ויקיפדיה

סטיבן שוובל

סטיבן מיירון שוובל (באנגלית: Stephen Myron Schwebel; נולד ב-10 במרץ 1929) הוא משפטן ושופט בינלאומי אמריקאי, פרקליט ובורר. הוא שימש בעבר כשופט של בית הדין המנהלי של הבנק העולמי (2010–2017), כחבר בקבוצה הלאומית של ארצות הברית בבית המשפט הקבוע לבוררות,[1][2] כנשיא המטבע הבינלאומי בית הדין למנהלי קרן (1993–2010),[3][4] כנשיא בית הדין הבינלאומי לצדק (1997–2000),[5] ולפני כן כסגן נשיא (1994–1997),[6][7] וכשופט (1981–2000).[8] לפני כן, שוובל שימש כסגן היועץ המשפטי של מחלקת המדינה האמריקאית (1974–1981) וכעוזר היועץ המשפטי של מחלקת המדינה האמריקאית (1961–1967). הוא גם שימש כפרופסור למשפטים בבית הספר למשפטים באוניברסיטת הרווארד (1959–1961) ובאוניברסיטת ג'ונס הופקינס (1967–1981). מלבד התפקידים הרבים שמילא, השופט שוובל ידוע גם בזכות דעותיו המרחיבות בתיקים חשובים כגון חוקיות האיום או השימוש בנשק גרעיני,[9] פעילויות צבאיות וקדם-צבאיות בניקרגואה ונגד ניקרגואה[10] פלטפורמות נפט (איראן נגד ארצות הברית)[11] וחוקיותן של ההתנחלויות ביהודה ושומרון.

סטיבן שוובל
Stephen Schwebel
לידה 10 במרץ 1929 (בן 95)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
נשיא בית הדין הבין-לאומי בהאג
1997–2000
(כ־3 שנים)
→ Mohammed Bedjaoui
Gilbert Guillaume ←
סגן נשיא בית המשפט הבינלאומי בהאג
1994–1997
(כ־3 שנים)
→ Shigeru Oda
כריסטופר וירמנטרי ←
שופט בית הדין הבין-לאומי בהאג
1981–2000
(כ־19 שנים)
→ Richard Reeve Baxter
פרסים והוקרה
מדליית מנלי א. הדסון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

סטיבן שוובל נולד ב-10 במרץ 1929 בעיר ניו יורק. הוא מספר כי בזמן שלמד בתיכון בעיר ניו יורק פיתח עניין עז בוועידת האומות המאוחדות לארגון בינלאומי שהתקיימה בסן פרנסיסקו. ועידת האו"ם וארגון הסטודנטים של האו"ם שהוא היה פעיל בו, סימנו את תחילתה של התמקדות ארוכה ביחסים בינלאומיים ובמשפטים. לאחר שהחל ללמוד באוניברסיטת הרווארד, הוא נעשה פעיל בתנועת הסטודנטים של האו"ם והשתתף בהקמת מועצת האומות המאוחדות של הרווארד. בשנת 1950 קיבל תואר ראשון בהצטיינות יתרה וקיבל את מלגת הזיכרון של פרנק נוקס. מלגת נוקס אפשרה לשוובל לבצע מחקר ולימוד במדינת חבר העמים לפי בחירתו. שוובל בחר ללמוד משפטים בינלאומיים באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה אצל סר הרש לאוטרפכט שיעץ לו, עם סיום שנתו בקיימברידג', ללמוד בבית ספר למשפטים. לאחר מכן נכנס לבית הספר למשפטים של ייל שם קיבל תואר ראשון. ב' (1954). משנת 1954 עד 1959, שוובל עבד כעורך דין במשרד White&Case בניו יורק. בהיותו שם, הייתה לו הזדמנות להשתתף באחד מתיקים הבוררות הבינלאומיים הגדולים של המאה ה-20 – ערב הסעודית נגד חברת הנפט הערבית האמריקאית. שוובל קיבל את ה"חפירה" על התיק ובילה אינספור שעות במעבר על תיקים; הניסיון יצר עניין לכל החיים בבוררות בינלאומית. בשנת 1959, התקבל כפרופסור עוזר למשפטים בבית הספר למשפטים בהרווארד, שם לימד עד 1961. בשנת 1961 החל שוובל את הקריירה שלו במחלקת המדינה האמריקאית כעוזר יועץ משפטי לענייני האומות המאוחדות. בשנת 1967 הוא חזר לאקדמיה כפרופסור ברלינג למשפט בינלאומי בבית הספר ללימודים בינלאומיים מתקדמים של ג'ונס הופקינס.[12]

