קוקוס
דֶּקֶל הקוֹקוֹס (שם מדעי: Cocos nucifera), או נרגיל בעברית, אליה חדר מפרסית, הוא עץ השייך למשפחת הדקליים, והוא המין היחיד מהסוג "קוֹקוֹס". גובהו של העץ יכול להגיע ל־30 מטרים, עם עלים שאורכם בין 4 ל-6 מטרים. אגוז קוֹקוֹס הוא פרי דקל הקוקוס. גזעו הדק של העץ מוכתר בעלים מנוצים ענקיים, שאורכם מגיע לעיתים לשישה מטרים. הפרחים נישאים על פני עוקצים שאורכם כ-1.5 מטר, והפירות מבשילים באשכולות גדולים של 15 עד 20 אגוזים.
 דקל קוקוס
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דקלאים |
| משפחה: | דקליים |
| סוג: | קוקוס |
| מין: | דקל הקוקוס |
| שם מדעי | |
 Cocos nuciferaלינאוס, 1753 | |
| תחום תפוצה | |
| |
מקור הקוקוס
עריכהמקור העץ אינו ברור. השערה מקובלת היא שמקורו בדרום-מזרח אסיה, אולם יש הסבורים כי מקורו בצפון-מערב דרום אמריקה. מאובנים של דקל שהתגלו בניו זילנד ובראג'סטאן שבהודו מעידים על קיומו של העץ כבר לפני יותר מ-15 מיליון שנה.
בשל כושר הציפה הגבוה של פרי הקוקוס הוא התפשט מאזור גידולו הטבעי לאורך חופי הים של האזורים טרופיים גם לכל האזורים הטרופיים, ואף לאזורים שאינם טרופיים. ישנן עדויות על אגוזי קוקוס שהגיעו לחופי נורווגיה שם גדלו לעצים מניבי פרי[דרוש מקור].
עץ הקוקוס גדל בעיקר בקרקע חולית, אבל מסוגל לגדול גם בסביבה מליחית. העץ צומח באזורים שבהם יש אור שמש רב, ונחוצה לו כמות משקעים של בין 750-2,000 מילימטרים גשם בשנה. כמו כן, תנאי גידול אופטימליים כוללים גם לחות של 70%-80%, מה שמונע את תפוצתם של דקלי קוקוס באזורים מדבריים ובאזורי הים התיכון, על אף שמתקיימים בהם יתר תנאי הגידול (ולכן הקוקוס לא גדל בארץ ישראל על אף הניסיון לעשות זאת בדרום הארץ[1]).
על עץ קוקוס מצויים הן פרחים זכריים והן פרחים נקביים. לחלק ממיני דקל הקוקוס כושר הפריה עצמית.
הפרי
עריכה
הקוקוס ("אגוז הודו") אינו אגוז אמיתי - מבחינה בוטנית הוא בית גלעין, בדומה לאפרסק. הקליפה מורכבת משכבה חיצונית של סיבים ומתחתיה קליפה קשה שבה שלושה נקבים שמהם יכול השורשון לצמוח. בהסתכלות מקרוב, הקליפה הקשה ושלושת הנקבים מזכירים פנים של קוף. קוף בפורטוגזית הוא "מקאקו", שמקוצר לעיתים ל"קוקו", ומכאן שם הפרי. משמעות השם הלטיני של המין, nucifera, היא "מניב אגוזים". כל עוד נתון האגוז בקליפתו, הוא צף על פני המים. משערים שאגוז הקוקוס הגיע לארצות רבות לא רק על ידי האדם אלא גם כשהוא נישא על גלי האוקיינוס.
בתאילנד וגם בקרב בני מינאנגקאבאו במערב סומטרה, משתמשים בקופים על מנת לאסוף את אגוזי הקוקוס, ובתי ספר מיוחדים לאימון קופים קיימים בדרום תאילנד. חלק מהקופים מאומנים לקטוף קוקוס ירוק צעיר, בעוד שאחרים מאומנים לקטוף קוקוס חום ובשל.[1][2]
שימושים
עריכה
כל חלקי דקל הקוקוס ניתנים לשימוש. עץ קוקוס הוא עץ פורה ביותר המניב כ-75 אגוזי קוקוס בשנה. מסיבות אלה לדקל הקוקוס חשיבות כלכלית רבה במקומות בהם הוא גדל. במספר מדינות אי (בעיקר באוקיינוס השקט, למשל בקיריבטי) מהווה הקוקוס את עיקר החקלאות. בסנסקריט מכונה דקל הקוקוס בשם "קלפה וריקשה" שמשמעו: "העץ הנותן את כל צורכי החיים". במלאית מכונה דקל הקוקוס בשם "פוקוק סריבו גונה" שמשמעו "העץ עם אלף השימושים".
