מקינטוש

מקינטוש (באנגלית: Macintosh), או בקיצור מק (Mac), היא סדרת מחשבים אישיים המעוצבת, מיוצרת ומשווקת על ידי חברת אפל מאז 24 בינואר 1984. מחשבים אלו פועלים באמצעות מערכת ההפעלה macOS. מקור השם "מקינטוש" בשמו של זן תפוחים, בעקבות שם החברה Apple ("תפוח" בעברית). כיום מחשבי מקינטוש מחולקים לכמה סדרות - iMac (מחשבים שולחניים), MacBook (מחשבים ניידים), ו-Mac (מחשבים נייחים). לכל סדרה יש דגם ״מקצועי״ ומתקדם יותר בשם Pro או Studio, ולחלק מהסדרות יש דגם בסיסי יותר בשם Air (נייד) או Mini (נייח).

הדגם הראשון של מחשב המקינטוש, 1984

סטיב ג'ובס מציג את ה-MacBook Air ב-2008

המקינטוש היה המחשב האישי הפופולרי הראשון שלו ממשק משתמש גרפי ועכבר, בניגוד לממשק שורת הפקודה שבמערכות הפעלה אחרות. במקביל למקינטוש, המשיכה אפל בייצור מחשבי Apple II שלה, שהיו מקור ההכנסה העיקרי של החברה, עד שמחשבי המקינטוש האפילו עליהם החל מ-1987.

המקינטוש המשיך לאורך השנים לעמוד בחזית הטכנולוגיה בתחום המחשוב האישי, והפך את ממשק המשתמש הגרפי, שימוש בחלונות, תצוגה גרפית ממופת זיכרון, שימוש בגופנים בתצוגת המחשב ובהדפסה זמינים במחשב אישי. מחשב המקינטוש ומערכת ההפעלה של אפל היו גורם מרכזי בהפצת השימוש בפוסטסקריפט, ויחד עם מדפסת LaserWriter שהוצגה ב-1985, היה גורם מרכזי במהפכת ההוצאה לאור השולחנית. המק גם היה אחד הגורמים המרכזיים במהפכת המחשוב בתחום הגרפיקה, המוזיקה והוידאו.

מבט מהצד על iMac 3G מ-1998, מחשב ה-iMac הראשון וגם אחד המחשבים הידועים בסדרה

עד 1998 התבססו המקים בעיקר על טכנולוגיה וחומרה ייחודיים של אפל. באותה שנה החלה אפל לעבור בהדרגה לטכנולוגיה וחומרה סטנדרטיים, עם המעבר לשימוש ביציאות USB, שבבי זיכרון תקניים ועוד. בשנת 2005 הכריזה אפל על כוונתה להעביר את קו מחשבי מקינטוש לשימוש במעבדי אינטל, שיחליפו את מעבדי ה-PowerPC ששימשו עד אז. בתחילת 2006 יצאו הדגמים הראשונים המבוססים על מעבדי אינטל. בשנת 2020 אפל הודיעה על הפסקת פיתוח מחשבים מבוססי מעבדי אינטל תוך שנתיים ולעבור למעבדי ״Apple Sillicon״ משל עצמה. המחשב החדיש ביותר בסדרה נקרא Mac studio.

היסטוריה

1979 - 1984: פיתוח והצגה

חלק מצוות הפיתוח של המקינטוש הראשון. התמונה, כפי שהוצגה על שער מגזין תחת הכותרת "מהפכה בעמק". מימין לשמאל: ג'רי מנוק, ביל אטקינסון, אנדי הרצפלד, ברל סמית', ג'ואנה הופמן, ג'ורג' קרואו.

החל ב-1979, הוביל ג'ף רסקין, עובד חברת אפל, מיזם שמטרתו הייתה פיתוח מחשב ביתי, קטן וזול יותר מאפל II, לצד פרויקט אפל III שיועד לחלק העליון של השוק, וליישומים עסקיים. מיזם זה קיבל את השם "מקינטוש". בספטמבר 1979 קיבל רסקין אישור לגייס עובדים למיזם; הוא החל לחפש מהנדס שיוכל לבנות אב טיפוס. ביל אטקינסון, חבר בצוות הפיתוח של פרויקט ליסה , הציג לרסקין את בארל סמית', טכנאי שירות שהחל לעבוד באפל בתחילת אותה שנה.

בנוסף לסמית, גייס רסקין צוות פיתוח קטן, שתכנן ובנה אבטיפוס של מחשב, לפי המפרט שפותח. לוח האם הראשון שסמית' פיתח עבור המקינטוש היה מבוסס על מפרט זה: היו בו זיכרון של 64 קילובייט, מעבד 8 סיביות, מוטורולה 6809E, והוא תמך בתצוגת מונוכרום של 256x256 פיקסלים. הצוות היה מצומצם - ארבעה אנשים בלבד. למעשה, הפרויקט אפילו נסגר, אבל רסקין ביקש ממנכ"ל אפל, מייקל סקוט ("סקוטי"), וממייק מרקולה (מייסד אפל יחד עם ג'ובס ווזניאק, שבתקופה זו היה למעשה הממונה על מנכ"ל "סקוטי"), ארכה של עוד מספר חודשים, והם נעתרו לבקשתו.

במקביל לפרויקט של רסקין, התנהלו באפל מספר פרויקטים נוספים. אחד מהם נקרא "ליסה". חברת זירוקס קנתה את חברת "שוגרט אסושיאטס", יצרנית כונן הדיסקטים של אפל II, ובכך הפכה לספקית חומרה מרכזית עבור אפל. מכירות המחשב, ובפרט מכירות כונני הדיסקטים, גדלו בצורה משמעותית, ואפל הפכה ללקוח חשוב עבור זירוקס. במסגרת היחסים ההדוקים בין החברות, אפל הציעה לזירוקס רכישה משמעותית של מניות לפני (או במסגרת) ההנפקה הראשונית, וכחלק מהתחממות היחסים הזו, נערך לג'ובס "סיור פרטי" במחלקת המחקר המתקדם של החברה, זירוקס פארק (שאז נקראה בפשטות PARC). ג'ובס התלהב, בעיקר מממשק המשתמש הגרפי שהוא פגש בו לראשונה, ודרש וקיבל סיור שני, אליו הביא את רוב צוות הפיתוח של המחשב החדש, ובהנהגת ג'ובס, שונה המפרט של ליסה, והוחלט שהמחשב ישתמש בממשק הגרפי החדש.

באד טריבל, מתכנת מקינטוש, היה שותף לדירה עם ביל אטקינסון מצוות ליסה, והתרשם מאוד מהביצועים הגרפיים של האבטיפוס שבנה בורל סמית'. הוא שאל את סמית' האם ניתן להסב את לוח האם שלו ממעבד 8 סיביות 6809 למעבד של ליסה, 68000, תוך כדי שמירה על עלויות ייצור נמוכות. בספטמבר 1980 הצליח סמית' לעצב לוח אם מבוסס על 68000, במהירות שעון של 7.83 מגהרץ (לעומת 5 מה"ץ בליסה). לכאורה, עלייה של כ-60% בביצועי המעבד, אך בפועל, המעבד נאלץ להתחלק בגישה לזיכרון עם מעגלי הווידאו, וביצועי המק היו דומים לביצועי הליסה (ונחותים מהביצועים של Atari ST ואמיגה, שהוצגו ב-1985, והשתמשו גם הם במעבד 68000 במהירות שעון של 8 מגהרץ, בלי לשלם את ה"קנס" של מעגל הווידאו).

במקביל, מנכ"ל אפל, "סקוטי", החליט שג'ובס מפריע לעבודת צוות הליסה, ומעכב את הפרויקט, ואסר עליו כל מגע עם הצוות. אף על פי שג'ובס הוא אחד ממיסדי החברה, ובתקופה זו החזיק בתואר נכבד, הוא נאלץ לציית לסקוטי, וכך מצא עצמו למעשה "מובטל" באפל. כשג'ובס שמע על האבטיפוס שבנה סמית, הוא הדיח את רסקין מפרויקט המקינטוש, והשתלט עליו, באמביציה להוכיח שהוא יכול לפתח מחשב טוב יותר מאפל II של ווזניאק, וטוב יותר מהליסה, ממנה הודח. הוא גייס לפרויקט מפתחים נוספים, בעיקר משורות אפל II וליסה. צוות התוכנה הונהג על ידי ביל אטקינסון (ליסה) ואנדי הרצפלד (אפל II), והחומרה על ידי בורל סמית.

