אלמה מאהלר
 | |
| לידה |
31 באוגוסט 1879 וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית  |
|---|---|
| פטירה |
11 בדצמבר 1964 (בגיל 85) ניו יורק, ארצות הברית |
| שם לידה |
Alma Maria Schindler |
| מקום קבורה |
בית הקברות של גרינצינג |
| מוקד פעילות |
ציסלייטניה (ארצות אוסטריה), אוסטריה, ארצות הברית |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| בן או בת זוג |
ולטר גרופיוס (18 באוגוסט 1915–אוקטובר 1920) גוסטב מאהלר (9 במרץ 1902–18 במאי 1911) פרנץ ורפל (1929–26 באוגוסט 1945) אוסקר קוקושקה |
| צאצאים |
מנון גרופיוס, אנה מאהלר, Maria Anna Mahler |
| אתר רשמי | |
  | |
אלמה מריה מאהלר גרופיוס ורפל (נולדה כאלמה מרגרטה מריה שינדלר, 31 באוגוסט 1879- 11 בדצמבר 1964) הייתה מלחינה, סופרת, עורכת, ואשת חברה וינאית. בגיל 15 היא הפכה לבת טיפוחיו של הבמאי מקס בורקהרד. למדה מוזיקה מגיל צעיר, והלחינה לפחות 17 שירים לקול ולפסנתר. היא נישאה שלוש פעמים, לגוסטב מאהלר, מגדולי המלחינים במאה ה-20, לארכיטקט ולטר גרופיוס, ולסופר פרנץ ורפל.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולדה כאלמה שינדלר בווינה שבאוסטריה לצייר אמיל יעקב שינדלר ולאשתו אנה פון ברגן, וגדלה בסביבה מיוחסת. כאשר הייתה בת שלוש עשרה התייתמה מאביה, שנפטר מחסימת מעיים בעת מסע עם בני משפחתו. בחלוף זמן סביר נישאה אמה לקארל מול, תלמידו ועוזרו של שינדלר, שהיה גם מאהבה. אלמה המתבגרת נפגעה קשות. הוא עצמו היה צייר שמילא תפקיד חשוב בחיי האמנות בווינה ובסחר ביצירות אמנות.
עד שמלאו לה שבע עשרה לא למדה אלמה בבית הספר, מלבד חודשים אחדים, אך כדברי כותבת הביוגרפיה שלה, פרנסואז ז'ירו "ידעה את וגנר בעל פה". היא למדה קונטרפונקט, קראה פרטיטורות בלהט, התנסתה בפיסול והרבתה לקרוא.[1] אחד מחבריו של אביה היה גוסטב קלימט, שלו נתנה את "נשיקתה הראשונה". כעלמה צעירה הייתה מעורבת בסדרה של פרשיות אהבים, בהן עם קלימט, מקס בורקהארד, והמלחין אלכסנדר פון זמלינסקי.
ב-1902 נישאה לגוסטב מאהלר, שהיה מבוגר ממנה ב-20 שנה. כתנאי לנישואיהם דרש מאהלר במכתב בן עשרים עמודים שתוותר על כל עיסוקיה: "מכאן ואילך אין לך אלא משלוח יד אחד - לעשות אותי מאושר-- -עלייך להתמסר לי בלי תנאים, עלייך לשעבד את חייך העתידיים על כל פרטיהם לצרכיי שלי ולא לחשוק אלא באהבתי בלבד!". מנישואים אלו נולדו להם שתי בנות: מאריה אנה (1902 - 1907), שנפטרה משנית (סקרלטינה) או מדיפתריה, ואנה יוסטינה (1904 - 1988), שהייתה לפסלת.
חיי האהבה של הזוג לא הצטיינו בלהט מיני מספק, ואלמה המשועממת והמתוסכלת הרגישה שהיא הולכת לאיבוד. חייה העקרים החליאו אותה, הוויתור שבו חייתה היה בלתי אפשרי מבחינתה, וכאשר פגשה את ארכיטקט הבאוהאוס ולטר גרופיוס, פצחה איתו בפרשיית אהבים שלא נפסקה גם לאחר שנפל אחד מהמכתבים שהחליפו ביניהם לידיו של מאהלר, שבאותה תקופה פנה לטיפולו של פרויד ששהה בחופשה בהולנד. כאשר נפטר מאהלר ב-1911, הצטננו יחסיה עם גרופיוס.
במשך שלוש שנים ניהלה פרשיית אהבים סוערת עם הצייר האקספרסיוניסטי אוסקר קוקושקה, שצייר את ציורו "Bride of the Wind" כדי לסמל את אהבתם. קוקושה קינא לעברה עם המלחין המפורסם; העביר בווינה שמועה שהם עומדים להינשא - אלמה הרתה לקוקושקה פעמיים. בפעם הראשונה הפסיקה את היריונה ביוזמתה, אך חפצה בהיריון השני, שהסתיים בהפלה. היחסים ביניהם היו מלאי מריבות. במקביל המשיכה אלמה לנהל את חליפת המכתבים עם גרופיוס. הם נפרדו כאשר התגייס למלחמת העולם הראשונה, אך מדי פעם במשך השנים היה צץ ומופיע בחייה.
