אלברט פיני

אלברט פיני
Albert Finney
	אלברט פיני, 1966
לידה	9 במאי 1936; סלפורד, אנגליה, הממלכה המאוחדת
פטירה	7 בפברואר 2019 (בגיל 82); Royal Marsden Hospital, הממלכה המאוחדת
סוגה מועדפת	קומדיה שייקספירית
מדינה	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1956–2012 (כ־56 שנים)
מקום לימודים	האקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה (1956); Buile Hill High School ;
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	שלושה פרסי גלובוס הזהב; ראו פרסים;
	פרופיל ב-IMDb

אלברט פיני (באנגלית: Albert Finney;‏ 9 במאי 1936 - 7 בפברואר 2019) היה שחקן תיאטרון, קולנוע וטלוויזיה בריטי. ביים והפיק מספר סרטים. היה מועמד חמש פעמים לפרס אוסקר, וזכה שלוש פעמים בפרס גלובוס הזהב על תפקידיו בקולנוע.

קורות חייו

ראשית הקריירה כשחקן תיאטרון

נולד בסלפורד ליד מנצ'סטר. למד משחק בלונדון באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה. במחזורו למדו גם אלן בייטס ופיטר או'טול. הצטרף ללהקת התיאטרון "Birmingham Repertory Company", וערך איתם ב-1956 את הופעת הבכורה שלו על הבמה במחזהו של ג'ורג' ברנרד שו - "קיסר וקלאופטרה". זכה לפרסום ראשון לאחר שב-1958 שיחק במחזה "המסיבה" מול צ'ארלס לוטון. לאחר מכן הצטרף ל"Shakespeare Memorial Theatre" ושיחק, בין היתר, ב"אותלו" בתפקיד קאסיו (בבימוי טוני ריצ'רדסון ועם פול רובסון בתפקיד הראשי), ב"חלום ליל קיץ" בתפקיד ליסאנדר (שוב, יחד עם צ'ארלס לוטון) וב"קוריולנוס" יחד עם לורנס אוליבייה. פיני זכה להצלחה גדולה כשגילם ב-1960 את דמות הגיבור בהפקה הראשונה של המחזה "בילי בדאי".

ראשית הקריירה הקולנועית

הסרט הראשון בו השתתף, ב-1960, היה סרטו של הבמאי טוני ריצ'רדסון, "הבדרן". פריצת הדרך של פיני בקולנוע הגיעה בהמשך אותה שנה כאשר כיכב בסרטו של קרל רייז, על פי ספרו של אלן סיליטו, "מוצאי שבת ובוקר יום א'" בתפקיד פועל תעשייתי צעיר קשה יום אך נהנתן שסיסמתו בחיים היא: "What I want is a good time, the rest is all propaganda" . סרט זה, אשר היה אחד מהבולטים בסרטי הגל החדש הבריטי (אשר התפרסם גם בשם "סרטי כיור המטבח"), הביא לפיני הכרה בינלאומית והוא הפך לאחד מהמייצגים הבולטים של תפקיד האנטי-גיבור והצעיר הזועם.^[1]

הסרט הבולט הבא של פיני היה "טום ג'ונס" . בסרט, שבוים על ידי טוני ריצ'רדסון על פי ספרו של הנרי פילדינג, גילם פיני צעיר הולל מהמאה ה-18, אשר גדל כאסופי ובבגרותו מפתה וכובש את נשות המעמד הגבוה. למען תפקיד זה הוא ויתר על התפקיד היוקרתי של לורנס, בסרטו רחב הממדים של דייוויד לין, "לורנס איש ערב". הסרט זכה בחמישה פרסי אוסקר, בהם: הסרט הטוב והבמאי הטוב. פיני היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר וזכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריית "הכוכב החדש של השנה". באותה שנה כיכב גם בבימות ברודוויי בהצגה "לותר" על פי מחזהו של ג'ון אוסבורן.