סמית בנה שורה של לוחות אם, כל אחד בפונקציונליות מלאה יותר מהקודם. העיצוב הסופי של לוח האם היה "ברוח ווזניאק" (כפי שסמית עצמו תיאר), ומימש את הפונקציונליות בחיסכון מרשים ברכיבים, תוך שימוש ברכיבי PAL‏ (Programmable Logic Array ), לצד שני רכיבים ייעודיים: רכיב שפותח באפל, ו"צימצם" את שמונת השבבים של בקר הדיסקטים של אפל II לשבב יחיד, וכונה IWM‏ (Integrated Woz Machine, כלומר "מכונת ווזניאק משולבת" ), ושבב קלט/פלט חדש של חברת זילוג (8530), שמימש את הממשקים הטוריים לחיבור מדפסת ומודם, ויכל לשמש רשת פרימיטיבית שזכתה לכינוי AppleTalk. בעזרת פחות מ-30 שבבים (מהם כשבעה רכיבי PAL), בנוסף למעבד ולשבבי הזיכרון. גרסת חומרה קרובה לגרסה הסופית הייתה מוכנה כבר ב-1982, אם כי היא עברה מספר שינויים לא גדולים בשנתיים הבאות.

במהלך הפיתוח פותח שבב יחיד שריכז חלק ניכר מהפונקציונליות של לוח האם, וכונה IBM‏ (Integrated Burrell Machine), אך קשיים בפיתוח השבב הביאו לזניחתו, וסמית השלים את הפיתוח בעזרת שבבים סטנדרטיים ורכיבי PAL‏. המחשב הכיל פחות זיכרון מרוב המחשבים האישיים בני הזמן - 128KB RAM, בתצורה של 16 שבבי 64Kbit RAM שהולחמו על המעגל המודפס. הוא כלל מסך מונוכרום של 9 אינץ', ברזולוציה 512×342, כונן דיסקטים 3.5, שני פורטים טוריים למדפסת ומודם (שכאמור, יכלו לשמש גם לרשת פרימיטיבית לחיבור בין מספר מחשבים), ואת גולת הכותרת עכבר - לא המחשב הראשון עם עכבר, אבל הראשון שהוצע במחיר שיכול להחשב "מחשב אישי". מחיר היעד של ה"מקינטוש" של רסקין היה פחות מ-$1,000. כשהשתנה המפרט והוחלף המעבד, עלה מחיר היעד ל-$1,500, ובמשך הזמן התברר שאפל לא תוכל למכור את המחשב במחיר זה, אך צוות הפיתוח, וג'ובס, קיוו שניתן יהיה להציע את המחשב בפחות מ-$2,000.

סקאלי, המנכ"ל החדש, החליט, בניגוד לדעתו של ג'ובס, ולמגינת ליבם של המפתחים, לתמחר את המחשב ב-2,495 דולר.

המקינטוש הוצג לראשונה לציבור בפרסומת הנודעת "1984", אותה ביים רידלי סקוט, שהוקרנה במהלך משחק הסופרבול ב-22 בינואר 1984. הוא הושק רשמית והוצע למכירה ב־24 בינואר 1984 במחיר 2,495 דולר. ההתלהבות בשוק הייתה רבה, ועד מאי 1984 נמכרו כ-70,000 מחשבים, אך במהרה התברר שהמחשב חלש מדי, עם מעט מדי זיכרון, וללא אפשרות מעשית להשתמש בדיסק קשיח, עם מעט מאוד תוכנה זמינה, והשוק החליט שהמחיר הגבוה אינו מוצדק. ההתלהבות שככה, ולקראת סוף השנה המכירות היו הרבה מתחת ציפיותיה של אפל, דבר שגרם למתיחות רבה, בעיקר בין ג'ובס וסקאלי, שהאשימו זה את זה בכישלון.

המקינטוש היה חלש מכדי להריץ מערכת פיתוח תוכנה, ובשנים הראשונות, כדי לפתח תוכנה למקינטוש היה צורך להשתמש במערכת פיתוח שרצה על מחשב ליסה. צוות התוכנה באפל פיתח את הקושחה של המחשב, שמימשה את ממשק המשתמש הגרפי, מערכת ההפעלה, ומערכת הגישה לקבצים על כונן הדיסקטים, ובנוסף, מספר תוכנות נוספות, ביניהן תוכנת "צביעה" (בשחור לבן) בשם MacPaint, ותוכנת ניהול קבצים בשם Finder, כשבתור מערכת פיתוח שימש בתחילה אפל II, ובהמשך ליסה. אפל פנתה לחברות נוספות, ובראשן מיקרוסופט לפיתוח תוכנה עבור המק, ומעבד התמלילים Word של מיקרוסופט, היה אחת התוכנות הבודדות שלא באו מאפל והיו זמינות בשנה הראשונה. במקביל ל-Word, אפל הציע מעבד תמלילים משלה, בשם MacWrite. רק אחרי שיצא "מקינטוש 512K" לקראת סוף השנה, וביתר שאת אחרי שיצא "מקינטוש פלוס" בתחילת 1986 (שנתיים אחרי המק המקורי), החלו לצאת לאור תוכנות של חברות אחרות בצורה משמעותית.

אבטיפוס של ה"מקינטוש" של רסקין, מבוסס 6809

לקראת סוף 1984 הציעה אפל גרסה עם 512KB, ובשנים הבאות הופיעו דגמי מק חזקים יותר ויותר, הופיעו תוכנות שניצלו בצורה טובה יותר את ממשק המשתמש, ותוכנות שידעו לעשות דברים חדשים, שתוכנות של מחשבים אחרים לא ידעו לעשות, המכירות החלו להתאושש, וב-1987 הכנסות אפל ממכירת מחשבי מקינטוש עלו לראשונה על ההכנסות ממכירת אפל II, בן העשר.

1985-1989: עידן ההוצאה לאור השולחנית

ב-1985, השילוב של המק, המדפסת של אפל (LaserWriter) ותוכנות ייעודיות למק כמו MacPublisher של חברת בוסטון תוכנה ו-PageMaker של חברת אלדוס (כיום Adobe PageMaker) אפשרו למשתמשים לעצב, להציג ולהדפיס דפים הכוללים גרפיקה וטקסט. כלים אלו, שאפשרו לראשונה הוצאה לאור שולחנית, היו ייחודיים למקינטוש למשך שנים אחדות, אולם לבסוף הגיעו גם אל מחשבי IBM PC ותואמיהם. מאוחר יותר חיזקו תוכנות כמו FreeHand של חברת אלדוס, קווארק אקספרס ו-Adobe Illustrator את מעמד המקינטוש בתחום הגרפיקה הממוחשבת וסייעו בפיתוח תחום ההוצאה לאור השולחנית.

בתחילת 1986 הופיע מק פלוס, עם זיכרון של מגהבייט אחד, אפשרות הרחבה לארבעה מגהבייט, וממשק SCSI, שנתן לראשונה אפשרות מעשית להשתמש בדיסק קשיח, ולראשונה הפך המק ל"מחשב רציני". אף על פי שעדיין לא הייתה אפשרות הרחבה כמו באפל II וב-PC, ממשק ה-SCSI פיצה על כך במידה מסוימת, והופיע ציוד היקפי שמתחבר לממשק הזה בנוסף לדיסקים קשיחים, כמו סורקים. גם נפח כונן הדיסקטים של המחשב הוגדל ל-800 קילובייט. המק פלוס סימן את תחילת שינוי הכיוון, ואף על פי שלא נמכר בכמויות שמשתוות ל-PC, או אפילו לאפל II, יחסית לדגמים הקודמים הוא היה הצלחה גדולה.

בשנת 1987 הציגה אפל את ה-מקינטוש 2, שסימן דרך חדשה עבור המקינטוש. בנוסף למעבד חדש - מוטורולה 68020 במהירות 16 מגהרץ, עם ערוץ גישה לזיכרון ברוחב 32 סיביות ומרחב כתובות גדול, החידוש העיקרי היה צבע, ושבעה חריצי הרחבה, שינויים ש"סגרו את הפער" עם PC ואפל II, ולראשונה שמו את המק מעל הקומודור אמיגה ואטארי ST.

במקביל למקינטוש 2 הוצג מחשב (מונוכרום) בפורמט דומה למקים הקודמים, כלומר מחשב ומסך בקופסה אחת - מקינטוש SE, עם חריץ הרחבה פנימי יחיד (SE הוא ראשי תיבות של System Expansion - הרחבת מערכת). ה-SE חלק את עיצוב ה-"Snow White" של המקינטוש 2, וגם את העכבר והמקלדת של ה-Apple Desktop Bus שהוצגו לראשונה במחשבי ה-Apple IIgs מספר חודשים קודם לכן.

