אלאסן ואטארה

אלאסן דראמאן ואטארה
Alassane Dramane Ouattara

צילום משנת 2011
צילום משנת 2011
לידה	1 בינואר 1942 (בן 82) דימבוקרו, אפריקה המערבית הצרפתית
מדינה
השכלה	אוניברסיטת דרקסל בית הספר וורטון
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית (עד 1994) התלכדות הרפובליקנים (אחרי 1994)
בת זוג	דומוניק נוביאן (החל מ-1991)
http://www.ado.ci/accueil.php
נשיא חוף השנהב ה־5 4 בדצמבר 2010 – מכהן (14 שנים) → לוראן גבאגבו
ראש ממשלת חוף השנהב 7 בנובמבר 1990 – 9 בדצמבר 1993 (3 שנים) תחת נשיא חוף השנהב פליקס הופואה-בואני → פליקס הופואה-בואני דניאל קבלן דאנקן ←
פרסים והוקרה
צווארון מסדר הנסיך אנריקה (12 בספטמבר 2017) הצלב הגדול של המסדר הלאומי של בנין (2013) מסדר הכוכב של גאנה (2017) המסדר הלאומי של האריה של סנגל המסדר הלאומי של חוף השנהב מסדר הנסיך אנריקה המסדר הלאומי של ניז'ר עיטור המסדר מונו מסדר ניז'ר

אלאסן דראמאן ואטארה, הידוע גם בכינוי "אדו", ADO, לפי ראשי התיבות של שמו (בצרפתית: ‏Alassane Dramane Ouattara^ⓘ‏^Ⓘ‏, נולד ב-1 בינואר 1942 בדימבוקרו) הוא פוליטיקאי וכלכלן איווּאָרי, המכהן כנשיא חוף השנהב החל מאז 6 במאי 2011. כיהן גם כראש ממשלת חוף השנהב מנובמבר 1990 ועד דצמבר 1993, ולפני כן עבד בקרן המטבע הבינלאומית ובבנק המרכזי של מדינות מערב אפריקה (BCEAO). בתקופה שבה כיהן כראש הממשלה תרם להבראת אוצר המדינה ולזינוק מחדש של כלכלתה, במחיר מדיניות של צנע תקציבי.

בשנת 1999 נבחר בראש מפלגת "התלכדות הרפובליקנים", אך לא הורשה להתייצב בבחירות לנשיאות בשנים 1995 ו-2000 בגלל טענות כי מוצא חלק ממשפחתו הוא כביכול מבורקינה פאסו. בשנת 2010 הוא נבחר בבחירות שהיו אמורות להוביל לסיום מלחמת האזרחים, אך הנשיא לוראן גבאגבו סירב לעזוב את השלטון. ואטארה נכנס לתפקיד רק ב-21 במאי 2011, לאחר שגבאגבו נעצר בידי כוחות צרפתיים שהתערבו במשבר במדינה כדי לבלום את האלימות שהתחדשה עד לכדי מלחמת אזרחים נוספת. אלאסן ואטארה משתייך לקבוצה האתנית באולה. לאחר שמועמדו לנשיאות, ראש הממשלה אמאדו גון קוליבאלי, מת ממחלה באוגוסט 2020, רץ ואטארה פעם שלישית לתפקיד הנשיאות באישור בית המשפט החוקתי של המדינה ונבחר בבחירות שהוחרמו במידה רבה על ידי האופוזיציה.

ביוגרפיה

ראשית חייו

אלאסן דראמאן ואטארה נולד בשנת 1942 בדימבוקרו, במרכז חוף השנהב (בימינו - במחוז נזי-קומואה) כבנם של קראמאן אוטארה, מורה וסוחר מבוסס, ושל חאג'ה נבינטו לבית סיסה. הוא נצר למשפחת אצילים מוסלמים ששלטו בממלכת קונג, שנודעה גם כממלכת ואטארה. ממלכה זו כללה בזמנו שטחים מבורקינה פאסו, מחוף השנהב, מגאנה וממאלי של ימינו. מצד אביו ואטארה הוא צאצא ישיר של המלך סקו עומר ואטארה (1745-1665), מייסד ממלכת קונג.