כסגן היועץ המשפטי במשרד החוץ האמריקאי

עריכה

בשנת 1974, שוובל התמנה לסגן היועץ המשפטי של מחלקת המדינה של ארצות הברית, שם סיפק ייעוץ משפטי בגיבוש ויישום מדיניות החוץ של ארצות הברית. במהלך שירותו השתתף בתיקים שונים בפני בית הדין הבינלאומי לצדק, ובהם: פרשנות ההסכם מ-25 במרץ 1951 בין ארגון הבריאות העולמי למצרים (1980), צוות דיפלומטי וקונסולרי של ארצות הברית בטהראן (1979–1980) ובזמן ששימש עוזר יועץ משפטי לענייני האומות המאוחדות, הוצאות מסוימות של האומות המאוחדות (1962)[13][14] שוובל שימש גם כיועץ למשפט בינלאומי, עוזר מיוחד לעוזר מזכיר המדינה לעניינים ארגוניים בינלאומיים במחלקת המדינה, ונציג ארצות הברית בוועדות שונות של האו"ם, כולל קבוצת העבודה של UNCTAD בנושא מגילת זכויות כלכליות (1973–1974); הוועדה המיוחדת להגדרת תוקפנות (1971); והוועדה המיוחדת לעקרונות המשפט הבינלאומי בדבר יחסי ידידות ושיתוף פעולה בין מדינות (1964).[15] הוא גם היה חבר בוועדת המשפט הבינלאומי של האומות המאוחדות מ-1977 עד 1980.

בבית הדין הבינלאומי לצדק

עריכה

שוובל היה מועמד לבחירה לבית הדין הבינלאומי לצדק, בתקופת נשיאותו של ג'ימי קרטר. בינואר 1981, נבחר על ידי מועצת הביטחון והעצרת הכללית של האו"ם, יחד עם פיקרי אל-חאני מסוריה, למלא משרות פנויות שנוצרו בעקבות מותם של ריצ'רד ר. בקסטר (ארצות הברית) וסלאח אל-דן טראזי (סוריה).[16][17] הוא נבחר לסגן נשיא בית המשפט בין השנים 1994–1997 וכיהן כנשיא בית המשפט בין השנים 1997–2000. במהלך כהונתו בבית המשפט דן שופט שוובל ב-38 תיקים. מקרים אלו כללו חוות דעת מייעצות כגון חוקיות האיום או השימוש בנשק גרעיני והבדל הנוגע לחסינות מהליך משפטי של דווח מיוחד של הוועדה לזכויות אדם, פלטפורמות נפט (איראן נגד ארצות הברית) והתקרית אווירית מ-10 באוגוסט 1999 (פקיסטן נ. הודו). דעותיו במקרים אלה אופיינו על ידי חוקרים כמרחיבות, נלהבות,[10] ממצות,[18] ומנומקות היטב. השופט שוובל הצביע לעיתים קרובות נגד רוב עמיתיו;[19] עם זאת, הוא גם הצביע נגד ארצו שלו (ארצות הברית) יותר מכל שופט אחר בהיסטוריה של בית המשפט. הוא סבור כי השקפה לאומית של שופט בבית הדין הבינלאומי לצדק מערערת את המערכת הבינלאומית[20] וכי תהליך קבלת ההחלטות השיפוטיות חייב לקחת בחשבון שיקולים מוסריים הנוגעים לשוויון – מעבר לפרשנות חוקית נוקשה בלבד.[21] הוא התפטר מבית המשפט בינואר 2000.[22][23]

 
השופט שוובל בתור הנואם המרכזי בגמר 2014 של תחרות המשפט הבינלאומי של פיליפ סי ג'סופ. השופט שוובל כתב את הפשרה הראשונה לתחרות בשנים 1959–1960.

