הנרי טלר

הנרי טלר
Henry Teller

הנרי טלר
לידה	23 במאי 1830 גריינג'ר, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	23 בפברואר 1914 (בגיל 83) דנוור, קולורדו, ארצות הברית
שם מלא	הנרי מור טלר
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות פיירמונט, דנוור, קולורדו, ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הרפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית, המפלגה הרפובליקנית של הכסף
סנאטור מטעם קולורדו 4 במרץ 1885 – 3 במרץ 1909 (24 שנים)
15 בנובמבר 1876 – 17 באפריל 1882 (5 שנים)
מזכיר הפנים של ארצות הברית ה־15 18 באפריל 1882 – 3 במרץ 1885 (שנתיים) תחת נשיא ארצות הברית צ'סטר ארתור → סמואל ג'. קירקווד לוציוס למאר ←
חתימה

הנרי מור טלר (באנגלית: Henry Moore Teller;‏ 23 במאי 1830 – 23 בפברואר 1914) היה פוליטיקאי אמריקאי מקולורדו, שכיהן כסנאטור בשנים 1876–1882 ובשנים 1885–1909. בין שתי תקופות כהונה אלו הוא כיהן כמזכיר הפנים של ארצות הברית. הוא התנגד בתקיפות לחוק דוז (Dawes Act), שמטרתו הייתה לפרק את המרקם הקהילתי של קרקעות האינדיאנים ולכפות את הטמעתם, בציינו במפורש שמטרת החוק להכריח את האינדיאנים לוותר על אדמותיהם כדי שניתן יהיה למוכרן למתיישבים הלבנים. בין הישגיו הבולטים היה כתיבת "תיקון טלר" (Teller Amendment), שבו צוין מפורשות שבעקבות מלחמת ארצות הברית-ספרד, ארצות הברית לא תספח את קובה, אלא שמטרת מעורבותה בה תהיה לסייע לה לקבל עצמאות מספרד.

ראשית חייו

הנרי טלר נולד למשפחה מתודיסטית גדולה בחווה בגריינג'ר שבמדינת ניו יורק. הוא התחנך בבתי ספר מקומיים, וכבר בגיל צעיר יחסית נשלח לעסוק בהוראה למימון לימודיו. הוא למד משפטים בהדרכתו של השופט מרטין גרובר מאנג'ליקה שבניו יורק, וב-1858 הוסמך כעורך דין. אף על פי שהוא התקבל ללשכת עורכי הדין של המדינה, הוא עבר למוריסון, אילינוי, שם הוא עסק בעריכת דין במשך שלוש שנים והיה מעורב בהקמת המפלגה הרפובליקנית באילינוי. לאחר מכן, ב-1861, הקים טלר משרד עורכי דין בסנטרל סיטי, כיום בשטחי קולורדו, שם הוא נשא לאישה את הארייט מ. ברוס, ונולדו להם שני בנים ובת. בשנים 1864–1867 שירת טלר כקצין בדרגת מייג'ור גנרל במיליציה של קולורדו. ב-1865 הוא היה אחד המארגנים הראשיים של חברת הרכבת המרכזית של קולורדו, ניסח את כתב הזיכיון המקורי שלה, ושימש כנשיא החברה במשך חמש שנים. לאחר מכן ועד שקולורדו קיבלה מעמד של מדינה, המשיך טלר לעבוד כעורך דין לדיני תאגידים וצבר מעמד מכובד מספיק כדי להיבחר לסנאט של המדינה כשהוקמה.

קריירה פוליטית

ב-1876, לאחר קבלתה של קולורדו לאיחוד, נבחר טלר על ידי בית המחוקקים של המדינה כסנאטור. הוא כיהן כסנאטור תקופת כהונה קצרה של שלושה חודשים, ואז נבחר לתקופת כהונה מלאה של שש שנים. בהמשך, לאחר כהונתו כמזכיר הפנים, הוא כיהן ארבע תקופות כהונה וייצג את קולורדו בסנאט 24 שנים רצופות. ב-1882 מינה הנשיא צ'סטר ארתור את טלר כמזכיר הפנים בממשלו, לאחר שב-17 באפריל אותה שנה התפטר סמואל ג'. קירקווד. כמזכיר הפנים פיקח טלר על הלשכה לענייני אינדיאנים, והתנגד בתוקף לחלוקת קרקעותיהם.