הוא סיים בשנת 1965 תואר ראשון במנהל עסקים במכון דרקסל לטכנולוגיה, הקרוי בימינו אוניברסיטת דרקסל בפילדלפיה. סיים בהמשך באוניברסיטת פנסילבניה תואר שני (1967) ואחר כך דוקטורט (1972) בכלכלה.

הקריירה ככלכלן

בשנים 1968–1990 עשה ואטארה קריירה במסגרת קרן המטבע הבינלאומית. בשנת 1972 הוא התחיל לעבוד בבנק המרכז של מדינות מערב אפריקה BCEAO ובשנים 1983–1984 התמנה לסגן נגיד שלו. לאחר מכן חזר לקרן המטבע הבינלאומית כמנהל מחלקת אפריקה (1988-1984) ובשנת 1988 התמנה לנגיד הבנק BCEAO.

ראש ממשלה 1993-1990

באפריל 1990, בזמן שחוף השנהב נמצאה במשבר כלכלי בעקבות צניחת מחירי החומרים הגולמיים והצטברות חוב חיצוני כבד, במסגרת התוכנית להתאמה מבנית שכנעה קרן המטבע הבינלאומית את הנשיא פליקס הופואה-בואני למנות את ואטארה ליושב ראש הוועד הבין-משרדי לקאורדינציה של תוכנית הייצוב והשיקום הכלכלי של חוף השנהב. במקביל המשיך ואטארה לשמש נגיד לבנק BCEAO. ב-7 בנובמבר 1990 מינה אותו הנשיא הופואה-בואני לראש הממשלה הראשון, אחרי ששונתה החוקה על מנת ליצור את התפקיד. בחוקה צוין גם כן שבמקרה פטירת הנשיא ראשות המדינה הזמנית תוטל על יושב ראש האספה הלאומית. עם כנסתו לתפקיד ראש הממשלה עזב ואטארה את תפקידו בבנק. ימים אחדים לאחר מכן התקיימו במדינה בחירות פרלמנטריות רב-מפלגתיות בהן זכתה במקום ראשון המפלגה הדמוקרטית של קוט דאיוואר, המפלכה היחידה הוותיקה, שבה היה חבר גם ואטארה. כראש ממשלה ניהל ואטארה מדיניות צנע שהקשתה על האוכלוסייה. עם זאת תוכנית הייצוב והשיקום הכלכלי שהופעלה (צמצום הוצאות, הרחבת המיסוי, הפרטות וכו') הביאה להבראת האוצר הציבורי ושיקמה את אמון המשקיעים. הממשלה העניקה רישיונות שהייה לעובדים הזרים. באותה תקופה ראש האופוזיציה, לוראן גבאגבו שהצליח ב-1990 להיבחר במושב אחד ויחיד בפרלמנט נידון ב-6 במרץ 1992 לשנתיים מאסר. הוא שוחרר לבסוף מתוקף חנינה כללית ב-31 ביולי 1993. הועלו האשמות כלפי ואטארה שבעת כהונתו כראש ממשלה ביקש לאמץ סמכויות כמו-נשיאותיות, במיוחד בתקופה שבין מרץ-דצמבר 1993 שבה היה הופואה בואני חולה. ב-7 בדצמבר 1993 נפטר הנשיא הופואה-בואני מסיבוכים של סרטן הערמונית וואטראה היה זה שהודיע לאומה את בשורת מותו, במילים "חוף השנהב היא יתומה". בעקבות מות המנהיג, פרץ מאבק קצר על השלטון בין ואטארה לבין אנרי קונאן בדיה, יושב ראש האספה הלאומית. לפי החוקה, לבדיה הגיעה הזכות החוקית לעמוד בראש המדינה במקרה שהנשיא לא היה מסוגל להנהיג. בסופו של דבר ניצח בדיה וב-9 בדצמבר הודיע ואטארה על התפטרותו מראשות הממשלה. במקומו התמנה דניאל קבלן דאנקן.

