מסגד גוהרשאד

מסגד גוהארשאד (בפרסית: مسجد گوهرشاد) הוא מסגד אשר שוכן בעיר משהד, עיר הבירה של פרובינציית ח'וראסאן רזאווי, איראן. המסגד, אשר בעבר עמד כבניין בפני עצמו, משמש כיום כאחד מאולמות התפילה של מקדש האימאם א-רידא.

מסגד גוהרשאד
مسجد گوهرشاد

מסגד גוהארשאד, משהד, איראן, שנת 1977
מידע כללי
סוג	מסגד
כתובת	משהד
מיקום	מחוז משהד
מדינה	איראן
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	?–1418
תאריך פתיחה רשמי	1418
חומרי בנייה	לבנה, טיח
סגנון אדריכלי	אדריכלות טימורית
מידות
גובה	43 מ'
קואורדינטות	36°17′15″N 59°36′53″E
(למפת איראן מוגדלת)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פקיסטן טורקמניסטן אוזבקיסטן אזרבייג'ן ארמניה טורקיה עיראק כווית ערב הסעודית קטר איחוד האמירויות הערביות ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן מסגד גוהרשאד (למפת איראן רגילה)   טהראן משהד כרג' אספהאן תבריז שיראז קום אהוואז רשת כרמאנשאה בנדר עבאס אפגניסטן פק. טורקמניסטן או. אזר. א. ט. עיראק כ. ערב הסעודית ק. אי. ע. הים הכספי המפרץ הפרסי מפרץ עומאן מסגד גוהרשאד

החלק הפנימי של מסגד גוהארשאד

קריאת הקוראן בזמן הרמדאן, במסגד גוהארשאד, משהד, איראן

היסטוריה

המסגד נבנה בפקודתה של הקיסרית גוהרשאד בגום, אשתו של שאה רוח', אשר השתייך לשושלת הטימורית, בשנת 1418. האדריכל אשר תכנן בניין זה, היה ע'אוואמדין שיראזי (Ghavameddin Shirazi), אשר היה אחראי לבנייתם של רבים מהמבנים הבולטים של פטרונו, המלך שאה-רוח'. זאת, כאשר כוח האדם האחראי על משימות הבנייה הארכיטקטוניות והעיצוביות השוטפות, הגיע מן הערים אספהאן ושיראז.

המסגד עבר כמה שחזורים ושיפוצים, בתקופת שליטתן של השושלת הספווית ושל השושלת הקאג'ארית. הבניין מכיל ארבעה איוואנים וכן חצר, אשר מידותיה הן 50 מ' × 50 מ', כמו גם כמה שבסתאנים (פרסית: شبستان). כמה כיתובים שונים, אשר נמצאים על גבי אריחי הפסיפס שבתוך המסגד ובחצר המקיפה אותו, מציינים את שמותיהם של שליטים מתקופת השושלת הספווית, למשל, שאה עבאס, שאה סולטאן חוסיין ושאה סולימאן ספווי. כיתובים אלה, מתארים את מסירותם וכן את יחסם הדתי האדוק של אותם שליטים, למתחם המקודש, וכן את תרומותיהם האדריכליות למסגד.

כיפת המסגד, אשר הייתה מורכבת משתי שכבות, הופצצה בשנת 1911 על ידי חיילים רוסים, דבר שהסב לה נזק רב. בשנות השישים של המאה העשרים, לאחר כ-500 שנים מאז בנייתה, נדמה היה שכיפת המסגד הייתה במצב אדריכלי מחפיר, עקב נזקים שנגרמו למסגד מרעידות אדמה שפקדו את האזור במהלך הזמן, ההפצצות הרוסיות של שנת 1911 וכן התקפתו של רזא פהלווי, אשר התרחשה ב-1935, במסגרת מרד גוהרשאד, שאירע באותה שנה. לאור זאת, המסגד היה צריך לעבור בנייה מחדש. במסגרת הצו המלכותי של מוחמד רזא שאה פהלווי, הוסרו בשנות השישים של המאה שעברה, אריחי הכיפה העתיקה וכן פורקה המעטפת החיצונית של בניין המסגד. כדי לטפל בסכנות המבניות שנשקפו למסגד, נבנתה מעטפת חיצונית חדשה לבניין אשר חוזקה במסגרת עשויה מברזל ואשר כוסתה במלט. לאחר מכן, הכיפה כוסתה באריחים חדשים, בסגנון דומה ונאמן לאריחים המקוריים. לצד זאת, אף על פי ששיפוצים אלו היו הכרחיים, הם שינו באופן ניכר מאוד את אופיו של הבניין, תוך שהם משווים לו זהות היסטורית אחרת לגמרי.

