ז'וזפ בורל
 | |||||
| לידה |
24 באפריל 1947 (בן 77) לה פובלה דה סגור, ספרד  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Josep Borrell i Fontelles | ||||
| מדינה |
 ספרד ו ארגנטינה (קיבל אזרחות בשל היות אביו מהגר מארגטינה) | ||||
| השכלה |
האוניברסיטה הטכנית במדריד (UPM) אוניברסיטת קומפלוטנסה של מדריד אוניברסיטת סטנפורד המכון הצרפתי לנפט | ||||
| מפלגה | מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית | ||||
| בן או בת זוג |
כריסטינה נרבונה (יולי 2018–?) | ||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
| |||||
  | |||||
ז'וזפ בורל פונטלס (בקטלאנית: Josep Borrell i Fontelles, השם הפרטי נהגה ג'וּזֵבּ; נולד ב-24 באפריל 1947) הוא פוליטיקאי ספרדי-קטלוני, שכיהן כנציג העליון לענייני חוץ ומדיניות ביטחון של האיחוד האירופי. כחבר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE), שימש כשר לענייני חוץ, איחוד אירופי ושיתוף פעולה של ממשלת ספרד בין השנים 2018–2019, לאחר שכיהן בעבר תחת פליפה גונסאלס כשר העבודות הציבוריות בין השנים 1991–1996.
בורל נולד וגדל בכפר הקטלוני לה פובלה דה סגור. הוא מהנדס אווירונאוטיקה וכלכלן בהכשרתו ופרופסור למתמטיקה. הוא נכנס לפוליטיקה בשנות השבעים כחבר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) לאחר מותו של פרנקו ובמהלך המעבר של ספרד מדיקקטורה לדמוקרטיה (אנ'), והחל לכהן בכמה תפקידים בולטים בממשלותיו של פליפה גונסאלס, תחילה במשרד הכלכלה והאוצר כמזכיר הכללי לתקציב והוצאות ציבוריות (1982–1984) ומזכיר המדינה לאוצר (1984–1991), ואחר כך הצטרף למועצת השרים כשר העבודות הציבוריות והתחבורה (1991–1996). בעת שהיה באופוזיציה לאחר בחירות 1996, זכה בורל במפתיע להיות מועמד מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) לראשות הממשלה בבחירות 2000 הקרבות, מועמדות שלא התממשה בשל התפטרותו בשנת 1999. לאחר התפטרותו החל לעסוק בפוליטיקה האירופית, ונבחר לחבר הפרלמנט האירופי. בין השנים 2004–2007 כיהן כנשיא הפרלמנט האירופי.
לאחר הצעת אי האמון המוצלחת ונפילת ממשלתו של מריאנו רחוי, הוא שב למועצת השרים הספרדית ביוני 2018, ומונה לשר לענייני חוץ, האיחוד האירופי ושיתוף פעולה בממשלתו של ראש הממשלה פדרו סנצ'ס.
ב-1 בדצמבר 2019 מונה לנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ז'וזפ[א] בורל פונטלס נולד ב-24 באפריל 1947 לחואן (מהגר מהעיר מנדוסה, ארגנטינה ממוצא קטלוני) ולואיסה בכפר לה פובלה דה סגור שבחבל קטלוניה, ספרד בסמוך להרי הפירנאים.[1][2]
בשנת 1964 עבר לברצלונה כדי ללמוד הנדסה תעשייתית, אך עזב לאחר שנה אחת בלבד ב-1965 למדריד כדי ללמוד הנדסת אווירונאוטיקה באוניברסיטה הטכנית במדריד (UPM). סיים את לימודיו בשנת 1969.