בימי נשיאותו של אנרי קונאן בדיה 1993–1999

ואטארה חזר לעבוד בקרן המטבע הבינלאומית כסמנכ"ל הקרן עד 1 ביולי 1994. הוא היה האפריקאי הראשון שמילא תפקיד בעל חשיבות כזו במוסד בינלאומי זה. בהיעדרות המנכ"ל מישל קמדסוס, הוא מילא את מקומו.

בדצמבר 1994 הצביעה האספה הלאומית של חוף השנהב בעד שינוי בחוק הבחירות, לפיו נשיא חוף השנהב אינו יכול להיות אלא מישהו שנולד במדינה, מהורים ילידי הארץ בלבד, ובתנאי שהתגורר בחוף השנהב לפחות חמש שנים לפני הבחירות ושאינו מחזיק בעוד אזרחות של מדינה אחרת. סעיפים אלו נקבעו על מנת למנוע מאלאסן ואטארה שנטען כי הוריו נולדו בשטחי בורקינה פאסו ושהתגורר בוושינגטון, להציג מועמדות לנשיאות. במדינה פרצו בנסיבות אלה יריבויות אתניות ומעשי אלימות על רקע פוליטי ואתני. הנשיא בדיה לא היה מוכן לשנות את השינויים בחוקה. בנסיבות אלה ואטארה ויתר על מועמדותו והחזית הרפובליקנית - ברית פוליטית בין החזית העממית האיווארית של לוראן גבאגבו ל"התלכדות הרפובליקנים" של חוף השנהב" החליטה להחרים את הבחירות הנשיאותיות. קונאן בדיה נבחר לנשיא ב-22 באוקטובר 1989 עם 99,44% מהקולות.

ביולי 1999 עזב ואטארה את משרתו כסמנכ"ל קרן המטבע הבינלאומית כדי לשוב לחיים הפוליטיים. למחרת כינס כנס בהיכל הספורט בטרשוויל. ב-1 באוגוסט 1999 הוא נבחר ליושב ראש "התלכדות הרפובליקנים של חוף השנהב", מפלגת מרכז-ליברלית שהוקמה 5 שנים קודם לכן על ידי ג'ני קובינה. לקראת הבחירות הנשיאותיות בשנת 2000 הודיע ואטארה על מועמדותו לנשיאות כשהוא הצהיר שהוא כשיר לחלוטין להיבחר בהתאם לדרישות החוקה - בנוגע למוצא, להורים ולמגורים. אולם השלטון הוציא נגדו צו מעצר בגין "זיוף זהות" ושימוש בתעודות מנהליות מזויפות", דבר שאילץ אותו להימלט בספטמבר 1999 לצרפת.

ימי הוועד הלאומי להצלה

בחג המולד 1999 פרץ מרד צבאי באביג'אן בראשות הגנרל רובר גאי. הנשיא קונאן בדיה הודח על ידי הפיכה צבאית. השלטון החדש שחרר את האסירים הפוליטיים. אלאסן ואטארה, שדיבר כמו לוראן גבאגבו, על "מהפכת צפורנים" (שם המזכיר את מהפכת פורטוגל משנת 1975), חזר מהגלות ב-29 בדצמבר 1999. רובר גאי הקים ממשלת מעבר מורכבת מאנשי צבאי ואזרחים. הוקמה גם ועדה מיעצת שכללה קצינים ונציגי כל המפלגות ונועדה לערוך חוקה חדשה שהייתה אמורה לקבל את אישור הציבור במשאל עם. גם בחוקה שהוצעה ושאושרה ברפרנדום ביולי 2000, נדרש שהמועמדים לנשיאות יהיו ילידי חוף השנהב, ילדים להורים איווארים בלבד. בית המשפט העליון אסר גם על מועמדות ואטארה בבחירות לפרלרנט שהתקיימו בעיר קונג. קודם לכן אושרה מועמדותו על ידי ועדת בחירות. במאי 2000 התפטרו שרי RDR שהיו הרוב בממשלה אחרי ההפיכה. אלאסן ואטארה, שנבחר ב-14 באוגוסט 2000 למועמד הרשמי של RDR לנשיאות, הורחק גם מן המירוץ לנשיאות, יחד עם עוד 13 אישים, על ידי בית המשפט העליון. הטענה שהועלתה נגד ואטארה הייתה שמוצאו הלאומי הוא "מפוקפק". הפגנת חברי RDR דוכאה והמפלגה החליטה להחרים את הבחירות. באוקטובר 2000 נבחר לוארן גבאגבו לנשיא ובנובמבר 2000 נאלץ ואטארה לצאת שוב לגלות צרפת.