קריירה כמפיק וכבמאי

ב-1964 הוא חבר שוב אל קרל רייז כבמאי ושימש בפעם הראשונה גם כמפיק וגם כשחקן הראשי בסרט "Night Must Fall".^[2] ב-1965 הקים, יחד עם השחקן מייקל מדווין את חברת ההפקות "Memorial Enterprises Productions" אשר הפיקה בשנים שלאחר מכן מספר הצגות וסרטים בולטים כמו סרט הבכורה של פיני כבמאי, "Charlie Bubbles" וסרטיו של לינדזי אנדרסון "והיה אם..." (...If) ו"בר מזל" (O Lucky Man). ב-1967 שיחק מול אודרי הפבורן בסרט שביים סטנלי דונן, "שניים לדרך" (Two for the Road). באותן שנים ואף בשנים שלאחר מכן הקדיש פיני את רוב זמנו לחברת ההפקה שלו. הוא מאס בתדמית שחקן האופי שהודבקה לו ובתדמית סמל המין שדבקה בו ומיעט בהשתתפות בסרטים.

בתקופה זו, אשר נמשכה, למעשה, עד תחילת שנות השמונים, כיכב פיני בשני סרטים מצליחים. הראשון היה סרט מוזיקלי, "סקרוג'", על פי ספרו של צ'ארלס דיקנס "מזמור לחג המולד", ופיני שיחק בו בתפקיד אבנעזר סקרוג' הקמצן. על תפקידו זה זכה בפרס גלובוס הזהב בקטגוריה "ההופעה הטובה של שחקן בסרט מוזיקלי או קומדיה". הסרט השני היה "רצח באוריינט אקספרס". סרט עתיר כוכבים שביים סידני לומט ב-1974, על פי ספרה של אגאתה כריסטי, בו גילם פיני את דמותו של הבלש הרקול פוארו. על תפקידו זה היה מועמד לפרס אוסקר. באמצע ובסוף שנות השבעים חזר פיני לעסוק בתיאטרון. הן כבמאי והן כשחקן. בין היתר שיחק בתפקידים הראשיים במחזות: "המלט", "מקבת'", "טמבורליין הגדול" ו"הדוד וניה".

חזרה למשחק בסרטים

ב-1981 חזר לשחק בסרטים. סרטו הבולט ביותר באותה השנה היה "ימים אחרונים של אהבה" (Shoot the Moon) בבימויו של אלן פארקר, בו שיחק, יחד עם דיאן קיטון, בתפקיד גבר המתקשה להתמודד עם תהליך הפרידה מאשתו ומבנותיו. ב-1982 שיחק בסרט המוזיקלי "אנני" וב-1983 שיחק יחד עם טום קורטני בסרט "המלביש". שני השחקנים היו מועמדים לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר וזכו לשבחים מפליגים מהביקורת על משחקם.

ב-1984 גילם את דמותו של דיפלומט אנגלי באחד מסרטיו האחרונים של הבמאי ג'ון יוסטון, "למרגלות הר געש" (Under the Volcano) על פי סיפור של מלקולם לאורי. בזכות תפקידו זה שוב היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית "השחקן הטוב". ב-1987 שיחק יחד עם מת'יו מודין בתפקידים הראשיים בסרטו של הבמאי אלן ג'יי פאקולה, "יתומים" (Orphans). ב-1990 שיחק בתפקיד משנה את מנהיג ארגון הפשע המקומי בעיר אמריקנית, בסרטם עטור השבחים של האחים ג'ואל ואיתן כהן, "צומת מילר", ובאותה שנה השתתף גם בהופעה החיה המיוחדת בברלין של "החומה" ("The Wall") שארגן רוג'ר ווטרס, בתפקיד השופט המצווה לפרק את החומה. וב-1992 שיחק בתפקיד משנה נוסף, כשוטר הכפרי בסרט פלייבויס (The Playboys). בשנת 1994 גילם את הדמות הראשית בשני סרטים. הראשון - כמורה פנימייה שנוא ונבגד בסרט "גרסת בראונינג", והשני, ככרטיסן חובב תיאטרון ושירה והומוסקסואל חבוי ב"איש ללא חשיבות".

בשנת 1996 נטל חלק בשתי הפקות טלוויזיה יוקרתיות שביים דניס פוטר, "קריוקי" ו"לזארוס הקר". ב-1997 שיחק בתפקיד האב השתלטן והחשדן בסרט "העלמה מככר וושינגטון" (Washington Square) שהתבסס על עיבוד ספרו של הנרי ג'יימס. ב-1999 השתתף לצידם של ברוס ויליס וניק נולטה בסרט "ארוחת בוקר של אלופים" (Breakfast of Champions), סרטו של הבמאי אלן רודולף המבוסס על ספרו של קורט וונגוט. ב-2000 הופיע בתפקיד משנה בסרט "ארין ברוקוביץ" עליו שוב היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית שחקן משנה. ב-2001 שיחק בסרט "מיילו יוצא לעולם" בכיכובו של אנטון ילצ'ין. ב-2003 שיחק בסרטו של הבמאי טים ברטון, "סיפורי דגים" וב-2006 שיחק בסרטו של רידלי סקוט, "שנה מופלאה". ב-2007 שיחק בשלושה סרטים: בדרמה ההיסטורית "רוחות של חופש" בבימויו של מייקל אפטד ובתפקידי משנה במותחן "זהות אבודה" על פי ספרו של רוברט לדלום ובסרטו של הבמאי סידני לומט, "לפני שהשטן יידע". ב-2012 השתתף בתפקיד אורח בסרט ה-23 בסדרת סרטי ג'יימס בונד "סקייפול".

