צחוק
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: קביעות חסרות בסיס, חסרים מקורות, בעיות ניסוח. | |
| יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. | |
צחוק הוא פעולה פיזיולוגית קולית בבני אדם המשנה את הבעת הפנים באופן הדומה לחיוך. גלוטולוגיה הוא המדע העוסק בחקר הצחוק והשפעתו על האדם מבחינה פיזיולוגית ופסיכולוגית.[1]
הצחוק מתעורר בעקבות רגשות או מצבים מסוימים. הוא בדרך כלל יהיה נעים ויביא לתחושה של הרפיה בגוף. על פי רוב הצחוק בא לידי ביטוי בהקשר של הומור ושמחה, אך הוא יכול לבטא גם רגשות אחרים כמו מבוכה וחשש, פאניקה, או צחוק פראי של שמחה לאיד.
בתהליך הצחוק מתכווצים שרירים שונים בגוף – ובעיקר הסרעפת ושרירי הפנים, ועקב כך מוצא אוויר מהריאות בלחץ תוך השמעת קולות צחוק. דמעות והסמקה מאפיינות צחוק אינטנסיבי.[2]
גורמים לצחוק
עריכהכאמור, הצחוק יכול לנבוע כתוצאה מרגשות ומצבים שונים.
צחוק יכול להיות ביטוי להומור ומצבים קומיים. אחת הדרכים לעורר צחוק באמצעות ההומור היא לספר בדיחה.
בספרו של אנרי ברגסון, "הצחוק", מפורטות מספר סיבות לצחוק: איבוד הגמישות, חריגה מהנורמה, חיקוי, מחווה ותנועות המזכירות מכניקה אוטומטית, הפניית הגשמי אל הרוחני, עקרון ההישנות, אפקט הדומינו וזכות בחירה מדומה. גורמים בהם הצחוק תלוי: קהל יעד, תזמון (בשיחה, בסצנה או בהרצאה), תחושות המועברות לקהל, הזדהות, מבוכה, סלידה.
צחוק מהנאה
עריכה
צחוק יכול להיות ביטוי לתחושת עונג ולרגשות חיוביים כמו שמחה ואושר.
רגש השמחה יכול להתעורר גם על חשבון הזולת. במצבים כאלו הצחוק נובע משמחה לאיד.
צחוק ממבוכה וחשש
עריכה
צחוק יכול להיגרם ממבוכה. אדם נבוך עלול לאמץ את הצחוק כדי להסתיר את מבוכתו – כמו אדם מפוחד שחש בצורך להסתיר את חרדתו אל מול סיטואציה מאיימת יאמץ את הצחוק כדי להתל בצופים שיגזימו בכוחו בהניחם שהסיטואציה קטנה עליו עד כדי שהוא מתייחס אליה כאל משחק.
צחוק כתגובה גופנית
עריכה
הצחוק יכול לנבוע מתגובה גופנית לגירויים פיזיים או כימיקלים שונים.
דגדוג יכול לעורר צחוק באופן בלתי רצוני.
הגז חמצן דו-חנקני קרוי "גז הצחוק" משום שהוא מעורר תגובות של צחוק. הוא משמש ברפואה כתחליף להרדמה.
הפילוסופיה של הצחוק
עריכהMorreall חקר את הפילוסופיה של הצחוק וההומור.[3]
בספרו הוא עוסק בהלימה של תיאוריות מסורתיות של צחוק והומור, מציע תיאוריות מתוקנות, וחוקר תחומים כמו האסתטיקה והאתיקה של ההומור. מורל מסביר אי צחוק הוא לרוב תגובה לתפיסה של חוסר התאמה כלשהי. על פי תאוריית ההקלה של פרוייד, צחוק הוא פורקן של עודף אנרגיה עצבית. הספר כולל את המקורות הקלאסיים בפילוסופיה של ההומור, ועוסק גם בתיאוריות של פילוסופים בני זמננו.
תרומה לבריאות
עריכה
מדענים טוענים שהצחוק עוזר לבריאות ומשתתף בתהליך הריפוי אצל חולים. במחקרים נמצא שלאחר הצחוק ישנה ירידה בהורמוני הדחק כמו האדרנלין והקורטיזול, דבר המחזק את המערכת החיסונית ומוריד את לחץ הדם. הגוף גם משחרר אנדורפינים שמשפרים את מצב הרוח.[4]
לאחרונה התפתח מקצוע רפואי המשתמש בצחוק למטרות טיפוליות בשם "ליצנות רפואית" שבו ליצנים מסתובבים בבתי חולים ומשעשעים חולים בתעלולים שונים.
