מאיה

מאיה הייתה ציוויליזציה במסו-אמריקה שהתפתחה בקרב בני המאיה, קבוצות אתניות של ילידים בני יבשת אמריקה הקרובות זו לזו בלשונן ובתרבותן, שישבו במשך למעלה מ-3,000 שנה באזורים נרחבים במרכז אמריקה. בני המאיה התפרשו בעבר על פני שטח של כ־400,000 קילומטרים רבועים בגבולות מקסיקו, אל סלוודור, בליז, הונדורס וגואטמלה של ימינו, ויצרו את אחת התרבויות המפותחות ביותר באמריקה בתקופה הטרום קולומביאנית, שקדמה לבואם של האירופאים במאה ה־16. תרבות המאיה הגיעה לשיאה בין המאה ה-3 למאה ה-9 לספירה, אז החלה דעיכתה. בשיאם מנו בני המאיה כ-14,000,000 תושבים.

מקדש בצורת פירמידה בעיר המאיה העתיקה טיקאל (גואטמלה של ימינו)

העדויות העיקריות מהן שואבים את הידיעות על העושר הרב של תרבות המאיה העתיקה הם שרידים שנחשפו בחפירות ארכאולוגיות: מקדשים, קברים, פסלים, תבליטים, ציורי קיר, כדים ותכשיטים. כתב התמונות (הירוגליף) הייחודי של בני המאיה טרם פוענח בשלמותו. לצד תרבותם העשירה, התבלטו בני המאיה בפיתוח ידע רב בתחום האסטרונומיה והמתמטיקה.

היסטוריה

פירמידת אל קסטיליו בצ'יצ'ן איצה

העדויות הראשונות על המאיה כתרבות נפרדת, מתוארכות לסביבות שנת 1800 לפנה"ס, מעט לפני הופעת התרבות האולמקית באזור מקסיקו. במאה ה-8 לפנה"ס התיישבו בחצי האי יוקטן. התקופה שעד שנת 300–200 לפנה"ס, זמן הופעת הכתב, מכונה התקופה הטרום-קלאסית. תרבות המאיה הגיעה לשיאה בתקופה שבין המאה ה-3 והמאה ה-9 לספירה ("התקופה הקלאסית"), אז הגיעה אוכלוסייתה לכ-14,000,000 נפשות. בני המאיה התגוררו במספר רב של ממלכות קטנות, שלכל אחת מהן עיר מרכזית, שהיוותה את מרכז הממשל והפולחן. תרומה גדולה להתפתחות האימפריה הייתה הידע שנצבר בתחום ניצול מקורות המים לצורכי חקלאות ולגידול מבחר רב של צמחים – שהבולט בהם הוא התירס, והמאמץ לבניית מערכת מסחר ענפה ודרכים יבשתיות בין מרכזי יישוב מרוחקים.

הממצאים הארכאולוגיים מן התקופה הזו הם עשירים ומרשימים: ערי מאיה רבות התגלו במקסיקו, בגואטמלה, בהונדורס ובבליז, ובהן מבנים גדולי-ממדים, מקדשים, קברים, מצפים אסטרונומיים ופסלים רבים מאבן ועץ. בין הערים המרכזיות שבהן נמצאו שרידים רבים ניתן למנות את טיקאל, קארקול, פלנקה, קלקמול, אל פרו, אושמאל, צ'יצ'ן איצה (ובה פירמידת אל קסטיליו), קופאן, קיריגואה, שאמאן-הא ועוד.

קצב הבנייה וההתפשטות של המאיה הואט ואף נעצר במאה ה-9, והממלכות הגיעו לקיצן זמן לא רב לאחר מכן – במהלך המאה ה-10. הממצאים הארכאולוגיים שנחשפו בחפירות במקסיקו, בגואטמלה ובצפון בליז מעידים על נטישת ערי המאיה ועל הרס מכוון של פסלים ומצבות. החוקרים מסיקים מכך שהתסיסה החברתית שהתחוללה בקרב המוני העם המנוצלים הביאה לירידת כוחם של האצילים ולהתפוררות הערים. בתקופה זו הצטמצמה אוכלוסיית המאיה בצורה משמעותית, אף שחלק מהערים נותרו מאוכלסות.