בימי נשיאות גבאגבו

במרץ 2001 הלכה מפלגתו RDR והתחזקה בבחירות העירוניות. היא זכתה ב-64 יישובים לעומת 59 ל-PDCI ו-33 ל-FPI שבראשות הנשיא גבאגבו. ב-30 בנובמבר 2001 חזר ואטארה למולדת כדי להשתתף ב"פורום לפיוס לאומי". הפורום, שכלל ימי הסברה ודו-שיח בהשתתפות הפוליטיקאים החשובים של המדינה, אורגן על ידי הנשיא גבאגבו בלחץ הקהיליה הבינלאומית. ב-22 בינואר 2002 אורגן ביאמוסוקרו מפגש בין מנהיגי ארבע המפלגות העיקריות (התלכדות הרפובליקנים RDR של ואטארה, המפלגה הדמוקרטית של אנרי קונאן בדיה, החזית העממית האיווארית של גבאגבו והאיחוד למען דמוקרטיה ושלום של רובר גאי). המפגש גיבש עשר המלצות, שנשארו כמו החלטון הפורום לפיוס, על הנייר בלבד.

ב-19 בספטמבר 2002 פרצו בצפון המדינה מהומות אלימות שבהן השתתפו בין השאר זרים מוסלמים שמחו נגד הנשיא גבאגבו. המורדים, שקראו לעצמם "הכוחות החדשים", ניסו לבצע הפיכה צבאית ולכבוש את הערים אביג'אן, בואקה וקורהוגו. בסופו של דבר לא הצליחו לכבוש את אביג'אן אך נכנסו לשתי הערים האחרות וביצעו מעשי טבח במתנגדים ובלא מוסלמים. ניסיון הפיכה זה נוצל על ידי השלטון כדי להתפטר מראש האופוזיציה. ב-20 בספטמבר הוצתה ונשדדה אחוזתו של ואטארה על גדת לגונת אבריה בקוקודי, על ידי חסידי גבאגבו ("פלוגות המוות"). ואטארי עצמו ואשתו הצליחו לטפס על החומה שהפרידה בין ביתו לבית השגרירות הגרמנית ולהימלט לתוך השגרירות. ב-19 בספטמבר 2002 ברובע קוקודי של אביג'אן נרצחו הגנרל רובר גאי, אשתו וילדיו על ידי אלמונים, ייתכן כי מקרב תומכי גבאגבו. התפרסם גם "הטבח ביופוגון" שבו נתגלו 57 גופות של אנשים שנחשבו ככל הנראה לתומכים של ואטארה. אחרי שנפוצה הידיעה לגבי גילוי הגופות פרצו עימותים אלימים בין תומכי הנשיא הנבחר לבין פעילים של RDR שנהרו ברחובות אביג'אן ודרשו בחירות חוזרות. באותו רגע פרץ מרד בשם תומכי ואטארה שהתפשט בכל מחצית הצפונית של המדינה. ואטארה ששוב חשש מסכנה נמלט אחרי חודשיים לגבון ואחרי חודש משם לצרפת. בדצמבר שיגרה צרפת כוח התערבות צבאי לחוף השנהב.

בינואר 2003 בלינאס-מרקוסי ובמרץ 2003 ואחר כך ביולי 2004 באקרה חתם ואטארה הסכמי שלום שנועדו לשים קץ למשבר הפוליטי-צבאי בארצו. באפריל 2005 אילץ ניסיון תיווך של נשיא דרום אפריקה תאבו מבקי את גבאגבו להסכים למועמדות ואטארה בבחירות הנשיאותיות שתוכננו לאוקטובר. אולם הבחירות עוכבו מיסות ארגוניות. ב-26 בינואר 2006 חזר ואטארה לחוף השנהב כדי לנהל את מערכת הבחירות בבחירות העתידיות לנשיאות. הוא יצר ב-2005 ברית עם יריבו, הנשיא לשעבר קונאן בדיה. ב-28 בפברואר ושוב ב-5 בספטמבר 2006 נפגשו גבאגבו, ואטארה, קונאן בדיה וראש "הכוחות החדשים" המורדים, גיום סורו, ביאמוסוקרו כדי לנסות לחדש את תהליך השלום. ב-4 באפריל 2007, בהתאם להסכם ואגאדוגו שנחתם מתוך שאיפה להשכין את השלום ולאחד מחדש את המדינה, התמנה גיום סורו לראש ממשלה.

