עבדת

עבדת

אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2005, לפי קריטריונים 3, 5 שטח האתר 6,314 הקטאר (אתר מורשת עולמית) חלק מתוך דרך הבשמים - ערי מדבר בנגב
מידות
שטח	6,314 הקטאר
היסטוריה
תרבויות	הממלכה הנבטית
אתר ארכאולוגי
ארכאולוגים	אלואיס מוסיל, מיכאל אבן-ארי
אתר אינטרנט	https://en.parks.org.il/reserve-park/avdat-national-park/
מיקום
מדינה
מיקום	מרכז הנגב
קואורדינטות	30°47′42″N 34°46′30″E
(למפת צפון הנגב מוגדלת)   עבדת (למפת צפון הנגב רגילה)   עבדת (למפת ישראל רגילה)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום עבדת (למפת ישראל מוגדלת)   ירושלים תל אביב חיפה ראשון לציון אשדוד באר שבע נתניה אילת קריית שמונה בית שאן קצרין טבריה עפולה חדרה נהריה עכו כרמיאל אשקלון מצפה רמון ערד עזה יריחו ירדן סוריה לבנון סיני (מצרים) הים התיכון נצרת לוד רהט הים האדום עבדת

מראה התל

שרידי המקדש הנבטי

שער המקדש הנבטי

אגני טבילה בכנסייה הצפונית

עבדת הייתה העיר המרכזית על ציר המסחר הנבטי שבין פטרה לנמל עזה המכונה דרך הבשמים. האקרופוליס של העיר ניצב על שלוחת גבעה בהר הנגב, לצד ציר התנועה העתיק מצפון לדרום, וממזרח לכביש 40. הוא נישא לגובה של 655 מטר מעל פני הים, ומשקיף על סביבתו מרום של כ-80 מטר. כלל שטחה הבנוי של עבדת משתרע על כ-85 דונם, והיא ניצבת כיום במרכזו של גן לאומי בשטח של 2,100 דונם. כ-3 ק"מ צפונית לעבדת נמצא גן לאומי עין עבדת הקרוי על שמה.

במקום פועל מרכז מבקרים, ובאתר עצמו שרידים רבים ומרשימים, הכוללים שכונת מגורים ומגדל תצפית, גת לדריכת ענבים, רחבת מקדשים ובה שרידי כנסיות, מחנה צבאי, מערות מגורים רבות, בית מרחץ שמור היטב וטרסות חקלאיות ששוחזרו בחלקן. בשנת 2005 הוכרזה עבדת כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו ביחד עם שבטה, חלוצה וממשית, כחלק מדרך הבשמים.

היסטוריה

עבדת נוסדה על ידי הנבטים במאה ה-3 לפנה"ס כתחנה לאורך דרך הבשמים. לראשונה נזכרת העיר בכתבי הגאוגרף היווני תלמי בשנת 150 בקירוב, והוא מנה אותה בראש רשימת שבעה כפרים בפרובינקיה ערביה. הידיעה החשובה ביותר אודותיה נשתמרה אצל סטפנוס מביזנטיון, היסטוריון מן המאה ה-6, שנשען על כתבי אורנאיוס מהמאה ה-1 לפנה"ס. הוא מגדיר אותה כ"מקום של נבטים. הנקרא על שמו של המלך עבדת, שנקבר בה ונערץ כאל".

עבדת קיבלה את שמה משמו של המלך עבדת, המלך הנבטי היחיד שזכה להיחשב לאל לאחר מותו, ולפי אורניוס הוא אף נקבר בעיר. שלושה ממלכי הנבטים כונו עבדת ולא ברור על שם איזה מהם קרויה העיר. כנראה שהכוונה היא לעבדת השני (62–60 לפנה"ס) שעליו אין כל מידע, אך בימיו זכתה העיר לתנופת פיתוח. מטבע נבטי המתאר את עבדת השני בפרופיל מלמד על מראהו. שרידי מבנים ומקדשים וכן בית מלאכה לכלי חרס שרדו באתר מתקופה זו. העיר המשיכה להתפתח אך נפגעה באמצע המאה ה-1 בידי שבטים ערבים. היא התאוששה והמשיכה לפרוח עד שנכבשה בידי הרומאים עם מותו של המלך רבאל השני, בשנת 106. עבדת הופיעה במפת פויטינגר מן המאה ה-3, ובתחילת המאה ה-4 הייתה למרכז חקלאי חשוב בנגב.

מגילות הפפירוס של ניצנה מלמדות שבתקופה הביזנטית נהנתה העיר מתמיכה כלכלית וצבאית בהיותה עיר-גבול לאימפריה, ובין המאה ה-4 למאה ה-7 הגיעה לשיא פריחתה. בעיר נבנו כנסיות, נחפרו בורות מים ומערות ששימשו כמחסנים וכבתי מלאכה, וחשיבותה החקלאית עלתה. בשנת 630 פקדה רעידת אדמה את העיר והיא ננטשה. שמה נשתמר בתעתיק הערבי "ח'ירבת עבדה".