השימוש בצחוק כמקדם בריאות הפך את היוגה צחוק לפופולרית ומאז שנת 2004 החלו לפעול עשרות מועדוני יוגה צחוק ברחבי הארץ.
היחס לצחוק
עריכהביולי 2014 קבע סגן ראש ממשלת טורקיה, בולנט ארינץ', כי "לנשים אסור לצחוק בפומבי", משום שיש בכך פגיעה בצניעות. במחאת רשת שקמה בעקבות דבריו פרסמו נשים רבות תמונות שלהן כשהן צוחקות.[5]
הצחוק בבידור
עריכה
הצחוק בצורתו הבידורית כבש את תרבות הפנאי, הצחוק נתפס גם כמשדר בריאות טובה הן נפשית והן פיזית.
סביב הצחוק התפתחה תעשייה שלמה של בידור, הן בצורה של סרטים ובהם בעיקר סרטי קומדיה והן בצורה של הצגות ובהם בעיקר ז'אנר הקרוי סטנד-אפ קומדי, שבו שחקנים מספרים בדיחות או אפיזודות משעשעות.
צחוק מוקלט הוא פסקול של צחוק מוקלט אותו מוסיפים בעריכה לסדרות טלוויזיה, בעיקר קומדיות מצבים, ובתוכניות רדיו.
צחוק במסגרת משחק
עריכההקולניות שבצחוק נועדה להכריז וליצור הבחנה בין התנהגות אמיתית לבין התנהגות לא אמיתית ועל כן גם לא מאיימת.[6]
הצחוק הקלאסי יופיע אצל ילדים בעת משחקם, והקולניות שבצחוק מחצינה ומסנכרנת את רוח המשחק בין המשתתפים ומוודאת שההתנהגות העכשווית "אינה אמיתית" אלא היא משחק, וכאשר אחד הילדים יחצה את הגבול שבין המשחקיות להתנהגות תוקפנית, סביר מאוד להניח שקולות הצחוק ייפסקו.[6]
משחקיות היא התנהגות נפוצה בקרב בעלי החיים, ומהותה היא חיקוי של מצבים אמיתיים שמצריכים מיומנות כדי להתמודד עימם, ועל כן גם ההכרזה על ה"משחקיות" תהיה מצויה אצל אותם בעלי חיים שמשחקים.
אצל בעלי החיים החברותיים כגון האדם, המשחקיות משמשת גם (ואולי בעיקר) לאינטראקציה ולהידוק הקשרים והמעמדות שבקהילייה, ומקלה על ההיכרות שבין הפרטים, ועל כן שיחות הווי מאופיינים בצחוק מתמשך לכל אורכם.
על ידי הצחוק הצוחק יכול לומר לצופים שהתנהגותו המאיימת לכאורה – בעצם איננה מאיימת כלל, כגון טפיחה אדירה וחברית על השכם וכדומה, אך לעיתים סיטואציה שבה התנהגות תוקפנית של חבורה כלפי זר תתפרש אצל בני החבורה כמשחק שיאופיין בצחוק קולקטיבי של בני החבורה, ואילו לגבי הזר מדובר באיום או התקפה חד משמעית.[6]
כמו כן ההיררכיה – שבעל המעמד הגבוה כמו רודה בבן המעמד הנמוך יותר, ועל כן מעידה של רם מעלה בשפת גוף שסותרת את רום מעמדו, מהווה לאלו שמתחתיו מעין שחרור שיתבטא בצחוק, כך המבוגר שמועד לעיני הילדים, או המלך הנתפס ערום על ידי נתיניו, או אדם בעל ארשת רצינית שנתפס בנפיחה קולנית.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
ענת בלזברג, הצחקתם אותי, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח- הצחוק יפה לבריאות (ויש גם מבחן למדידת האושר), באתר ynet, 16 בפברואר 2005
צחוק, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
עריכה- ^ Robert R. Provine, Laughter, American Scientist 84, 1996, עמ' 38–45
- ^ APA PsycNet, psycnet.apa.org (באנגלית)
- ^ John Morreall, The Philosophy of Laughter and Humor, philpapers.org, 1986 (באנגלית)
- ^ EBSCOhost Login, search.ebscohost.com
- ^
צוחקות להם בפרצוף // סגנו של ארדואן אמר שאסור לנשים לצחוק בפומבי – והצית גל מחאה, באתר TheMarker, 30 ביולי 2014
- ^ 1 2 3 הביטויים הפיזיולוגיים של הצחוק, באתר קריית חינוך "דרור"