שימושי העץ כוללים:
- חלקו הלבן של אגוז הקוקוס אכיל ונאכל הן בצורתו הטריה והן מטוגן.
- "מי הקוקוס" המצויים במרכז האגוז מזינים ביותר ומכילים סוכר, סיבים תזונתיים, ויטמינים, מינרלים ונוגדי חמצון.
- חלב קוקוס המיוצר מטחינת קוקוס עם מים חמים או חלב חם, וכן קרם קוקוס, הנוצר לאחר קירור חלב הקוקוס, מהווים תחליף לחלב בבישול. לחלב הקוקוס כ־17% שומן, והוא שומני יותר מחלב פרה רגיל.
- שמן קוקוס משמש בתעשיית המזון (לדוגמה, ראו קוקוזין) והקוסמטיקה
- הסיבים הנותרים לאחר ייצור חלב קוקוס משמשים מאכל לצאן ובקר.
- ממי הקוקוס ניתן לייצר יין דקלים המכונה בשם "טודי" או "טובה".
- הצמחים הצעירים של דקל הקוקוס הם אכילים ומכונים "כרוב דקלים".
- לבבות דקל - אמצע החלק העליון ביותר בעץ. נחשב למעדן אף שהסרתו מביאה למותו של העץ.
- מסיבי דקל הקוקוס ניתן לייצר חבלים, מחצלות, מברשות ואף סירות קלועות.
- מקופרה, בשר הקוקוס המיובש, ניתן להכין שמן קוקוס.
- גזע דקל הקוקוס משמש לבנייה. בהוואי מקובל לבנות סירה מגזע שלם אחד של עץ דקל.
- מעלי דקל הקוקוס ניתן לקלוע סלים וכן גגות לבקתות.
- חלקו החיצוני של אגוז הקוקוס יכול להוות חומר בערה טוב.
- משורשי דקל הקוקוס ניתן להכין דיו לכתיבה.
- ברפואה המסורתית משתמשים בשורשי דקל הקוקוס להכנת מי פה, וכן תרופה מסורתית לדיזנטריה.
- חצאי אגוז קוקוס מיובשים משמשים ככלי נגינה.
- חצאי קוקוס משויפים משמשים גם לציורי אמנות, וכן להכנת קססונית לקסיסת עלי קנאביס עם טבק לעישון.
- שני חצאי הקליפה לאחר פתיחת הפרי ושימוש בחלב הקוקוס, משמשים ככוסות, בין היתר לשתית קאוא בטקס הקאוא באיי פיג'י.
- קליפת אגוז הקוקוס משמש כשליש מתערובת אדמה אשר עשירה במינרלים ומחזיקה מים עבור השתילים לזמן רב.
היבטים תרבותיים
עריכהלפרי הקוקוס תפקיד חשוב בדתות ההינדיות. קוקוס הוא פרי המוענק לאלים כמנחה בטקסים דתיים רבים. מקליפות הקוקוס ניתן לבנות ריהוט, רצפת פרקט, לבנים לבניה אקולוגית ומשטחי שיש אורגני.
קישורים חיצוניים
עריכה
- קוקוס, באתר ITIS (באנגלית)
- קוקוס, באתר NCBI (באנגלית)
- קוקוס, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- קוקוס, באתר Tropicos (באנגלית)
- קוקוס, באתר GBIF (באנגלית)
- קוקוס, באתר The Plant List (באנגלית)
- קוקוס, באתר IPNI (באנגלית)
דקל קוקוס, דף שער בספרייה הלאומית- קוקוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- המרכז לחקר הקוקוס (באנגלית)
- פסטיבל הקוקוס
- קו זמן - היסטוריה של הקוקוס
- מהו דקל הקוקוס, המכונה עץ הקוקוס?, באתר אנציקלופדית אאוריקה
לימור לניאדו תירוש, מה לקוקוס ולמרק עגבניות? מתברר שהרבה, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2015
הערות שוליים
עריכה- ^ אנציקלופדיה אביב, 1991