מרעה

מרעה הוא שטח אדמה ועליו צמחייה המשמש לרעיית בעלי חיים; אם לרעיית מקנה כחלק ממערכת חקלאית או טבעית ואם לרעיית חיות בר בסביבתן הטבעית. לפני התפתחות החקלאות התעשייתית היה המרעה מקור המזון העיקרי בגידול מקנה כגון בקר, צאן וסוסים. השימוש במרעה על ידי בני אדם עדיין נפוץ, במיוחד באזורים צחיחים בהם הקרקע אינה מתאימה לעיבוד חקלאי. באזורים ממוזגים יותר קיים, בייחוד בעולם המערבי, שימוש במרעה לצורך גידול בעלי חיים בשטח פתוח וחקלאות אורגנית^[^{דרוש מקור]}. בדרך כלל השימוש במונח "מרעה" הוא עבור יונקים, אולם מונח זה מקובל גם בהתייחס למרחבי ההזנה הצמחית של עופות ודבורים.

פרות בגליל התחתון - במרעה בגבעות ליד חנתון.

צמחיית המרעה

צמחיית המרעה יכולה לכלול מינים שונים של עשב, צמחי קטנית, בעלי פרחים, שיחים ואף עצים.

סוג הקרקע, ומאפיינים אקלימיים כגון כמות משקעים ורמות טמפרטורה הם משתנים בעלי חשיבות בממשק המרעה.

בממשק החקלאי המודרני קיים גם מרעה זרוע. המרעה הזרוע יכול להיות זרוע בגידול חד-שנתי או בגידול רב-שנתי, בממשק בעל או שלחין.

רעייה במטעים

קיימת שיטה מכוונת לרעיית בקר ובהמות נוספות בתוך מטעים^[1]. בעלי החיים ניזונים מהעשב שגדל בין העצים ובה בעת הם מדשנים את העצים בזבל אורגני. העצים עצמם מספקים לחיות צל ומסתור^[2]. רעיית צאן במטעים יכולה להיות שיטה יעילה להסרת עשבים שוטים ועשבים מזיקים, מה שיכול לשפר את בריאות המטע ולשפר את יבול הפירות.

השיטה יכולה להביא לשיפורים בבריאות ובתפוקה של המטע, אך גם לנזקים של פגיעה בעצים עצמם, כדי למזער את הנזקים ולמקסם את היתרונות, משתמשים בגדרות, ועל הרועה להדריך את הצאן לאכול רק באזורים של עצים חזקים. הרועה צריך להיות זהיר לא לאפשר לכבשים או לעיזים לאכול את הקליפה או העלים של העצים.

בישראל, רעיית צאן בתוך מטעים היא פרקטיקה נפוצה.^[^{דרוש מקור]} היא משמשת במטעים של פירות וירקות כמו גם במטעים של עצים נשירים.

ראו גם

רפת

לקריאה נוספת

החי והצומח של ארץ-ישראל : אנציקלופדיה שימושית מאוירת, כרך 12 – צמחים ובעלי-חיים במשק האדם, עורך - ארנון יצחק, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1998, עמ' 53–56
על צומח בעלי חיים ואנשים http://il1.activepoint.com/Yad_mire2016/