החל מ-1880 החל טלר להיות קשור באופן הדוק לשאלת השימוש החופשי במטבעות הכסף, (מעבר מתקן זהב לבסיס דו מתכתי) ועסק רבות בסוגיה בקונגרס ומחוצה לו בכתיבה ובנאום. הוא תרם מאוד להבטחת ההכרזה על השימוש בשתי המתכות, ובלט כבעל תפקיד מרכזי במאבק הארוך בסנאט נגד ביטולה ללא תנאים לאחר הוועידה הארצית של המפלגה הרפובליקנית ב-1892. ההחלטה שהתקבלה הייתה להשאיר בתוקף ללא הגבלת זמן את תקן הזהב. בתגובה, טלר ו-24 אחרים יצאו מוועידת המפלגה של 1896. כתומך נלהב של השימוש בשתי המתכות, בנוסף להיותו דמות בולטת במפלגה, הוא הצטרף לתומכים מובילים אחרים של השימוש במטבעות הכסף והיה למנהיג המפלגה הרפובליקנית של הכסף (Silver Republican Party). בכל אופן, כאשר בהדרגה ירדה סוגיית השימוש בשתי המתכות מעל סדר היום הלאומי, איבדה מפלגה זו את השפעתה וחבריה שבו למפלגה הרפובליקנית. שלא כמו חבריו, טלר עצמו לא שב למפלגה הרפובליקנית.

במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד בלט טלר כמי שהשפיע על יצירתו של "תיקון טלר", שהיה תיקון להחלטה המשותפת של שני בתי הקונגרס על היציאה למלחמה, שהועבר בבית הנבחרים ובסנאט ב-19 באפריל 1898.

לאחר 33 שנות שירות, פרש טלר ב-1909 מהסנאט, ושב לעיסוקו בעריכת דין בקולורדו. הנרי טלר נפטר בדנוור ב-23 בפברואר 1914 ונטמן בבית הקברות פיירמונט שבעיר.

השקפותיו

האינדיאנים

טלר החל להיות מעורב לראשונה בענייני האינדיאנים במהלך התקופה המתוחה ב-1863, כאשר שבטי האראפהו והשאיין אולצו לעבור אל מחוץ לשטחים המישורים המזרחיים של קולורדו. מסיבה זו, באותה שנה הוא מונה כמייג'ור גנרל במיליציה של הטריטוריה, תפקיד בו הוא שירת עד 1865.

בהמשך היה טלר לאחד המתנגדים הבולטים לחלוקת אדמותיהם של האינדיאנים. חלוקת האדמות הייתה תהליך שבו הופסקה הבעלות הקהילתית של אדמות האינדיאנים וחולקה לאינדיאנים יחידים, והעודף היה אמור להימכר לממשלה. ב-1881 אמר טלר שחלוקת הקרקעות הייתה מדיניות "לנשל את האינדיאנים מאדמותיהם ולהפוך אותה לנעים ונדים על פני האדמה". טלר גם אמר,

המטרה האמתית של הצעת החוק היא להגיע לאדמות האינדיאנים ולפתוח אותם להתיישבות. סעיפי החוק שכיכול נועדו לרווחתם של האינדיאנים אינם אלא אמתלה לתפוס את אדמותיהם ולהחזיק בהן. ...אם דבר זה נעשה בשם החמדנות, יהיה זה גרוע מספיק. אך לעשות זאת בשם האנושיות, ותחת מעטה של רצון נלהב לקדם את רווחת האינדיאנים באמצעות שקר עצמי, בין אם הם רוצים זאת או לא, הוא דבר גרוע באופן אינסופי.

דבריו של טלר הוכחו כנכונים. בין השנים 1887–1934 הצטמצם היקף האדמות בבעלות האינדיאנים מ-506,000 קמ"ר ל-190,000 קמ"ר.