המחקר במקום

אולריך יאספר זטצן הוא החוקר האירופי הראשון שביקר בעבדת ב-1807, אך רק בשנת 1870 התבררה זהותו. בקיץ 1902 ערך החוקר הצ'כי אלואיס מוסיל סקר מפורט של השרידים בעיר, ובייחוד של המערות הרבות במדרון המערבי. הוא גם הראשון שזיהה את המחנה הצבאי בסמוך לעיר ואת בית המרחץ שלמרגלות התל.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 הוקמה חווה חקלאית ליד עבדת, אשר ביקשה לשחזר את החקלאות הקדומה שנהגה במקום, ובמיוחד את אופן אגירת המים המעטים וניצולם. החפירות השיטתיות במקום החלו 1958 מטעם האוניברסיטה העברית ורשות הגנים הלאומיים. העונה הראשונה נוהלה על ידי מיכאל אבי-יונה ובהמשך על ידי אברהם נגב. החפירות נמשכו עד 1961, וחודשו שוב בין השנים 1977–1975. חפירות קטנות היקף בוצעו גם ב-1989, ובשנת 1999 חודשו החפירות במחנה הצבאי בניסיון לקבוע אם הוא שימש את הצבא הנבטי או הרומי, אך עד היום אין בין החופרים תמימות דעים באשר לתקופתו של המחנה.

האתר

השרידים הנבטים והרומים מרוכזים בצידו המערבי של התל, למעט המחנה הצבאי שנמצא בקצהו המזרחי ווילה רומית בודדת בצידו הדרומי. עיקר הממצאים הביזנטיים נמצאים בחלקו המזרחי של האתר וכן למרגלות המדרון המערבי.

• שרידים נבטיים:
  • בית מלאכה לכלי חרס שבו תנור ובריכת טין.
  • מקדש נבטי ששערו הוא אחד מהמראות המוכרים של האתר. על משקוף השער כתובת הקדשה משנת 268.
  • המחנה הצבאי נחשף בחפירות בשנות ה-90 של המאה ה-20 ממזרח למרכזה של העיר, והחוקרים חלוקים באשר לשאלה אם הוקם על ידי הנבטים או על ידי הרומאים. המחנה רבוע בצורתו ואורך כל אחת מצלעותיו הוא מאה מטרים. במתחם שמונה חדרים ארוכים שיכלו לשכן מאות חיילים. אל המחנה הובילו ארבעה שערים, אחד בכל אחת מצלעותיו, ומגדלי שמירה הגנו עליו.
• שרידים רומיים:
  • מערת קבורה מהמאה ה-3 שבה יותר מעשרים כוכי קבורה, ובכניסה אליה מזבח ותבליטים של השמש הירח. במקום התגלו שלוש כתובות ביוונית שבהן שמות נשים, והסברה היא כי הן שימשו ככוהנות האלה אפרודיטה, ונקברו במקום.
  • מגדל תצפית הנתמך על ידי קשתות אבן שלפי כתובת במקום, הוקם בשנת 294.
• שרידים ביזנטיים:
  • רובע מגורים ביזנטי שראשיתו בתקופה הרומית, ואשר בתיו ערוכים משני צדדיו של רחוב מרכזי שבו מערכת בורות ותעלות לאיסוף מי גשמים.
  • מצודה באורך של 63 מטרים וברוחב של 43 מטרים ובה בור מים גדול.
  • שני אגני טבילה – האחד בצורת צלב ששימש להטבלת מבוגרים, והאחר, קטן ממנו, שימש לטבילת תינוקות.
  • בית מרחץ מהמאה ה-4 השוכן למרגלות התל. מימיו סופקו מבאר בעומק של 70 מטר, וממנה הוזרמו לבריכת אגירה.
  • חמש גתות לדריכת ענבים. באחת מהן משטח דריכה שממנו מובילה תעלה תת-קרקעית אל בור אגירה. היין הועבר למערות בשולי התל ושם עובד ואוחסן.
  • בית ביזנטי משוחזר ובו מערות ששימשו כבית שימוש וכמקום לאחסנת תוצרת חקלאית. במקום נמצאו תבליט של צלב, ראשי שוורים ואשכול ענבים.

באתר מפוזרים פסלי מתכת מעשה ידיו של דוד גרשטיין.

דגם הממחיש הצעת שחזור של העיר עבדת בתקופה הביזנטית. הדגם נמצא במרכז המבקרים באתר

השחתת האתר

ב-5 באוקטובר 2009 הושחת האתר בידי שני בדואים, שזעמו על הריסת מבנים לא חוקיים באזור; נופצו מאות פריטים ארכאולוגיים עתיקים, קירות נצבעו בצבע, ונגרם נזק כבד לאתר. זאת, על אף שהאתר נמצא תחת שמירה 24 שעות ביממה. בשיקום האתר הושקעו כ-8.7 מיליון שקלים. כתב אישום הוגש כנגד שני נאשמים במעשה, וחומר הראיות התבסס על עדותו של מדובב, אך משהסתבר כי עדותו נגועה בחוסר אמינות, ניסחו ביניהם הצדדים הסדר טיעון, ולפיו תוקן כתב האישום ועל כל אחד מהנאשמים יושת עונש של שישה חודשי עבודות שירות.

ראו גם

• גן לאומי עין עבדת

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של עבדת
• גן לאומי עבדת, באתר רשות הטבע והגנים
• עבדת באתר טיולי
• וידאו - אתר עבדת בשנות ה-60 באתר הבוידעם של nana10
• רם שואף, בעקבות הונדליזם בעבדת: בחינת עקרונות השימור באתר (מצגת), אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2010
• רם שואף, עבדת- על הרס, שחזור ואותנטיות, אתר רשות העתיקות - מינהל שימור, 2013