ערס

עַרְס הוא כינוי גנאי סטריאוטיפי שמייחס התנהגות עבריינית, חזות חיצונית מצועצעת, לשון עילגת ולעיתים אף נטייה לאלימות. הקטגוריה החברתית השלילית שנגזרת מכינוי הגנאי מזוהה באפיון התנהגותי-תרבותי וכוללת מוטיבים לשוניים, התנהגותיים, תרבותיים ותעסוקתיים.

אטימולוגיה וכינויים אחרים

מקור המילה ערס במילה הערבית عَرْص (תעתיק מדויק: עַרְץ), שמשמעותה המקורית רועה, ובהשאלה רועה זונות, קרי, סרסור, או נָבָל.

ישנם הטוענים שהכינוי ערס אינו למזרחים דווקא. כנגדם טוענים המתנגדים שהעובדה החברתית לפיה מדברים על "ערס אשכנזי" מוכיחה שהמילה ערס מיוחסת בדרך כלל למזרחים, ולא לאחרים.

הגינונים אשר יוחסו לסרסורים שימשו בסטראוטיפ לגברים ממוצא מזרחי ויוחס להם רקע עברייני, מגורים בשכונות רוויות פשע, חזות חיצונית מצועצעת, ריבוי צמידי זהב ("גורמטים") ושרשראות מוזהבות. בנוסף יוחס להם דיבור בשפה עילגת, חוסר השכלה ושימוש באלימות מילולית ופיזית.

הדימוי של הערס רווח במדינה עוד מיום הקמתה. פעם הוא זכה לביטוי "פושטק" ("ריקני" - מיידיש) ולאחר מכן - צ'חצ'ח.

דמות נשית המקורבת לערס כונתה בשם פרחה. סטריאוטיפ זה כרוך ברקע חברתי דומה. בשנים האחרונות נוצרו גם הביטויים "ערסית", כאשר זו קרובה יותר בתדמיתה אל הערס, ו"פְרֵח" (פרחה בלשון זכר) או "פרחול", הקרוב אל הפרחה.

לעיתים מכונים בלעג אנשים המאיימים לריק בכינוי "ערס צעצוע", מכיוון שהם מנסים לאיים באופן המזוהה עם דמות הערס, אך חסרים את היכולת לבצע את איומם, בדומה לצעצוע.

ביטוי שמשמש לעיתים במקום "ערס" הוא "ערסוואת". מונח זה הוא חידוש יהודי-ישראלי דמוי-ערבית;^[1] צורת הריבוי הנכונה של ערס בערבית היא ערסאת.

בתרבות

מאז שנות השבעים הוצגו דמויות מזרחים באופן הדומה לסטריאוטיפ ה"ערס", וכך חיזקו את מקומו בתרבות הישראלית. כך למשל ב"סרטי בורקס" דוגמת "צ'רלי וחצי" ו"אסקימו לימון". סטנדאפיסטים, צביקה הדר למשל, בדמותו של "ז'וז'ו חלסטרה" בסדרת הטלוויזיה "הקומדי סטור". אולם הדר עצמו הבהיר דווקא ההפך, של"חלסטרה" אין שיוך עדתי, ובפרט לא מזרחי^[2]. אולם לדעת רוני סבג-אלבין, המבטא ודרך ההתבטאות שהניחו הסטנדאפיסטים, מדגימה את השתייכותו העדתית, של סטריאוטיפ הערס למוצא מזרחי.^[3]

ביטויים רבים מהסלנג הישראלי שנוצרו בהשפעת השפה והתרבות הערבית מיוחסים גם הם לסטריאוטיפ ה"ערסים". כך, "אללה יסתור", "אשכרה", "חרטה בארטה", אשר משמשים כדרך להצגת דמות ה"ערס" בבידור הישראלי, יחד עם שימוש מודגש בח' וע', לפעמים באופן שגוי כמו החלפת כ' בח'.

ב-2014 יצא רון כחלילי בסדרה תיעודית ששודרה בערוץ yes בשם "ערסים ופרחות - האליטות החדשות", על אפליית מזרחים בישראל.

כתב העת לתרבות וספרות "הכיוון מזרח" הקדיש בשנת 2008 גיליון שלם ל"ערסים ופרחות", ובו נאמר במאמר הפתיחה: "הסיפור של 'הערסים והפרחות' הוא סיפור מכאובם של המזרחים בפגישתם עם התרבות הישראלית האשכנזית... הערס והפרחה הם הקצנה של הסטריאוטיפ של 'ההוויה המזרחית', שאי אפשר לסכמה בצבע עור או במוצא אתני, גם לא במעמד כלכלי או בעמדה פוליטית או אסתטית".

בפסיקה

פסק הדין מישל מלכה נגד התעשייה האווירית לישראל^[4] עסק בתביעה שהגיש מועמד לעבודה נגד מעסיק, לפיו הופלה בקבלה לעבודה עקב מוצאו המזרחי. בין השאר נאמר שמנהל בנתבעת הגיב בשאלה "מי זה הערס הזה" למראה קורות החיים של התובע. בית הדין האזורי לעבודה העיר על כך: "נראה כי 'ערס' היא מילת גנאי המקושרת להתנהגות וולגארית ומזוהה יותר – גם אם לא רק – עם זהות מזרחית סטריאוטיפית".

בפסק דין אחר של בית דין האזורי לעבודה בתל אביב נאמר: "לאחר ששקלנו את הדברים בהתחשב באופי המיוחד של יחסי עובד-מעסיק, אנו סבורים שהביטוי שנאמר על ידי איתן פעמיים ('ערס קטן') הוא ביטוי העלול לבזות אדם בשל מעשים או תכונות המיוחסות לו. אין מדובר בקללה 'סתם' כגון 'אידיוט' אלא במילת גנאי שמטרתה לייחס לאדם שיוך קבוצתי מסוים על מנת להשפילו או לרמוז על נחיתותו."^[5]

בשפות אחרות

סטריאוטיפ דומה, אך לא מוכוון עדתית, קיים ברחבי העולם, למשל: צ'אב (Chav) - בבריטניה, גוֹפְּנִיק (го́пник) - במזרח אירופה, קאני (Cani) - בספרד. כמו כן, בארצות הברית נפוצים כינויים עבור אנשים ממוצא מסוים אשר המכנה המשותף ביניהם הוא השתייכות למעמד הפועלים והתנהגות "מאצ'ואית" מוגזמת, כמו Guido עבור איטלקים-אמריקנים או Cholo עבור היספנים ולטינים.