בשנת 1988 הגיע מקינטוש 2x עם מעבד מוטורולה 68030. הוא הציג שיפורים פנימיים שכללו מעבד MMU מובנה. ב-1989 הוצגה גרסה קומפקטית של המקינטוש SE ובה פחות חריצי הרחבה ועם מעבד מוטורולה 68030 במהירות 16 מגהרץ. מאוחר יותר באותה השנה היה מקינטוש IIci, במהירות של 25 מגהרץ, מחשב המק הראשון שהיה "32-Bit Clean". הוא תמך בזיכרון רב יותר מ-8MB, להבדיל מקודמיו אשר הצריכו שימוש בזיכרון ROM שנקרא "32-bit dirty".

מערכת ההפעלה "מערכת 7" (System 7) הוצגה והייתה למערכת ההפעלה הראשונה של המקינטוש התומכת במיפוי זיכרון של 32 ביט. אפל אף הציגה את ה-Macintosh Portable, בעל מעבד 68000 בקצב שעון של 16 מגהרץ עם צג LCD. בשנה שלאחר מכן הוצג המקינטוש IIfx, בקצב שעון של 40 מגהרץ. מחירו היה 13,000 דולר. מלבד המעבד המהיר היו בדגם זה שיפורים ארכיטקטוניים מהותיים, כולל זיכרון מהיר וצמד מעבדי עזר ייעודיים עבור קלט ופלט.

1990-1998: עליות ומורדות

חלונות 3.0 של מיקרוסופט, שאליה מתייחסים רבים כגרסה הראשונה של "חלונות" שהתחרתה במקינטוש, יצאה במאי 1990 והייתה חלופה זולה למקינטוש. תגובתה של אפל הייתה הצגת מגוון דגמי מקינטוש לא יקרים יחסית באוקטובר 1990: המקינטוש הקלאסי (Macintosh Classic), גרסה פחות יקרה למקינטוש SE, שנמכר ב-999 דולר, עובדה שהפכה אותו לדגם המקינטוש הזול ביותר, עד להשקה המחודשת של ה-iMac 400 בפברואר 2001.

המקינטוש LC, שלו מעבד 68020, במארז "קופסת פיצה" הייחודי שלו, נמכר ב-1,800 דולר וכלל מסך חדש ויחסית לא יקר בגודל 512X384 פיקסלים, ואיפשר גרפיקה בצבע, וכן המקינטוש IIs 250 מגהרץ, שכלל חריץ הרחבה אחד בלבד, ועלה 2,500 דולר. כל שלושת הדגמים נמכרו היטב, אף שהרווח של אפל עליהם היה נמוך בצורה משמעותית מאשר בדגמים הקודמים.

סמל מערכת ההפעלה macOS

ב-1991 הגיעה ההשקה המיוחלת של מערכת ההפעלה 7, שהייתה שדרוג מערכת ההפעלה של מקינטוש ל-32 ביט, דבר ששיפר את יכולות ניהול הצבע, זמינות הזיכרון וניצולו, חיבור לרשת, ריבוי משימות וכן זיכרון וירטואלי. מאוחר יותר באותה שנה הציגה אפל את המקינטוש Quadra, ה-700 ו-900: שני דגמי המקינטוש הראשונים שכללו מעבד מוטורולה 68040 מהיר. הצטרפו אליהם גרסאות משופרות של להיטי השנה הקודמת, מקינטוש קלאסי II ומקינטוש LC II. זה האחרון שודרג וצויד במעבד 68030 16 מגהרץ.

באותו זמן הוצגו שלושת הדגמים הראשונים של סדרת המחשבים הניידים של אפל, ה-PowerBook: ה-PowerBook100 - מקינטוש מיניאטורי נייד שנבנה על ידי סוני, ה-PowerBook140, עם מעבד 68030 16 מגהרץ, וה-PowerBook170, עם מעבד 68030 25 מגהרץ. היו אלה שלושת המחשבים הניידים הראשונים בעלי מקלדת משולבת עם משענת לכף היד, ומתקן הצבעה ובחירה בחזית המקלדת.

ב-1992 החלה אפל למכור את דגמי המקינטוש הזולים ביותר בקו הייצור שלה, ה-Performa, באמצעות מוכרים "לא רשמיים". סוכני אפל רשמיים הציעו את גרסת "אמצע הדרך" של ה-Quadra שנקראה מקינטוש Centris, ומיד הוחלף שמה ל-Quadra, לאחר שהצרכנים החלו להתבלבל בין שמות הדגמים השונים: Classics, LCs, IIs, Quadras, Performas ו-Centrises. במקביל ליציאת מספר מוצרי מקינטוש חדשים לשוק חשפה אפל את סדרת ה-PowerBook Duo, שהייתה אמורה לספק את אותה הנגישות של תחנת עבודה שולחנית בסביבת העבודה. ה-PowerBook Duo ירד מפס הייצור בתחילת 1997.

השלב הבא בהתפתחות מעבדי מקינטוש היה המעבר לארכיטקטורת RISC PowerPC, שפותחה בשיתוף פעולה של אפל, יבמ ומוטורולה. באותה שנה הוציאה אפל דור שני של דגמי PowerBook, סדרת ה-PowerBook 500, שכללה את משטח העקיבה המפורסם.

ב-1995 המשיכו מיקרוסופט ואינטל לנגוס בפלח השוק של אפל, עם מערכת הפעלה חלונות 95 ומעבדי פנטיום, שהגבירו בצורה משמעותית את יכולות המולטימדיה והביצועים של מחשבי IBM PC ותואמיהם. בתגובה החלה אפל את תוכנית תואם מקינטוש במטרה לחדש את דריסת הרגל שלה בשוק המחשבים השולחניים-האישיים. התוכנית נמשכה עד אוגוסט 1997, אז חזר סטיב ג'ובס לאפל וביטל את התוכנית בטענה שעל החברה להתמקד בעתיד.

1999 ועד היום: התחלות חדשות

פרק זה טעון עדכון. אנא תרמו לוויקיפדיה ועזרו לעדכן אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. הסיבה היא מתי זה "היום"; מתייחסים ל-2006 כאל עתיד.

בשנת 1998, שנה אחרי חזרתו של ג'ובס לחברה, הציגה אפל מחשב מקינטוש "הכל-כלול" שדמה למקינטוש המקורי 128K; ה-iMac, בעיצוב חדש שהכיל את רוב סוגי החיבור של אפל, כגון SCSI, ו-ADB שהוחלפו בהמשך בחיבורי USB. עיצובו היה חדשני וכיסוי הפלסטיק השקוף שלו, במקור בכחול ובלבן, ומאוחר יותר בצבעים רבים אחרים, נחשב לאבן-דרך בעיצוב התעשייתי של שנות ה-90 המאוחרות. ה-iMac התברר כהצלחה משמעותית, כשנמכרו ב-1998 800,000 יחידות שהכניסו לחברה רווח של 309 מיליוני דולרים - השנה הרווחית הראשונה של אפל מאז הפך מייקל ספינדלר למנכ"ל בשנת 1995.

בתערוכת MacWorld של שנת 2000 בסן פרנסיסקו התרברב ג'ובס במכירתם של 1.35 מיליון מחשבי iMac ברבעון הקודם. מחשב ה-Power Macintosh עוצב מחדש לפי אותם קווים.

בשנת 1999 הציגה אפל מערכת הפעלה חדשה, Mac OS X Server 1.0, עם גרפיקת ממשק משתמש חדשה ויסודות חזקים של יוניקס. דמיונו של הממשק לממשק NeXT הותיר משתמשי מק רבים מאוכזבים ותוהים כיצד יראו הדורות הבאים של ממשקי מערכות ההפעלה. Mac OS X התבססה על NeXTSTEP, מערכת ההפעלה שפותחה על ידי NeXT, החברה שניהל סטיב ג'ובס אחרי אפל. מערכת ההפעלה Mac OS X לא שווקה עד ספטמבר 2000, אז הוצגה כ-Mac OS X Public Beta, עם ממשק "מים" (Aqua) כחול-בהיר, בשונה מ-Mac OS Server. היא עלתה $29.99 ואיפשרה למשתמשי מקינטוש הרפתקניים לטעום את מערכת ההפעלה החדשה של אפל, ולספק משוב לחברה לגבי מה שרצו לראות בהשקה האמיתית.