בקיץ 1969 נסע בורל לישראל והתנדב בקיבוץ גלאון, שם פגש את אשתו הצרפתייה לעתיד קרולינה, ממנה התגרש מאוחר יותר. במהלך תקופה זו החל גם ללמוד תואר ראשון ובהמשך דוקטורט בכלכלה באוניברסיטת קומפלוטנסה במדריד (UCM). בנוסף בורל הוא בעל תואר שני במתמטיקה יישומית (חקר פעולות) מאוניברסיטת סטנפורד בפאלו אלטו, קליפורניה, ותואר שני בכלכלת אנרגיה מהמכון הצרפתי לנפט בפריז.[3][4]
בשנים 1972–1982 כיהן כמרצה למתמטיקה בבית הספר הטכני הגבוה להנדסת אווירונאוטיקה של אוניברסיטת קומפלוטנסה.[4] בשנת 1982 מונה לפרופסור חבר למתמטיקה עסקית באוניברסיטת ואיאדוליד.[5] בשנים 1975–1982 עבד בחברת "Cepsa" תוך שהוא ממשיך בלימוד באוניברסיטה ומתחיל להיות מעורב בפוליטיקה מקומית.[6][7][8]
קריירה פוליטית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מעורבות בפוליטיקה המקומית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בורל הצטרף למפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית (PSOE) בשנת 1975 והחל את פעילותו הפוליטית במהלך המעבר של ספרד לדמוקרטיה (אנ') בסניף המפלגה הסוציאליסטית הספרדית במדריד.[9][10][11] הוא התמודד ברשימת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית בבחירות המוניציפליות בספרד בשנת 1979 בעיר מחדאונדה (אנ'), כשהוא ממוקם במקום ה-5 ברשימה והפך לחבר מועצת העיר.[12]
בתקופת ממשלות גונסאלס
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בבחירות הכלליות ב-1982 זכתה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית בניצחון מוחץ. בכך החזירה את הסוציאליסטים לשלטון לראשונה מאז ימי הרפובליקה הספרדית השנייה.[13][14] תחת ראש הממשלה פליפה גונסאלס מונה בורל למספר תפקידים בולטים במשרד הכלכלה והאוצר, תחילה כמזכיר הכללי לתקציב והוצאות ציבוריות (1982–1984), ואחר כך כמזכיר המדינה לאוצר (1984–1991).[15][16][17] בשנת 1986, במהלך כהונתו כמזכיר המדינה לאוצר הצטרפה ספרד לקהילה הכלכלית האירופית. הוא התפרסם לאחר שבתקופתו גברה המלחמה במקרי ההונאה ובהעלמת מיסים, בייחוד אצל אנשים אמידים וידוענים כמו לולה פלורס.[18][19][20][21] בבחירות הכלליות של 1986 נבחר לראשונה לקונגרס הנציגים, בו המשיך וייצג את ברצלונה עד שנת 2004.[22][23][24][25][26]
בשנת 1991 הצטרף למועצת השרים של ספרד כשר העבודות הציבוריות והתחבורה.[27][28]
לאחר הבחירות הכלליות ב-1993, המשיך בורל לכהן במועצת השרים, והחזיק בתיק שר העבודות הציבוריות, התחבורה והסביבה בממשלתו האחרונה של פליפה גונסאלס. הוא עזב את המשרד לאחר עלייתה לשלטון של המפלגה העממית בשנת 1996, ונשאר לכהן כחבר פרלמנט מטעם ברצלונה בקונגרס הספרדי.
כמנהיג האופוזיציה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1998 החליט בורל להתמודד נגד יו"ר מפלגת הפועלים הסוציאליסטית חואקין אלמוניה בבחירות המקדימות הראשונות שהתקיימו במפלגת הפועלים הסוציאליסטית מאז כוננה הרפובליקה הספרדית השנייה, בחירות שעתידות לקבוע את המועמד של המפלגה לראשות הממשלה בבחירות הכלליות של שנת 2000.[29][30] בורל היה נציג האגף הסוציאליסטי יותר של המפלגה מול הממסד המפלגתי בראשותו של אלמוניה ונתפס כאנדרדוג בהתמודדות.[31][32][33][34][35] להפתעת רבים ניצח, ברוב של 114,254 מקולות החברים (54.99%) לעומת 92,860 (44.67%) שקיבל אלמוניה.[36][37][38] בעקבות הניצחון התפתחה מערכת יחסים מתוחה בין יו"ר המפלגה, אלמוניה למועמד לראשות הממשלה בורל.[39][40][41][42] במאי 1999 נפתחה חקירת הונאה כנגד שני גורמים, שכמה שנים קודם לכן מינה בורל לתפקידים בכירים במשרד האוצר. על אף שלא היה מעורב ישירות בחקירה החליט להתפטר מתפקיד המועמד לראשות הממשלה, זאת משום שלדבריו לא רצה שהפרשה תפגע בסיכויי מפלגתו בבחירות המקומיות והכלליות הקרובות.[43]
מעורבות בפוליטיקה האירופית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך הכהונה השישית שלו בקורטס חנרלס, נבחר בורל להיות יו"ר הוועדה המשותפת לקונגרס ולסנאט לאיחוד האירופי באוקטובר 1999, במקומו של פדרו סולבס. הוא נבחר פעם נוספת לחבר פרלמנט מטעם ברצלונה בבחירות הכלליות של שנת 2000, והמשיך לכהן כנשיא הוועדה המשותפת לאורך כל הכהונה השביעית שלו בפרלמנט.[44][45]
בשנת 2004 הציע ראש הממשלה ומנהיג מפלגת הפועלים הסוציאליסטית, חוסה לואיס רודריגס ספאטרו לבורל להוביל את המחנה הסוציאליסטי (בראשות מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית) בבחירות 2004 לפרלמנט האירופי בספרד.[46] מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ניצחה בבחירות עם 6.6 מיליון קולות (43.30%), ובכך זכתה ב-25 מושבים בפרלמנט, אם כי שיעור ההצבעה בבחירות אלו היה נמוך יחסית.[47][48] בורל ישב בפרלמנט האירופי עם מפלגת הסוציאליסטים האירופאים (PES) וייצג שם את המשלחת הספרדית.
