סופי מרסו

סופי מרסו
Sophie Marceau
	מרסו, 2012
לידה	17 בנובמבר 1966 (בת 57); הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Sophie Danièle Sylvie Maupu
מדינה	צרפת
תקופת הפעילות	מ-1980
מקום לימודים	קור פלורן
בן או בת זוג	אנדריי צולאווסקי (1985–2001)
צאצאים	Vincent Zulawski
פרסים והוקרה	פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר (1983); קצין מסדר האמנויות והספרות (2003); מסדר האמנויות והספרות; פרס יופיטר ;
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

סופי מרסו (בצרפתית: Sophie Marceau; נולדה ב-17 בנובמבר 1966) היא שחקנית ובמאית קולנוע צרפתייה. זכתה לפרסום בעיקר בעקבות השתתפותה בסרטו של מל גיבסון "לב אמיץ" ובסרט "העולם אינו מספיק", ה-19 בסדרת סרטי ג'יימס בונד.

ביוגרפיה

נולדה בשם סופי דניאל סילבי מופו (Sophie Danièle Sylvie Maupu) בפריז שבצרפת. אביה בנואה הוא ותיק מלחמת אלג'יריה שעבד כנהג משאית, צייר וברמן, ואמה סימון (לבית מוריסט) שימשה כדיילת בחנויות כלבו. אחיה סילבן מבוגר ממנה בשלוש שנים.

מרסו גדלה בעיירה של, פרבר ממזרח לפריז. משפחתה עברה מאוחר יותר לז'נטיי, פרבר דרומי של פריז, והפעילה מסעדה בפריז. המשפחה קשת היום ניהלה חיים צנועים. במהלך השבוע סייעה מרסו בהפעלת המסעדה המשפחתית. את סופי השבוע נהגה המשפחה לבלות בבקתה באזור אסון. הוריה התגרשו כאשר הייתה בת תשע.

קריירה

בפברואר 1980, כאשר חיפשה עבודה במהלך החופשה, נתקלה מרסו במודעה של סוכנות דוגמנות שחיפשה בני-עשרה^[1]. מרסו הגיעה אל הסוכנות והצטלמה בה. באותה עת חיפש המלהק של הסרט "שיגעון של מסיבה" (La Boum), של קלוד פינוטו, שחקנית צעירה עבור הסרט. כחודש לאחר הצילומים בסוכנות הוזמנה מרסו למבחן בד יחד עם כאלף מועמדות אחרות. לאחר המבחן נקראה מרסו להיבחן שנית בפני הבמאי שהחליט לבחור בה לתפקיד.

הצילומים לסרט החלו ב-17 ביולי והסתיימו לפני חזרתה ללימודים. מיד לאחר מכן הוחתמה מרסו על חוזה ארוך טווח עם חברת הסרטים גומון. באותה העת החליפה את שמה בעצת הסוכנות מ"מופו" ל"מרסו".

הסרט La Boum זכה להצלחה רבה בצרפת, באיטליה, ביפן ובמדינות אחרות^[2]. בעקבות ההצלחה זכתה גם מרסו לפרסום רב, צולמה לשערי עיתונים, התראיינה ואף השתתפה בכמה פרסומות לסבון Lux Beauté.

בשנת 1983 השתתפה מרסו בסרט ההמשך של הסרט La Boum שבגינו זכתה בפרס סזאר בקטגוריית השחקנית המבטיחה ביותר^[1].

לאחר שיגעון של מסיבה

בשנת 1984 השתתפה בסרט המלחמה Fort Saganne יחד עם ז'ראר דפארדייה וקתרין דנב. באותה שנה השתתפה בסרט Joyeuses Pâques עם ז'אן-פול בלמונדו. בשנת 1985 שוב שיחקה לצד ז'ראר דפארדייה בסרט "השוטר והפרוצה"^[3].

מאמצע שנות השמונים השתתפה מרסו בשורת סרטים של בן זוגה, הבמאי אנדריי צולאווסקי: L'Amour braque (ב-1985), Mes nuits sont plus belles que vos jours (ב-1989), La Note bleue (ב-1991), ו-Fidélité (ב-2000).