MacBook Pro היא סדרת הניידים הראשונה של אפל שמבוססת על מעבדי אינטל. הסדרה משווקת מ-2006, ונכון ל-2020 נמצאת בדורה החמישי

באמצע 1999 הציגה אפל את ה-iBook, מחשב נייד חדש שתוכנן להיות דומה במראהו ל-iMac שהוצג שנה קודם לכן. שישה שבועות לאחר חשיפתו של ה-iBook הוזמנו יותר מ-140,000 מחשבים, ועד אוקטובר הפך המחשב להיט מכירות כמו ה-iMac. אפל המשיכה להוסיף מוצרים חדשים לקו שלה, כגון ה-eMac וה-Power Mac G4 וגם שידרגה משמעותית את ה-iMac פעמיים. ב-11 בינואר 2005 הכריזה אפל על ה-Mac Mini במחיר של $499, דגם המקינטוש הזול ביותר מעולם.

בשנים האחרונות עלו משמעותית מכירות המקינטוש. רבים גורסים כי זו תוצאה, חלקית, של הצלחת נגן המוזיקה אייפוד המונח "אפקט ההילה" הוטבע כדי לציין את ההשפעה על בעלי אייפוד מרוצים, שקונים מוצרים נוספים של אפל, מקווי מכירות אחרים שלה. נגני המוזיקה אייפוד משכו תשומת לב למקינטוש, שלא נראתה מאז השקת קו המחשבים בשנת 1984. משנת 2001 ועד לשנת 2005 צמחו מכירות המקינטוש באופן קבוע. ב-11 באוקטובר 2005 הציגה אפל את תוצאות הרבעון הרביעי שלה, עם דיווח על מכירת 1,236,000 מחשבי מקינטוש - עליה של 48% מאותו הרבעון בשנה הקודמת. עם הצגת איימקים כפולי-ליבה (iMac Core Duo) וה-MacBook Pro ב-10 בינואר 2006, עברה אפל משבבי PowerPC לשבבים המיוצרים על ידי אינטל. החלפת שאר דגמי המקינטוש תוכננה להסתיים עד סביבות אוגוסט 2006.

מוצרים

קו המוצרים הנוכחי

תמונה	שם	סוג	יעד	תיאור
	Mac Mini	שולחני	אישי	מחשב ממוזער מבית אפל, ברוחב של כשני כרטיסי אשראי, שיצא לשוק הרחב בינואר 2005 כשהוא מכיל בתוכו את כל הרכיבים במחשב אישי רגיל, על אף גודלו. יתרונו העיקרי הוא מחירו הזול, שמציב אותו כמתחרה לשאר המחשבים האישיים.
	iMac	שולחני	אישי/מקצועי	מחשב משולב מסך שהוצג לציבור ב-7 במאי 1998. האיי-מק היה הצעד החשוב הראשון בשינוי הכיוון באפל לאחר חזרתו של סטיב ג'ובס לתפקיד המנכ"ל הזמני בחברה. לבד מעיצובו החדשני ופורץ הגבולות, שהוליד שורה ארוכה של חקיינים לדגמיו וצבעיו השונים, סימן האיי-מק גם את המעבר של אפל מסגירות לפתיחות בחומרה. באוגוסט 2004 הוצגו דגמים חדשים בעלי עיצוב שונה, שהעלו את המכירות.
	iMac Pro	שולחני	מקצועי	מחשב משולב מסך הזהה בעיצובו ל-iMac, הוצג ב-14 בדצמבר 2017. האיי-מק פרו מיועד לאנשי מקצוע המעוניינים לרכוש מחשב הכולל בתוכו מסך בגודל 21 או 28 אינץ', ללא הצורך בקניית מסך בנפרד. מחשב זה זהה לאיי-מק הסטנדרטי, אך שונה בצבעו החדש - "אפור חלל", המופיע אף על המקלדת והעכבר המצורפים; ובעל חומרה משופרת באופן ניכר, כגון זיכרון RAM מקסימלי של 128 ג'יגה בייטים ומאיץ גרפיקה מהיר, אשר משמשים לעבודה עם תוכנות מקצועיות ולביצועי משחק מהירים יותר.
	Mac Pro	שולחני	מקצועי	דגם מחשב מקינטוש המבוסס על מעבדי אינטל Xeon מרובי-ליבות. דגמי מק פרו תופסים בקו המוצרים של אפל את גומחת מוצרי הקצה העליון, ומכוונים בעיקר לשוק המקצועי, לעסקים ולאוניברסיטאות. המחשבים מצוידים בדרך כלל בטכנולוגיות העדכניות ביותר של אפל ומחירם הוא הגבוה ביותר.
	MacBook	נייד	אישי	ה-Macbook הוא המחשב הנייד הדק ביותר של אפל המיועד לשוק האישי. הוא משתמש במעבד אינטל Core m3/i5 במהירויות שעון 3.0-3.2GHz ועם מסך בגודל 12 אינצ'ים. יצורו הופסק בשנת 2018
	MacBook Pro	נייד	אישי/מקצועי	ה-MacBook Pro הוא מחשב נייד של אפל המיועד לשוק המקצועי והמתקדם יותר. הוא משתמש במעבד M3 של אפל במהירות שנעה בין 2.4 ל-2.93 ג'יגה הרץ, עם מסך בגודל 13 או 15 אינצ'ים.
	MacBook Air	נייד	אישי	ה-MacBook Air הוא מחשב נייד דק המיועד לשוק האישי. הוא משתמש במעבד M3 של אפל ומגיע עם מסך בגודל 11 ו-13.3 אינצ'ים.

תוכנה

מערכת הפעלה

מערכת ההפעלה מקינטוש (Mac OS) עם ממשק משתמש גרפי (Graphic User Interface- GUI) משנת 1984

מערכת 7 - השדרוג הגדול הראשון של מערכת ההפעלה הגרפית של המקינטוש

Mac OS X 10.4 "Tiger". אף על פי שהממשק עבר שינויים משמעותיים, מספר אלמנטים נשארו, למשל ה-Menu Bar בחלקו העליון של המסך. השדרוג הגדול השני

מערכת ההפעלה "מקינטוש" הייתה ידועה בתחילה כ-"מערכת הפעלה" (Operating System), או בפשטות, "מערכת" (System). עם הוצאת מערכת 7.6 הפך שמה של המערכת באופן רשמי ל-macOS. משנת 2001 הוחלפה מערכת ההפעלה Mac OS ה"קלאסית" במערכת BSD מבוססת יוניקס, "מערכת ההפעלה עשר". אפל הציעה מערכת יוניקס נוספת אחרת, A/UX, לשרתי המקינטוש המוקדמים שלה, ללא הצלחה רבה. מערכת ההפעלה Mac OS נחשבת בקרב רבים לאחת הנקודות האטרקטיביות של פלטפורמת מקינטוש, ואפל קידמה את השקתה בכנסים גדולים מיוחדים ואירועים ביום ההשקה.

אפל בחרה להישאר עם מאפייני ממשק משתמש כלליים בכל השקותיה ויש נקודות דמיון רבות בין מערכת ההפעלה Mac OS 9 לבין Mac OS X. מערכות הפעלה אלטרנטיביות למחשבי מקינטוש עכשוויים הן, בין היתר, לינוקס ומערכות BSD שונות.

Mac OS הייתה מערכת ההפעלה הראשונה שעשתה שימוש נרחב בממשק משתמש גרפי. אף גרסה של מערכת Mac OS ה"קלאסית" לא הכילה "שורת פקודה" (Command Line). במקור הייתה זו מערכת הפעלה למשימה אחת בזמן נתון, אך תמיכה בריבוי משימות בו-זמנית הוצגה עוד במערכת 5. השדרוג המשמעותי הבא היה במערכת 7, בשנת 1991, שכללה עיצוב צבע-מלא חדש, ריבוי משימות מובנה, סקריפטים (AppleScript) ועוד אפשרויות תצורה (קונפיגורציה) למשתמש. Mac OS המשיכה להתפתח עד לגרסה 9.2.2, אך הארכיטקטורה הוותיקה שלה, כמו שימוש בריבוי משימות במקום הגרסה החדשה יותר של ריבוי משימות מקדים (preemptive multitasking) - דרשה שינוי.

במרץ 2001 הציגה אפל את מערכת ההפעלה 10 ומאז אפל מוסיפה את הספרה הרומית x ונותנת מספר *.10 ושם ממשפחת החתולים, שהם מערכות הפעלה מודרניות ובטוחות יותר מקודמותיהם מבוססות היוניקס, שהשתמשה בדרווין כיסודותיה. Mac OS X נגזרת באופן ישיר מ-NeXTSTEP, מערכת הפעלה שפותחה על ידי חברתו של סטיב ג'ובס, NeXT, לפני שקנתה אותה אפל.

