המפרץ הפרסי
המפרץ הפרסי (בפרסית: خلیج فارس, ח'ליג' פארס) או המפרץ הערבי (בערבית: الخليج العربي, אל-ח'ליג' אל-ערבי) הוא לשון של מפרץ עומאן המשתרעת בין חצי האי ערב לאיראן.
 | |
| צילום לוויין של המפרץ הפרסי | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מיקום | בין חצי האי ערב לבין איראן |
| סוג | מפרץ, ים בין-יבשתי |
| ים של | מפרץ עומאן שבאוקיינוס ההודי |
| מידות | |
| שטח | 251,000 קמ"ר |
| אורך מרבי | 989 ק"מ |
| אורך | 989 קילומטר |
| עומק מרבי | 90 מטר |
| עומק ממוצע | 50 מטר |
| מידע נוסף | |
| מליחות |
41 פרומיל  |
| נהר מזין |
שט אל-ערב, Jarahi River, Mand River, Helleh River, Zohreh River, Bahmanshir, Mehran River |
| מדינות באגן הניקוז |
 איראן  עיראק  כווית  ערב הסעודית  קטר  בחריין  איחוד האמירויות הערביות  עומאן (מובלעת מוסנדם) |
| קואורדינטות | 26°54′17″N 51°32′51″E / 26.90472°N 51.54750°E |
  | |
המפרץ, המשתרע על שטח של 251,000 קמ"ר, מתחבר למפרץ עומאן במזרח דרך מצר הורמוז. בקצהו המערבי נמצאת הדלתה הגדולה של נהר שט אל-ערב, שאליו מתנקזים מימי נהרות הפרת והחידקל. אורכו של המפרץ 989 ק"מ, ורוחבו בנקודה הצרה ביותר (מצר הורמוז) הוא 56 ק"מ. המים בדרך כלל רדודים מאוד, ועומקם המרבי 90 מטרים בלבד. זרמי המפרץ איטיים מאוד, וטווח הגאות מוגבל אף הוא.
המפרץ הפרסי וסביבתו הם המקור הגדול בעולם להפקת נפט גולמי (כ-60% מעתודות הנפט המוכחות), ותעשיות הנפט ומוצריו הן הדומיננטיות באזור. הבריטים גילו לראשונה נפט באיראן והתחילו להפיק אותו ב-1911, לאחר מכן מצאו נפט בעיראק, ב-1932 גילו האמריקאים נפט בבחריין, והתחיל מרוץ בינלאומי של חתימת חוזים עם מדינות המפרץ לצורך הפקת נפט בשטחן[1]. חברת עראמקו הסעודית, חברת הנפט הגדולה בעולם, מחזיקה במימי המפרץ בשדה ספאנייה, שדה הנפט הימי הגדול בעולם. גם שדה גוואר, השדה היבשתי הגדול בעולם, לא רחוק מחופי המפרץ.
שם
עריכההמפרץ הפרסי ידוע גם בשם המפרץ הערבי (בערבית: الخليج العربي, אל-ח'ליג' אל-ערבי), בעיקר בפי הערבים, או רק "המפרץ". קריאה למפרץ בשם זה נעשית גם מטעמים פוליטיים (ראו להלן), כדי להדגיש את היות רוב תושבי המפרץ, מכל עבריו, דוברי ערבית. המפרץ הערבי היה שמו המקובל של הים האדום עד שלהי המאה ה-19. היסטורית, השם הנפוץ ביותר הוא המפרץ הפרסי[דרוש מקור].
שמו של המפרץ הפרסי מהווה סלע מחלוקת בין איראן לבין מדינות ערב מאז שנות החמישים, ואיראן נוקטת מדיניות תקיפה ביחס לכל גורם בעולם הערבי ובזירה הבינלאומית העושה שימוש במונח "המפרץ הערבי". בין היתר מנהלת איראן בשנים האחרונות מסע הסברה נגד השימוש במונח זה, הכולל, בין היתר, החרמת גופים ופרסומים בינלאומיים העושים שימוש במונח, הפצצת גוגל של המונח "המפרץ הפרסי" ואף פריצת האקרים איראנים לאתרים שונים בהם נעשה שימוש במונח "המפרץ הערבי".
בשנת 2009 פרץ משבר בין איראן לבין התאחדות משחקי הסולידריות האסלאמית, שאמורים היו להתקיים בחודש אוקטובר באותה שנה בטהראן, לאחר שאיראן סירבה להיענות לדרישת ערב הסעודית להסיר את השם "המפרץ הפרסי" מכל המדליות והעלונים, שיחולקו במהלך התחרויות. אתרי חדשות איראנים טענו במהלך המשבר, כי המונח "המפרץ הפרסי" נמצא בשימוש עמי העולם זה 2,500 שנים, וכי אין כל סיבה שמדינות ערב יעשו שימוש במונח המסולף "המפרץ הערבי", שהשימוש בו החל בתקופתו של נשיא מצרים לשעבר, גמאל עבד אל נאצר, במסגרת מאבקו נגד השאה הפרסי, מוחמד רזא שאה פהלווי.
