מכונית קומפקטית

מכונית קומפקטיתאנגלית: Compact car) בצפון אמריקה, או מכונית משפחתית קטנה בבריטניה, היא סיווג של דגמי מכוניות גדולות יותר מאשר מכונית סוב קומפקט (אנ') אבל קטנה יותר מאשר מכונית בגודל בינוני (אנ')[1]

סטודיבייקר לארק - מכונית קומפקטית אמריקאית של שנות השישים, בישראל נחשבה למכונית יוקרה
רישום סוגי המכוניות הפרטיות שנמכרו בגרמניה בשנת 2011 באחוזים ("%") (ראו פלח שוק של "מכוניות קומפקטיות")

הגדרות מידות ל"מכונית קומפקטית"

עריכה

גודל הרכב הקומפקטי הנוכחי, כפי שהוגדר על ידי הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה (EPA), עבור ארצות הברית ובמודלים בינלאומיים בהתאמה, הוא כ-4,100 מ"מ (161 אינץ') ו-4,450 מ"מ (175 אינץ') עבור hatchbacks, או 4,400 מ"מ (173 אינץ') ו-4,750 מ"מ (187 אינץ') ארוך עבור דגמי קבריולה, מכונית סלון וסטיישן.

לכלי רכב המבוססים על מכוניות משפחתיות קטנות (הנקראות לעיתים קרובות מיניוואנים קומפקטיים ורכבי שטח קטנים), יש גודל דומה, החל מ-4,200 מ"מ (165 אינץ') ועד ל-4,500 מ"מ (177 אינץ') בארצות הברית, ומ - 4,400 מ"מ ( 173 אינץ') ל-4,700 מ"מ (185 אינץ') במודלים בינלאומיים.

ביפן, כל רכב שאורכו שמעל 3,400 מ"מ (133.9 אינץ'), רוחבו 1,480 מ"מ (58.3 אינץ'), גובהו 2,000 מ"מ (78.7 אינץ ') עם מנוע מעל 660 סמ"ק אבל אורכו פחות מ-4,700 מ"מ, רוחבו 1,700 מ"מ (66.9 אינץ'), גובהו 2,000 מ"מ (78.7 אינץ') עם מנוע מתחת 2000 סמ"ק מוגדר כרכב קומפקטי.

תקני המדדים הם מוחלטים, הווה אומר, ששיקול מיוחד לא נעשה עבור: SUV, מיניוואן, רכבי שטח גדולים, סטיישן, והצ'בק.

השוק האמריקאי

עריכה

,[2],[3][4]

מכונית קומפקטית היא מונח צפון אמריקאי ברובו המציין מכונית קטנה יותר מאשר מכונית בגודל בינוני, אבל גדול יותר מאשר מכונית סוב קומפקט.

למכוניות קומפקטיות בדרך כלל יש בסיס גלגלים בין 100 אינץ' (2,540 מ"מ) ו-109 אינץ' (2,769 מ"מ).

הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית (EPA) מגדירה מכונית קומפקטית כמדידה בין 2.8 מטר מעוקב (2.8 מ') ל-3.1 מטר מעוקב של קיבולת משולבת של נוסעים ומטען. גודל כלי רכב מוגדר בארצות הברית על ידי חוקי הסביבה בקוד של התקנות הפדרליים (Title 40—Protection of Environment, Section 600.315-82 Classes )[5]

שיעורי רכב נוסעים מוגדרים על סמך אינדקס נפח פנימי או קיבולת ישיבה, למעט כלי רכב המסווגים כרכב מיוחד, כגון אלה עם שתי עמדות ישיבה בלבד.

בארצות הברית, קטע רכב קומפקטי כיום מחזיקה נתח של 16% מהשוק. קטע זה נשלט על ידי מודלים של רכבים מיובאים.

בשנת 1952, מנהל מחלקת פורד, רוברט מקנמארה, פתח את יחידת מחקר השוק, אשר קיבלה את המשימה לגלות מדוע מכוניות קטנות יותר הופכות פופולריות. בשנת 1954, 64,500 יחידות של מכוניות קטנות, מעל 5 מיליון מכוניות שנמכרו בארצות הברית היו יבוא או מכוניות אמריקאיות קטנות.

יצרנית הרכב פורד לבדה מכרה מעל 1.4 מיליון מכוניות גדולות. עם זאת, 5 אחוזים מהאמריקאים שנשאלו אמרו שהם ישקלו מכונית קטנה. השוק הפוטנציאלי הסתכם ב-275 אלף מכוניות קטנות.