מערכת הפעלה Mac OS קיימת יכולה עדיין לרוץ תחת Mac OS X במכונה וירטואלית מיוחדת המכונה "קלאסיק", אך אפשרות זו קיימת רק במחשבי מק המבוססים על מעבדי PowerPC ולא במחשבים שבהם מעבדי אינטל. במחשבים המבוססים על מעבדי אינטל קיימת תוכנת וירטואליזציה הנקראת רוזטה ומאפשרת להריץ תוכנות שנכתבו עבור מעבדי PowerPC.

היסטוריית תוכנה

אף על פי שהתוכנה המובנת במקינטוש עשתה רושם טוב יותר מזו של המתחרים ואפילו שימשה השראה למתחרים (ממשק גרפי, אשף נגישות, מוכנות טובה יותר לבאג ה-2000 וכיוצא בזה) מאז הצגתו נמתחה ביקורת רבה על המקינטוש, בעיקר על המחסור בתוכנות זמינות להוספה למערכות ההפעלה שלו. בשנת 1984 היה ברור כי מבחר רחב יותר של תוכנות זמינות למחשבים של יבמ, כי אלו השתמשו במערכת ההפעלה הנפוצה ביותר של זמנם, MS-DOS. אפל נאבקה כדי לשכנע מפתחי תוכנה לכתוב תוכנות למקינטוש. ביל גייטס ממיקרוסופט הבין כי ממשק המשתמש הגרפי יהפוך לתקן בתעשייה וכי התוכנה שלו תוכל להימכר בכמויות רבות יותר אם תהיה זמינה למשתמשי מקינטוש. בשנת 1984 הפכו תוכנת עיבוד התמלילים של מיקרוסופט, Microsoft Word, וגיליון הנתונים MultiPlan לזמינות והעלו את הביקוש למחשבי מקינטוש, אולם למקינטוש היו חסרים עדיין משחקים ותוכנות עסקיות. בשנת 1985 הציגה לוטוס את לוטוס ג'אז, לאחר הצלחת לוטוס 1-2-3 במחשבי IBM PC ותואמיהם, אולם, זו לא זכתה להצלחה רבה.

בשנת 1987 הקימה אפל את עסק התוכנה שלה קלריס. היא העניקה את קוד התוכנה והזכויות עליו לכמה תוכנות שנכתבו בתוך אפל, במיוחד MacWrite, MacPaint ו-MacProject. בשנות ה-80 המאוחרות השיקה קלריס מספר כותרי תוכנה מחודשים; התוצאה היא סדרת ה"פרו", לרבות MacPaint Pro, MacDraw Pro, MacWrite Pro ו-FileMaker Pro. כדי לספק חבילת משרד כוללת, רכשה קלריס את הזכויות לתוכנת הנתונים Informix WingZ spreadsheet של מקינטוש וקראו לה Claris Resolve, והוסיפה את תוכנת המצגות קלריס Impact.

בתחילת שנות ה-90 שולבה קלריס ברוב מחשבי מקינטוש המיועדים לצרכן הביתי והייתה בשימוש נרחב. בשנת 1991 השיקה קלריס את ClarisWorks, שהפכה במהרה לתוכנה השנייה-הנמכרת ביותר שלה.

כיום נמכרים כל מחשבי המקינטוש כשהם מותקנים מראש עם חבילת תוכנות לצרכן הביתי בשם "iLife". תוכנת iLife הראשונה הייתה iMovie ששווקה בשנת 1999 לעבודה על iMac DV. הבאה הייתה iTunes, תיבת נגן מדיה דיגיטלי שתוכנן לעבוד עם נגן המוזיקה הדיגיטלי של אפל, האייפוד. ב־7 בינואר 2002 השיקה אפל את iPhoto, אלבום תמונות דיגיטלי קל לשימוש לצרכן הביתי. בשנת 2004 שיווקה אפל את תוכנות אלו יחד עם iDVD ו־GarageBand, בחבילת תוכנה בשם iLife בעלות של 49 דולרים. כיום נמכר כל מקינטוש עם חבילת iLife מובנית. הכלי הנפוץ ביותר בחבילה הוא תוכנת iTunes, כיום גם בגרסת חלונות, המפיצה את חנות הרשת הפופולרית ביותר, באותו השם.

חומרה

משפחת מוצרי מקינטוש הנוכחית משתמשת ברכיבי חומרה רבים; בהם מעבדי PowerPC שפותחו על ידי אפל, יבמ ומוטורולה יחד ומיוצרות כיום על ידי יבמ ו-Freescale, לשעבר חטיבה במוטורולה. מאז ינואר 2006, מעבדי X86 של אינטל משולבים במק אף הם. כל דגמי מקינטוש משווקים עם 512 MB RAM כסטנדרט ומאז ה-12 באוקטובר 2005, ה-iMac G5 השיק את המייטי-מאוס של אפל, עכבר אופטי רגיש למגע עם כדור עקיבה לחיץ מזערי דמוי כדור עקיבה המיוצר על ידי אפל.

מחשבי מקינטוש הנוכחיים משתמשים לצורכי גרפיקה בסדרת המעבדים של ATI Radeon או ב-Geforce של Nvidia, וכוללים כונן קומבו או סופר-דרייב. מקינטושים כוללים שני פתחי העברת מידע תקניים: ה-USB, שנכנס כתקן בשנת 1998 עם ה-iMac; וה-FireWire, תקן נפוץ פחות שפותח על ידי אפל כדי לתמוך במכשירים בעלי יכולת גבוהה יותר.

מבנה מעבדים

מעבד מק 68000 המקורי היה מעבד CISC 16/32, בעל 32 ביט פנימי שעבד בתדר 8 מגהרץ במחשבים שולחניים, על אף שהמקינטוש הנייד וה-PowerBook 100 שניהם השתמשו בגרסת ה-16 מגהרץ. המקינטוש 2 הציג את מוטורולה 68020, מעבד 32 ביט, אך דגמי המקינטוש של אותה תקופה תמכו בגישה לזיכרון בת 24-bit בלבד. לכן, היה נהוג להתייחס למקים עם מגבלה זו כאל "32 ביט מלוכלך" ("32-bit dirty"). יורשו, מקינטוש 2x, הציג את המעבד מוטורולה 68030, שהכיל את יחידת ניהול הזיכרון (Memory Management Unit).

ל-68030 לא הייתה יחידת נקודה צפה מובנית; כך, מקינטושים מבוססי 030' שילבו יחידת נקודה צפה נפרדת: 68881, או 68882. דגמים פשוטים לא הכילו יחידה זו, אף שהם הכילו מחבר ליחידה כזו, אם יחליט המשתמש להוסיף יחידה כזו.

המקינטוש ה-"32 ביט הנקי" הראשון שיכול היה להשתמש בזיכרון 32-bit היה ה-IIci. מאוחר יותר, השיקה אפל את ה-Macintosh IIfx, שלא רק שהכיל מעבד 68030 בתדר 40MHZ, אלא גם שני מעבדי MOS Technology 6502 (המעבד הראשי הוא מסדרת ה-Apple II הישנה) ששימשו כיחידת גיבוי.

בשנת 1991 אפל הוציאה לאור את המחשבים הראשונים עם מעבד מוטורולה 68040, שהכילו את יחידת הנקודה הצפה בתוך המעבד הראשי. שוב, דגמים זולים לא הכילו את יחידות הנקודה הצפה, בהתבססם על מעבדי מוטורולה 68LC040 הזולים יותר.

מאז שנת 1994 השתמשה אפל בקו המעבדים PowerPC, בהתחילה עם ה-PowerPC 601, שמאוחר יותר שודרג ל-603 ול-604. בשנת 1997 הציגה אפל את המחשב מבוסס המעבד המשודרג מאוד PowerPC G3 הראשון שלה; עקב אחריו בשנת 1999 ה-PowerPc G4. הדור האחרון של המעבד בשימוש הוא מעבד 64-bit PowerPC G5, שהוצג בשנת 2003. בזמן המעבר ל-PowerPC כתב צוות "Cognac" של אפל תרגום של מעבד 68030 למעבד PowerPC שהורץ עם התחלת מערכת ההפעלה במהירות האמולציה; אמולציה היא לעיתים רחוקות מהירה. אולם, הם הבינו כי הם יוכלו לנצל את "חוק 90/10", "חוק" הומוריסטי שגורס, בפשטות, כי בעת כתיבת תוכנה גדולה, רק 10% מהקוד רץ במשך 90% מהזמן.

