בית הסוהר השרון
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
בית סוהר  |
| מיקום |
השרון |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 32°14′27″N 34°53′05″E / 32.240861111111°N 34.884777777778°E |
|
(למפת נתניה רגילה)   בית הסוהר השרון | |
  | |
בית הסוהר השרון הוא בית סוהר של שירות בתי הסוהר שהוקם במצודת טגארט ששימשה בתקופת המנדט את משטרת הרוכבים הבריטית. בית הסוהר הוא חלק ממתחם השרון הכולל עוד 3 בתי סוהר: בית המעצר הדרים, בית הסוהר רימונים ובית הסוהר אופק. בית הסוהר השרון הוא הוותיק ביותר במתחם, ונקרא בעבר כלא תל מונד.
מיקום
[עריכת קוד מקור | עריכה]"בית הסוהר השרון" שוכן בצד כביש 4 סמוך לצומת תל מונד, שמו הקודם "כלא תל מונד" היה הראשון מבין 4 בתי הסוהר במתחם השרון, הכולל גם את בית המעצר הדרים, בית הסוהר רימונים ובית הסוהר אופק.
ארגון בית הסוהר
[עריכת קוד מקור | עריכה]אוכלוסיית בית הסוהר מגוונת והיא כוללת אסירים פליליים (כולל שוהים בלתי חוקיים) ואסירים ביטחוניים. האגפים בבית הסוהר מדורגים לפי שלבי התקדמות. צוות מקצועי משבץ את האסירים לאגפים השונים, בהתאם לתפקודם ולמאפייניהם.
בבית הסוהר כיתות לימוד ברמות שונות המאפשרות השלמת השכלה פורמלית. במסגרת החינוך הבלתי-פורמלי מתקיימות פעילויות רבות, חוגים וסדנאות בדומה למתנ"ס קהילתי. מכלול העשייה החינוכית מיועד להעשרת הידע ולהקניית כלים לפיתוח המודעות כבסיס לשינוי בדפוסי התנהגות וחשיבה.
בשנת 1992 מנהל הכלא אבי הררי הוביל להקמת מרכז גמילה המערך הטיפולי שם דגש על גמילה מסמים, ומתמקד במתן טיפול לאסירים הרוצים להיגמל. במסגרת בית הסוהר פועל אגף השיקום המיועד להכנת האסיר לקראת שחרורו, כאשר הדגש הוא העברת האחריות לאסיר, אשר יוצא בבוקר לעבודה מחוץ לכותלי בית הסוהר וחוזר אחר הצהרים להמשך טיפול בקבוצות ובטיפול פרטני.
בבית הסוהר קיימים מספר מפעלים יצרניים המעסיקים כ־100 אסירים בתמורה לתגמול כספי.
סגל בית הסוהר כולל כ-260 אנשי צוות ובהם אנשי מנהלה, ביטחון וטיפול.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם הקמת המדינה הוחלט להקים מתקן כליאה מרכזי ב"כלא תל מונד" (שמו הקודם של בית הסוהר השרון), ואכלוס האסירים הראשוני בכלא היה בשנת 1952[1]. לכלא תל מונד הועברו אסירים שנדונו לתקופה של יותר מ-6 חודשים, בעוד הנידונים לתקופות קצרות יותר הוחזקו בבית הסוהר ביפו[2][3].
בבית הסוהר ישבו אסירי מחתרת מלכות ישראל[4] ושלושת הנידונים למוות בטרם בוטל עונש המוות בישראל בסוף 1953. באותה עת שהו בבית הסוהר כ-160 אסירים והמחשבה הייתה לסגור את הכלא ולהעביר את כל האסירים לכלא רמלה שהוקם ב-1954. מפקד הכלא היה אברהם גולדברג[5]. בשנת 1954 החל לנהל את הכלא צבי גבעתי[6]. בסוף 1955 היו בכלא 130 אסירים והוא סווג ככלא המיועד לאסירים החמורים ביותר. האסירים יצאו לעבודה ועבודתם כיסתה כרבע מתקציב בית הסוהר[7]. בשנת 1956 הוקם בכלא אגף לנערים[8][9]. בשנת 1959 הוקם בכלא חוג דרמה, על ידי אלברט כהן[10]. שחקן ראשי בהצגות היה דן שמר, מהמתנקשים בישראל קסטנר[11], שריצה את עונשו בכלא תל מונד יחד עם אקשטיין. בשנה 1967 השחקנית שושנה רביד ביימה את ההצגות[12]. בשנת 1969 ניצלו שניים מהכלואים את השתתפותם בהצגה כדי לברוח מהכלא[13].