בסוף 1990 הגיעה לישראל להשתתף בצילומי הסרט "למען סשה" (Pour Sacha - בישראל הופץ בשם "אהבנו את לורה") של הבמאי ארקדי אלכסנדר^[4]. בו מרסו מגלמת חלוצה ציונית שמצטרפת עם ארוסה הצעיר לקיבוץ בצפון, עד שמלחמת ששת הימים קוטעת את הפסטורליה^[5].

בשנת 1995 שיחקה בסרטם המשותף של וים ונדרס ומיכלאנג'לו אנטוניוני "מעבר לעננים", לצד אנסמבל שחקנים כמו אירן ז'קוב, ג'ון מלקוביץ', פאני ארדן, ז'אן רנו ומרצ'לו מסטרויאני.

בסרטי קולנוע דוברי אנגלית

החל מאמצע שנות התשעים השתתפה בכמה סרטים מצליחים באנגלית:

סרטו של מל גיבסון "לב אמיץ" (1995) בו שיחקה את הנסיכה הצרפתייה איזבל

הסרט חלום ליל קיץ (1999)

הסרט "העולם אינו מספיק" (1999) בסדרת סרטי ג'יימס בונד לצידו של פירס ברוסנן^[6].

במקביל שיחקה גם בסרטים דוברי אנגלית שהצליחו פחות כמו:

הסרט "לאור האש" (1997), בו שיחקה כאישה שווייצרית המוסרת את ביתה לאימוץ בלית ברירה באנגליה של המאה ה-19, כחלק מהסדר כלכלי עם אציל אנגלי, וחוזרת לחייה כאומנת.
הסרט אנה קארנינה (1997), בו שיחקה את אנה קארנינה, אישה יפה וצעירה הנשואה לפקיד מדינה בכיר (ג'יימס פוקס) אך פוגשת רוזן יפה תואר (שון בין) ונשבית בקסמו, הקונפליקט הפנימי בין תשוקותיה לבין המציאות החברתית הכואבת מובילים אותם לצער ודיכאון.

בשנת 2003 חזרה לשחק באנגלית לאחר מספר שנים שבהם שיחקה בסרטים דוברי צרפתית, בסרט "אלכס ואמה", קומדיה רומנטית שביים רוב ריינר^[7].

העשור השני של המאה ה-21

בשנת 2021 כיכבה בסרט "הכל עבר בשלום" בבימויו פרנסואה אוזון, על המתת חסד^[8].

כתיבה ובימוי

בשנת 1995 כתבה וביימה מרסו סרט קצר של תשע־דקות בשם L'Aube à l'envers. בשנת 1996 כתבה ספר אוטוביוגרפי למחצה בשם Menteuse: Recit (הספר תורגם לאנגלית בשנת 2001 ונקרא Telling Lies); ובשנת 2002 כתבה וביימה את הסרט Parlez Moi D'Amour (דבר אליי על אהבה) בגינו זכתה בפרס בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר בפסטיבל מונטריאול.

בספטמבר 2007 הייתה אורחת פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה והציגה את הסרט השני שביימה, "הנעלמת מדוביל"^[9]. הסרט הוא סיפור מתח בלשי עם רוחות רפאים. כריסטוף למברט מגלם בו שוטר המגיע למלון לחקור מקרה של אישה שנעלמה^[10]. מרסו גם שיחקה בסרט.

כמוזיקאית וזמרת

ב-1981 השתתפה מרסו באלבומו של הזמר הצרפתי פרנסואה ואלרי Dream in Blue, ובשנת 1985 הקליטה את אלבומה הראשון והיחיד לפי שעה Certitude.

חיים אישיים

בשנת 1985, בגיל 19, נישאה מרסו לבמאי הקולנוע הפולני אנדריי ז'ולאבסקי, המבוגר ממנה בעשרים ושש שנים^[1] אותו פגשה על הסט של הסרט "שיגעון של מסיבה" בעודה בת 15 בלבד.^[11] ביוני 1995 נולד בנם וינסנט. בשנת 2001 התגרשו השניים.

