כך שמסיכות הגז שחילק ערב מלחמת המפרץ הראשונה לא היו יעילות דיין.

הדו"חות שפרסמה עוררו הד נרחב בציבור, במיוחד הדו"ח של שנת 1992, שצייר תמונה קשה של התנהלות שלטונית מושחתת, מינויים פוליטיים ומתן כספים ייחודיים. דו"ח זה נוצל על ידי מפלגת העבודה בתעמולת הבחירות לכנסת ה-13.

בשנת 1991 הוענק לבן-פורת פרס ישראל למפעל חיים. בשנת 2004 הוענק לה התואר "יקירת ירושלים".

בשנת 2005 יצא לאור ספרה "חוק יסוד: מבקר המדינה", בסדרת פירוש לחוקי היסוד בהוצאת מכון הרי סאקר.

מרים בן-פורת הלכה לעולמה ב-26 ביולי 2012 בגיל 94. הובאה לקבורה בהר המנוחות בירושלים^[1].

חיים אישיים

אחיה, פנחס, והוריה, נרצחו על ידי הגרמנים בליטא בשנת 1941. האח שמעון הצליח להימלט לברית המועצות, והאחות רחל לדרום אפריקה. אחיה בנימין, ראובן ובלה, הגיעו, כמוה, לארץ ישראל.

בעלה, יוסף, היה בעל מפעל עצמאי קטן לתבלינים ואבקות מאכל. בשעות הפנאי, עסק בתרגום שירה^[16]. בני הזוג היו הורים לבת מאומצת, אשר הגיעה אליהם בגיל 5, לאחר פטירת אמה האלמנה.

ספרה האוטוביוגרפי

מרים בן-פורת, מבעד לגלימה, הוצאת כתר, 2010

קישורים חיצוניים

מרים בן-פורת, באתר הרשות השופטת
מרים בן-פורת, באתר מבקר המדינה
משה נגבי, "מבעד לגלימה" מאת מרים בן-פורת, השופטת מרים בן-פורת, הגברת הראשונה של העליון, באתר הארץ, 4 באוגוסט 2010
גלעד גרוסמן‏, הלכה לעולמה מבקרת המדינה לשעבר, מרים בן-פורת, באתר וואלה, 26 ביולי 2012
מרים בן-פורת, באתר News1 מחלקה ראשונה
שירי הדר, חריפת מחשבה, רגישה לזולת. פרידה מבן-פורת, באתר ynet, 26 ביולי 2012
חן קוטס-בר, בלעדי: החיים הסודיים של מרים בן פורת, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2012
גליה אליהו, מרים בן-פורת, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
מרים בן פורת (1918-2012), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים

^ ¹ ² מרים בן-פורת באתר GRAVEZ
^ נדחה משפט הנאשמים ברצח הערבי מרמדן, על המשמר, 23 במרץ 1949
מנהלת מוסד לחולי רוח נאשמת בגרימת מות 8 מבין החולים, הַבֹּקֶר, 17 ביולי 1950
^ החל המשפט נגד "בנק יפת", מעריב, 21 במרץ 1956
^ הוגש גליון האישום נגד הנאשמים ברצח קסטנר, מעריב, 3 באפריל 1957
^ ש. בן חיים, החל משפטו של עו"ד חרותי, מעריב, 27 ביוני 1957
^ ¹ ² יוחנן בדר, כניסת השופטת והחרם של עורכי הדין, חרות, 2 ביוני 1958
^ שאול הון, אשה - נשיאה, מעריב, 7 בדצמבר 1975
^ הסת' עוה"ד החרימה כניסת בן פורת לתפקיד שופטת מחוזית, הַבֹּקֶר, 2 ביוני 1958
^ יהודה עזריאלי, חופש הפרט ו"סעיף השבת", הצופה, 26 באפריל 1968
^ ביקורת קשה על מנהל מקרקעי ישראל בפיצויים לבעלי חלקות מופקעות, דבר, 20 בספטמבר 1970
^ שופטת - יו"ר ועדת עררים לחלוקת רשיונות למוניות, למרחב, 18 במרץ 1971
^ אבישי אמיר, קאפוצ'י תודתי העמוקה לאחי וידידי יאסר ערפאת, מעריב, 15 בנובמבר 1974
^ גב' בן פורת נשיא תורן, מעריב, 4 באפריל 1975
^ עמוס לבב, מ. בן פורת וש. אשר נתמנו שופטים־בפועל בבית המשפט העליון, מעריב, 26 באוקטובר 1976
^ שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988
^ חן קוטס-בר, בלעדי: החיים הסודיים של מרים בן פורת, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2012

מרים בן-פורת - תבניות ניווט

מבקרי המדינה

זיגפריד מוזס	יצחק ארנסט נבנצל	יצחק טוניק	יעקב מלץ	מרים בן־פורת	אליעזר גולדברג	מיכה לינדנשטראוס	יוסף שפירא	מתניהו אנגלמן
1949–1961	1961–1982	1982–1987	1987–1988	1988–1998	1998–2005	2005–2012	2012–2019	2019 ואילך

[GRAVEZ-1] ¹ ² מרים בן-פורת באתר GRAVEZ

[2] נדחה משפט הנאשמים ברצח הערבי מרמדן, על המשמר, 23 במרץ 1949
מנהלת מוסד לחולי רוח נאשמת בגרימת מות 8 מבין החולים, הַבֹּקֶר, 17 ביולי 1950

[3] החל המשפט נגד "בנק יפת", מעריב, 21 במרץ 1956

[4] הוגש גליון האישום נגד הנאשמים ברצח קסטנר, מעריב, 3 באפריל 1957

[5] ש. בן חיים, החל משפטו של עו"ד חרותי, מעריב, 27 ביוני 1957

[בדר-6] ¹ ² יוחנן בדר, כניסת השופטת והחרם של עורכי הדין, חרות, 2 ביוני 1958

[7] שאול הון, אשה - נשיאה, מעריב, 7 בדצמבר 1975

[8] הסת' עוה"ד החרימה כניסת בן פורת לתפקיד שופטת מחוזית, הַבֹּקֶר, 2 ביוני 1958

[9] יהודה עזריאלי, חופש הפרט ו"סעיף השבת", הצופה, 26 באפריל 1968

[10] ביקורת קשה על מנהל מקרקעי ישראל בפיצויים לבעלי חלקות מופקעות, דבר, 20 בספטמבר 1970

[11] שופטת - יו"ר ועדת עררים לחלוקת רשיונות למוניות, למרחב, 18 במרץ 1971

[12] אבישי אמיר, קאפוצ'י תודתי העמוקה לאחי וידידי יאסר ערפאת, מעריב, 15 בנובמבר 1974

[13] גב' בן פורת נשיא תורן, מעריב, 4 באפריל 1975

[14] עמוס לבב, מ. בן פורת וש. אשר נתמנו שופטים־בפועל בבית המשפט העליון, מעריב, 26 באוקטובר 1976

[15] שנים עשר המדליקים, מעריב, 20 באפריל 1988

[16] חן קוטס-בר, בלעדי: החיים הסודיים של מרים בן פורת, באתר nrg‏, 15 בספטמבר 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: מרים בן-פורת
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מרים בן-פורת