חוסיין סירי
 | |||||
| לידה |
1894 קהיר, ח'דיוות מצרים  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה | 1960 (בגיל 66 בערך) | ||||
| מדינה | מצרים | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
  | |||||
חוסיין סירי פאשה (בערבית: حسين سري باشا; 1894–1960) היה פוליטיקאי מצרי ששימש שלוש פעמים כראש ממשלת מצרים.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]חוסיין סירי נולד בשנת 1894. הוא היה פוליטיקאי עצמאי ולא נמנה עם מפלגה כלשהי, אבל היה מקורב למונרכיה ולכן התברג בעמדות מפתח פוליטיות[1]. כהונתו הראשונה של סירי כראש ממשלה החלה ב-15 בנובמבר 1940, לאחר מותו של קודמו חסן סברי. כהונה זו הייתה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, כאשר החשש מפני הפסד הבריטים לקורפוס אפריקה של ארווין רומל הגרמני היה בשיאו. במאי 1941 הגיעו הכוחות הגרמנים עד לגבולה המערבי של מצרים, ובאותה עת גם בוצעה הפיכה בעיראק והוקמה בה ממשלה פרו-נאצית. ממשלת סירי אמנם ניהלה מדיניות פרו-בריטית, אך הייתה נתונה ללחצים עזים מבית ומחוץ. ביולי ביצע סירי חילופי גברי בממשלתו, לאחר שהצליח לגייס את הגוש הסעדי לתמיכה בממשלתו ומינה מן המפלגה שרים בהתאם. אולם תמיכה זו לא הספיקה, בייחוד כאשר מפלגת הופד החזקה ישבה באופוזיציה. בקיץ 1941 אמנם החזית הצבאית בלוב התייצבה, אבל המצב הכלכלי היה בכי רע ומחירים של מוצרי יסוד רבים האמירו. בינואר 1952 בעקבות מחסור בלחם החלו מהומות בקהיר, שבעקבותיהן התפטרו מספר שרים מן הממשלה. באותו חדש הממשלה ניתקה את היחסים עם צרפת של וישי, בדרישה בריטית, והדבר אך הגביר את התרעומת מצד הפרלמנט ומצד המלך. בפברואר 1942 חידשו הגרמנים את ההתקדמות הצבאית לעבר מצרים, ובמצב זה התגברו המהומות. ב-2 בפברואר 1952 התפטר סירי מראשות הממשלה. הבריטים כפו על המלך פארוק דרך אולטימטום צבאי את מינוי ראש מפלגת הופד, מוסטפא א-נחאס פאשה, למחליפו[2].
כהונתו השנייה של סירי החלה ב-26 ביולי 1949, בעקבות מינוי ישיר של פארוק. סירי החליף את אבראהים עבד אל-האדי מהגוש הסעדי. נוכח המהומות הגוברות במצרים לאור הסכמי שביתת הנשק עם ישראל שחתמו את מלחמת העצמאות, וכן בעקבות הוצאת האחים המוסלמים מחוץ לחוק, קיווה פארוק שאם יפטר את עבד אל-האדי יוכל מחליפו ליצור קואליציה ממשלתית רחבה. סירי אכן הצליח להרכיב ממשלה ולשתף בה את הופד ומפלגות גדולות אחרות, וכך אפשר יציבות שלטונית לזמן מה. סירי ביטל את הממשל הצבאי שנקבע בעקבות הפלישה של הצבא המצרי לארץ ישראל, וכן שחרר אסירים מדיניים רבים. אולם, המבנה הרב-מפלגתי של הממשלה היה שברירי וקרס לאחר מספר חודשים. ב-3 בנובמבר 1949 הוטל על סירי להקים ממשלת מעבר עד לבחירות. בבחירות שנערכו ב-12 בינואר 1950 זכתה מפלגת הופד, ומוסטפא א-נחאס חזר לראשות הממשלה[3].
כהונתו השלישית של סירי באה בעקבות קריסת שלטון הופד בינואר 1952. קריסת השלטון הביאה לשורה של ממשלות קצרות-טווח שנפלו בזו אחר זו. סירי החליף ב-2 ביולי 1952 את נג'יב אל-הלאלי בתפקיד, לאחר שזה התפטר, אך ממשלתו שרדה פחות מחודש ונפלה ב-22 ביולי. סירי, שהפנים את המחלוקות הקשות שהתגלעו בין הצבא לבין המלך, ניסה לשכנע את פארוק למנות את נציג הקצינים מוחמד נגיב לשר ההגנה בממשלתו. המלך סירב בתוקף לדרישה זו, ובעקבות זאת נפלה ממשלתו של סירי.[4] אל-הלאלי החליף את סירי, אך ממשלתו נפלה למחרת בעקבות מהפכת הקצינים החופשיים[5].