היא חידשה שוב את קשריה עם גרופיוס, ונישאה לו בזמן מלחמת העולם הראשונה. באוקטובר 1916 נולדה בתם מאנון. היא לא הרבתה להתראות עם בעלה, שקיבל חופשות לעיתים רחוקות. "שבעתי את חיי הארעי" כתבה ביומנה, "לפעמים אני מרגישה רדופת תשוקה לעשות משהו רע ... יש פשעים רבים כל כך הראויים שיבצעו אותם! הו, רק קצת רוע! אהבתי לוולטר גרופיוס הפכה לרגש משפחתי מעורפל ופושר, אי אפשר לקיים נישואים מרחוק".
בסוף 1917 החלה את קשריה הרומנטיים עם הסופר הצעיר ממנה בעשר שנים, פרנץ ורפל. היא הרתה לו, הריון שהסתיים בלידת פג, בן. פרנסואז ז'ירו מספרת על פגישת גרופיוס וורפל בנובמבר 1918, שבה עדיין התחנן גרופיוס בפני אשתו שתחזור אליו.
היא התגרשה מגרופיוס ונישאה לוורפל ב-1929. בנה, מרטין קרל יוהנס, נולד בטרם עת ונפטר בגיל 10 חודשים.
בתם של אלמה וגרופיוס, מאנון (1916 - 1935), נפטרה מפוליו ב-1935 בגיל 18. המלחין אלבן ברג כתב לזכרה את הקונצ'רטו שלו לכינור, "לזכרו של מלאך" (Dem Andenken eines Engels).
בשנת 1932 ביקרה עם פרנץ ורפל בארץ ישראל.[2]
ב-1938 נאלצו אלמה ופרנץ ורפל, שהיה יהודי, להימלט מאוסטריה לצרפת מפני האנשלוס הנאצי. עם הפלישה הגרמנית לצרפת, כיבושה במהלך מלחמת העולם השנייה, ושליחת היהודים למחנות ההשמדה, ברחו היא ובעלה מצרפת. בסיוע העיתונאי האמריקני וריאן פריי (הוועד לסיוע לשעת חירום) במרסיי, נמלטו במסע דרך הפירנאים לספרד, ומשם, דרך פורטוגל, לניו יורק. בסופו של דבר התיישבו בלוס אנג'לס, שם זכה ורפל להצלחה כאשר הרומן שלו "The Song of Bernadette" הפך לסרט ב-1943 בכיכובה של ג'ניפר ג'ונס. לאחר מותו של ורפל ב-1945 חזרה אלמה לניו יורק, בה הייתה אשת חברה מוכרת, עד מותה ב-1964 בגיל 85. על פי משאלתה נקברה בבית העלמין שבו הייתה קבורה בתה מאנון.
בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]סיפור חייה של אלמה מאהלר זכה לעיבודים רבים, בהם שיר שכתב טום לרר ומחזה של יהושע סובול (1996).[3] ב-2024 הוצגה בווינה האופרה ״אלמה״ שכתב עידו ריקלין והלחינה אלה מילך-שריף.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאקס פיליפס, אלמה מאהלר: אשת האמן [רומן], תרגום: אופירה רהט, הוצאת כתר, 2004. (הספר בקטלוג ULI)
- Alma Mahler, Diaries, 1898-1902, Cornell University Press, 1999 (הספר בקטלוג ULI)
- Oliver Hilmes, Malevolent Muse: the Life of Alma Mahler, Northeastern University Press, 2015 (הספר בקטלוג ULI)
- Susan M. Filler, Gustav and Alma Mahler, Routledge, 2008 (הספר בקטלוג ULI)
- Susan M. Filler, Alma Mahler and her Contemporaries, Taylor and Francis, 2018 (הספר בקטלוג ULI)
- Francoise Giroud, Alma Mahler: or, the Art of Being Loved, Oxford University Press, 1991 (הספר בקטלוג ULI)
- Karen Monson, Alma Mahler: Muse to Genius, Collins, 1984 (הספר בקטלוג ULI)
- Cate Haste, Passionate Spirit: the Life of Alma Mahler, Basic Books, 2019 (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אלמה מאהלר (באנגלית)
אלמה מאהלר, באתר ספוטיפיי
אלמה מאהלר, באתר AllMusic (באנגלית)
אלמה מאהלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלמה מאהלר, באתר Discogs (באנגלית)
אלמה מאהלר, באתר Songkick (באנגלית)- יצירותיה של אלמה מהלר באתר IMSLP
- אלמה מאהלר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- אלמה מאהלר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אתר אוסטרי על אלמה מאהלר, חייה, סרטים וראיונות עליה - באנגלית ובגרמנית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ פראנסואז ז'ירו, תרגום: לאה זגגי, הכשרון להיות אהובה, ירושלים: כתר, 1992
- ^ זאב גלילי, אלמה מהלר, פרנץ ורפל, ארבעים הימים של מוסא דאג, וסיפורי צפרוני, פורסם במקור בעיתון מקור ראשון בשנת 1999, 4 במאי 1999
- ^ אלמה: על תיאטרון, מוזיקה ופמיניזם, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2009