פלירט

פְלִירְט או פְלִירְטוּט (מאנגלית: Flirt; בעברית ספרותית: אֲהַבְהַבִּים) הוא סוג של חיזור עדִין המסמן עניין רומנטי או מיני באדם אחר. פלירט נעשה באמצעים מילוליים ובאמצעות שפת גוף. אמצעים מילוליים יכולים לכלול משפטים הנאמרים ברגש, שאלות התעניינות ודברי התגרות. שפת הגוף יכולה לכלול תנועות בשיער, קשר עין, נגיעות קצרות והתקרבות פיזית.

פלירט כולל צורת דיבור והתנהגות שיש בה רמזים מיניים ורומנטיים, בניגוד לשיחת חולין (סְמוֹל טוֹק). בדרך כלל הרמזים מועברים על ידי אמירות משעשעות או אירוניות ומשחקי מילים שבהם יש לכל משפט גלוי גם משמעות אחרת, נסתרת.

המילה "פלירט"

מקור המילה האנגלית "פלירט" איננו ידוע. ייתכן שמקור המילה במילים דומות בשפה האנגלית, כמו flit (תנועה קלה, רפרוף) או flick (פליק, מכה קלה), המשקפות יחס לא רציני. אפשרות נוספת היא שמקור המילה הוא בביטוי הצרפתי conter fleurette, שמשמעותו היא "פיתוי באמצעות השלכת עלי כותרת של פרחים".

בעברית המילה "פלירט" אומצה כבר בתחילת המאה ה-20, ובמהלך השנים קנתה אחיזה של ממש בשפה העברית, בהטיות שונות כמו "פלירטוט", "לפלרטט", "פלרטטנית" וכדומה.

מטרת הפלירט

פלירטוט מעיד בדרך כלל על עניין בקשר עמוק יותר עם האדם השני. לעיתים ישנם אנשים המפלרטטים ללא סיבה מיוחדת, פשוט כי הם אוהבים להשתעשע אך אינם מעוניינים במערכת יחסים. סוג כזה של פלירטוט נתפס לעיתים כסוג של רמאות, במיוחד במקרים שבהם האדם השני מעוניין במערכת יחסים רצינית. בנוסף, פלירטוט יכול לשמש מטרה חומרית כלשהי, כדוגמת אדם הרוצה להשיג טובה על חשבון אדם אחר ללא שום התחייבות יכול לפלרטט איתו בשביל לשפר את היחסים לפני הבקשה עצמה. כמו כן, אם האדם המפלרטט נמצא כבר במערכת יחסים, אז הפלירט נתפס כסוג של בגידה באמון.

מאפייני הפלירט

פלירטוט, בציור של אדואר מאנה

גבר פלרטטן

על פי מחקרים בשפת הגוף, פלירט בחברה המערבית מורכב משילוב של צורת דיבור, שפת גוף, תנוחות וסימנים פיזיולוגיים נוספים המאותתים על עניין באדם אחר. חוקרים זיהו את הסימנים הבאים:

קשר עין, מצמוץ בעפעפיים, נעיצת מבטים, קריצה וסימנים דומים בעיניים
נגיעה בשיער
צחקוקים, או צחוק משוחרר כתגובה לדברי אדם אחר
נגיעה מקרית, למשל נגיעה עדינה של אישה בזרועו של גבר במהלך השיחה
חיוך מרומז
שליחת פתקים, שירים, או מתנות קטנות
חנופה, חלוקת מחמאות (בנוגע ליופי או למשיכה מינית)
צ'אט באינטרנט, שליחת מסרונים ועוד סוגי מסרים המרמזים על חיבה
פוטסי (באנגלית: Footsie) – סוג של פלירטוט שבו אדם משתמש ברגליו כדי לשחק עם רגל רעהו. דבר זה בדרך כלל מתרחש מתחת לשולחן או במיטה, תוך כדי שפשוף הרגליים. המשתתפים יכולים להסיר את נעליהם ולהישאר יחפים או בגרביים (שיטה זו עלולה לגרום לתוצאות לא רצויות בתרבויות מסוימות)
טיזינג (Teasing; התגרות)
התלוצצויות
"בימוי" מפגשים מקריים
חיקוי התנהגויות (כגון שתיית משקה זהה לזה של האדם האחר, או שינוי תנוחת ישיבה בדומה לאדם האחר)
ביישנות וצניעות, הבאים לידי ביטוי בהתנהגות קצת מתחנחנת או ערמומית
נשיקות באוויר
שירת שירי אהבה בנוכחות האדם השני
שמירה על מרחק אינטימי בעת שיחה אקראית.

יעילות השימוש באמצעים אלה נדונה במחקרים בתחום הביהביוריזם, ובדרך כלל מאמני היכרויות מלמדים כיצד ניתן להשתמש בהם בדרך הנכונה.