ביוני 1962 נפתח בבית הסוהר בנין בית ספר עבור הכלואים הצעירים[14][15]. בספטמבר 1966 נפתח מרכז להכשרה מקצועית[16]. בבית הסוהר הוקמו שלושה אגפים שהיו מיועדים לקטינים מתחת לגיל 18, עם בניית בית הסוהר אופק הסמוך, הועברו כלל האסירים והעצירים הקטינים אליו.
בשנת 1957 אירעו שני מקרי בריחה מהכלא[17][18]. בתחילת 1964 מונה מיכאל אברהמי למפקד הכלא במקום צבי גבעתי[19]. בעיתונות נטען שגבעתי הודח משום שהצליח[20] ושאברהמי הפסיק את פעילות השיקום ועבר לענישה והפחדה, האשמות שהוכחשו על ידי נציב שירות בתי הסוהר[21][22]. ועדת חקירה בראשות השופט יעקב סגל, הצדיקה את התנהלות הנהלת בית הכלא[23]. בראשית 1965 היו בכלא נערים בלבד, כ-150[24][25]. ילדים בגילאי 14–16 הופרדו מהכלואים המבוגרים יותר בגילאי 16-21[26]. 1992 הוקם בכלא השרון מרכז גמילה חינוך ושיקום אסירים על ידי מפקד הכלא אבי הררי, זה היה המרכז הגדול בשב"ס, כיום מאכלס בית הסוהר עד 450 אסירים, השפוטים לתקופות מאסר בדרגות שונות, וכולל אגפים לאסירים בהפרדה ארצית, ואגף שמור.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בית הסוהר השרון, בשירות בתי הסוהר
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ משטרת תל מונד, מעריב, 24 במאי 1948
- ^ האסירים בבתי הכלא מבלים זמנם באפס מעשה מאונס, קול העם, 6 במרץ 1950
- ^ 148 אסירים ועצורים בכלא תל מונד, חרות, 13 ביולי 1949
- ^ הומתק דינם של אנשי המחתרת, הצופה, 22 בספטמבר 1953
- ^ שאול בן חיים, נידון למוות: אם אשמתי שיתלוני, מעריב, 29 בדצמבר 1953
- ^ יד לפה..., מעריב, 21 בפברואר 1954
- ^ רות בונדי, חופש מאחורי הסורגים: כן או לא?, דבר, 2 בדצמבר 1955
- ^ אסירים וסוהרים לעבודות ביצורים, חרות, 2 במאי 1956
- ^ ישעיהו אביעם, אסירים סיכנו את עצמם כדי לכבות דליקה בכלא, מעריב, 10 בספטמבר 1957
- ^ תמר אבידר, אסירי תל מונד כבני ערובה, מעריב, 8 בפברואר 1963
- ^ תמר אבידר, דן שמר רוצה להיות שחקן, מעריב, 27 במאי 1963
- ^ החוג הדרמטי של כלא תל מונד - לסיבוב הצגות, דבר, 15 בנובמבר 1967
- ^ שני אסירים ברחו לפני הצגת המחזה בו משחקים, מעריב, 23 במרץ 1969
- ^ בי"ס לנערים בכלא תל מונד, מעריב, 7 בדצמבר 1961
- ^ אלכס ינאי, שערי בי"ס - מאחורי שערי בית־סוהר, מעריב, 4 ביוני 1962
- ^ נחנך מרכז להכשרה מקצועית בכלא תל־מונד, דבר, 23 בספטמבר 1966
- ^ הבורח השני מכלא תל־מונד הסגיר עצמו למשטרה, הצופה, 12 ביוני 1957
- ^ אורי דן, ניסיתי לברוח מכלא תל מונד, מעריב, 11 באוגוסט 1957
- ^ חילופי תפקידים בשירות בתי הסוהר, דבר, 7 בינואר 1964
- ^ מפקד כלא תל־מונד הועבר מתפקידו בגלל "הצלחה יתירה", חרות, 5 בפברואר 1964
- ^ דב גולדשטיין, מנהלים מתקוטטים - האסירים חותכים ידיהם, מעריב, 23 ביולי 1964
- ^ דב גולדשטיין, המקטרג האלמוני על סדרי כלא תל מונד מגלה את זהותו, מעריב, 12 באוגוסט 1964
- ^ דו"ח ועדת החקירה משבח, מעריב, 16 בנובמבר 1964
- ^ יגאל לב, הדבר היפה ביותר אצלנו הוא משטר העבודה, מעריב, 16 בפברואר 1965
- ^ דנקה הרניש, פה מוכרחים להיות קשוח, דבר, 31 במאי 1966
- ^ אני רוצה פסיכיאטר! לא טוב לי פה!, דבר, 31 בדצמבר 1969