חיבורי FireWire,אשר פותחו על ידי אפל והיו נפוצים במחשבי המק לפני שחיבור USB הפך לתקן הקבוע במקינטושים מודרניים החל מה-iMac הראשון בשנת 1998 ועד היום.

טיפול מסוג זה שחרר משאבים ומחזורי שעון (clock cycles). ההערכה היא כי הגרסה הראשונה של מערכת ההפעלה שהושקה עם מעבדי ה-PowerPC הראשונים רצו ב-95% אמולציה. גרסאות אחרונות של מערכת ההפעלה העלו את אחוז הקוד המקורי של ה-PowerPC, עד שמערכת ההפעלה OS X הביאה אותו ל-100% קוד מקורי.

ב-6 ביוני 2005, יושב הראש של אפל, סטיב ג'ובס, הודיע כי החברה תחל בהמרת קו המקינטוש ממעבדי PowerPC למעבדים של אינטל שצפויים להיות מפותחים עד סוף שנת 2006, והציגה גרסה של Mac OS X שרצה על מחשב שמונע על ידי מעבד פנטיום 4 של אינטל. מקים-מונעי אינטל יוכלו להריץ תוכנות מקינטוש מותאמות למעבדי PowerPC בעזרת מערכת תרגום דינמית המוכרת בשם רוזטה. הסיבה למעבר זה נוגע לבעיות עם צריכת החשמל ופיזור החום של מעבדי G5 של IBM, יחד עם חוסר היכולת של IBM לעמוד בלוח הזמנים של הפיתוח. המקינטושים הראשונים עם מעבדי אינטל הם ה-iMac Core Duo וה-MacBook Pro, כשעל שניהם הודיעו בתערוכת מקוורלד בינואר 2006, תוך שימוש במעבד Core Duo.

ב-10 בנובמבר 2020 השיקה אפל מחשבי מקינטוש ראשונים המופעלים על ידי מעבדים תוצרת עצמית מבוססי ARM.

הרחבות ותקשורת

התצורה המוקדמת ביותר של הרחבות למקינטוש היא ה-PDS (מחבר ישיר למעבד, Processor Direct Slot), שהוצע החל מדגם ה-SE ואילך. ה-PDS היה קיצור דרך לתושבת המעבד, ולא פס תקשורת (חיבור מקבילי) - מה שמצביע על כך שרכיבים ל-PDS היו קשורים לדגם מסוים של מקינטוש, עם יוצא דופן מיוחד: חיבור LC PDS שהפך לסטנדרטי בקו ה-LC כולו. חיבור ה-PDS יכול לשמש לשדרוגי המעבד, לחיבור כרטיס ה-Apple IIe, או כרטיסי וידאו. אחרון המקינטושים בו שולבו חריצי PDS, היה הדור הראשון של מחשבי ה-PowerMac.

המקינטוש הראשון שהכיל חיבור מקבילי להרחבה היה ה-Macintosh II, בתצורה של שישה חריצי NuBus (חיבור bus 32-bit מקבילי). ה-NuBus ננטש לטובת PCI במחשבי ה-PowerMac מהדור השני, ומחשבי ה-G4 הוסיפו חריץ AGP לכרטיסי וידאו. מחשבי ה-G5 האחרונים משתמשים בחריצי PCI Express לגרפיקה והרחבות. לזיכרון השתמשה אפל בכרטיסי SIMM תקניים (30 ו-72 פינים) ומאוחר יותר בכרטיסי DIMM, עם יוצא דופן אחד: Macintosh IIfx, שהשתמש בכרטיס SIMM 64 פינים מיוחד ונדיר ביותר. כיום, מחשבי ה-PowerMac G5 הטובים ביותר משתמשים בכרטיסי זיכרון DDR2 SDRAM עם 240 פינים. המקינטושים המוקדמים ביותר השתמשו בחיבור מקבילי מייצור עצמי לכוננים קשיחים ולכונני דיסקטים חיצוניים, עד שהוצג SCSI עם ה-Macintosh Plus. ה-SCSI נשאר חיבור הכוננים הנבחר למקינטוש עד ה-PowerMac G3, כשכונני EIDE זולים יותר הפכו תקניים.

מחשבי PowerMac עכשוויים משתמשים ב-SATA לכוננים פנימיים, EIDE לכוננים אופטיים פנימיים וב-FireWire לכוננים חיצוניים. ה-Apple Desktop Bus הוצג עם ה-Macintosh II לחיבור אביזרים היקפיים (מדפסות, סורקים וכדומה). זה היה מחבר הקלט הסטנדרטי עד שהוצג ה-USB עם ה-iMac. המקינטוש האחרון שהכיל ADB היה ה-PowerMac G3 הכחול-לבן, אף של-G4 מבוסס ה-PCI היו חיבורים מתאימים עבורו. חיבורי מקינטוש היקפיים קלאסיים אחרים כוללים את ה-GeoPort המקבילי וכניסת ה-AAUI לתקשורת. למידע וידאו חיצוני משתמשת אפל במחבר ה-DB-15 בכל הדגמים הקודמים ל-G3 הכחול-לבן, שעשה שימוש בחיבור VGA; ה-VGA ננטש כשהגיע זמנו לטובת ה-Apple Display Connector ב-PowerMac G4. במקינטושים האחרונים ביותר, עשתה אפל שימוש בחיבור DVI כפול (dual-link).

השפעות על תעשיית הטכנולוגיה

מספר חידושים שפיתחה אפל עבור מקינטוש 128K אומצו מאוחר יותר על ידי שאר התעשייה, כתקן לעיצוב מחשבים. ההשפעה הגדולה ביותר של אפל על התעשייה הייתה השימוש הנרחב בממשק משתמש גרפי בתוכנות של מערכות ההפעלה. כיום, כמעט כל מערכת הפעלה נשענת על ממשק משתמש גרפי, וברבות ממערכות ההפעלה ניתן לזהות את עיצובו של ממשק המשתמש של המקינטוש המקורי: השימוש בהקלקה כפולה (Double Click), יכולת ה"גרירה" ואפילו העכבר עצמו. המקינטוש 128K היה גם הפעם הראשונה שבה נוצרה תוכנת WYSIWYG (מה-שאתה-רואה-זה-מה-שתקבל, What You See Is What You Get) שאפשרה עריכת מלל וגרפיקה, לצד שיפורים טכנולוגיים משמעותיים כגון שמות קובץ ארוכים המתירים רווחים בין מילים, וללא צורך בסיומת לקובץ (שתגדיר את סוג הקובץ). מאפיינים אחרים שהיו רבי השפעה הם כונני דיסקטים 3.5 אינץ' כרכיב תקני, סאונד ברמת 8 ביט מונו (8-bit mono) עם רמקולים מובנים ויציאת קול כתוספת תקנית.

Mac Pro, ממשיך הדרך של המקינטוש המקורי, דגם 2019

המקינטוש הציג חידושים ורעיונות רבים שהיו להם השפעה חשובה על תעשיית המחשוב, בעיקר בתחום תקנים של תקשורת. אחד הראשונים היה ה-Macintosh Plus, שהציג לעולם בהצלחה את ה-SCSI בשנת 1986. במקינטוש IIsi והמקינטוש LC היו כניסה ויציאה של קול כתקן בשנת 1990. כיום מגיעים חיבורים אלה כתקן ברובם המוחלט של המחשבים. ב-iMac הציגה אפל לראשונה בשנת 1998 כתקן את ה-USB ואת FireWire, חיבור טורי להעברת מידע במהירות גבוהה, הנפוץ כיום במחשבים לעריכת מדיה וכמעט בכל מצלמות הווידאו הדיגיטליות. אפל חידשה גם בשטח התקשורת, עם שיווק מסיבי ויישום מוקדם של פרוטוקול התקשורת (IEEE 802.11b Airport) בקווי המקינטוש הניידים בשנת 1999. בנוסף הציגה פלטפורמת המקינטוש רבים מאמצעי האחסון שהפכו כיום לתקן: בשנת 1992 היה המקינטוש IIvx המחשב הראשון שכלל כונן תקליטורים (CD-ROM) כתקן. ה-iMac, שהושק בשנת 1998, היה אחד המחשבים הראשונים שלא הכיל כונן דיסקטים 3.5 אינץ'. לבסוף, הפאוורבוק G4 עם הסופר-דרייב (SuperDrive, כונן משולב צורב DVD ודיסקים) הציג בשנת 2001 את צורב ה-DVD הראשון במחיר סביר.

