נדיה בולאנז'ה
נדיה בולאנז'ה (בצרפתית: Nadia Boulanger; 16 בספטמבר 1887 – 22 באוקטובר 1979) הייתה מלחינה, מנצחת ופרופסור למוזיקה בעלת השפעה רבה בעולם המוזיקה. לימדה רבים מחשובי המלחינים והמנצחים של המאה ה-20.
 | |
| לידה |
16 בספטמבר 1887 הרובע התשיעי של פריז, פריז, צרפת  |
|---|---|
| פטירה |
22 באוקטובר 1979 (בגיל 92) הרובע התשיעי של פריז, צרפת |
| שם לידה |
Juliette Nadia Boulanger |
| מקום קבורה |
בית הקברות של מונמארטר |
| מוקד פעילות |
צרפת |
| מקום לימודים |
הקונסרבטואר של פריז |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
צרפתית |
| כלי נגינה |
עוגב |
| חברת תקליטים |
דקה רקורדס, EMI |
| פרסים והוקרה |
|
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
משפחתה
עריכהסבתה של נדיה בולאנז'ה הייתה הזמרת ז'ולייט בולאנז'ה. סבה, פרדריק בולאנז'ה, זכה בפרס ראשון לנגינה בצ'לו בשנתו החמישית (1797) בקונסרבטואר החדש של פריז. אביה, ארנסט בולאנז'ה למד בהמשך באותו מוסד (בין מוריו היה שארל-ולנטן אלקאן) וזכה בפרס רומא בשנת 1835. בשנים הבאות לימד בקונסרבטואר שם פגש את אמה של נדיה, הנסיכה הרוסית ראיסה מישצקאיה.
ביוגרפיה
עריכהחיי הרגש של נדיה בולאנז'ה התרכזו במידה רבה סביב אהבתה לאחותה, לילי בולאנז'ה, שהייתה צעירה ממנה בשש שנים. לילי הייתה אחת מתלמידי הקומפוזיציה הראשונים של נדיה, והנחייתה אחראית במידה רבה לכך, שלילי הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס רומא, בשנת 1913.
נדיה נכנסה לקונסרבטוריון של פריז בגיל עשר. כאן למדה עוגב אצל אלכסנדר גילמן ואחר כך אצל שארל-מארי וידור. כן למדה קומפוזיציה אצל גבריאל פורה. אחרי שזכתה בפרס ראשון בנגינת עוגב- ליווי ופוגה, הגיעה למקום השני בפרס רומא בשנת 1908.
בולאנז'ה, שאהבה להיקרא "מדמואזל", הייתה האישה הראשונה שניצחה על כמה תזמורות סימפוניות חשובות, ביניהן הפילהרמונית של ניו יורק, התזמורת הסימפונית של בוסטון, תזמורת פילדלפיה ובאנגליה, על תזמורת האלה במנצ'סטר ותזמורת רשות השידור הבריטית.
מִשׂרַת ההוראה הראשונה שלה הייתה בבית הספר הגבוה למוזיקה של אלפרד קורטו בפריז, בשנת 1916. אחרי מלחמת העולם הראשונה (1921) התמנתה לפרופסור להרמוניה בקונסרבטוריון האמריקאי למוזיקה בפונטנבלו, שם גילה אותה דור חדש של מלחינים אמריקאים (ראו להלן). עם הזמן הייתה למנהלת המוסד (1950). היא הורתה גם בבית הספר לונגי למוזיקה ובקונסרבטוריון של פריז.
רבים מתלמידיה משנות ה-20', ביניהם אהרן קופלנד, וולטר פיסטון, רוי האריס ווירג'יל תומסון ייסדו אסכולת הלחנה חדשה, שהתבססה על משנתה המוזיקלית. וולטר פיסטון, נוסף ליצירותיו, הוציא גם שלושה ספרי לימוד מעולים בנושאי הרמוניה, קונטרפונקט ותזמור. היה מקובל להגיד, שלכל עיר בארצות הברית יש תלמיד בולאנז'ה משלה. השפעתה הייתה עצומה ונפרשה על רוב העולם המוזיקלי המערבי.
שיטות ההוראה של בולאנז'ה כללו הרמוניה מסורתית, קריאת פרטיטורה ליד הפסנתר, קונטרפונקט לסוגיו, ניתוח יצירות ושליטה בשירה בקריאה מהדף (בשימוש בסולפג' לפי דו קבוע). תלמידיה היו אמורים לשנן את "הפסנתר המושווה" של באך, כרכים 1 ו-2 וללמוד אלתור פוגות (כפי שבאך נהג לעשות). היקף הידע שלה היה פנומנלי, שמיעתה מושלמת, זכרונה צילומי לכאורה ודרישותיה הדיסציפלינריות מוחלטות. כל אופייה היה חדור מסירות נלהבת, נדיבות ואהבת חיים כבירה.
תלמידיה
עריכהלהלן רשימה לא מלאה של תלמידי המוזיקה של בולאנז'ה. היא ואנט דיודונה, חברתה ועוזרתה לכל אורך חייה, לא ניהלו רישומים של התלמידים שלמדו אצל בולאנז'ה. נוסף לכך, אין כל אפשרות, למעשה, לקבוע מה בדיוק היה טבע הלימודים הפרטיים של כל תלמיד אצל בולאנז'ה.
- דאגלס אלאנברוק
- ברט בכרך
- דניאל בארנבוים
- רוברט ראסל בנט
- ליאונרד ברנשטיין
- יונה אטלינגר
- מארק בליצשטיין
- אליוט קרטר
- דייוויד קונט
- אהרן קופלנד
- אריה ורדי
- קליפורד קרזון
- דייוויד דיאמנד
- ג'ון אליוט גרדינר
- אגברטו גיסמונטי
- פיליפ גלאס
- רוי האריס
- קווינסי ג'ונס
- ראלף קירקפטריק
- גייל קוביק
- גילברט לוין
- דינו ליפאטי
- ג'אן קרלו מנוטי
- ז'ינט נבה
- אסטור פיאצולה
- וולטר פיסטון
- נד רורם
- סטניסלב סקרובצ'בסקי
- ורדינה שלונסקי
- הנריק שרינג
- וירג'יל תומסון
- ולדימיר קוסמה
- חיימה מנדוסה נאווה
- רוברט לוין
קישורים חיצוניים
עריכה
נדיה בולאנז'ה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
נדיה בולאנז'ה, באתר ספוטיפיי- נדיה בולאנז'ה, באתר קומפוניסטן דר גגנווארט
נדיה בולאנז'ה, באתר AllMusic (באנגלית)
נדיה בולאנז'ה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
נדיה בולאנז'ה, באתר Discogs (באנגלית)- נדיה בולאנז'ה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- נדיה בולאנז'ה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