ביולי 2004 נבחר בורל לנשיא הפרלמנט האירופי לאחר הסכם שנרקם בין שני הגושים הגדולים בפרלמנט: מפלגת העם האירופית (EPP), מפלגת ימין-מרכז והברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (בה חברה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית הספרדית), מפלגת מרכז-שמאל, והפך לספרדי השלישי בתפקיד זה אחרי אנריקה ברון וחוסה מריה חיל-רובלס.[49][50][51] בהצבעה לנשיאות הפרלמנט, השיג רוב של 388 קולות מתוך 700 חברי הפרלמנט האירופי. שני המועמדים האחרים היו הליברל הפולני ברוניסלב גרמק (208 קולות) והקומוניסט הצרפתי פרנסיס וורץ (51 קולות).[52] במסגרת העסקה עם הברית הפרוגרסיבית של סוציאליסטים ודמוקרטים (EPP), הוא הוחלף בתפקידו כנשיא הפרלמנט על ידי הפוליטיקאי השמרני הגרמני הנס-גרט פטרינג בחלקה השני של הקדנציה בת 5 השנים (כיהן כנשיא הפרלמנט במשך תקופה של 2.5 שנים ופטרינג 2.5 שנים גם הוא).[53]
בורל סיים את תפקידו כנשיא הפרלמנט ב-2007 ועזב את הפרלמנט בשנת 2009.[54]
לאחר עזיבת הפרלמנט לקח צעד אחורה מהפוליטיקה וכיהן כנשיא המכון האוניברסיטאי האירופי (אנ') מינואר 2010 עד 2012 עת נאלץ להתפטר בשל ההאשמות לניגוד אינטרסים הנוגעים לאי דיווח למכון על האינטרסים הכלכליים שלו בחברת האנרגיה "Abengoa".[54]
שר החוץ (2018–2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הצעת אי-אמון מוצלחת שהובילה לנפילת ממשלתו של מריאנו רחוי ב-2018, מונה פדרו סנצ'ס לראש הממשלה החדש. סנצ'ס מינה את בורל לשר החוץ בממשלתו החדשה.[55]
בבחירות 2019 לפרלמנט האירופי בספרד, הוצב בורל בראש רשימת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית לפרלמנט.[56] זמן קצר לאחר בחירתו, הוא ויתר על מושבו בפרלמנט האירופי וטען כי "הנסיבות הפוליטיות הנוכחיות" בספרד ובבריסל לא מאפשרות לו להשאיר את תפקיד שר החוץ ללא איוש". ויתור זה בא בזמן שראש הממשלה סנצ'ס שמפלגתו זכתה באפריל אותה השנה בבחירות עדיין מנסה להקים ממשלה.[57]
הוא פרש ממשרד החוץ הספרדי ב-29 בנובמבר 2019 והוחלף בינתיים על ידי שרת ההגנה, מרגריטה רובלס.
הנציג העליון של האיחוד האירופי לענייני חוץ ומדיניות ביטחון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-2 ביולי 2019 הודיע נשיא המועצה האירופית דונלד טוסק כי המועצה האירופית תמנה את ז'וזפ בורל לנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ ומדיניות ביטחון.[58]
הוא נכנס לתפקידו ב-1 בדצמבר 2019.
עמדותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
יחסו לסכסוך הישראלי-פלסטיני
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביולי 2005, כשהוא נשיא הפרלמנט האירופי, ביקר בישראל וב-27 ביולי נאם בפני מליאת הכנסת. בנאומו הדגיש תחילה את המחויבות האירופית לקיומה וביטחונה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית: "הרשו לי להביע את מחויבותה של אירופה ואחריותה לקיומה של ישראל כמדינה יהודית, דמוקרטית, שתוכל לחיות בביטחון ובשלום עם שכנותיה. שזה יהיה מאוד ברור". בורל התמקד בקשרים החזקים והאמיצים לדבריו בין ישראל לאירופה והביע את תקוותו לעתיד משותף בין השתיים: "אי-אפשר לדמיין לא את אירופה ולא את ישראל בלי הקשרים האמיצים ביניהן. אירופה מודעת לתלות ההדדית הזאת, ורוצה להעניק לה את כל חשיבותה. הדרך היחידה להתגבר על הקשיים הקיימים בין ישראל לאירופה היא להתקדם ביחד לקראת עתיד משותף."[59]
בורל שכאמור התנדב בשנות השישים בקיבוץ גלאון, ביקר פעמים רבות בישראל וכפי שתיאר זאת בנאומו בכנסת: "מאז אותו קיץ של 1969 חזרתי פעמים רבות – כשר בממשלת ספרד, כחבר פרלמנט; וגם כאזרח פשוט, שרצה לראות סוף-סוף את השלום בארץ הזאת."[59]
בורל ידוע כתומך בפתרון שתי המדינות לסכסוך הישראלי-פלסטיני וכתומך בהכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית. סוכנות הידיעות הספרדית EEU דיווחה בספטמבר 2018 כי הוא מוביל את המאמצים להכרה ספרדית במדינה הפלסטינית.[60]