הבחירות לנשיאות 2010

אחרי שנדחו שש פעמים על ידי גבאגבו, הבחירות לנשיאות התקיימו סוף-סוף בסתיו 2010. בסיבוב הראשון ב-31 באוקטובר זכה ואטארה ב-32% מהקולות, ונמצא במקום השני אחרי הנשיא גבאגבו שקיבל 38.04%. ב-7 בנובמבר קיבל ואטארה את תמיכת קונאן בדיה, שתפס בסיבוב הראשון את המקום השלישי עם 25.24%. כעבור 3 ימים הוא הוכרז מועמד של חסידי הופואה בואני (ההתלכדות למען דמוקרטיה ושלום RHDP), ברית של ארבע מפלגות אופוזיציה.

בסיבוב השני ב-28 בנובמבר 2010 שיעור המשתתפים בבחירות הגיע ל 81.1%. שני המחנות הטיחו זה בזה האשמות שמנעו מתושבים באזורים מסוימים להגיע לקלפי. לפי התוצאות שנקלטו על ידי ועדת בחירות עצמאית קיבל ואטארה 54.10% מן הקולות. באותו יום המועצה לחוקה של חוף השנהב, שהייתה מורכבת כמעט רק מחסידי גבאגבו, פסלה את התוצאות האלה ולמחרת הכריזה על לוראן גבאגבו כעל מנצח בבחירות, עם סך הכל של 51.45% מהקולות. הוועדה ביטלה את התוצאות בשבעה מחוזות צפוניים (כלומר 13% מקולות המצביעים) בתירוץ של זיופים. הנציגה הדיפלומטית של האיחוד האירופי, קתרין אשטון, ומזכיר האו"ם באן קי-מון הכירו לעומת זאת בניצחונו של ואטארה. הנשיאים ברק אובמה וניקולא סרקוזי ואחר כך כמעט כל הקהיליה הבינלאומית, הכירו בניצחונו של ואטארה וקראו ללוראן גבאגבו לעזוב את השלטון.

ב-4 בדצמבר 2010 נשבעו אלאסן ואטארה וגם לוראן גבאגבו כל אחד במחנהו כנשיאי הרפובליקה. ואטארה מינה כראש ממשלה את ראש הממשלה המכהן גיום סורו, בעוד גבאגבו מינה בתפקיד זה אתך ז'ילבר מארי נגבו אקה.

המשך המשבר אחרי הבחירות, 2011-2010

יחד עם ממשלות, יועציו ומקורביו, נמצא ואטארה במצור במלון גולף באביג'אן. הוא השיג מחוות תמיכה ממדינות זרות רבות, וכן ממוסדות כלכליים ופיננסיים אזוריים (BCEAO) ובינלאומיים וגייס אותם כדי לשתק את כלכלת האזורים שבשליטת יריבו. בהתחלה נרתע משימוש בכוח אף לבסוף הגיע למסקנה שאין ברירה. בתחילת מרץ "הכוחות החדשים" של גיום סורו שלטו בשטחים חדשים במערב המדינה. ב-29 במרץ פרצה מתקפה רחבה של הכוחות שתמכו בוואטארה, שאימצו את השם "הכוחות הרפובליקנים של חוף השנהב". תוך כמה ימים הם כבשו את יאמסוקרו ואת נמל סן פדרו אסטרטגי, אחר כך פנו לכיוון אביג'אן. לוראן גבאגבו ואשתו, סימון, התבצרו בבית הנשיא, מוגנים על ידי כוחות של נאמנים. תומכי גבאגבו תקפו במטחי תותח את מלון גולף שבו נמצא ואטארה. ב-11 באפריל 2011 נעצרו גבאגבו ואשתו בביתם והובלו לקורהוגו בצפון המדינה. משם הוטס גבאגבו להולנד כדי להישפט על פשעים נגד האנושות בבית הדין הבינלאומי בהאג.