מרסו ניהלה זוגיות עם המפיק האמריקאי ג'ים למלי, ובשנת 2002 נולדה בלונדון בתם המשותפת ג'ולייט.

בשנת 2007 החלה מרסו מערכת יחסים עם הצרפתי-אמריקאי ממוצא יהודי כריסטופר למברט (עמיתה לסרט "La disparue de Deauville"), אך השניים נפרדו ב-2014. בשנים 2014–2016 הייתה בזוגיות עם השף הצרפתי סיריל ליגנק.

פרסים

1983: פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר
1988: פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים הרומנטיים של קאבורג
2000: פרס לסרט הזר, מצלמת הזהב
2000: פרס השחקנית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים הרומנטיים של קאבורג
2002: פרס הבמאית הטובה ביותר, פסטיבל הסרטים של מונטריאול

פילמוגרפיה

שחקנית

שיגעון של מסיבה (1980) La Boum
שגעון של מסיבה 2 (1982) La Boum 2
(1984) Fort Saganne
חג שמח (1984) Joyeuses Pâques
L'Amour braque (1985)
Le Flics (1985)
Descente aux enfers (1986)
L'étudiante (1988)
Chouans! (1988)
Mes nuits sont plus belles que vos jours (1989)
Pacific Palisades (1990)
Pour Sacha (1991) (אנ'), הופץ בישראל בשם "אהבנו את לורה"
La Note bleue (1991)
Fanfan (1993)
המוסקטרית האמיצה (1994) La Fille de d'Artagnan
לב אמיץ (1995) Braveheart
מעבר לעננים (1995) Beyond the Clouds
אנה קארנינה (1997) Anna Karenina
Marquise (1997)
לאור האש (1997) Firelight
חיזור מקורי (1999) Lost & Found
חלום ליל קיץ (1999) A Midsummer Night's Dream
העולם אינו מספיק (1999) The World Is Not Enough
Fidélité (2000)
Belphégor - Le fantôme du Louvre (2001)
אלכס ואמה (2003) Alex and Emma
אישה מאוהבת (2003) Je reste !
Les clefs de bagnole (2003)
A ce soir (2004)
אנתוני זימר (2005) Anthony Zimmer
La disparue de Deauville (2007)
Les Femmes de l'ombre (2007)
L'homme de chevet‏ (2009)
The Curse of Turandot‏ (2021)
"הכול עבר בשלום" (2021)
"I Love America"‏ (2022)

תסריטאית ובמאית

1995: L'Aube à l'envers (סרט קצר).
2002: Parlez Moi D'Amour

קישורים חיצוניים

סופי מרסו, ברשת החברתית פייסבוק
סופי מרסו, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
סופי מרסו, ברשת החברתית אינסטגרם
סופי מרסו, ברשת החברתית Goodreads
סופי מרסו, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
סופי מרסו, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
סופי מרסו, באתר AllMovie (באנגלית)
סופי מרסו, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
סופי מרסו, באתר Metacritic (באנגלית)
סופי מרסו, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
סופי מרסו, באתר Last.fm (באנגלית)
סופי מרסו, באתר AllMusic (באנגלית)
סופי מרסו, באתר MusicBrainz (באנגלית)
סופי מרסו, באתר Discogs (באנגלית)
ביקורת על הגרסה האנגלית של ספרה של מרסו Telling Lies
נירית אנדרמן, בחירתה של סופי, באתר הארץ, 29 בספטמבר 2007 - ריאיון לרגל ביקרוה בפסטיבל הסרטים של חיפה