באותו זמן (שנות ה-60 של המאה ה-20), האיוואן שעמד בצד המזרחי של המסגד, אף הוא עבר עבודות שיפוץ. הוא נהרס עד היסוד ונבנה מחדש, תוך שהוא מחוזק בבטון ותוך שמירה על אותו סגנון אסתטי שבו נבנה האיוואן הקודם.

לאחר אירועי המהפכה האיראנית, של 1979, המשטר החדש תכנן להרחיב את שטחו של המתחם והוספה חצר חדשה אשר כונתה בשם "סאהן-י-קודס" (Sahn-e-Qods), אשר נוספה למסגד בצידו האחורי, במקום שבו עמד הבאזאר ההיסטורי אשר הוביל אל המסגד.

עיצוב

המבנה הראשון והגדול ביותר שמוסיף להתקיים, המהווה עדות לאדריכלות פרסית מזמן המאה החמש עשרה, הוא המסגד היפהפה של גוהארשאד (1418) העומד כעת בסמוך למקדש האימאם ריזא במשהד. שער הכניסה מהווה המשך לסגנון הבנייה מסמרקנד, של קשת בתוך קשת, מועשר ברצף של שיפועים ופתחים שמעניקים לו עומק ועוצמה. המינארטים העבים, דמויי המגדל, המתמזגים עם פינותיו החיצוניות של שער הכניסה, משתרעים עד לקרקע וביחד עם דיפון השיש בעל הבסיס האיתן, מעניקים לכלל המבנה, את הרושם של היציבות הנחוצה כל כך כדי לתמוך בצבעים המפוארים. חזית המתחם כולה מחופה באריחי איימל ובזיגוגי פסיפס.

טווח הצבעים המלא כולל כחול קובלט וטורקיז דומיננטיים, לבן, ירוק שקוף, צהוב, זעפרן, צבע סגול חציל, וצבע שחור כהה - כאשר כל הגוונים הללו עוברים תנודות דרך כמה צללים, בחשיפה לאור. הערבסקות, בהיותן צלולות ומלאות חיים, מותאמות במלאכת מחשבת, לתפקידן העיצובי, בין אם כמשבצת מסולסלת ובין אם כקישוט לכיפת המסגד, שנועדו להרשים גם מגובה של אלף רגל.

מתכנני המסגד, כבר חשבו מראש, על שתי הבעיות שמהן קשה להימנע בבניית שטח כזה גדול, העשויות לעמוד בבואם לשרטט ולבנות את הצורות הארכיטקטוניות העיקריות: מונוטוניות, מן הצד האחד ומורכבות מבלבלת, מן הצד השני, שלא לצורך.

זה מושג באמצעות המרץ של צורות הפרחים המזוגגות ושל האריחים האיסלאמיים הגאומטריים; הריתמוס המודגש של המקמרות, המרפסות הפתוחות והגומחות העמוקות; ובמיוחד הניגוד שישנו בין האיוואנים השונים.

המקור באנגלית

The first and the greatest surviving, Persian monument of the fifteenth century is the beautiful mosque of Gawhar Shad (1418) now abutting the shrine of the Imam Reza in Mashhad. Its portal continues the Samarkand style of arch within arch, enriched by a succession of bevels and reveals that give it depth and power. The thick, tower-like minarets, merging with the outer corners of the portal screen, extend to the ground and, together with the high foundation revetment of marble, give the ensemble the impression of solidity necessary to support its exuberant color. The entire court facade is faced with enamel brick and mosaic faience of the finest quality.

The full scale of colors includes a dominant cobalt blue and turquoise, white, a transparent green, yellow, saffron, aubergine and mirrorblack - all tones fluctuating through several shades. The patterns lucid and vigorous, are artfully adapted to their decorative role, whether for eye-panels, or dome ornament meant to be effective at a thousand feet.

Monotony, difficult to avoid in such a large area, and a distracting intricacy that might compete with the essential architectural forms are both forestalled.

This is accomplished by the energy of the faience floral patterns and brick geometrical schemes; by the emphatic rhythm of the arcades, open galleries and deep recesses; and especially by the contrast of the ivans.

— Arthur Pope, Persian Architecture: The Triumph of Form and Color

— ארתור פופ, אדריכלות פרסית: ניצחון הצורה והצבע

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מסגד גוהרשאד בוויקישיתוף

• Archnet's entry on Goharshad Mosque