עמינדב
עַמִּינָדָב הוא מושב מדרום־מערב לירושלים השייך למועצה אזורית מטה יהודה. המושב שייך לתנועת המושבים. שמו של המושב נקרא על שמו של עמינדב אביהם של נחשון נשיא שבט יהודה ואלישבע אשת אהרון הכהן.
 | |
| מדינה |  ישראל
|
| מחוז | ירושלים |
| מועצה אזורית | מטה יהודה |
| גובה ממוצע[1] | 824 מטר |
| תאריך ייסוד | 1950 |
| תנועה מיישבת | תנועת המושבים |
| סוג יישוב | מושב |
| נתוני אוכלוסייה לפי הלמ"ס לסוף 2023[1] | |
| - אוכלוסייה | 914 תושבים |
(למפת ירושלים רגילה)   עמינדב  | |
| מדד חברתי-כלכלי - אשכול לשנת 2021[2] |
7 מתוך 10 |
| לאתר הרשמי של מושב עמינדב aminadav.co.il | |
ממערב למושב נמצאים: מצפה ארתור רובינשטיין ויד קנדי, אנדרטה גדולה ומרשימה בצורת גזע עץ שנגדע, לזכר נשיא ארצות הברית שנרצח ג'ון קנדי, וחורבת סעדים.
היסטוריה
עריכההיישוב הוקם ככפר עבודה בשנת 1950 על ידי עולים מתימן, על אדמות הכפר הערבי אל-ולג'ה[3][4][5][6], שהועסקו בטיפול בעצי הפרי שנותרו מיותמים[7]. הכפר היה כמה מאות מטרים מהגבול וסבל בתחילתו מבעיות אספקה וביטחון[8]. תחילה התגוררו התושבים באוהלים ובהמשך הובאו עבורם צריפים[9]. ביולי 1951 התגוררו במושב 65 משפחות[10]. מאמצע אוגוסט 1951 הופיעו בעיתונות דיווחים על מצב כלכלי קשה של תושבי עמינדב הסובלים חרפת רעב. בעיתונים המפלגתיים השונים הופיעו הסברים שונים לכך. היו שדווחו שהתושבים בקשו לעבור להתגורר ליד עיר, בהתאם להבטחות שקבלו מפוליטיקאים לפני הבחירות, סירבו להצעה להתיישבות קבע במקום[11] והפסיקו לעבוד בכרמי הסביבה עד שיובטח להם מקום מגורים ליד העיר[12]. ב"הבוקר" של הציונים הכלליים נטען שהתושבים הודרו מעבודה כי הצביעו על פי צו מצפונם[13] וכי סבלו מהלנת שכר. צינור המים הביא למקום אך מעט מים ונשות הכפר שאבו מים מהבאר בכפר הנטוש וולג'ה[14][15]. בנובמבר 1951 הועברו 17 משפחות מתושבי המקום למקומות יישוב אחרים, לאור סכסוך בין שתי חמולות במקום[16][17]. הסכסוכים במקום נמשכו גם לאחר מכן והביאו לקטטה המונית בפברואר 1953[18].
בסוף 1954 הונח צינור להובלת מים לעמינדב[19], אך בעיות המים שבו לעמינדב בעקבות תקלה במשאבה[20].
בשנת 1955 הצטרפו עולים מצפון אפריקה[21] ותושבים מהארץ אל המושב. בספטמבר 1956 נרצחה תושבת עמינדב, זהרה עומרי, בכפר הנטוש וולג'ה על ידי מסתננים מירדן[22]. בעקבות הרצח בוצעה פעולת התגמול בחוסאן.
ועדה של משרד החקלאות קבעה בתחילת 1961 כי אין טעם בהמשך קיומו של המושב כמושב חקלאי[23].
ביישוב פועלת ישיבת "אבני קודש" בראשות הרב חיים מזרחי (בעלה של הרבנית ימימה מזרחי).
קישורים חיצוניים
עריכה
- אלונים, חורבות, מים ונוף: טיול לעינות עמינדב, באתר ynet, 27 במאי 2011
- שביל המעיינות ביער עמינדב
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 אוכלוסייה בעיריות, במועצות המקומיות והאזוריות וביישובים בעלי 2,000 תושבים לפחות - לפי טבלה חודשית של למ"ס עבור סוף אוקטובר 2024 (אומדן), בכל יתר היישובים - לפי טבלה שנתית של למ"ס עבור סוף 2023.
- ^ הנתונים לפי טבלת מדד חברתי כלכלי של למ"ס נכון לשנת 2021
- ^ עמנואל הראובני, לקסיקון ארץ ישראל, משרד החינוך, מטח, 2010, עמ' 765
- ^ אל-ולג'ה באתר בצלם
- ^ 10 יישובים חדשים הוקמו בחודש מאי, 9 ביוני 1950
- ^ זאב ענר, כל מקום ואתר: מדריך לכל מקום ואתר בארץ ישראל, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 257
- ^ החיט סוזין הולך למעברה, מעריב, 17 בדצמבר 1950
- ^ עולים תימנים הפגינו בירושלים, קול העם, 15 בספטמבר 1950
תושבי וולג'ה רעבו ללחם בחג, הארץ, 15 בספטמבר 1950 - ^ אימת רוח ומים במשכנות הרי יהודה, הַבֹּקֶר, 16 בספטמבר 1951
- ^ מדריך מושב־עולים "מגרש" חבר־כנסת מ"שטח־שיפוטו", על המשמר, 11 ביולי 1951
- ^ תושבי מעברות בהרי יהודה מסרבים לעבור להתישבות־קבע, מעריב, 21 באוגוסט 1951
- ^ מחריף הסכסוך בין מושבי המעברות ומחלקת ההתיישבות של הסוכנות, הצופה, 22 באוגוסט 1951
עשרות תימנים ממעברות הפרוזדור דורשים עבודה מהסוכנות בירושלים, הצופה, 28 באוגוסט 1951 - ^ 30 משפחות ממעברת עמינדב ללא פרנסה וסובלות רעב, הַבֹּקֶר, 30 באוגוסט 1951
- ^ תושבי מעברת עמינדב שרויים ללא כסף, עבודה ומים, הַבֹּקֶר, 5 בספטמבר 1951
- ^ הכפר שהוחרב" בפי הירדנים " עומד על תילו בשטח ישראל, הַבֹּקֶר, 9 באוגוסט 1954
- ^ 17 משפתות הועברו ממעברת עמינדב, הַבֹּקֶר, 26 בנובמבר 1951
- ^ "ברכת פרידה" במעברת עמינדב בתגרות ידים וברגימות, הַבֹּקֶר, 25 בנובמבר 1951
- ^ 9 נפצעו ו-23 נעצרו בעקבות קטטה המונית במושב "עמינדב", הארץ, 4 בפברואר 1953
- ^ נפצעו בכלי נפץ, הארץ, 7 בנובמבר 1954
- ^ מחסור במים במושב עמינדב, הַבֹּקֶר, 26 באפריל 1955
- ^ 638 עולים הגיעו מצפון אפריקה, הצופה, 18 באפריל 1955
- ^ חוקרים התעללות בשרה עומרי, מעריב, 25 בספטמבר 1956
- ^ מנחם תלמי, 4 כפרים שהוקמו בטעות, מעריב, 30 בינואר 1961
