רפי בוקאי

רפי בוקאי
	אין תמונה חופשית
לידה	5 בינואר 1957; תל אביב-יפו, ישראל
פטירה	9 בדצמבר 2003 (בגיל 46)
מקום קבורה	גבעת השלושה
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
	פרופיל ב-IMDb

רפי בוקאי (5 בינואר 1957 - 9 בדצמבר 2003) היה במאי ומפיק קולנוע ישראלי, משויך לרוב לזרם הביקורתי של שנות השמונים.

רפי בוקאי בימין התמונה, לשמאלו סלים דאו בתמונה שצולמה במהלך הכנת הסרט "אוונטי פופולו"

ביוגרפיה

רפי בוקאי נולד בשנת 1957 לרחל ויצחק למשפחה בת שלושה ילדים במעוז אביב. אביו עבד בסולל בונה בהקמת העיר קריית גת והמשפחה עברה בילדותו לשם. מכיוון שהוריו נמנו על בעלי בית הקולנוע "היכל העשור" בעיר, נהג בוקאי לצפות בסרטים רבים כבר מגיל צעיר. בנעוריו כבר סייע למקרין ואף נסע לתל אביב כדי להביא משם סרטים. כמו כן אהב לקרוא והיה פעיל בתנועת הנוער "השומר הצעיר". בשלב מסוים אף החל לנהל את הקולנוע בעצמו.

לאחר סיום לימודיו בתיכון שירת בגרעין נח"ל ובגיל 19 חלה לראשונה בסרטן. בעקבות מחלתו שוחרר מן השירות הצבאי ולאחר החלמתו החל בלימודי קולנוע באוניברסיטת תל אביב.

סרטו החשוב כבמאי, "אוונטי פופולו" שיצא בשנת 1986 אחרי מספר שנות עבודה, התחיל כפרויקט גמר באוניברסיטה והפך לסרט באורך מלא. הסרט, בכיכובם של סלים דאו וסוהיל חדאד, מציג את ימי סוף מלחמת ששת הימים מנקודת מבטם של שני חיילים מצרים הבורחים מסיני למצרים. הסרט מפרק את המיתוסים של החייל הישראלי הגיבור וההומני והאויב הערבי האכזר ובעצם מחליף בין התפקידים^[1]. הסרט זכה בפרס ברדלס הזהב בפסטיבל לוקרנו^[2], ונחשב לאחד הסרטים החשובים בזרם הקולנוע הביקורתי של שנות השמונים^[3].

בסוף שנות ה-80 שהה כשנה בניו יורק ובמהלכה כתב את התסריט לסרטו הבא על מרקו פולו. העלילה שילבה את ביקורו הקצר של מרקו פולו בארץ ישראל, בדרכו לסין, עם סיפור שכתב בוקאי על שני צלבנים וארון מתים. בוקאי טרח במשך שלוש שנים להשיג את המימון להפקת הסרט. לצורך ההפקה גויסו כ-3.3 מיליון דולר חלקם בבורסה. בוקאי שימש כבמאי ומפיק (יחד עם שרון שמיר). הייתה זו ההפקה היקרה ביותר בישראל עד אז והיחידה שעברה עריכה ממוחשבת. במקור נקרא הסרט "רצון האלוהים" וכלל 38 שחקנים וכ-2,000 ניצבים. הסרט היה בעיקר דובר אנגלית. בשנת 1996 יצא הסרט בשם "מרקו פולו: הפרק האחרון" למסכים ונחל כישלון כלכלי וביקורתי גם יחד.

בוקאי הפיק את הסרטים "החיים על פי אגפא" ו"אדי קינג"^[4]. בשנת 1992 ביים את דרמת הטלוויזיה בערוץ הראשון "כל עמי הארץ מתייהדים" לפי תסריט של שמואל הספרי ששיחקו בו חנה אזולאי-הספרי, רמי דנון, שלמה תרשיש וענת וקסמן. בנוסף, הוא שימש גם כמרצה לקולנוע בבית ברל ובחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב. ב-1998, לרגל חגיגות היובל למדינה, נתבקשו מבקרי הקולנוע בארץ לבחור את חמשת הסרטים הישראלים הטובים בכל הזמנים. שניים מהם, "החיים על פי אגפא" ו"אוונטי פופולו", הם סרטים של רפי בוקאי כמפיק ובמאי.