אפל תרמה רבות גם לתחום המחשבים הניידים ותכונות רבות של המחשבים הניידים שלה הפכו לנורמה בשוק. ה-PowerBook 100, 140 ו-170 קבעו את התקן הארגונומי של מיקום המקלדת בשנת 1991, על ידי העברת המקלדת אל מעבר למנח כף היד (palm rest), במקום בצדו התחתון של המחשב הנייד. בשנת 1991 כללה סדרת הניידים PowerBook 100 את אביזר ההצבעה המובנה הראשון במחשב נייד: כדור עקיבה. ה-PowerBook Duo גם הציג את גישת תחנת העגינה ב-1992. אחת מהתכונות החשובות ביותר שהתווספה אי-פעם לקו הפאוורבוק הייתה משטח עקיבה (touchpad) כמכשיר עקיבה ב-PowerBook 500 בשנת 1994; כיום משתמשים בו רוב המחשבים הניידים כמכשיר העקיבה שלהם. לאחרונה, ה-PowerBook G4 הפך למחשב הנייד בגודל מלא (full size laptop) הראשון שהכיל מסך רחב (widescreen). בשנת 2003 הוא היה המחשב הנייד הראשון עם מסך בגודל 17 אינץ' ובשנת 2004 היה למחשב הנייד הראשון שכלל חיבור DVI כפול (dual-link).

קיימות כמה השערות לגבי הסיבה שמרכיבי מקינטוש רבים כל כך אומצו על ידי המתחרים. על אף שיש להם עבר עשיר בהטמעת כמה מהטכנולוגיות המובחרות ביותר הזמינות לשוק האישי, מקים - ומרכיביהם - הם לרוב יקרים בהרבה ממחשבי PC מבוססי חלונות. אי לכך, ניתן לטעון כי בדגמי המקינטוש הקדימו לכלול רכיבים שעתידים להפוך לתקן, במחיר גבוה יותר. מחיר הפיתוח של מוצר חדש גבוה בהרבה מאשר העתקתו. בנוסף, נאלצו המתחרים להעתיק ממקינטוש מסיבות של תחרות עסקית והשאלה האם חידושים אלה היו התקדמות אמיתית אינה רלוונטית. התומכים במק טוענים כי המוצרים של אפל פשוט טובים יותר.

פרסום

עמוד ראשון מעלון הפרסומת, "הצגת המקינטוש" 1984, שפורסם במגזין Newsweek

מאז הצגת המקינטוש בשנת 1984 עם תשדיר "1984" המפורסם בארצות הברית, התפרסמה אפל במאמציה ליצירת פרסום יעיל ושיווק למקינטוש. חוברת פרסום בת 20 עמודים בשם "מבוא למקינטוש" (Macintosh Introduction) צורפה למספר כתבי עת בדצמבר 1983, וזו משכה תשומת לב משום שבעמוד 15 בחוברת הופיע ביל גייטס. בנובמבר 1984 שילמה אפל יותר מ-2.5 מיליון דולר כדי לקנות את כל דפי הפרסום (39 בסך הכל) בגיליון אחרי-בחירות מיוחד של 'ניוזוויק'.

אפל גם פתחה במבצע קידום מכירות של "נסיעת מבחן במקינטוש" (Test Drive A Macintosh), שבו היו יכולים קונים פוטנציאליים של מקינטוש המחזיקים בכרטיס אשראי לנסות מקינטוש ל-24 שעות, ולהחזיר אותו למוכר לאחר מכן. זו החלה להראות כהצלחה כשהיו 200,000 משתתפים ומגזין הפרסום Advertising Age הכתיר על המבצע כאחד מעשרת מהלכי הפרסום המוצלחים של 1984. אך המוכרים בחנויות לא אהבו את שיטת קידום המכירות הזו, והיצע המחשבים לא הדביק את הביקוש. בנוסף, מחשבים רבים הוחזרו במצב כה רע, שלא ניתן היה למכור אותם ללקוח אחר.

בסופרבול של שנת 1985 עלתה לאוויר פרסומת "הלמינגים" (Lemmings). אפל הרחיקה עד כדי הוצאה לאור של עיתון פרסום שהצהיר "אם אתה הולך לשירותים בזמן הרבע הרביעי, אתה תצטער על כך". פרסומת זו התבררה ככישלון גדול שלא התקרב לתשומת הלב הגדולה שלה זכה התשדיר "1984".

בהמשך הופקו חוברות פרסום רבות נוספות לדגמים חדשים: מקינטוש פלוס (Macintosh Plus) ו-Performa. בשנות ה-90 יצאה אפל בקמפיין פרסום בשם "מה נמצא על הפאוורבוק שלך?" (What's on your PowerBook?), עם מודעות צבע ופרסום טלוויזיוני שהציג אנשים המתארים כיצד עוזר להם הפאוורבוק בעסק ובחיי היומיום שלהם. בין המציגים: פרנסס ליר, טמה ינוביץ, מייקל או'בריאן, טוד ראנדגרן, ארט מונק, מרטינה נברטילובה, בריאן דורקין והנרי רולינס. ב-1995 הגיבה אפל להשקת מערכת ההפעלה "חלונות 95" במודעות ובקמפיין טלוויזיוני המציג את חסרונותיה ואת חוסר החדשנות שלה. בשנת 1997 הציג קמפיין "חשוב אחרת" (Think Different) את הסמליל (לוגו) החדש של אפל ובעקבותיו, בשנת 2002, הוצג הסמליל "החלף" (Switch).

כיום ממקדת אפל את מאמצי הפרסום שלה סביב "אירועים מיוחדים", מצגות בכנסים כגון האקספו (Apple Expo) ומקוורלד (MacWorld Expo). אירועים אלה מושכים נציגים רבים של התקשורת וצופים רבים. בעבר נוצלו אירועים מיוחדים כדי לחשוף את הפאוור-מק G5 (Power Mac G5), ה-iMac בעיצוב החדש, וכן מוצרי מקינטוש רבים אחרים.

נתח שוק

בארצות הברית

מאז הצגת המקינטוש 128K בשנת 1984 התאמצה אפל לכבוש נתח משמעותי משוק המחשבים האישיים. בתחילה היה מגוון התוכנות למקינטוש מצומצם, והדבר הוביל למכירות מאכזבות בשנת 1985, כי הצרכנים הכירו בכך שתוכנות רבות יותר היו זמינות למחשבי IBM PC ותואמיהם. עד שנת 1985 נמכרו רק 500,000 מקים. ג'ובס העריך בתחילה כי ימכרו חמישה מיליונים תוך שנתיים; לבסוף חצו המכירות את רף שני המיליון בשנת 1988 ושלוש שנים מאוחר יותר הגיע מספר המחשבים שנמכרו לחמישה מיליונים. בשנת 1997 היו יותר מ-20 מיליון משתמשי מק. בסוף שנת 2003 היה הנתח של אפל בשוק המחשבים השולחניים 2.06% בארצות הברית, והוא צמח ל-2.88% ברבעון הרביעי של 2004. קשה להעריך את מספר מחשבי המקינטוש המותקנים באמת. ההערכות נעות בין 3% להערכה אופטימית מאוד של 16%. ברבעון השני של שנת 2023, מעל 13% ממכירות המחשבים האישיים בארצות הברית היו מתוצרת אפל.

בישראל

הלוגו של iDigital,נציגי אפל בארץ כיום

עד צאת מכשיר האייפון, במדינת ישראל זכה המקינטוש לנתח שוק קטן יחסית, וחלק גדול מהציבור הישראלי כלל לא היה מודע לקיומו. ניתן לייחס זאת לשתי סיבות עיקריות: הראשונה - הישראלים מעדיפים מחשבים זולים יותר, שכן מחשבי המקינטוש מיובאים מחו"ל במחירים גבוהים יחסית לשאר המחשבים בשוק ובמיוחד מול התואמים. והשנייה - העובדה שאפל לא השקיעה מאמץ להיכנס לשוק הישראלי, בניגוד למתחרותיה, ובהן IBM ומיקרוסופט, כך שהיצע התוכנות הישראליות במקינטוש היה דל.

תחום שבו זכה המקינטוש להצלחה רבה הוא ענפי הגרפיקה וההוצאה לאור, שבהם זכה המקינטוש לתוכנות משובחות (כגון Freehand), שרק בשלב מאוחר למדי הותאמו גם לעבודה על מחשבי IBM PC.