עמדותיו

עריכה

עמדתו בנושא חוקיות האיום או השימוש בנשק גרעיני

עריכה

בינואר 1995, האו"ם ביקש מבית הדין הבינלאומי לתת חוות דעת מייעצת האם האיום או השימוש בנשק גרעיני מותרים לפי החוק הבינלאומי. השופט שוובל היה השופט היחיד שהשיב על השאלה בחיוב.[9] הוא מציין במפורש כי באמנה למניעת הפצת נשק גרעיני מצוין במפורש כי החזקת נשק גרעיני על ידי חמש המעצמות הגרעיניות היא חוקית עד לפירוק הנשק, וכי מטרת ההחזקה בנשק גרעיני היא הרתעה, והרתעה מטבעה מרמזת על איום בשימוש.

לדעתו, אם איום של שימוש אפשרי לא היה טמון בהרתעה, ההרתעה לא הייתה מרתיעה. ומכאן שהנוהג של מדינות – כולל החתימה שלהם על אמנה – אינו מונע לחלוטין את האיום או השימוש בנשק גרעיני.[24] השופט שוובל גם קובע כי עקרונות המשפט ההומניטרי הבינלאומי כגון מידתיות במידת הכוח המופעלת, הזהירות מפגיעה בחפים מפשע והימנעות מסבל מיותר של לוחמים, חלים גם על נשק גרעיני. עם זאת, הוא מכיר בכך שקשה ביותר ליישם עקרונות אלה בעת שימוש בנשק הרסני שכזה;[24] ולכן לדעתו תקיפה של מטרת אזרחיות אינו יכול להתיישב עם המשפט ההומניטרי הבינלאומי, לעומת השימוש בנשק גרעיני נגד מטרות צבאיות שלדעתו, בנסיבות מסוימות, יכול לעשות זאת.[24]

עמדתו בנושא מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון

עריכה

בשנת 1970 פרסם שוובל מאמר בנושא מעמדם המשפטי של יהודה ושומרון בו קבע שלישראל הזכות העדיפה לריבונות ביהודה ושומרון ואין דינם כדין שטחים כבושים במשפט הבינלאומי.[25][26][27][28]

לאחר בית הדין הבינלאומי לצדק

עריכה

מאז תום כהונתו בבית הדין הבינלאומי לצדק, פעל השופט שוובל כיועץ, מגשר ובורר עצמאי בסכסוכים שהיו מעורבים במשפט בינלאומי מסחרי, תאגידי וציבורי. הוא ביצע 67 הליכי בוררות שכללו מחלוקות בין מדינות וסכסוכים בין מדינות למשקיעים זרים.

שוובל שימש יו"ר או מונה לבורר בלשכת המסחר הבינלאומית (ICC), המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות (ICSID), איגוד הבוררות האמריקאי (AAA), המכון לבוררות של לשכת המסחר בסטוקהולם (SCC), בית המשפט בלונדון הליכים אד-הוק של בוררות בינלאומית (LCIA), בית המשפט הקבוע לבוררות (PCA), איגוד הבוררות המסחרית של יפן (JCAA) וועדת האומות המאוחדות לדיני סחר בינלאומי (UNCITRAL).[29]

הוא חבר בפאנל המפשרים והבוררים של המרכז הבינלאומי ליישוב סכסוכי השקעות (ICSID) משנת 2000, חבר בפאנל הבוררים של האגודה לבוררות מסחרית ביפן משנת 2003, חבר בבית המשפט הקבוע לבוררות (PCA) אשר בהאג, הולנד מאז 2006, חבר במועצת המנהלים של האגודה האמריקאית לבוררות מאז 2006 ומשמש שופט בבית הדין המנהלי של הבנק העולמי משנת 2007.