המיזם האחרון עליו עבד (ולא הושלם) היה כתיבת תסריט לספרה של עדנה מזי"א "התפרצות איקס". במהלך הפקת הסרט "צעד קטן", שאותו הפיק בוקאי ועוסק בנער חולה סרטן, התפרץ הסרטן שוב בגופו של בוקאי.

רפי בוקאי נפטר ממחלת הסרטן בשנת 2003 ונטמן בטקס קבורה חילוני בבית העלמין בקיבוץ גבעת השלושה. הוא הותיר אחריו בת זוג ובן משותף^[5].

הסרט "האושפיזין", בבימויו של גידי דר, היה בעת פטירתו של בוקאי בשלבי עריכה. הוא הוצג בבתי הקולנוע בשנת 2004 והוקדש לבוקאי. הסרט "דמיונות" שיצא לאקרנים בשנת 2005, אף הוא הוקדש לבוקאי שהיה שותף להפקתו.

ב-2012 הוצג הסרט התיעודי "רפי בוקאי, אבא שלי", בבימויה של מיקה אדלר, הכולל סצנות דרמטיות בבימוים של הבמאים אסי דיין וגידי דר. את הסצנה האחרונה ביים בנו, גיא, בן ה-10^[6].

קישורים חיצוניים

רפי בוקאי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רפי בוקאי, באתר AllMovie (באנגלית)
רפי בוקאי, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
רפי בוקאי, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
מיכל קפרא, סופשבוע, מותי. בימוי והפקה: רפי בוקאי, באתר nrg‏, 17 בדצמבר 2003
מרב יודילוביץ', הלך לעולמו איש הקולנוע רפי בוקאי, באתר ynet, 9 בדצמבר 2003

הערות שוליים

^ יואב גינאי, חייל מצרי בחול - ב״אוואנטי פופולו", סרטו הארוך הראשון, חוזר רפי בוקאי למלחמת ששת הימים. כדי לתאר את המלחמה מעדיף בוקאי להיכנס לנעליו של החייל המצרי, מאשר לשקוע בקטע האופוריה הישראלי, כל העיר, 20 ביוני 1986
^ מאיר שניצר, סרט ישראלי זכה בפרס ראשון בפסטיבל לוקרנו, חדשות, 14 באוגוסט 1986
^ מאיר שניצר, כל המלים הגדולות, חדשות, 21 בנובמבר 1986
רחל נאמן, קולנוע - שתי אצבעות מסואץ, כותרת ראשית, 5 בנובמבר 1986
נחום מוכיח, "אוונטי פופולו": הטירוף שבמלחמות ישראל, באתר nrg‏, 15 באפריל 2013
^ אושרה שוורץ, אווירה של קולנוע ולא של מציאות, חדשות, 28 בדצמבר 1992
^ גואל פינטו, רפי בוקאי, 2003-1957, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2003
^ נירית אנדרמן, פרידה מצולמת, באתר הארץ, 24 ביוני 2012

[גינאי-1] יואב גינאי, חייל מצרי בחול - ב״אוואנטי פופולו", סרטו הארוך הראשון, חוזר רפי בוקאי למלחמת ששת הימים. כדי לתאר את המלחמה מעדיף בוקאי להיכנס לנעליו של החייל המצרי, מאשר לשקוע בקטע האופוריה הישראלי, כל העיר, 20 ביוני 1986

[2] מאיר שניצר, סרט ישראלי זכה בפרס ראשון בפסטיבל לוקרנו, חדשות, 14 באוגוסט 1986

[3] מאיר שניצר, כל המלים הגדולות, חדשות, 21 בנובמבר 1986
רחל נאמן, קולנוע - שתי אצבעות מסואץ, כותרת ראשית, 5 בנובמבר 1986
נחום מוכיח, "אוונטי פופולו": הטירוף שבמלחמות ישראל, באתר nrg‏, 15 באפריל 2013

[4] אושרה שוורץ, אווירה של קולנוע ולא של מציאות, חדשות, 28 בדצמבר 1992

[5] גואל פינטו, רפי בוקאי, 2003-1957, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2003

[6] נירית אנדרמן, פרידה מצולמת, באתר הארץ, 24 ביוני 2012

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

אין תמונה חופשית
לידה	5 בינואר 1957 תל אביב-יפו, ישראל
פטירה	9 בדצמבר 2003 (בגיל 46)
מקום קבורה	גבעת השלושה
מדינה	ישראל
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
פרופיל ב-IMDb