בט"ר דותן
בט"ר דותן (מחנה 80) הוא בסיס טירונים של צה"ל השייך למערך מגל, האחראי על קיום הטירונות הכלל צה"לית בבסיסי הטירונים השונים. בבט"ר מוכשרים טירונים לרמת רובאות 02 לשירות ביחידות עורפיות בטירונות הנמשכת בין 5-3 שבועות ולרמת רובאות 03 לשירות כמפקדי כיתה. לבט"ר מגיעים מגוון רחב של אוכלוסיות טירונים (בנים ובנות): כלל צה"ליים, עתודאים, פלוגות ממתינים, בני ישיבות, מחזורי איתן, נהגי בט"ש (ביטחון שוטף), גרעין נח"ל וטירונות מתנדבים.
מידע על המבנה | |
---|---|
סוג | בסיס טירונים צבאי |
מיקום | כביש 65 – בין עפולה לחדרה דרך ואדי עארה, בכניסה הצפון-מזרחית לפרדס חנה-כרכור |
תקופת הבנייה | ? – שנות הארבעים של המאה ה-20 |
בשימוש פעיל | כן |
מתכנן | הצבא הבריטי |
נשלט על ידי | צה"ל |
מפקד נוכחי | סא"ל רעות זכריה |
קרבות | מלחמת העצמאות |
קואורדינטות | 32°27′46″N 34°59′12″E / 32.462798°N 34.986627°E |
הבסיס שוכן על כביש 65 - בין עפולה לחדרה דרך ואדי עארה, בכניסה הצפון-מזרחית לפרדס חנה-כרכור, סמוך לצומת חנה הנקרא גם צומת מחנה 80. מפקדת הבט"ר היא סא"ל רעות זכריה.
בבסיס מתפקדות 8 פלוגות טירונים: בז, געש, דוכיפת, דורס, הראל, וייפר, חץ וטורו.
היסטוריה
עריכהתחילתו של המחנה בתקופת המנדט הבריטי כאשר שימש כבסיס של חיל השריון הבריטי ונקרא "Camp 80" - מחנה 80. השם נבחר מכיוון שהמחנה ממוקם על חלקה מספר 80 במפת המקרקעין. המחנה היה חלק ממתחם ענק של מחנות צבאיים בריטיים באזור פרדס חנה וכרכור, ורבים מבני היישוב עבדו במחנות[1]. עם סיום שלטון המנדט נרכשו המחנות בידי הסוכנות היהודית. מפברואר 1948, עוד טרם יציאת הצבא הבריטי את הארץ, הוא החל לפנות אותם (שאר המחנות הוסבו עם קום המדינה למחנה העולים פרדס חנה)[2][3].
ב-6 באפריל 1948 הגיעו למחנה לוחמי אצ"ל לבושים במדים בריטיים ומסתייעים בשתי משאיות בריטיות שהוחרמו. הם הצטיידו בתעודות משלוח מזויפות, טענו שבאו לפנות את מחסן הנשק והחלו להעמיס 62 רובים, 39 תת מקלעים, 21 מקלעי ברן, פגזי פיאט, זחל ותחמושת לרוב. מפקד המחנה חשד בהם והתפתח קרב קשה בו נהרגו מפקד המחנה שהיה בדרגת קולונל ושבעה מחייליו. חייל אצ"ל אחד נהרג בפעולה[4]. כלי הנשק שימשו את האצ"ל במערכה על יפו במלחמת העצמאות[דרוש מקור].
עם הקמת צה"ל הפך הבסיס לבית ספר לקצינים, עד שנת 1955. לאחר מכן הפך לבסיס גדנ"ע (הכשרת נוער לפני צבא).
בשנות ה-70 הוקם במחנה דותן, דרומית-מערבית לג'נין, בסיס טירונות עבור נוער בסיכון בדומה לנערי רפול, בכפיפות למחנה 80 שהיה בסיס טירוני (בט"ר) הנח"ל. בשנות ה-90, עם ביצוע שלב א' בהסכמי אוסלו הפך מחנה דותן למִפקדת חטיבת מנשה (חטמ"ר מנשה) והפסיק לשמש כמחנה טירונים. בספטמבר 2005[5], כחלק מתוכנית ההתנתקות, פונה מחנה דותן.
במשך שנים רבות שימש מחנה 80 כבסיס הטירונים של חיילי הנח"ל. לאחר שאלה עברו לבסיסם החדש בתל ערד, בשנת 1993, הפך לבסיס המשמש לטירונות כלל צה"לית, השייך ליחידת מגל, מערך ששייך לפיקוד היח"ש, תחת פיקוד מז"י[6]. הטירונות הכלל צה"לית לחיילי גרעיני הנח"ל שאינם קרביים מתבצעת עד היום בבסיס טרם שיבוצם לתפקידים שונים.
ב-29 בנובמבר 2001 התרחש הפיגוע בקו 823 בצומת מחנה 80 - מחבל מתאבד פוצץ עצמו באוטובוס "אגד" בקו 823 בצומת מחנה 80, וכתוצא מכך שלושה אזרחים נהרגו ושמונה נפצעו[7].
בניסיון פיגוע בקרבת הבסיס ב-17 בפברואר 2002 נהרגו שני המחבלים על ידי שוטרים ואיש מילואים. באירוע נפצעו שלושה שוטרים[8].
במסגרת הקמת "עיר הבה"דים" תוכנן פינויו של מחנה 80 עד סוף 2016, ובהמשך לכך הקמת שכונת מגורים של 1,200 דירות בשטח שיתפנה,[9] אך תכנון זה בוטל.
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה- מחנה 80 (בט"ר דותן) באתר מתגייסים
- נעמה ריבה, רס"ר בנאי לא מאמין: הורסים מבנים וכורתים עצים במחנה 80, באתר Xnet, 21 בנובמבר 2014
הערות שוליים
עריכה- ^ עובדי מחנות תובעים הכרה בארגונם, משמר, 18 באפריל 1945
- ^ חביב כנען, כיצד נרכשו מחנות הצבא הבריטיים לאחר הכרזת החלוקה, הַבֹּקֶר, 20 ביוני 1958
- ^ עמירם אורן, אזרוח מחנות הצבא הבריטי - כלכלה במלחמה : קובץ מחקרים על החברה האזרחית במלחמת העצמאות, יד יצחק בן-צבי 2017
- ^ הצבא חסם כביש ת"א-חיפה - עוצר בבינימינה - אנשי אצ"ל חדרו למחנה פרדס חנה בתעודות מזויפות, מעריב, 7 באפריל 1948
- ^ אפרת וייס, מחנה דותן פונה: צה"ל סיים ההתנתקות בשומרון, באתר ynet, 22 בספטמבר 2005
- ^ עמוס הראל, שנה שלמה עם פלוגת טירוני נח”ל חושפת צבא שונה לגמרי, באתר הארץ, 22 במרץ 2013
- ^ דוד רטנר, האוטובוס מנצרת עילית לתל אביב התפוצץ כמה מטרים מגדר מחנה 80, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2001
- ^ פאוזי אבו טועמה, רענן בן צור, שרון רופא ועלי ואקד, שלושה פצועים בפיגוע באיזור מחנה 80, באתר ynet, 18 בפברואר 2002
- ^ יעל דראל, במקום מחנה 80: אושרה תוכנית לשכונת מגורים של 1,200 יחידות דיור, באתר כלכליסט, 7 באוקטובר 2014