עבודות נבחרות

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סטיבן שוובל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Members of the Permanent Court of Arbitration, United Nations. Accessed 1 January 2016.
  2. ^ "Stephen M. Schwebel" www.iaiparis.com, iai. Accessed 22 January 2018.
  3. ^ The Point of View of Tribunal Members, Brill | Nijhoff, 2008-01-01, עמ' 137–157
  4. ^ Welcome to World Bank Intranet, message.worldbank.org
  5. ^ "Presidency". International Court of Justice. אורכב מ-המקור ב-31 באוגוסט 2009. נבדק ב-31 בינואר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ {{{מחבר}}}, International Court of Justice (ICJ-CIJ), Encyclopedia of U.S.-Latin American Relations, CQ Press, 2012
  7. ^ Cour internationale de Justice | International Court of Justice, www.icj-cij.org
  8. ^ Judge Stephen Schwebel, Remarks by Judge Stephen Schwebel, Proceedings of the ASIL Annual Meeting 111, 2017, עמ' 141–141 doi: 10.1017/amp.2017.48
  9. ^ 1 2 Richard A. Falk, Nuclear Weapons, International Law and the World Court: A Historic Encounter, American Journal of International Law 91, 1997-01, עמ' 64–75 doi: 10.2307/2954141
  10. ^ 1 2 Keith Highet, Evidence, the Court, and the Nicaragua Case, American Journal of International Law 81, 1987-01, עמ' 1–56 doi: 10.2307/2202130
  11. ^ Malcolm D. Evans, Oil Platforms (Islamic Republic of Iran v. United States of America) Preliminary Objection, International and Comparative Law Quarterly 46, יולי 1997, עמ' 693–699 doi: 10.1017/s0020589300060887
  12. ^ {{{מחבר}}}, Gale, Thomas (1635?–1702), Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 6 בפברואר 2018
  13. ^ Rosenne Shabtai, International Court of Justice (ICJ), Max Planck Encyclopedia of Public International Law, Oxford University Press, יוני 2006
  14. ^ Ruhr-Universität Bochum Lehrstuhl Werkstoffwissenschaft, dbs-lin.ruhr-uni-bochum.de
  15. ^ Wesley Mendes Silva, Roy Martelanc, Relacionamento com investidores com uso do website corporativo: análise empírica das empresas brasileiras listadas na Bovespa*, Enfoque: Reflexão Contábil 25, 2006-08-19 doi: 10.4025/enfoque.v25i3.3486
  16. ^ Mistry Hemi, Referral by the United Nations Security Council: International Criminal Court (ICC), Max Planck Encylopedia of International Procedural Law, Oxford University Press, 2021-01
  17. ^ UN Photo/Milton Grant, Security Council Concludes International Court Elections, www.unmultimedia.org, ‏15 בינואר 1981 (באנגלית)
  18. ^ Andrew Hodge, The Role and Record of the International Court of Justice. By Nagendra Singh. [Dordrecht: Martinus Nijhoff. 1989. xx + 443 pp. ISBN 0-7923-0291-5. £79/Dfl.235/$120], International and Comparative Law Quarterly 39, 1990-10, עמ' 962–963 doi: 10.1093/iclqaj/39.4.962
  19. ^ {{{מחבר}}}, Nicholas, His Honour Judge Montagu Richmond, (17 June 1905–27 May 1964), County Court Judge, Wandsworth, since June 1960, Who Was Who, Oxford University Press, 1 בדצמבר 2007
  20. ^ New York Times New York City Poll, September 2003, ICPSR Data Holdings, ‏21 באפריל 2004
  21. ^ Tai-Heng Cheng, When International Law Works, Oxford University Press, 16 בפברואר 2012, ISBN 978-0-19-537017-1
  22. ^ {{{מחבר}}}, Skouris, Prof. Vassilios, (born 6 March 1948), Judge, 1999–2015, President, 2003–15, Court of Justice of the European Union (formerly Communities), Who's Who, Oxford University Press, 1 בדצמבר 2007
  23. ^ Icjcij, ww25.icjcij.org
  24. ^ 1 2 3 Rosalyn Higgins Dbe Qc, Dissenting Opinion of Judge Higgins Legality of the Threat or Use of Nuclear Weapons, Advisory Opinion, Oxford University Press, 6 באוגוסט 2009, עמ' 1129–1138
  25. ^ טליה איינהורן, כן, ההתיישבות חוקית במשפט הבינלאומי, באתר ישראל היום, 19 בנובמבר 2019
  26. ^ Israeli settlements are more than legitimate, Los Angeles Times, ‏11 בדצמבר 2009 (באנגלית)
  27. ^ Selected Writings of Stephen M. Schwebel, maurice-ostroff.org
  28. ^ טליה איינהורן, חוק ההסדרה - נייר עמדה.
  29. ^ Directory of Members – Stephen M. Schwebel,International Arbitration Institute (IAI) 26-July-2017, http://www.iaiparis.com/profile/stephen.schwebel
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סטיבן_שוובל&oldid=38905048"