הערות שוליים

^ ¹ ² ³ חגי לוי, בין בארדו לבונר, חדשות, 5 בספטמבר 1990
^ שיגעון של מסיבה. צרפת 80׳. הסרט שגילה לעולם את סופי מרסו, חדשות, 5 במרץ 1993
^ חגי לוי, שום פרוצה, בקושי שוטר, חדשות, 23 בינואר 1992
^ ג. עיטור, סופי מרסו מצטלמת בקיבוץ בצפון, חדשות, 16 באוקטובר 1990
ג. עיטור, הצרפתים באים, חדשות, 3 בספטמבר 1990
^ חגי לוי, סרט / הר הבית בידינו, חדשות, 4 במאי 1992
^ נילי ברקן, ‏מלוקק ואירוני במינון הנכון, באתר גלובס, 15 בדצמבר 1999
^ פבלו אוטין, ‏לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2004
^ אורי קליין, "הכל עבר בשלום": צריך להיות במאי אינטליגנטי כדי ליצור סרט על שאלה כה טעונה, באתר הארץ, 3 ביולי 2022
נירית אנדרמן, פרנסואה אוזון: "כשאתה יכול לקבוע את יום מותך, יותר קל לסיים את החיים", באתר הארץ, 30 ביוני 2022
^ פבלו אוטין, ‏סופי מרסו - אורחת פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2007
נירית אנדרמן, סופי מרסו תבקר בישראל כאורחת של פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007
^ פבלו אוטין, ‏הבשורה על-פי סופי מרסו, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2007
^ Prisma Média, Sophie Marceau et Andrzej Żuławski : pourquoi leur couple a déjoué tous les pronostics - Gala, Gala.fr, ‏2022-11-22 (בצרפתית)

[לוי-1] ¹ ² ³ חגי לוי, בין בארדו לבונר, חדשות, 5 בספטמבר 1990

[2] שיגעון של מסיבה. צרפת 80׳. הסרט שגילה לעולם את סופי מרסו, חדשות, 5 במרץ 1993

[3] חגי לוי, שום פרוצה, בקושי שוטר, חדשות, 23 בינואר 1992

[4] ג. עיטור, סופי מרסו מצטלמת בקיבוץ בצפון, חדשות, 16 באוקטובר 1990
ג. עיטור, הצרפתים באים, חדשות, 3 בספטמבר 1990

[5] חגי לוי, סרט / הר הבית בידינו, חדשות, 4 במאי 1992

[6] נילי ברקן, ‏מלוקק ואירוני במינון הנכון, באתר גלובס, 15 בדצמבר 1999

[7] פבלו אוטין, ‏לצחוק או לבכות?, באתר גלובס, 16 בפברואר 2004

[8] אורי קליין, "הכל עבר בשלום": צריך להיות במאי אינטליגנטי כדי ליצור סרט על שאלה כה טעונה, באתר הארץ, 3 ביולי 2022
נירית אנדרמן, פרנסואה אוזון: "כשאתה יכול לקבוע את יום מותך, יותר קל לסיים את החיים", באתר הארץ, 30 ביוני 2022

[9] פבלו אוטין, ‏סופי מרסו - אורחת פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2007
נירית אנדרמן, סופי מרסו תבקר בישראל כאורחת של פסטיבל הקולנוע בחיפה, באתר הארץ, 26 באוגוסט 2007

[10] פבלו אוטין, ‏הבשורה על-פי סופי מרסו, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2007

[11] Prisma Média, Sophie Marceau et Andrzej Żuławski : pourquoi leur couple a déjoué tous les pronostics - Gala, Gala.fr, ‏2022-11-22 (בצרפתית)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]


מרסו, 2012
לידה	17 בנובמבר 1966 (בת 57) הרובע החמישה-עשר של פריז, צרפת
שם לידה	Sophie Danièle Sylvie Maupu
מדינה	צרפת צרפת
תקופת הפעילות	מ-1980
מקום לימודים	קור פלורן
בן או בת זוג	אנדריי צולאווסקי (1985–2001)
צאצאים	Vincent Zulawski
פרסים והוקרה	פרס סזאר לשחקנית המבטיחה ביותר (1983) קצין מסדר האמנויות והספרות (2003) מסדר האמנויות והספרות פרס יופיטר
פרופיל ב-IMDb
חתימה