חוסיין סירי נפטר בשנת 1960.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשי ממשלת מצרים
| ||
|---|---|---|
ח'דיוות מצרים
|
נובהר פאשא (1878–1879) • אסמאעיל פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוחמד שריף פאשא (1879) • תאופיק פאשא (1879) • מוסטפא ריאד פאשה (1879–1881) • מוחמד שריף פאשא (1881–1882) • מחמוד סאמי אל-בארודי (1882) • ראע'ב פאשא (1882) • אחמד עוראבי (1882) • מוחמד שריף פאשא (1882–1884) • נובהר פאשא (1884–1888) • מוסטפא ריאד פאשה (1888–1891) • מוסטפא פהמי פאשא (1891–1893) • חוסין פאחרי פאשא (1893) • מוסטפא ריאד פאשה (1893–1894) • נובהר פאשא (1894–1895) • מוסטפא פהמי פאשא (1895–1908) • בוטרוס ראלי (1908–1910) • מוחמד סעיד פאשא (ראש ממשלה) (1910–1914) • חוסיין רושדי פאשא (1914) |
|
סולטנות מצרים 
|
חוסיין רושדי פאשא (1914–1919) • מוחמד סעיד פאשא (1919) • יוסף ווהבה (1919–1920) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1920–1921) • עדלי יאקון פאשא (1921–1922) | |
ממלכת מצרים 
|
עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1922) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1922–1923) • יחיא איברהים פאשא (1923–1924) • סעד זע'לול (1924) • אחמד זוהיר פאשא (1924–1926) • עדלי יאקון פאשא (1926–1927) • עבד אל ח'אלק סאוראט פאשא (1927–1928) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1928) • מוחמד מחמוד פאשא (1928–1929) • עדלי יאקון פאשא (1929–1930) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1930) • איסמעיל סידקי (1930–1933) • עבד-אל פתח יחיא פאשא (1933–1934) • מוחמד תאופיק נאסים פאשא (1934–1936) • עלי מאהר (1936) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1936–1937) • מוחמד מחמוד פאשא (1937–1939) • עלי מאהר (1939–1940) • חסן סברי פאשה (1940) • חוסיין סירי (1940–1942) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1942–1944) • אחמד מאהר (1944–1945) • מחמוד פהמי נוקראשי (1945–1946) • איסמעיל סידקי (1946) • מחמוד פהמי נוקראשי (1946–1948) • אבראהים עבד אל-האדי (1948–1949) • חוסיין סירי (1949–1950) • מוסטפא א-נחאס פאשה (1950–1952) • עלי מאהר (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • חוסיין סירי (1952) • אחמד נגיב אל-הילאלי (1952) • עלי מאהר (1952) • מוחמד נגיב (1952–1953) | |
הרפוליקה של מצרים 
|
מוחמד נגיב (1953–1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954) • מוחמד נגיב (1954) • גמאל עבד אל נאצר (1954–1958) | |
הרפובליקה הערבית המאוחדת 
|
גמאל עבד אל נאצר (1958–1962) • עלי סברי (1962–1965) • זכריא מוחי א-דין (1965–1966) • מוחמד סדקי סוליימן (1966–1967) • גמאל עבד אל נאצר (1967–1970) • מחמוד פאוזי (1970–1971) | |
| הרפובליקה הערבית של מצרים
|
מחמוד פאוזי (1971–1972) • עזיז צדקי (1972–1973) • אנואר סאדאת (1973–1974) • עבדל עזיז מוחמד חיג'אזי (1974–1975) • ממדוח סאלם (1975–1978) • מוסטפא ח'ליל (1978–1980) • אנואר סאדאת (1980–1981) • חוסני מובארכ (1981–1982) • אחמד פואד מוחי א־דין (1982–1984) • כמאל חסן עלי (1984–1985) • עלי לוטפי מחמוד (1985–1986) • עאטף צדקי (1986–1996) • כמאל גנזורי (1996–1999) • עטאף עביד (1999–2004) • אחמד נזיף (2004–2011) • אחמד שפיק (2011) • עיסאם שרף (2011) • כמאל גנזורי (2011–2012) • הישאם קנדיל (2012–2013) • חאזם אל-בבלאווי (2013–2014) • אבראהים מחלב (2014–2015) • שריף אסמאעיל (2015–2018) • מוסטפא מדבולי (2018–מכהן) | |