במשך כל הקריירה הארוכה שלו המשיך פיני לעסוק בתיאטרון (הן כבמאי והן כשחקן) והופיע בסרטי טלוויזיה ובסדרות טלוויזיה.

חייו הפרטיים

פיני היה נשוי שלוש פעמים. ב-1957 נישא לשחקנית אן ג'יין וונהאם פיגינס. לשניים נולד בן, סיימון, שעובד כצלם קולנוע. בני הזוג התגרשו במהלך 1961. ב-1970 נישא לשחקנית הצרפתייה אנוק איימה. השניים היו נשואים במשך שמונה שנים, עד 1978. ב-2006 נישא פיני בשלישית לפנלופה דלמאג', סוכנת נסיעות. הנישואין נמשכו עד מותו של פיני.

במאי 2011 הצהיר פיני כי הוא חולה בסרטן הכליה וקיבל שישה סבבים של טיפול כימותרפי. פיני נפטר מזיהום בחזה ב-7 בפברואר 2019, היה בן 82 במותו.^[3]

פרסים והוקרה

פרס באפט"א לשחקן המבטיח בתפקיד ראשי בסרט (1961)
פרס גילדת שחקני המסך לשחקן המשנה הטוב ביותר (2001)
פרס באפט"א למפעל חיים (2001)
פרס גילדת שחקני המסך לצוות השחקנים הטוב ביותר בסרט קולנוע (2001)
פרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה לשחקן הטוב ביותר (2003)
פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (2002)
דוב הכסף (1984)
פרס אגודת מבקרי הקולנוע של לוס אנג'לס לשחקן הטוב ביותר (1984)
פרס אוליבייה לשחקן הטוב ביותר (1986)
פרס מועצת המבקרים הלאומית לשחקן הטוב ביותר (1961)
פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר לסרט מוזיקלי או קומי (1970)
פרס גלובוס הזהב לכוכב החדש של השנה – שחקן (1963)
חוג מבקרי הסרטים של לונדון לשחקן השנה (1984)
פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (2002)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלברט פיני בוויקישיתוף

אלברט פיני, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
אלברט פיני, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
אלברט פיני, באתר AllMovie (באנגלית)
אלברט פיני, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
אלברט פיני, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
אלברט פיני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
אלברט פיני, באתר Discogs (באנגלית)
אלברט פיני, באתר בילבורד (באנגלית)
ביוגרפיה (באנגלית)
אורי קליין, אלברט פיני 1936–2019: סמלו של רגע היסטורי, באתר הארץ, 9 בפברואר 2019
King of kitchen sink - Albert Finney: a life in pictures, באתר הגרדיאן, 8 בפברואר 2019
אלברט פיני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
אלברט פיני, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ Paul Fillingham, Saturday Night director dies, אתר ה-BBC, ‏28 בנובמבר 2002
^ בישראל יצא למסכים בשם "חייו הכפולים של דני קרייג" הפסיכופאט-הדון זואן, דבר, 19 בפברואר 1965
^ השחקן הבריטי אלברט פיני הלך לעולמו בגיל 82, באתר וואלה, 8 בפברואר 2019

[1] Paul Fillingham, Saturday Night director dies, אתר ה-BBC, ‏28 בנובמבר 2002

[2] בישראל יצא למסכים בשם "חייו הכפולים של דני קרייג" הפסיכופאט-הדון זואן, דבר, 19 בפברואר 1965

[3] השחקן הבריטי אלברט פיני הלך לעולמו בגיל 82, באתר וואלה, 8 בפברואר 2019

[1]

[2]

[3]

פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט
1953–1975	תומאס מיטשל (1953) ‏•‏‏ רוברט קאמינגס (1955) ‏•‏‏ לויד נולאן (1956) ‏•‏‏ ג'ק פאלאנס (1957) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1958) ‏•‏‏ פרד אסטר (1959) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1960) ‏•‏‏ מוריס אוואנס (1961) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1962) ‏•‏‏ טרוור הווארד (1963) ‏•‏‏ ג'ק קלוגמן (1964) ‏•‏‏ אלפרד לנט (1965) ‏•‏‏ קליף רוברטסון (1966) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1967) ‏•‏‏ מלווין דאגלס (1968) ‏•‏‏ פול סקופילד (1969) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1970) ‏•‏‏ ג'ורג' סי. סקוט (1971) ‏•‏‏ קית' מיטשל (1972) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1973) ‏•‏‏ אנתוני מרפי (1973) ‏•‏‏ האל הולברוק (1974) ‏•‏‏ ויליאם הולדן (1974) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1975) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1975)
1976–2000	אנתוני הופקינס (1976) ‏•‏‏ האל הולברוק (1976) ‏•‏‏ אד פלאנדרס (1977) ‏•‏‏ כריסטופר פלאמר (1977) ‏•‏‏ פרד אסטר (1978) ‏•‏‏ מייקל מוריארטי (1978) ‏•‏‏ פיטר שטראוס (1979) ‏•‏‏ פאוורס בות' (1980) ‏•‏‏ אנתוני הופקינס (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ טומי לי ג'ונס (1983) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1984) ‏•‏‏ ריצ'רד קרנה (1985) ‏•‏‏ דסטין הופמן (1986) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1987) ‏•‏‏ ג'ייסון רוברדס (1988) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1989) ‏•‏‏ יום קרונין (1990) ‏•‏‏ ג'ון גילגוד (1991) ‏•‏‏ בו ברידג'ס (1992) ‏•‏‏ רוברט מורס (1993) ‏•‏‏ יום קרונין (1994) ‏•‏‏ ראול ג'וליה (1995) ‏•‏‏ אלן ריקמן (1996) ‏•‏‏ ארמנד אסנטה (1997) ‏•‏‏ גארי סיניז (1998) ‏•‏‏ סטנלי טוצ'י (1999) ‏•‏‏ ג'ק למון (2000)
2001–הווה	קנת בראנה (2001) ‏•‏‏ אלברט פיני (2002) ‏•‏‏ ויליאם ה. מייסי (2003) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2004) ‏•‏‏ ג'פרי ראש (2005) ‏•‏‏ אנדרה בראואר (2006) ‏•‏‏ רוברט דובאל (2007) ‏•‏‏ פול ג'יאמטי (2008) ‏•‏‏ ברנדן גליסון (2009) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2010) ‏•‏‏ ברי פפר (2011) ‏•‏‏ קווין קוסטנר (2012) ‏•‏‏ מייקל דאגלס (2013) ‏•‏‏ בנדיקט קמברבאץ' (2014) ‏•‏‏ ריצ'רד ג'נקינס (2015) ‏•‏‏ קורטני ב. ואנס (2016) ‏•‏‏ ריז אחמד (2017) ‏•‏‏ דארן כריס (2018) ‏•‏‏ ג'ארל ג'רום (2019) ‏•‏‏ מארק ראפלו (2020) ‏•‏‏ יואן מקגרגור (2021) ‏•‏‏ מייקל קיטון (2022) ‏•‏‏ סטיבן יאון (2023) ‏•‏‏ ריצ'רד גאד (2024)

פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר - סרט מוזיקלי או קומדיה
1950‏-1960	פרד אסטר (1950) •דני קיי (1951) • דונלד או'קונור (1952) • דייוויד ניבן (1953) • ג'יימס מייסון (1954) • טום יוול (1955) • קנטינפלס (1956) • פרנק סינטרה (1957) • דני קיי (1958) • ג'ק למון (1959) • ג'ק למון (1960)
1961‏-1980	גלן פורד (1961) • מרצ'לו מסטרויאני (1962) • אלברטו סורדי (1963) • רקס הריסון (1964) • לי מרווין (1965) • אלן ארקין (1966) • ריצ'רד האריס (1967) • רון מודי (1968) • פיטר או'טול (1969) • אלברט פיני (1970) • חיים טופול (1971) • ג'ק למון (1972) • ג'ורג' סיגל (1973) • ארט קרני (1974) • וולטר מתאו (1975) • קריס קריסטופרסון (1976) • ריצ'רד דרייפוס (1977) • וורן בייטי (1978) • פיטר סלרס (1979) • ריי שארקי (1980)
1981‏-2000	דאדלי מור (1981) • דסטין הופמן (1982) • מייקל קיין (1983) • דאדלי מור (1984) • ג'ק ניקולסון (1985) • פול הוגאן (1986) • רובין ויליאמס (1987) • טום הנקס (1988) • מורגן פרימן (1989) • ז'ראר דפארדיה (1990) • רובין ויליאמס (1991) • טים רובינס (1992) • רובין ויליאמס (1993) • יו גרנט (1994) • ג'ון טרבולטה (1995) • טום קרוז (1996) • ג'ק ניקולסון (1997) • מייקל קיין (1998) • ג'ים קארי (1999) • ג'ורג' קלוני (2000)
2001-היום	ג'ין הקמן (2001) • ריצ'רד גיר (2002) • ביל מארי (2003) • ג'יימי פוקס (2004) • חואקין פיניקס (2005) סשה ברון כהן (2006) • ג'וני דפ (2007) • קולין פארל (2008) • רוברט דאוני ג'וניור (2009) • פול ג'יאמטי (2010) • ז'אן דוז'רדן (2011) • יו ג'קמן (2012) • לאונרדו דיקפריו (2013) • מייקל קיטון (2014) • מאט דיימון (2015) • ראיין גוסלינג (2016) • ג'יימס פרנקו (2017) • כריסטיאן בייל (2018) • טארון אגרטון (2019) • סשה ברון כהן (2020) • אנדרו גארפילד (2021) • קולין פארל (2022) • פול ג'יאמטי (2023)

פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה
1981–2000	מיקי רוני (1981) • אנתוני אנדרוז (1982) • ריצ'רד צ'מברלין (1983) • טד דנסון (1984) • דסטין הופמן (1985) • ג'יימס וודס (1986) • רנדי קווייד (1987) • מייקל קיין/סטייסי קיץ' (1988) • רוברט דובאל (1989) • ג'יימס גארנר (1990) • בו ברידג'ס (1991) • רוברט דובאל (1992) • ג'יימס גארנר (1993) • ראול ג'וליה (1994) • גארי סיניז (1995) • אלן ריקמן (1996) • וינג ריימס (1997) • סטנלי טוצ'י (1998) • ג'ק למון (1999) • בריאן דנהי (2000)
2001–היום	ג'יימס פרנקו (2001) • אלברט פיני (2002) • אל פצ'ינו (2003) • ג'פרי ראש (2004) • ג'ונתן ריס מאיירס (2005) ביל ניי (2006) • ג'ים ברודבנט (2007) • פול ג'יאמטי (2008) • קווין בייקון (2009) • אל פצ'ינו (2010) • אידריס אלבה (2011) • קווין קוסטנר (2012) • מייקל דאגלס (2013) • בילי בוב תורנטון (2014) • אוסקר אייזק (2015) • טום הידלסטון (2016) • יואן מקגרגור (2017) • דארן כריס (2018) • ראסל קרואו (2019) • מארק ראפלו (2020) • מייקל קיטון (2021) • אוון פיטרס (2022) • סטיבן יאון (2023)

פרס גילדת שחקני המסך לשחקן המשנה הטוב ביותר בסרט קולנוע
1994‏-2009	מרטין לנדאו (1994) • אד האריס (1995) • קובה גודינג ג'וניור (1996) • רובין ויליאמס (1997) • רוברט דובאל (1998) • מייקל קיין (1999) • אלברט פיני (2000) • איאן מקלן (2001) • כריסטופר ווקן (2002) • טים רובינס (2003) • מורגן פרימן (2004) • פול ג'יאמטי (2005) אדי מרפי (2006) • חאווייר ברדם (2007) • הית' לדג'ר (2008) • כריסטוף ואלץ (2009)
2010-היום	כריסטיאן בייל (2010) • כריסטופר פלאמר (2011) • טומי לי ג'ונס (2012) • ג'ארד לטו (2013) • ג'יי קיי סימונס (2014) • אידריס אלבה (2015) • מהרשלה עלי (2016) • סם רוקוול (2017) • מהרשלה עלי (2018) • בראד פיט (2019) • דניאל קלויה (2020) • טרוי קוטסור (2021) • ג'ונתן קי קואן (2022) • רוברט דאוני ג'וניור (2023)