במאמר שפורסם בעיתון הדיגיטלי הספרדי "רפובליקה" במאי 2018, לאחר אירועי "יום הנכבה" בגבול רצועת עזה שהובילו למותם של עשרות פלסטינים, נכתב כי בורל התייחס לאירועים ואמר כי הם: "משקפים את הדה-הומניזציה של הפלסטינים על ידי חלק גדול מהמעמד החברתי והחברה הישראלית".[60][61]
בפברואר 2020 איים כי סיפוח יישובים ביו"ש "לא יעבור ללא מענה". הוא תכנן לפרסם הצהרה זו בשם כלל המדינות החברות באיחוד האירופי, אך בפועל לפחות שש מדינות התנגדו ליוזמה (אוסטריה, בולגריה, צ'כיה, הונגריה, איטליה ורומניה). מדינות נוספות העלו הסתייגויות, ובורל נאלץ לפרסם את ההודעה בשם עצמו.[62]
במאי 2020 על רקע "עסקת המאה" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ וכוונות סיפוח בקעת הירדן שנשמעו מצד ממשלת ישראל וראש הממשלה נתניהו, קרא בורל בציוץ שפרסם בטוויטר לישראל להימנע מצעדים חד-צדדיים וכתב בשמו של האיחוד האירופי כי הם: "מוכנים לתמוך בתהליך שלום בין ישראל והפלסטינים ולסייע בתיווך למשא ומתן משמעותי להשגת שלום צודק ומתמשך". עם זאת, הוא הבהיר כי "החוק הבין-לאומי הוא אבן יסוד של כל הסדר. לפיכך לא נכיר בשינויים בגבולות 1967, אלא אם כן הסכימו להם הישראלים והפלסטינים. אנו קוראים לישראל להימנע מכל החלטה חד-צדדית שתביא לסיפוח שטח פלסטיני כבוש כלשהו". בהמשך בירך את הממשלה החדשה ואמר כי הוא "מצפה להמשיך לעבוד יחד ברוח הידידות ארוכת השנים הקושרת אותנו".[63][64]
משרד החוץ של גרמניה הביע תמיכה מלאה בהודעתו של בורל, ומסר כי "אנו מצטרפים בברכות לממשלה החדשה בישראל, ותומכים באופן מלא בהצהרת הנציג העליון של האיחוד לענייני חוץ".[64]
בתגובה לדבריו כינה משרד החוץ הישראלי את מדיניות האיחוד האירופי "דיפלומטיית מגפון",[ב] והודיע כי: "מצער כי שוב, ביטחונה של ישראל, שותפה מרכזית של האיחוד, או האיומים שעומדים בפניה, לא הוזכרו בהודעה ולא קיבלו את המרכזיות שראויה להם בהודעה כזו. כפי שאמר שר החוץ אשכנזי בדברי כניסתו לתפקיד אתמול, אנו מצפים לדיאלוג משמעותי עם בעלי בריתנו באירופה. 'דיפלומטיית מגפון' אינה תחליף לדיאלוג דיפלומטי אינטימי ולא תקדם את התפקיד שהאיחוד האירופי מבקש למלא".[63][64]
ב-16 בנובמבר 2023, בעת מלחמת חרבות ברזל, בורל ביקר בישראל. למרות שכמה ימים לפני פרסם בורל הצהרה מודאגת "מהמשבר ההומניטרי המחריף בעזה", בה קרא להפוגות מיידיות בלחימה, הוא גינה את חמאס ותמך בזכותה של ישראל להגן על עצמה בהתאם לחוק הבין-לאומי ולמשפט ההומניטרי הבין-לאומי. בורל אמר כי "חמאס לא מייצג את העם הפלסטיני".[65]
ב-12 בדצמבר 2023 מתח ביקורת חריפה על ישראל בבימת האו"ם ואמר כי "הפצצות ישראל בעזה גרועות מאלה על גרמניה הנאצית".[66]
בשנת 2024 לאחר מבצע ארנון לשחרור החטופים מעזה, כינה את הפעולה "הטבח החדש" בפלסטינים.[67]
יחסו לסכסוך איראן - ארצות הברית - ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתשובה לשאלה האם ארצות הברית יכולה "לנקום באיראן", אמר: "אנחנו לא ילדים. יש לנו לקוחות פוטנציאליים, אינטרסים ואסטרטגיה ואנחנו נמשיך לעבוד עם איראן. יהיה לנו רע מאוד אם היא תמשיך לפתח נשק גרעיני. איראן רוצה למחוק את ישראל, אין שום דבר חדש בזה. צריך לחיות עם זה".[60]
בראיון שנערך עימו אמר כי: "צריך להתרגל לעובדה שאיראן רוצה להשמיד את ישראל". כשנשאל על הסכם הגרעין, ואם זה היה מת, ענה בורל: "האמריקאים החליטו להרוג אותו, באופן חד-צדדי כמו שהם עושים דברים בלי שום התייעצות קודמת, בלי לדאוג לאינטרסים של האירופים". עוד אמר, כי: "איראן נותרה אובססיבית לממשלת ארצות הברית. עדיין אין להן יחסים דיפלומטיים, וגם טראמפ נסוג מברית הגרעין והטיל סנקציות. אין ספק שאיראן תוכל לשרוד את הסנקציות אם טראמפ לא ייבחר מחדש. אחרת, המשטר יוכל להפעיל מחדש את תוכנית הגרעין לצרכים צבאיים ולהכפיל את התערבויותיו באזור".[60]