המעמד הקומפקטי המודרני הורחב מאוד בין השנים 1958 ו-1960, כאשר סטודיבייקר לארק, שברולט קורווייר, פורד פלקון, פלימות' ואליאנט הובאו לשוק. מודלים אלה גם הולידו טנדרים קומפקטיים אשר היו בגודל דומה של "פולקסווגן סוג 2 מיקרובוס".

בתוך שנים ספורות לאחר מכן, הקומפקטים יצרו מעמד חדש שנקרא "מכונית פוני", שנקראה על שמו של פורד מוסטנג, שנבנה על שלדת הפורד פלקון. באותו זמן, היה הבדל מובהק בגודל בין מודלים קומפקטי בגודל מלא, והגדרה מוקדמת של הקומפקט היה רכב עם אורך כולל של פחות מ-200 אינץ' (5,080 מ"מ), הרבה יותר גדול מאשר עיצובים אירופיים.

"מדד נפח פנימי" לסוגי מכוניות בארצות הברית (נמדד במטר מעוקב)

עריכה

השוק האירופי

עריכה

,[6][7]

בשנת 2011 היה מספר המכוניות הקומפקטיות השני באירופה לאחר ה-subcompact, עם כ-3 מיליון יחידות שנמכרו בשנה זו.

השוק היפני

עריכה

[8]

בשנת 1955, המשרד היפני של הסחר הבינלאומי והתעשייה קבע יעד לכל היצרנים היפנים באותו זמן כדי ליצור מה שנקרא את ה"מכונית הלאומית".

הקונספט קבע כי הרכב יוכל לשמור על מהירות מקסימלית מעל 100 קמ"ש (62 מייל לשעה), שוקל מתחת ל-400 ק"ג (צריכת דלק כ-30 ק"מ ל-1ליטר במהירות ממוצעת של 60 קמ"ש על כביש אספלט, ולא דורש תחזוקה או שירות משמעותי לפחות 100,000 ק"מ.

כך הקימו ביפו את ה"מכונית קומפקטית" שנודעה בשם "המכונית הקלה" או את ה"מכונית קיי". על פי התקנות היפאניות, קבוצה זו מוגדרת ככלי רכב באורך של פחות מ-4.7 מטר עם מנועים מתחת 2,000 סמ"ק. מידות פנים ומרחב מטען זמין לא נלקחו בחשבון.

זאת קבוצת הדגם הפופולרית ביותר ביפן בשל הטבות המס שנקבעו על ידי תקנות ממשלת יפן (חוק הרכב של ממשלת יפן של 1951)[9]

תמונות מכוניות קומפקטיות אמריקאיות (נכון לשנות השישים של המאה העשרים)

עריכה

תמונות מכוניות קומפקטיות אמריקאיות (נכון לתחילת המאה ה-21)

עריכה

תמונות מכוניות קומפקטיות אירופאיות

עריכה

תמונות מכוניות קומפקטיות יפניות

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא מכונית קומפקטית בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ סטטיסטיקה לפלגי השוק של דגמי מכוניות Gewerbliche Zulassungen bestimmen den Neuwagenmarkt. Kraftfahrt-Bundesamt, abgerufen am 21. Juni 2014 (PDF).
  2. ^ מכונית קומפקטית בשוק האמריקאי Classi di veicoli - Sito ufficiale del Governo USA, su fueleconomy.gov.
  3. ^ צמרת המכוניות הקומפקטיות בארצות הברית היום autotrader.com/best-cars/top-american-compact-cars-available-today
  4. ^ מכוניות קומפקטיות בארצות הברית Stevenson, Heon (2008). American Automobile Advertising, 1930-1980: An Illustrated History. McFarland. p. 214. ISBN 9780786436859. Retrieved 7 February 2016.
  5. ^ קוד של התקנות הפדרליים gpo.gov/fdsys/granule/CFR-1996-title40-vol16/CFR-1996-title40-vol16-sec600-315
  6. ^ "מכונית קומפקטית" - בשוק האירופי Regulation (EEC) No 4064/89 - Merger Procedure" (PDF). Office for Official Publications of the European Communities L-2985 Luxembourg. 17 March 1999. Retrieved 7 February 2016.
  7. ^ תקנון השוק האירופי Car prices within the European Union at 1 January 2011. Europäische Kommission, 26. Juli 2011, abgerufen am 8. Februar 2015 (PDF).
  8. ^ נהיגה ביפן Driving in Japan". Japan-Guide.com. Japan-Guide.com. Retrieved 22 February 2017
  9. ^ חוק הרכב של ממשלת יפן (1951) (ביפנית) Road Vehicle Act of 1951". Law.e-gov.go.jp (in Japanese). Retrieved 7 February 2016.