M1919 בראונינג
Browning M1919 (בראונינג) הוא מקלע בינוני בקוטר 0.3 אינץ' תוצרת חברת בראונינג האמריקנית, שהיה כלי הנשק הנפוץ מסוגו במהלך המאה ה-20. המקלע שירת בצבא ארצות הברית ביחידות הרגלים וכנשק רכוב על גבי כלי רכב קרביים קלים וכבדים, כולל טנקים, מטוסים וכנשק נגד מטוסים. כמו כן, שירת בצבאות של מדינות רבות אחרות. הבראונינג שימש במלחמת העולם השנייה, מלחמת קוריאה ומלחמת ווייטנאם. הבראונינג סופק גם חצי מאה לאחר מכן, בעיצובים שונים (בדומה ל-M2 המבוסס על אותו עיצוב).
 | |
| מקלע בראונינג M1919 במוזיאון יד מרדכי משואה לתקומה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מקלע בינוני |
| נגזרות | M1919A1-M1919A6 |
| תכנון | ג'ון בראונינג, 1919 |
| מדינה מייצרת |
 ארצות הברית |
| יצרן |
בראונינג (חברה)  |
| תקופת השימוש |
1919–הווה (כ־105 שנים) |
| מלחמות |
מלחמות הבננה, מלחמת וייטנאם, מלחמת הסבך הרודזי, מלחמת האזרחים הקמבודית, מלחמת סין-וייטנאם, משבר קונגו, מלחמת קוריאה, מלחמת הודו-סין הראשונה, מלחמת העולם השנייה, מלחמת אפגניסטן |
| יחידות שיוצרו | 438,971 |
| מידע טכני | |
| קליבר | 0.30 אינץ' (7.62 מ"מ) (.30-06 ספרינגפילד) |
| פעולה | רתע |
| הזנה | 250 כדורים מסודרים בסרטי בד |
| כוונות | ברזל |
| אורך קנה | 610 מ"מ (24 אינץ') |
| משקל ריק | 13 ק"ג |
| קצב אש | 400-600 כדורים לדקה |
  | |
היסטוריה
עריכהה-M1919 הוא מקלע הפועל על קירור-אוויר, פותח ויוצר בארצות הברית. מבוסס על המקלע הסטנדרטי של מלחמת העולם הראשונה M1917 בראונינג שפעל על קרור מים. עוצב על ידי ג'ון בראונינג, כאשר הנשק המקורי התבסס על תחמושת M1 .30-06 שמאוחר יותר שונתה.
דגמים
עריכה- דגם ראשון סטנדרטי – פותח עבור חילות הרגלים במטרה להחליף את מכונות הירייה הקודמות הכבדות שפעלו על בסיס קרור הקנה בעזרת מים. ה-M1919 דורש לפחות שני אנשי צוות של המקלע אך בדרך כלל ארבעה אנשים מפעילים; מספר אחד – היורה, מספר שתיים – עוזר היורה המגיש את סרטי הכדורים ושני לוחמים העוזרים בנשיאת התחמושת.
- דגם שני קל יותר במשקלו – פותח עבור חיל האוויר והותקן בכנפי מטוסי הקרב.
מלחמת העצמאות
עריכהבאחת מעסקות הנשק המוצלחות של אנשי הרכש של ההגנה שנערכה בחדשים שקדמו לסיום המנדט הבריטי, נקנו כ-180 מקלעי בראונינג M1919 תמורת 300 לירות שטרלינג למקלע ממייג'ור בריטי בשם ראלף ניומן, שהיה אחראי על מחסני נשק ותחמושת בבסיס טירה שליד חיפה. פרט לכך לא הצליחה ההגנה לרכוש מקלעים נוספים מדגם זה. חלק גדול מהם הותקן על כלי רכב ושריוניות.
מקלע אחד כזה נלכד על ידי סיור של לוחמי פלמ"ח שנערך בכביש החוף בסמוך לקיבוץ יד מרדכי בתחילת מאי 1948. אנשי הפלמ"ח שהגיחו מאחור במשוריין פרפר, הצליחו להפתיע את הערבים שירו צרורות לעבר הקיבוץ, התגברו עליהם, לקחו את המקלע והשאירו אותו בקיבוץ. מקלע זה היה הנשק היחידי שסייע לבלום את גלי ההסתערויות של חיילי הרגלים המצריים שתקפו את הקיבוץ שבועיים מאוחר יותר.
במסגרת מבצע חורב נתקלו כוחות צה"ל בטנקים מצריים מסוג לוקסט M22. הטנקים שהיו מתוצרת אמריקנית היו מצוידים כל אחד בשני מקלעי בראונינג "0.3.
צה"ל לאחר מלחמת העצמאות
עריכהבתום מלחמת העצמאות היה מקלע זה הנשק התקני ביחידות השריון והחרמ"ש. מקלעים מסוג זה היו מותקנים בכל טנקי השרמן ויותר מאוחר גם בטנקי הצנטוריון והפטון. בטנק השרמן הותקן מקלע אחד בעמדת המקלען שליד הנהג ואחד על הצריח. בטנקי הצנטוריון והפטון הורכבו שלושה מקלעים: אחד במקביל לתותח, שכונה "מקלע מקביל" ומופעל על ידי תותחן הטנק, ושני מקלעים על גבי הצריח מבחוץ, אחד לשימוש המפקד והשני לשימושו של הטען קשר. בחרמ"ש הותקנו מקלעים אלה בזחל"מים. בכל זחל"ם הותקן מקלע בתא המפקד שליד הנהג וכן אחד עד שניים נוספים בצידי הזחל. המקלע היה נשק תקני גם על הג'יפים של יחידות הסיור החטיבתיות ומחלקות הסיור הגדודיות של חטיבות השריון והחרמ"ש.
הכינוי הרווח של המקלע בצה"ל היה "אפס שלוש" או "מקלע אפס שלוש", וברבים "אַפְסֵי שלוש".
רק מספר שנים לאחר מלחמת ששת הימים, בשנות השבעים, החלה החלפת מקלעי הבראונינג במקלעי מאג, תחילה ביחידות הרגלים ובהמשך גם בחטיבות השריון. המקלע המשיך לשרת בצה"ל עד סוף המאה ה-20, וביחידות מסוימות אף בראשית המאה ה-21.
לקריאה נוספת
עריכהפנחס וזה, המשימה רכש, מערכות, 1966
קישורים חיצוניים
עריכה