באפריל 2020 בורל הצר על כך שארצות הברית מנעה מאיראן הלוואה מקרן המטבע הבין-לאומית, זאת בשל המשבר הכלכלי הגדול שפקד את איראן עם התפרצות נגיף הקורונה במדינה והחמרת הסנקציות האמריקאיות על המדינה.[68]
במאי 2020 הצהיר בורל כי ארצות הברית אינה נחשבת כחברה בהסכם הגרעין עם איראן יותר.[69] בהמשך החודש הצהיר המנהיג העליון של איראן עלי חמינאי כי ישראל היא "גידול סרטני קטלני במזרח התיכון" וכי ישראל "תיעקר ותחוסל ללא ספק".[70] בתגובה הביע בורל עמדה נחרצת נגד דבריו של המנהיג העליון: "אני מגנה בכל תוקף את דבריו של חמינאי שקוראים להיאבק בישראל, זה איום על השלום ועל הביטחון העולמי וכי לביטחונה של ישראל חשיבות עליונה והאיחוד האירופי יעמוד לצידה".[71]
יחסו לאיראן
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתגובה להפגנות אזרחי איראן נגד משטר האייתולות ב-2019, פרסם בורל בשמו של האיחוד האירופי הצהרה בה אמר כי: "בשביל האיחוד האירופי והמדינות החברות בו השימוש ההולך וגובר בכוח בלתי מדוד נגד מפגינים הוא בלתי מקובל". הוא דחק באיראן לערוך חקירות שקופות ואמינות שיבהירו את היקף המתים בהפגנות והוסיף ואמר כי: "האיחוד מצפה להעמדתם לדין של כל אלו האחראים למקרי האלימות ולשחרורם של כל המפגינים שנעצרו במהלך ההפגנות הלא אלימות כנגד המשטר". הוא הדגיש כי שיתוק הגישה לרשת האינטרנט במשך שבוע כדי למנוע זליגת מידע אודות ההפגנות באיראן הוא הפרה בוטה של חופש ההפגנה והביטוי ושעל איראן לציית ולפעול על פיהם.[72]
בפברואר 2020 ביקר באיראן כדי לדון עם נשיא איראן רוחאני על עתידו של הסכם הגרעין. ביקור זה בא לאחר מתיחות הולכת וגוברת בין איראן לארצות הברית בעקבות חיסולו של קאסם סולימאני בינואר.[62][73]
יחסו לטורקיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]באוקטובר 2019 בעת שכיהן כשר החוץ הספרדי גינה בורל את המתקפה הטורקית על כורדיסטן הסורית נגד הכורדים הסורים, ואמר כי לספרד "אין כוחות קסם" שיעצרו את הפלישה הטורקית.[74]
בינואר 2020 במהלך מפגש עם שרי חוץ אירופים, קרא לטורקיה לא לשלוח מומחים צבאיים וכוחות ללוב השרויה במלחמת אזרחים וזאת כדי לא להסלים את המצב וכדי לכונן הפסקת אש בין הכוחות הלוחמים.[75]
במרץ 2020 נפגש עם בכירים טורקים כדי לדון במצב באידליב ובמשבר הפליטים מעיראק וסוריה הנמצאים בטורקיה והצהיר כי על האיחוד האירופי וטורקיה לחזק את קשריהם כדי להתמודד עם אתגרים משותפים.[76]
יחסו לסין והונג קונג
[עריכת קוד מקור | עריכה]בכל הנוגע לסוגיית הונג קונג, בורל, כעמדתו של האיחוד האירופי – תומך במדיניות "מדינה אחת, שתי שיטות" ובאוטונומיה של הונג קונג בהתאם להסכם שנחתם ב-1997.[77]
עם העלאת הצעת חוק ההסגרה[ג] שתאפשר להונג קונג, טריטוריה אוטונומית-למחצה למסור לסין חשודים בפשעים, פרצו מחאות ענק בכל רחבי הונג קונג נגד חוק זה.[78] בעקבות מחאות הענק והלחץ הבין-לאומי, החוק בוטל, אך כעבור שנה, ביוני 2020, אישר השלטון בבייג'ינג את חוק "הביטחון הלאומי" ובכך עשה צעד צעד נוסף להרחבת שליטתו בהונג קונג על אף הסכמי האוטונומיה.[79] על בורל והאיחוד האירופי הופעל לחץ להודיע על הטלת סנקציות על סין. בתחילה אמר כי: "סין היא שותפה הכרחית, בין אם אתם אוהבים את זה ובין אם לא" ונמנע מהטלת סנקציות על סין.[80]
ביולי 2020, עם התגברות ההפגנות, כינה בורל חוק זה "דרקוני",[ד] הודיע כי האיחוד האירופי עומד עם אזרחי הונג קונג וקרא לסין להימנע מכל פעולה שתפגע באוטונומיה, הן בתחום המשפטי והן בתחום זכויות האדם של אזרחי הונג קונג.[81][77][82] בהמשך החודש הודיע בורל כי האיחוד האירופי יגביל את הייצוא לכל ציוד ביטחוני שישמש למעקב אחר אזרחי הונג קונג על ידי סין.[83]
יחסו לסיפוח חצי האי קרים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בורל מתנגד לסיפוח חצי האי קרים על ידי רוסיה וסבור כי הוא מנוגד לחוק הבין-לאומי.[84]