דוגמה נוספת לעימות סביב סוגיית שמו של המפרץ ניתנה לאחר נאומו בשנת 2009 של ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל, בדמשק לרגל יום כיבוש ירושלים על ידי צלאח א-דין. משעל השתמש במונח "המפרץ הערבי", וזכה לביקורת מצד אנשי ממשל איראנים, מאחר שהיא התומכת העיקרית של הארגון[2][3][4].
היסטוריה
עריכהחשיבותו הכלכלית והתעבורתית של המפרץ הפרסי זכתה להכרה עוד בימי קדם. בסוף האלף ה-3 לפנה"ס, האלף ה-2 והאלף ה-1 לפנה"ס התקיימה באזור המפרץ תרבות סחר עתיקה שנקראה דילמון, היא עסקה בסחר עם תרבות עמק האינדוס. אלכסנדר הגדול רצה לבנות נמל ראשי לאימפריה חובקת עולם במפרץ זה. עם זאת, חשיבותו זו דעכה במקביל לדעיכת מסופוטמיה. במאות הבאות היה המפרץ נתון לשליטה פרסית, ערבית, טורקית ומערב-אירופית. באמצע המאה ה-19 הכירו השיח'ים הערבים בדומיננטיות הבריטית במפרץ, ובראשית המאה ה-20 הכירו בכך גם המעצמות האירופיות. בשנת 1960 נסוגה בריטניה מהמפרץ הפרסי, ותחתיה ביססו ארצות הברית וברית המועצות את נוכחותן באזור. ב-1971 הוקם הבסיס הצבאי האמריקני הראשון בבחריין.
העימות הערבי-פרסי המתמשך, ושאיפותיהן של מדינות האזור לזכות בעתודות נפט רחבות יותר, הביאו למספר סכסוכי גבולות אלימים. המפרץ הפרסי היה אחד מחזיתות מלחמת איראן–עיראק (1980-1988), אשר נסובה סביב זכויות השיט בשט אל-ערב, כאשר כל אחד מהצדדים פעל, בין היתר, כדי להשמיד את מיכלי הנפט של היריב. יציבותן הביטחונית של כל מדינות המפרץ הייתה בסכנה במהלך המלחמה הזו. ב-1991 שוב עמד המפרץ הפרסי במוקד עימות צבאי, כאשר עיראק פלשה לכווית ובסופו של דבר נאלצה לסגת ממנה, במה שנודע בתור מלחמת המפרץ, אף שהסכסוך לא התמקד בראש ובראשונה במפרץ עצמו.
מדינות
עריכההמדינות השוכנות לחוף המפרץ הפרסי, או מדינות המפרץ הפרסי, הן (בכיוון השעון, מדרום-מזרח): עומאן (מובלעת מוסנדם), איחוד האמירויות הערביות, ערב הסעודית, קטר השוכנת על חצי אי בחוף הסעודי, בחריין השוכנת על אי, כווית, עיראק בצפון-מערב ואיראן. מספר איים קטנים שוכנים בתחומי המפרץ, והשליטה עליהם היא במוקד החיכוכים הדיפלומטיים בין המדינות השכנות.
חלק מהמדינות כוננו ארגון לתיאום פוליטי, כלכלי ותרבותי- מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ.
אקולוגיה
עריכהסביבתו הטבעית של המפרץ הפרסי עשירה מאוד, וכוללת מינים ייחודיים של דגים, שוניות אלמוגים מרהיבות וצדפות פנינים. עם זאת, התיעוש הנרחב, דליפות הנפט החוזרות והנשנות באזור וחוסר היציבות הפוליטית-צבאית השפיעו לרעה על סביבתו של המפרץ, וארגונים רבים בעולם פועלים על מנת לשמר את המערכת האקולוגית באזור.
ראו גם
עריכה- ח'ליג' פארס – טיל בליסטי איראני נגד מטרות ימיות
קישורים חיצוניים
עריכה
- אתר סקירה מקיף אודות המפרץ הפרסי (באנגלית)
- המפרץ הפרסי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ DISCOVERY OF OIL
- ^ מדוע הרגיז ח'אלד משעל את האיראנים?, אוקטובר 2009 – מהר 1388 לשבוע שבין 1/10/09 – 7/10/09, המרכז למורשת המודיעין
- ^ אינדה, 5 אוקטובר
- ^ פרארו, 3 אוקטובר