הפלירט בהיסטוריה

"קנאה ופלירטוט", ציור של היינס קינג (1831-1904)

מאז המאה ה-16 ועד היום אחד האמצעים הנפוצים בפלירט הוא המניפה, ששימשה כתוספת משמעותית לשפת הגוף, במיוחד בארצות אירופאיות כמו אנגליה וספרד. בספרד נעשה שימוש במניפה על ידי נערות צעירות על מנת להחליף מסרים עם מחזרים ללא ידיעת בני המשפחה. גם כיום המניפות פופולריות בספרד. ספרים ומאמרים רבים נכתבו על השימוש הנכון במניפה. אחד הספרים הידועים בנושא זה פורסם בלונדון בשנת 1797 תחת השם "מניפולוגיה, אמנות השימוש במניפה בשיחת נשים". השימוש במניפה היה נפוץ בעיקר אצל נשים, אך גם גברים השתמשו במניפה ולמדו להשתמש בה להעברת מסרים. למשל, החזקת מניפה קרוב ללב אומרת "אני אוהב אותך" ופתיחה רחבה של המניפה משמעותה "אנא חכי לי".

אחד השימושים הראשונים במילה "פלירט" במחקר אקדמי הייתה במחקר של האנתרופולוגית הידועה מרגרט מיד משנת 1944. המחקר בדק את הבדלי האופי בין חיילים אמריקאים לאזרחים בריטיים. מחקר זה מפורט להלן.

הבדלים בין-תרבותיים

קיימים הבדלים בין-תרבותיים הבאים לידי ביטוי גם בפלירטים. לדוגמה, בתרבויות מערביות רבות מקובל ליצור קשר עין כחלק ראשוני מפלירט. לעומת זאת, בסין ויפן אסור לנשים ליצור קשר עין עם גברים, והתנהגות כזו נחשבת לגסה ומזלזלת. בארצות אחרות במזרח אסיה קשר עין ברור בין אישה לגבר איננו מקובל, ואישה היוצרת קשר כזה נחשבת למופקרת.

הבדל דומה קיים בנושא הקירבה בין שני האנשים בזמן הפלירט. בארצות הים התיכון ואמריקה הדרומית נהוגה קרבה פיזית גדולה למדי בין בני אדם בזמן שיחה, בעוד שבבריטניה ובצפון אירופה כל אדם זקוק למרחב אישי גדול יותר.

האנתרופולוגית מרגרט מיד ערכה מחקר בשנת 1944, בזמן מלחמת העולם השנייה, שמטרתו הייתה להבין טוב יותר את הבדלי האופי בין חיילים אמריקאים לאזרחים בריטיים. מיד כתבה: ”בפלירטים בין חיילים אמריקאים לנשים בריטיות קיימת אי-הבנה בסיסית בקשר לצד היוזם. הגברים הצעירים לומדים ליזום קשר עם נשים, אך הם סומכים על האשה שתעצור אותם אם הם מנסים לעשות משהו שלא מוצא חן בעיניהן. הנשים הבריטיות, לעומת זאת, חונכו להיות קרירות ומרוחקות יותר, ולסמוך על הגברים שלא ינסו לבצע צעדים שאינם נאותים. כתוצאה מכך, נועזות מצד הגבר נתפסת אצל האישה הבריטית בטעות כרצון בקשר אינטימי או רציני יותר.” גם החוקר פול וצלאוויק (Watzlawick) זיהה פער זה בין אמריקאים ובריטים, וציין, לדוגמה, שנשיקה בין בני זוג נתפסת אצל האמריקאים כצעד ראשוני בקשר, בעוד שאצל האנגלים זהו צעד מתקדם במערכת יחסים.

הפלירט ביהדות

המשנה במסכת אבות^[1] אומרת "ואל תרבה שיחה עם האשה. באשתו אמרו, קל וחמר באשת חברו. מכאן אמרו חכמים, כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה, גורם רעה לעצמו, ובוטל מדברי תורה, וסופו יורש גיהנם."

הרמב"ם בפירושו על מסכת אבות^[2] מפרש כי : "ידוע שהשיחה עם הנשים על הרוב הוא בענייני המשגל מפני זה אמר שהרבות השיח עמהן אסור כי הוא גורם רעה לעצמו ר"ל שיקנה פחיתות מדות לנפשו והוא רוב התאוה:"

וכן בשולחן ערוך^[3]^[4] פסק רבי יוסף קארו : "צריך אדם להתרחק מהנשים מאד מאד. ואסור לקרוץ בידיו או ברגליו ולרמוז בעיניו לאחד מהעריות. ואסור לשחוק עמה, להקל ראשו כנגדה.... אין שואלים בשלום אשה כלל, אפילו על ידי שליח, ואפילו על ידי בעלה אסור לשלוח לה דברי שלומים." ומזה שתפיסת ההלכה היא שהפלירטוט בין איש ואשה שאינם נשואים- אסור.

יום ט"ו באב נחשב כיום המסמל אהבה ואף שידוכין בעקבות כך שהמשנה^[5] מציינת כי ביום זה היו בנות ישראל לובשות בגדי לבן שאולים, והולכות לרקוד בכרמים ולמצוא בני זוג שהיו באים למעמד זה. בעקבות גישה זו התפתחו מנהגים לשידוך ולקרבה בין בני זוג והפלירטוט מקובל בו בציבור החילוני.