בביקור שערך בספטמבר 2020 עם סגן ראש ממשלת אוקראינה, דמיטרו קולבה בקיר הזיכרון ל"חללי כוחות הביטחון האוקראינים[ה] שנפלו למען הגנת המולדת" במאידאן נזאלז'נוסטי בקייב, אוקראינה – הצהיר בורל כי האיחוד האירופי לא יכיר לעולם בסיפוח "הבלתי חוקי" לדבריו של חצי האי קרים בידי רוסיה.[84] במהלך הביקור באוקראינה נפגש עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי והביע את תמיכתו של האיחוד האירופי בעם האוקראיני ובשלמות טריטוריאלית אוקראינית.[85] הצהרות אלו מצטרפות להחלטת מועצת האיחוד האירופי מ-18 ביוני 2020 לחידוש הסנקציות על רוסיה בשל המשך סיפוח חצי האי קרים.[86]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אשתו הראשונה של בורל הייתה הסוציולוגית הצרפתייה קרולינה מיור, אותה הכיר בעת שהתנדב בקיבוץ גלאון בישראל בקיץ 1969. מנישואים אלו יש לו שני בנים, חואן, דיפלומט וליונל, טייס.[87] בורל ומיור התגרשו בשנות התשעים. מאז 1998, בורל במערכת יחסים עם כריסטינה נרבונה, נשיאת מפלגת הפועלים הסוציאליסטית ושרת הסביבה לשעבר (2004–2008). הזוג התחתן ביולי 2018.[88]
בורל דובר ספרדית, קטלאנית, איטלקית, צרפתית ואנגלית.[89]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נאומו של בורל בפני מליאת הכנסת, באתר הכנסת, 27 ביוני 2005
- "הסיפוח יערער את קשרי ישראל והאיחוד האירופי" – מאמר דעה של בורל באתר הג'רוזלם פוסט, 30 ביוני 2020 (באנגלית)
ז'וזפ בורל, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ביאורים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ בספריו הוא משתמש גם בשם ז'וזפ וגם בשם חוסה. לעיתים מכונה בשם החיבה "פפה". בעיתונות הישראלית שמו נהגה כג'וזף / יוזף.
- ^ השמעת הצהרות דרמטיות ומאיימות כדי להשפיע ולגרום למדינה אחרת לעשות כרצונך.
- ^ ממשלת הונג קונג קידמה חוק שיאפשר הסגרה לכל סמכות שיפוטית שאיתה עדיין אין לה הסכם הסגרה – כולל למשטר הסיני בבייג'ינג. הנהגת הונג קונג טענה כי חוק ההסגרה הכרחי כדי שהונג קונג תפסיק להיות מקלט לפושעים נמלטים. מתנגדי החוק חששו מפגיעה בעצמאות המשפטית של האוטונומיה שלהם – עצמאות שהייתה תנאי הכרחי בחזרתה של הונג קונג לידי סין. במסגרת ההסכם שבו חזרה הונג קונג לסין ב-1997 הסכימה בייג'ינג לאפשר להונג קונג שלל תנאים שישמרו על החירות של תושביה, כמו חופש הביטוי ומערכת המשפט העצמאית. בתי המשפט של הונג קונג ושלטון החוק שלה הם מרכיבים חשובים בשגשוגה הכלכלי של הונג קונג.
- ^ נוקשה ביותר, המאופיין באכזריות וחוסר התחשבות בָּאחר.
- ^ לזכר חללי צבא אוקראינה, המשמר הלאומי של אוקראינה, משמר הגבול האוקראיני, משרד הפנים האוקראיני, שירות הביטחון האוקראיני, משטרת אוקראינה ומתנדבים שהקריבו חייהם למען הגנת המולדת.
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Iglesias, Leyre (16 בספטמבר 2018). "El pueblo que quiere borrar a Borrell". El Mundo.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Luisa Fontelles Doll". ABC. Madrid: 29. 13 בספטמבר 1986.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Feroz con Israel y cariñoso con Irán: preocupación en Jerusalén por el inminente nombramiento de Borrell en la UE". Aurora Israel. 4 ביולי 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 "Biography". www.exteriores.gob.es. אורכב מ-המקור ב-2018-03-17. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1982-15530". www.boe.es. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ Ramos Melero, Rodolfo (2002). "El camino de España hacia la Unión Europea (1975-2001)" (PDF). Tst: Transportes, Servicios y telecomunicaciones (2): 238. ISSN 1578-5777.
- ^ "Josep Borrell". Nueva Economía Fórum.