הדומיננטיות של אינטרנט אקספלורר בשוק הדפדפנים גרמה לכך שמפתחי אתרים רבים אינם טורחים על תאימות גם לדפדפנים הפועלים על מקינטוש, מגבלה הפוגעת אף היא בתפוצת המקינטוש בישראל. דפדפן כרום שהחליף את אינטרנט אקספלורר בשוק הדפדפנים שינה את התמונה, שכן הוא תואם מקינטוש. בנוסף, הפופולריות של מכשיר האייפון הפכה את דפדפן ספארי של חברת אפל לאחד הדפדפנים הגדולים בשוק.

נציגתה של אפל בישראל עד שנת 2007 הייתה חברת ידע. במהלך 2007, העבירה אפל את הייצוג לחברת iDigital.

יתרונות, חסרונות וביקורת

המקינטוש שונה במספר אופנים ממחשבים אישיים המריצים חלונות של מיקרוסופט. החומרה ומערכת ההפעלה מיוצרות שתיהן על ידי חברת אפל, להבדיל מחברת מיקרוסופט המספקת את מערכת ההפעלה לחברות כגון Dell, HP ו-IBM המוכרות לרוב מחשבים שמורכבים מרכיבי חומרה המיוצרים על ידי יצרנים רבים. התוצאה היא מספר דגמי מק מעטים יחסית בהשוואה למגוון העצום של מחשבים אישיים מבוססי "חלונות"; הדבר הפחית בצורה משמעותית בעיות תאימות בין התוכנה לחומרה ועזר להעלאת המוניטין של אפל כיצרנית מחשבים יציבים ואמינים. מערכת ההפעלה מבוססת היוניקס מבצעת כתקן משימות רבות-משתמשים. עם זאת, היותה של מערכת ההפעלה נדירה בשוק המחשבים האישיים העולמי גורמת לצמצום מגוון התוכנות המפותחות על ידי חברות תוכנה. למרות זאת קיימות ברוב התחומים תוכנות ראויות מסוג מיקרוסופט אופיס.

עיצוב מחשבי המקינטוש (חומרה ומערכת הפעלה) שם דגש על חוויית משתמש אחידה, הנדסת האנוש פורצת דרך ותגובתיות (responsiveness). משתמשי מק רבים טוענים שגישה זו מביאה לעקומת לימוד נוחה יותר ולסביבת עבודה יצרנית יותר.

לאפל יש היסטוריה ארוכה של המצאות חדשניות המתבטאות בעדכוני תוכנה משמעותיים. סביבת הקלאסיק מאפשרת הרצת תוכנות ישנות (מבוססות מערכת הפעלה 9) על מחשבים חדשים המריצים מערכת ההפעלה 10, לרוב בצורה טובה כאילו שהן רצות על המערכת הישנה, אמנם ללא היתרונות של תוכנות שמנצלות את יכולות מערכת הפעלה 10. בתחילת שנת 2006 עברה אפל לשימוש במעבדי אינטל במחשביה, והפסיקה לתמוך בסביבת קלאסיק. המעבר הצריך הידור מחדש של תוכנות ישנות והתאמתן לסביבה החדשה, כדי למצות את יכולתם של המעבדים החדשים, בתקופת הביניים יכולות תוכנות ישנות שלא עברו הידור מחדש לרוץ על מחשבים מהדור החדש בעזרת מעבד האמולציה "רוזטה".

ברוב ימי ההיסטוריה של המקינטוש, עד להופעת מחשבי ה-PCI Power Macs, הייתה ידועה חומרת המקינטוש לשמצה כארכיטקטורה סגורה. מתאמים והרחבות היו פיתוח פרטי של אפל, והדבר הצריך ציוד היקפי או כבלים מיוחדים, וארכיטקטורת החומרה הייתה קשורה מאוד למערכת ההפעלה Mac OS כך שהיה בלתי אפשרי להתקין מערכת הפעלה אחרת על מחשבי המק; המעקף האפשרי היחידי, שאף היה בשימוש על ידי אפל עצמה עבור מערכת ההפעלה A/UX, היה לטעון ראשית את Mac OS ואז להעביר את השליטה לתוכנה המשמשת לאתחול מערכות אחרות. הסביבה הסגורה מהווה חלק חשוב בגורם נוסף - מחירו של מק גבוה הרבה יותר (פי שניים או שלושה) ממחיר מחשב אישי גנרי בעל חומרה מקבילה. תמחור זה הביא לתופעת ההקינטוש - מחשבי PC גנריים וזולים עליהם מותקנת מערכת ההפעלה של המק. למותר לציין שחברת אפל אינה מביטה על שימוש זה בעין יפה, גם אם מערכת ההפעלה נרכשה. בדומה לחברות תוכנה רבות, מדיניותה של אפל היא שהמשתמש מקבל תמורת כספו רישיון מוגבל לשימוש במערכת ההפעלה, רישיון שאינו כולל התקנה על חומרה שאינה ממותג אפל.

אפילו כיום מערכות הפעלה כגון לינוקס ו־NetBSD עושות שימוש דומה עבור תמיכה בחומרה ישנה על אף העובדה שמדובר בתוכנות שאינן של אפל. טכניקה זו אינה נחוצה עבור מחשבי מק מבוססי טכנולוגיית OpenFirmware, אולם זה היה בשימוש עבור רוב המערכות מבוססות Old World ROM עקב תקלות ביישום הקושחה. (טכניקה חלופית שהייתה בשימוש על ידי חברת Tenon עבור מערכת ההפעלה MacTen והיישום של Minix עבור המק, הייתה להריץ מערכת הפעלה חלופית כתהליך הרץ בתוך מערכת ההפעלה Mac OS.) מחשבי מק מודרניים מאותחלים ישירות מ-OpenFirmware או EFI, ואינם מוגבלים ל-Mac OS בלבד.

התדיינות משפטית

סביב המקינטוש היו לא מעט תביעות משפטיות במשך השנים. לרוב - עקב הפרת זכויות יוצרים של מראה המחשב וסימנים מסחריים שונים של אפל. אמנם רוב התביעות הסתיימו בניצחונה של אפל, אך היא הפסידה במספר תביעות חשובות שבהן תבעה את מיקרוסופט בנושא ממשק המשתמש של חלונות. אפל טענה שהוסכם בינה לבין מיקרוסופט על שימוש בממשק גרפי רק לגבי שתי הגרסאות הראשונות של חלונות. לטענתה, מיקרוסופט המשיכה להשתמש בהון הרוחני גם בגרסאות המאוחרות יותר שלא לפי תנאי החוזה שביניהן.

"שודדי עמק הסיליקון" (Pirates Of Silicon Valley), סרט משנת 1999 המבוסס על התביעה הזו, עוקב באדיקות אחר האירועים האמיתיים. זהו סרט עלילתי חצי הומוריסטי, המבוסס על אירועים אמיתיים, אודות האנשים שיצרו את העולם הטכנולוגי של ימינו, מאבקיהם בימי הקולג', ייסוד חברותיהם, והפעולות שעשו על מנת להקים את האימפריות הגלובליות אפל ומיקרוסופט. בסרט מככבים אנטוני מייקל הול כביל גייטס ונוח וילי כסטיב ג'ובס.

הקינטוש

ערך מורחב – הקינטוש

ניתן גם להתקין את OS X על מחשבים שאינם מתוצרת אפל, ובכך להפוך אותם לתואמי מקינטוש לכל דבר. הליך זה עומד בניגוד למדיניותה של אפל כי OS X תפעל רק על מחשבים מתוצרתה (ולטענתה, מותאמים במיוחד עבורה).

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של מקינטוש (באנגלית)
• 10 המקינטושים הבולטים של 25 השנים האחרונות, באתר TheMarker‏, 17 בפברואר 2009
• Macintosh - קהילת משתמשי מקינטוש ופורום פתוח
• מקינטוש (מחשב), דף שער בספרייה הלאומית

עיינו גם בפורטל פורטל המחשבים הוא שער לערכים הקשורים למחשבים. הפורטל סוקר את ההיסטוריה של המחשב, את השימושים במחשב, את טכנולוגיות המחשוב, את האישים מתחום המחשוב, וכמובן – את נושאי התוכנה.

• אנקדוטות על הפיתוח של מחשב המקינטוש ועל האנשים שפיתחו אותו
• יריב ענבר, 30 שנה למקינטוש: 1984 לא הייתה "1984", באתר ynet, 24 בינואר 2014
• סרטון הדרכה בשפת הסימנים הישראלית על מחשב Apple Mac Pro, סרטון בערוץ "Ido Rosink", באתר יוטיוב (אורך: 2:53 דקות), 6 ביולי 2020, עם כתוביות בעברית