נשיא חוף השנהב, החל מ-2011

מלחמת אזרחים האחרונה גבתה חייהם של 3,000 בני אדם, ועלתה למדינה 4,400 מיליארדים פרנקים CFA. הצמיחה במדינה ירדה ל-8% ונעצר יצוא הקקאו. ביום מעצרו של גבאגבו, נאם ואטארה נאום שבו הצהיר על כוונתו להקים "ועדה לגילוי האמת ולפיוס" שתברר את כל מעשי הטבח, הפשעים והפרות זכויות האדם שנעשו ובו זמנית קרא להימנע מכל מעשי תגמול ואלימות נופסת. ואטארה הציע תוכנית חירות לשיקום כלכלת המדינה, בעזרת סכום של 45 מיליארדים פרנק CFA.

טקס כניסתו לתפקיד

ב-4 במאי 2011 הכריזה מועצת החוקה את ואטארה נשיא הרפובליקה. ב-6 במאי הוא נשבע כנשיא בארמון הנשיאות באביג'אן. טקס כניסתו לתפקיד התקיים לאחר מכן ב-21 במאי ביאמסוקרו בנוכחות מספר ראשי מדינות ומנהיגים אחרים, כולל נשיא צרפת, ניקולא סרקוזי ומזכיר האו"ם, באן קי-מון. ב-1 ביוני 2011 הורכבה גם ממשלת גיום סורו החדשה שכללה 36 שרים, כולל 14 מקרב חברי RDR‏, 8 מקרב המפלגה הדמוקרטית, ו-5 נציגי בחברה האזרחית ושל מפלגות קטנות. החזית האיווארית של גבאגבו לא השתתפה בממשלה. ב-9 באוגוסט דרש ואטארה משריו לחתום על "אמנת אתיקה" כדי להתחייב למאבק בשחיתות ובנפוטיזם. בבחירות לפרלמנט ב-2011 שהוחרמו על ידי החזית העממית, RDR זכתה ברוב המוחלט של המושבים באספה הלאומית.

תהליך הפיוס

ב-20 ביולי 2011, בהתאם להבטחתו, חתם ואטארה על צו להקמת "הוועדה הלאומית לחקירה "לדו-שיח, אמת ופיוס" לגבי האלימות שלאחר בחירות 2010–2011. בראש הוועדה עמד ראש הממשלה לשעבר שארל קונאן באני. הוועדה הרגישה במהרה חסרת אונים ומשותקת, בעוד החברה עדיין מפולגת, ומתמודדת באופן סדיר עם מעשי אלימות. בדצמבר 2015 חנן הנשיא ואטארה 3,100 אסירים.

רפורמת הצבא ומערכת הביטחון

בתחילת שלטונו פיזרה הממשלה מספר יחידות מיוחדות (הפלוגה הרפובליקנית לביטחון, הבריגדה אנטי-מרידות, הגדוד הנייד להתערבות מהירה) שהיו מעורבים במעשי האלימות והפשעים במהלך המשבר האיווארי מ-2010–2011. פוזר גם מרכז הפיקוד למצבעי ביטחון שיחידותיו נחשבו "פלוגות מוות" אחרי הסכם הגנה שחתם עם צרפת, מיזג ואטארה יחידות צבאיות שונות ויסודות נאמנים למשטר הקודם בחיק הצבא ופתח בתוכנית לאימון אנשי צבא איווארים בעזרת מדריכים צרפתים. אף על פי שקמו מבקרים על שילובם בצבא של אנשים החשודים כאחראים לפשעים בעת מלחמת האזרחים, האמצעים שנקט ואטארה שמו קץ לעשור של משבר ופילוג הפוליטי במדינה.