- ^ "Josep Borrell: un europeísta de largo recorrido". ABC. 2 ביולי 2019.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Borrell, tercer presidente español del PE". ABC. 20 ביולי 2004.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Un 55% de caras nuevas en la ejecutiva del PSOE". s. 23 ביוני 1997.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ T. L; A. P V (31 במאי 2004). "Duelo de exministros". El Siglo de Europa (605). אורכב מ-המקור ב-12 ביוני 2018. נבדק ב-25 בנובמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Biografía de José Borrell". El Mundo. 14 במאי 1999.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ País, Ediciones El (1982-10-29). "El Partido Socialista, con 201 escaños, consigue la mayoría absoluta para gobernar la nación". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1982-10-30). "El PSOE obtiene casi diez millones de votos y logra la mayoría absoluta en las dos Cámaras". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1982-32320". www.boe.es. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1984-2677". www.boe.es. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ "BOE.es - Documento BOE-A-1991-7058". www.boe.es. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1991-03-12). "Reportaje | Cambio de pareja". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ Riego, Marta del (19 ביוני 2011). "Más allá del poder". Vanity Fair.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Mateos, Roger (6 ביוני 2018). "Borrell, veterano ministro que aspiró a la Moncloa y presidió la Eurocámara". El Plural.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Borrell, el azote del independentismo catalán que pidió cuentas a Lola Flores". Madridiario. 5 ביוני 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Borrell Fontelles, Josep. III Legislature". Spanish Congress of Deputies.
- ^ "Borrell Fontelles, Josep. IV Legislature". Spanish Congress of Deputies.
- ^ "Borrell Fontelles, Josep. V Legislature". Spanish Congress of Deputies.
- ^ "Borrell Fontelles, Josep. VI Legislature". Spanish Congress of Deputies.
- ^ "Borrell Fontelles, Josep. VII Legislature". Spanish Congress of Deputies.
- ^ País, Ediciones El (1991-03-12). "José Borrell Fontelles". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1991-03-12). "Felipe Gonzalez informó a Alfonso Guerra sobre la crisis antes de reunir a la ejecutiva socialista". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-03-22). "Borrell anuncia que disputará a Almunia la candidatura a la presidencia del Gobierno". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-03-22). "Tribuna | ¿Quien teme a las primarias?". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-03-22). "El verbo radical de Borrell reta al sobrio liderazgo de Almunia". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-04-20). "Borrell ve "curioso" que "todos los altos cargos" del PSOE apoyen a Almunia". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ País, Ediciones El (1998-04-24). "Tribuna | El efecto Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-05-02). "Tribuna | Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ Alcaide, Soledad (2011-05-24). "Las otras primarias". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ País, Ediciones El (1998-04-25). "Borrell gana y trastoca la situación del PSOE". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-05-07). "Borrell gana por 21.394 votos a Almunia en las primarias". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ "Borrell gana por 21.394 votos a Almunia en las primarias". s. 7 במאי 1998.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ País, Ediciones El (1998-04-28). "Borrell exigirá a Almunia el control sobre la maquinaria electoral y el programa socialista". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-04-26). "Borrell será el portavoz socialista en el Congreso y hablará en el debate del estado de la nación". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ País, Ediciones El (1998-05-01). "El PSOE concede a Borrell el papel de líder de la oposición y evita el congreso extraordinario". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-17.
- ^ Garea, Fernando (2017-05-20). "Por un puñado de votos, con sorpresas y con heridas". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ Martin Banks (July 14, 2004), Parliament’s head boy European Voice.
- ^ "El candidato de la experiencia europea y de la cercanía". s. 26 במאי 2004.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ País, Ediciones El (2004-06-14). "Guadiana Borrell". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ AGENCIAS (2004-04-26). "La Comisión Ejecutiva del PSOE propone a Borrell como cabeza de lista para las elecciones europeas". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ País, Ediciones El (2004-06-14). "El PSOE ratifica la victoria del 14-M". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ ELPAIS.es; AGENCIAS (2004-06-14). "El PSOE celebra los resultados como la confirmación de que el 14-M "no fue un espejismo"". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ AGENCIAS (2004-07-20). "El Parlamento Europeo elige a Borrell como presidente en su primera sesión". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ AGENCIAS (2004-07-13). "José Borrell será el próximo presidente del Parlamento Europeo". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ País, Ediciones El (2004-07-21). "Borrell, elegido presidente del Parlamento Europeo con el voto de los populares". El País (בספרדית). ISSN 1134-6582. נבדק ב-2019-07-18.
- ^ Borrell confirmed in top job European Voice, July 21, 2004.
- ^ Dan Bilefsky (January 16, 2007), EU Parliament elects German conservative International Herald Tribune.
- ^ 1 2 Dave Keating (April 25, 2012), Borrell forced to resign over energy interests European Voice.
- ^ Brito, Renata (5 ביוני 2018). "Spain's ousted leader steps down as conservative party boss". AP NEWS.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Charlie Duxbury (May 23, 2019), Big names aim to swap national politics for EU career Politico Europe.
