לדלג לתוכן

לילך סיגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
לילך סיגן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 בנובמבר 1963 (בת 61)
י"ג בכסלו תשכ"ד
ירושלים, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
עיסוק סופרת, מרצה ועיתונאית
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב
האוניברסיטה העברית בירושלים
פרסים והוקרה אות ספר הזהב 2018 מהתאחדות הוצאות הספרים בישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

לילך סיגן (נולדה ב-29 בנובמבר 1963) היא סופרת, מרצה ועיתונאית ישראלית.

נולדה ב-1963, בירושלים, לשמחה סיגן שהיה פרסומאי ויועץ שיווק, ולדליה סיגן[1] שהייתה עורכת בקול ישראל וסמנכ"ל ברשות השנייה לטלוויזיה ורדיו. נשואה לליגד רוטלוי (מבעלי רציו, חלל וקרן ההון-סיכון פרוסיד) ואם לשתי בנות. בעלת תואר ראשון בכלכלה מהאוניברסיטה העברית, ותואר שני במנהל עסקים בהצטיינות מאוניברסיטת תל אביב.

עבדה כתקציבאית במשרד הפרסום אריאלי בשנות ה-80. לאחר לימודי ה-MBA עבדה בפריז במחלקת השיווק של תאגיד הקוסמטיקה לוריאל. בשנת 1996 החלה את דרכה בעיתונות ככתבת כלכלית ב"הארץ", שם הקימה מדור חדש על שיווק ופרסום. ב-2002 הצטרפה לעיתון "גלובס" כעורכת מדור "נתח שוק" וכבעלת טור על תחומי השיווק, הפרסום והתקשורת. פיתחה את "מדד המותגים" יחד עם חברת גיזה וחברת POC, שדירג את 100 המותגים המובילים בישראל על פי הערך הכספי שלהם.

בהמשך הדרך מונתה לעורכת מגזין בגלובס, ולעורכת אחראית של מגזין "פירמה"[2] עד לעזיבתה[3] ב-2011. במהלך שנים אלה סיגן הנחתה את כנסי השיווק ואת ועידת ישראל לעסקים של "גלובס", כמו גם את תוכניות הטלוויזיה "הקמפיין"[4] ו"הזירה הכלכלית" בטלוויזיה החינוכית, ואת תוכנית הטלוויזיה "הכסף מדבר"[5] במשותף עם רונית ורדי בערוץ 10.

ב-2012 כיהנה כסמנכ"ל אקטואליה[6] ברשת (ערוץ 2) למשך זמן קצר.

ב-2013 הצטרפה ל"מעריב" כבעלת טור אישי שבועי במגזין סופהשבוע. ב-2015 החלה לכתוב טור שבועי ב"מעריב" בנושאי פוליטיקה וחברה, ובהפינגטון פוסט בנושאים הקשורים להצגת העמדה הישראלית[7] במדיה הבינלאומית.

ב-2016 הצטרפה לוועד המנהל של עמותת "רואים רחוק"[8] של קשת 12.

ב-2022 ערכה מחקר מקיף על הכיסוי של ישראל ב"ניו יורק טיימס" בשיתוף עם פרופ' איתן גלבוע עבור אוניברסיטת בר-אילן[9].

את ספרה הראשון פרסמה ב-2002. ארבעת ספריה פורסמו על ידי הוצאת ידיעות אחרונות. ספרה האחרון, "כפיות", קיבל את אות ספר הזהב מהתאחדות הוצאות הספרים ותורגם לאנגלית.

ב-2022 יצאה גרסת שמע לספר "כפיות" בהשתתפות השחקן זהר שטראוס[10].

יצירתה הספרותית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ רות גילאי, בהערכה ובאהבה, באתר העין השביעית, 17 בפברואר 2011
  2. ^ מגזין "פירמה" של "גלובס" יופץ ביום ג' לראשונה במתכונתו החדשה, באתר גלובס, 15 במרץ 2009
  3. ^ לילך סיגן עוזבת את "גלובס", באתר מקור ראשון
  4. ^ תוכנית חדשה בהנחיית לילך סיגן תעסוק בענף הפרסום והשיווק, באתר גלובס, 14 באוקטובר 2009
  5. ^ ’הכסף מדבר’ בערוץ 10 עוברת משבת בבוקר לאחר הצהריים, באתר Bizportal
  6. ^ אופיר בר-זהר, לילך סיגן מונתה לסמנכ"לית ומנהלת מחלקת האקטואליה בזכיינית ערוץ 2 רשת, באתר TheMarker‏, 14 ביולי 2011
  7. ^ לילך סיגן, ‏הסופרת היהודיה נעמי קליין קראה לחרם כלכלי על ישראל עקב הלחימה בעזה; "גארדיאן" הבריטי, שפרסם את הקריאה, סירב לפרסם מכתב תגובה, באתר גלובס, 15 בינואר 2009
  8. ^ דסק קשת 12, ‏מפגש אגודת הידידים של עמותת "רואים רחוק" נערך בבניין קשת, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2020
  9. ^ לילך סיגן, ‏יקום מקביל: בעיתון החשוב בעולם נמנעים מדיווחים שליליים על ההנהגה הפלסטינית, באתר מעריב אונליין, 27 בינואר 2023.
  10. ^ כרמית ספיר ויץ, ‏שמעתם? הספרים המוקלטים הם הדבר הבא, באתר מעריב אונליין, 21 ביוני 2022