באוגוסט 2012, בימים שנראה כי הביטחון שב לארץ במידה רבה, בוצעו כמה מתקפות נגד הצבא האיווארי וכמה קבוצות אוכלוסייה. הרפורמה וההתמקצעות בצבא דרכו במקום. הצבא החדש של רפובליקה הורכב בעיקר מאנשים מהצפון, בעוד שאנשים מהדרום המשיכו להיות מורחקים מאז טיהורי הכוחות. המאבק נגד מעשים שרירותיים של אנשי משטרה לא נראה יעיל.

בחירתו מחדש ב-2015

בבחירות לנשיאות ב-25 באוקטובר 2015 נבחר ואטארה כבר בסיבוב הראשון עם 83,66% מהקולות, כששיעור המשתתפים בהצבעה היה 54,63%, וכשחלק מהאופוזיציה קראה להחרמת הבחירות. ואטארה התבסס על התוצאות החיוביות של מדיניותו הכלכלית ובלט מלכתחילה כבעל סיכויים טובים מאוד להיבחר מחדש כנשיא. נגדו רץ מועמד החזית העממית האיווארית FPI (מפלגת הנשיא לשעבר לוארן גבאגבו), פסקל אפי נ'גסאן שהשיג 9,29% מהקולות. חלק מה FPI קרא להחרמת ההצבעה.

בחירתו בשלישית בשנת 2020

במרץ 2020 הודיע הנשיא ואטארה שלא ירוץ שוב בבחירות הנשיאותיות ב-31 באוקטובר 2020 ותמך במועמדותו של ראש הממשלה אמאדו גון קוליבלי מטעם מפלגתו RDR. אחרי מותו הפתאומי של קוליבלי ממחלה ב-8 באוגוסט 2020, חשב ואטארה לקדם את מועמדותו של שר הביטחון חאמד בקאיוקו אולם הלה הסתבך בחשדות לסחר בסמים. ביולי 2020 הודיע ואטארה כי ירוץ פעם שלישית לנשיאות. מועמדותו הייתה שנויה במחלוקת, מכיוון שחוקת קוט דיוואר אינה מרשה אלא שתי כהונות של הנשיא. בית המשפט החוקתי פסק שכהונתו הראשונה של ואטארה תחת חוקה שונה אינה נספרת ושלפי החוקה הנוכחית מותר לנשיא להציג שוב את מועמדותו. בנסיבות אלה פרצו הפגנות מחאה סוערות באביג'אן וברחבי המדינה. חלק גדול מהאופוזיציה החרימה את הבחירות. ואטארה נבחר משום כך עם 95.31% מהקולות. השתתפו בהצבעה 53.90% מבעלי זכות ההצבעה.

חיים אישיים

ואטארה הוא מוסלמי, ואב לשני ילדים מנישואיו הראשונים לאמריקאית ברברה ג'ין דייוויס.

ב-1991 הוא נישא בשנית לדומיניק נוביאן , אלמנה ואם לשני ילדים מנישואיה הראשונים גם כן, אשת עסקים ונדבנית אקטיביסטית לבנה ילידת אלג'יריה, בת לאם יהודייה אך היא עצמה נוצרייה-קתולית. טקס נישואיהם התקיים בבניין עיריית הרובע השישה-עשר של פריז.

פרסים ואותות הוקרה

• עיטור מסדר הארי של סנגל בדרגת מפקד
• עיטור מסדר מונו של טוגו בדרגת מפקד
• עיטור המסדר הלאומי של ניז'ר בדרגת מפקד
• קצין גדול של המסדר הלאומי של קוט ד'יוואר
• נגיד כבוד של הבנק המרכזי של מדינות מערב אפריקה

מקורות

• 2011 ,Nicholas Cook Côte d'Ivoire Post-Election Crisis, Congressional Research Service Diane Publishing

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא אלאסן ואטארה בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של אלאסן ואטארה
• ביוגרפיה באתר קרן המטבע הבינלאומית
• כתבה על סיבות מלחמת האזרחים בחוף השנהב באתר סי.בי.סי. ניוס CBC News 6.1.2011 A Tale of 2 presidents
• אלאסן ואטארה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

• אלאסן ואטארה, ברשת החברתית אקס (טוויטר)