- ^ Ya Chun Wang (June 26, 2019), Spanish foreign minister gives up European Parliament seat Politico Europe.
- ^ "Von der Leyen Tapped to Run European Commission". Politico Europe. 2 ביולי 2019. נבדק ב-2 ביולי 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 נשיא הפרלמנט האירופי ג'וזף בורל פונטלס - אורח הכנסת, באתר knesset.gov.il, יום שני, כ' בסיוון התשס"ה, 27 ביוני 2005
- ^ 1 2 3 4 הרב קינון, ג'רוזלם פוסט, מינויו של פונטלס לתפקיד שר החוץ של האיחוד האירופי מהווה מקור לדאגה, באתר מעריב אונליין, 4 ביולי 2019
- ^ Raphael Ahren, Tough on Israel, fond of Iran: Jerusalem wary of incoming EU foreign policy czar, www.timesofisrael.com (באנגלית)
- ^ 1 2 ישראל בלמה יוזמה של שר החוץ האירופי: "ביקר באיראן - ותקף אותנו", באתר ynet, 4 בפברואר 2020
- ^ 1 2
נעה לנדאו, שר החוץ של האיחוד האירופי: על ישראל להימנע מכל צעד שיוביל לסיפוח, באתר הארץ, 18 במאי 2020
- ^ 1 2 3 טל שלו, האיחוד האירופי: קוראים לישראל להימנע מסיפוח ומצעדים חד-צדדיים, באתר וואלה, 19 במאי 2020
- ^ הודיה כריש חזוני, שר החוץ של האיחוד האירופי בבארי: "את חמאס צריך להביס", בעיתון מקור ראשון, 16 בנובמבר 2023
- ^ כאן חדשות, שר החוץ האירופי ז'וזפ בורל בהתבטאות חריפה נגד ישראל: "הפצצות ישראל בעזה גרועות מאלה על גרמניה הנאצית"
- ^ איתמר אייכנר, כאילו שאין בעיות ביבשת: האובססיה של שר החוץ האירופי לישראל, באתר ynet, 10 ביוני 2024
- ^ Jacopo Barigazzi, EU foreign policy chief chides US for blocking Iran loan, POLITICO, 2020-04-22
- ^ Borrell: US No Longer a JCPOA Participant, Financial Tribune, 2020-05-01 (באנגלית)
- ^ נעה לנדאו, חמינאי: ישראל היא גידול סרטני; נתניהו: מי שמאיים עלינו שם עצמו בסכנה, באתר הארץ, 22 במאי 2020
- ^ עמית ולדמן, באיחוד האירופי מגיבים לדברי חמינאי: "לביטחון ישראל יש חשיבות עליונה", באתר מאקו, 21 במאי 2020
- ^ Declaration by the High Representative on behalf of the EU on the recent protests in Iran, www.consilium.europa.eu (באנגלית)
- ^ Borrell holds talks in Iran to de-escalate tensions, www.euractiv.com, 2020-02-04 (באנגלית)
- ^ "The Times view on Turkey's march into Syria: Europe's Dilemma". The Times. 15 באוקטובר 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "EU'S Borrell rejects Turkish plans to send military to Libya". Reuters (באנגלית). 2020-01-07. נבדק ב-2020-06-07.
- ^ EWB, Borrell: Turkey and EU need to work hand in hand, European Western Balkans, 2020-03-04 (באנגלית)
- ^ 1 2 Declaration of the High Representative on behalf of the European Union on the adoption by China’s National People’s Congress of a National Security Legislation on Hong Kong., www.consilium.europa.eu (באנגלית)
- ^ AFP, חוק ההסגרה לסין מטלטל את הונג קונג, באתר ynet, 10 ביוני 2019
- ^ סין אישרה את החוק המרחיב את שליטתה בהונג קונג, באתר ynet, 30 ביוני 2020
- ^ 'China is necessary partner, like it or not,' says EU's top diplomat, euronews, 2020-06-18 (באנגלית)
- ^ EU prepares response to China over Hong Kong, EUobserver (באנגלית)
- ^ EU ministers debate responses to Hong Kong national security law, South China Morning Post, 2020-07-13 (באנגלית)
- ^ Giorgio Leali, EU to limit export of ‘sensitive’ tech in response to Hong Kong security law, POLITICO (באנגלית)
- ^ 1 2
ציוץ של ז'וזפ בורל ברשת החברתית אקס (טוויטר), 22 בספטמבר 2020
- ^ ציוץ של ז'וזפ בורל ברשת החברתית אקס (טוויטר), 22 בספטמבר 2020
- ^ Illegal annexation of Crimea and Sevastopol: EU renews sanctions by one year, www.consilium.europa.eu (באנגלית)
- ^ Mellado, A (22 בנובמבר 2018). "La "boda discreta" de Josep Borrell y Cristina Narbona". ABC.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ "Josep Borrell y Cristina Narbona se casan en secreto". s. 23 בנובמבר 2018.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Díez, Anabel (5 ביוני 2018). "Josep Borrell, ministro de Exteriores". s.
{{cite journal}}: (עזרה)