מסכת חגיגה
מַסֶּכֶת חֲגִיגָה היא המסכת האחרונה בסדר מועד ובה שלושה פרקים. הנושא העיקרי במסכת הוא קורבן החגיגה אותו מקריבים בשלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות) ומכאן שמה. במסכת 23 משניות. בתלמוד הבבלי יש בה 26 דפים.
חלקה הראשון של המסכת עוסק בדינים המיוחדים למצוות הראייה בזמן העלייה לרגל לבית המקדש, והקורבנות שחייב כל יחיד להביא בעלייתו לרגל: עולת ראייה, שלמי חגיגה ושלמי שמחה. נושא חלקה השני של המסכת הוא דיני טומאה וטהרה (הואיל ועל-פי התורה יש להיטהר בשלוש הרגלים לצורך הבאת הקרבנות).
הפרק השני בתלמוד הבבלי על המסכת כולל מדרשים רבים בענייני בריאת העולם, מעשה מרכבה ושבעת הרקיעים.
פרקי המסכת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הַכֹּל חַיָּבִין (שמונה משניות)[1] – עוסק בדיני מצוות עלייה לרגל ובגדריה השונים – מי הוא המחויב, מי הוא הפטור ובאיזה אופן עולה לרגל. סוף הפרק עוסק בכללי הלכות וביחס שבין התורה שבכתב לתורה שבעל פה בהלכות שונות.
- אֵין דּוֹרְשִׁין (שבע משניות) – עוסק בהרחבה במעשה בראשית ומעשה מרכבה וכן באגדתות על תנאים שעסקו בסתרי תורה ("ארבעה נכנסו לפרדס", ועוד). סוף הפרק עוסק בדיני סמיכה.
- חֹמֶר בַּקֹדֶשׁ (שמונה משניות) – עוסק בהבדלים בין קודש לתרומה.
מיקומה של המסכת בסדר מועד
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפי הקדמתו של הרמב"ם למשנה, לאחר שהסתיים הדיון במועדים, חובותיהם וכל העניינים הקשורים להם, סודרה מסכת חגיגה שענינה המרכזי הוא חובת העלייה לרגל בשלושת הרגלים. והטעם שמסכת זו סודרה אחרונה בסדר מועד הוא מכיוון שמצוות עלייה לרגל היא מצווה המוטלת על הזכרים בלבד, כמו שכתוב בתורה ”שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'”[2] וחז"ל דרשו את המילה זְכוּרְךָ במובן של זכר - גבר.[3]
ראו גם
[עריכת קוד מקור | עריכה]קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
משנה מסכת חגיגה, באתר ויקיטקסט תוספתא, מסכת חגיגה, באתר ויקיטקסט תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, באתר ויקיטקסט תלמוד ירושלמי, מסכת חגיגה, באתר ויקיטקסט- תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, במפעל המילון ההיסטורי של האקדמיה ללשון העברית
- כתב יד, מסכת חגיגה, תלמוד בבלי, מינכן, מאה 13, בפרויקט "כתיב" באתר הספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מספר המשניות בכל פרק הוא לפי הספירה במשניות קהתי. בדפוסים אחרים תיתכן חלוקה שונה.
- ^ ספר שמות, פרק כ"ג, פסוק י"ז
- ^ תלמוד בבלי, מסכת חגיגה, דף ד', עמוד א'
| מסכתות ששה סדרי משנה | ||
|---|---|---|
| זרעים | ברכות (ב י) • פאה (י) • דמאי (י) • כלאיים (י) • שביעית (י) • תרומות (י) • מעשרות (י) • מעשר שני (י) • חלה (י) • ערלה (י) • ביכורים (י) | |
| מועד | שבת (ב י) • עירובין (ב י) • פסחים (ב י) • שקלים (י) • יומא (ב י) • סוכה (ב י) • ביצה (ב י) • ראש השנה (ב י) • תענית (ב י) • מגילה (ב י) • מועד קטן (ב י) • חגיגה (ב י) | |
| נשים | יבמות (ב י) • כתובות (ב י) • נדרים (ב י) • נזיר (ב י) • סוטה (ב י) • גיטין (ב י) • קידושין (ב י) | |
| נזיקין | מסכת נזיקין: בבא קמא (ב י) • בבא מציעא (ב י) • בבא בתרא (ב י) • סנהדרין (ב י) • מכות (ב י) • שבועות (ב י) • עדיות • עבודה זרה (ב י) • אבות • הוריות (ב י) | |
| קדשים | זבחים (ב) • מנחות (ב) • חולין (ב) • בכורות (ב) • ערכין (ב) • תמורה (ב) • כריתות (ב) • מעילה (ב) • תמיד (ב) • מידות • קינים | |
| טהרות | כלים • אהלות • נגעים • פרה • טהרות • מקואות • נידה (ב י) • מכשירין • זבים • טבול יום • ידיים • עוקצים | |
ב – מסכת שיש עליה תלמוד בבלי י – מסכת שיש עליה תלמוד ירושלמי
| ||