כמזכיר הפנים, שתחת פיקוחו הייתה הלשכה לענייני אינדיאנים, עסק טלר רבות גם בתהליכי רפורמה בבתי הספר של האינדיאנים. עם זאת, ההגנה של טלר על זכויות הקרקעות של האינדיאנים סתרה את עמדתו נגד מנהגיהם המסורתיים. לדוגמה, ב-1883 הוא אישר את תקנות הפשעים הדתיים האינדיאנים, שהוצאו על ידי הנציב לענייני אינדיאנים, היירם פרייס, שמטרתן הייתה לאסור על פעילות טקסית מסורתית של האינדיאנים בכל רחבי ארצות הברית. מנהגים, ריקודים, פוליגמיה, ונוהגים אחרים, הועמדו לדין ב"בית משפט לעבירות האינדיאנים", עם סמכות להטיל עונשים של עד 90 ימי מאסר ומניעת קצבאות הממשלה. מטרת תקנות אלו הייתה לחסל את התרבות המסורתית של האינדיאנים בשמורות, עם זאת, התקנות לא חלו על חמשת השבטים המתורבתים. טלר מינה שופטים אינדיאנים להעמיד לדין את האינדיאנים שהיו מעורבים בריקודים "בלתי מוסריים", בנוסף לפוליגמיה וסחר בנשים. מיסיונרים לבנים, מחנכים והממשלה הפדרלית חששו שהריקודים המסורתיים היו ריקודי מלחמה, במיוחד ריקוד השמש של הסו, שבו גברים צעירים גרמו לעצמם כאב. צעדי דיכוי אלו נגד האינדיאנים בוטלו בסופו של דבר ב-1934 על ידי הנציב לענייני אינדיאנים ג'ון קולייר.

קובה

אחד מהישגיו הבולטים של טלר היה ככל הנראה כאשר במהלך מלחמת ארצות הברית-ספרד ב-1898 הוא השפיע רבות על יצירתו של "תיקון טלר" (Teller Amendment), שהצהיר במפורש על הסיבות למעורבותה של ארצות הברית במלחמה. אף על פי שספג גינויים על מניעת סיפוחה של קובה לארצות הברית, האמין טלר שמטרתה של ארצות הברית צריכה להיות תמיכה במלחמת העצמאות של קובה ובהפיכתה למדינה עצמאית. את דעתו זו הביע טלר במילים הבאות:

לא אוכל לעשות יותר טוב משעשיתי כעת, כאשר דגל ארצות הברית ירד בקובה, אך עדיין עדיף שדגל קובה הונף. דגל ארצות הברית הוא הדגל הטוב ביותר בעולם עבור האמריקאים. זהו לא הדגל הטוב ביותר לאנשים שלא מעוניינים בו. זהו לא הדגל הטוב ביותר לקובה. דגל קובה, לא מייצג את החלק המאה של הכוח או התהילה שלנו, הוא הדגל של קובה, וכאשר הפיליפינים יניפו את דגלם, הדגל שלנו צריך לרדת, שכן אני מאמין שיום אחד, דגלם יהיה טוב יותר מזה שלנו, גם אם אתה יכול לנהל את ממשלתך עם כל טוב הלב וכל התבונה שבני אדם יכולים להיות מסוגלים להם. הדגל הטוב ביותר הוא הדגל שהאנשים בעצמם מניפים. זהו הדגל היחידי שצריך להוביל את ההערצה והאהבה והחיבה של האנשים שחיים לאורו, וזהו הדגל היחידי שיהיה להם. אהבת החירות של האדם לא תהייה מעולם אהבה לדגל שהוא לא יצר ושהוא לא הגן עליו.

ברוח דברים אלו התקבל תיקון טלר. בהמשך זכה טלר להכרה לאומית על עמדתו בענייני קובה, והאווירה הפוליטית שלאחר אישורו כוונה למדיניות להבטחת העצמאות הקובנית. עם זאת, בהמשך עורער התיקון על ידי תיקון פלאט עד לביטולו של זה האחרון ב-1934.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הנרי טלר בוויקישיתוף

• הנרי טלר באתר מחלקת הפנים של ארצות הברית (באנגלית)
• הנרי טלר, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• הנרי טלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)