לדעת החוקר אריק תומפסון, הכבידו הכוהנים את עֻלָם בבניין מקדשים מפוארים ובהטלת מיסים שונים, עד שלבסוף העם התמרד והתרעם על הכוהנים, שעסקו בחישובים אסטרונומיים וזנחו את פולחן הפוריות. אולי משום כך זנחו את עריהם והיגרו למולדת חדשה. התאוריות לגבי מרידה עממית מקבלות חיזוק מחפירות שנערכו במקום, אשר חשפו קברי אחים גדולים של משפחות שלמות שנרצחו ונקברו יחד. משפחות אשר על פי סימנים שונים, כמו לבוש והשחזת שיניים, היו מבני מעמד הכוהנים. גילויים של העשור האחרון של המאה ה-20, הביאו לתפנית בהשערות אלו. תיארוך מדויק יותר של נטישת הערים על ידי פחמן 14, לצד התפתחות במחקר ההיסטורי של האקלים, מצביעים על כך שהמרידה פרצה לאחר שלוש שנות בצורת קשה. מקובל היום לסבור כי הבצורת המתמשכת גרמה לדלדול מאגרי המים באזור הטרופי שאינו ערוך לכך, וזעם העם הופנה כלפי מעמד הכוהנים אשר היה אחראי על ריצוי האלים ודאגה לתנאי האקלים. מאגרי המים של הערים, אשר התגלו בחפירות ארכאולוגיות, לא יכלו לספק את צורכי האוכלוסייה למשך זמן רב כל כך. עם השמדת מעמד הכוהנים, הוא מעמד בעלי הידע, לא היה בידי המוני העם הידע הנדרש על מנת לנהל את הערים גם כאשר שבו הגשמים. אחת התפילות הנפוצות בקרב בני המאיה עד היום היא התפילה לגשם, למרות שהאזור עתיר במשקעים.

הביולוג־גאוגרף פרופסור ג'ארד דיימונד מציג בספרו "התמוטטות" סברה שונה מעט; לטענתו, הסיבות לדילול הפתאומי של בני המאיה קשורות לתזונה שלהם, שהתבססה באופן כמעט בלעדי על תירס. למרות תנאי האקלים הקשים באמריקה התיכונה, שנעו אז בין גשמים בלתי נגמרים לבצורת כבדה, ממלכות המאיה שגשגו במשך אלפי שנים. הם הקימו ערים צפופות, מהצפופות ביותר בעולם הטרום־תעשייתי, וחקלאות משוכללת הכוללת טראסות, הגבהה מלאכותית של שדות ומערכות השקיה וניקוז גשמים. דיימונד כותב כי:

בדיקות איזוטופיות של שלדי מאיה עתיקים מצאו שלפחות 70% מהתפריט שלהם היה מורכב מתירס. הם ככל הנראה הגיעו למסקנה שעדיף לבחור צמח אחד ולדבוק בו. זו הייתה החלטה יוצאת דופן, משום שברוב התרבויות בסביבתה העדיפו מגוון גדול יותר [...]. הם לא יכלו לצאת למלחמות ארוכות כי התירס הטרי לא החזיק מעמד בדרך, וגם כשכבר נלחמו, הם נאלצו לחזור הביתה, לפעמים ממש באמצע הקרב, כדי לקצור אותו. אחרת הנשים והילדים היו גוועים ברעב.

תופעת הלוואי של הבחירה בתירס כמרכיב מוביל בתזונה הייתה שחיקה מואצת של האדמה. כל אדמה שעושים בה שימוש מסיבי לגידול תירס מפסיקה לתפקד כעבור מספר שנים ונדרשת למנוחה של קרוב לעשור.

הארכאולוג וחוקר תרבות המאיה, ד"ר תום סבר, טוען כי "היה ידוע שבני המאיה השתמשו בסיד כחומר הגלם העיקרי לבניית התשתיות שלהן. חשבתי שחלק מהסיד הזה אולי חלחל לאדמה, והצמחים שגדלו על אותה אדמה לאורך השנים אולי הושפעו ממנו. קיווינו שצילום אינפרה־אדום, שמסוגל לקלוט הבדלים קטנים מאוד בגוני הצבע של הצמחים, ירמוז לנו משהו על המקומות שבהם פעם היו ערים בנויות". כך בעצם שרטטו הצמחים את תוואי הערים העתיקות וסבר גילה שככל שהיישובים גדלו היער הצמוד הלך וקטן. "כששטחי החקלאות שלהם מוצו עד תום, הם כנראה נאלצו לשרוף את היערות בשביל לשתול שם עוד תירס. ככל שהתירס המשיך לזרום, האוכלוסייה המשיכה לגדול, ועוד אדמה הפכה ללא רלוונטית. זה היה מעגל קסמים שהיה קשה להשתחרר ממנו". כך נשרפו היערות הסמוכים לערי המאיה בזה אחר זה. סבר השתמש במודלים ממוחשבים המשמשים כיום לחיזוי מזג אוויר כדי לנסות ולהעריך את השפעת שריפת היערות על התנאים האקלימיים באזורי המאיה. "כל יער שנשרף גרם לעלייה של שלוש־ארבע מעלות בטמפרטורה ולירידה של כ־25% בכמויות הגשמים המקומיים. המערכת האקולוגית הרבה יותר מורכבת משהערכנו. העצים לא רק משפיעים על הגשם, אלא גם על תמהיל החיידקים באדמה, על יציבות הקרקע והלחות באוויר. בלי התנאים האלה, גם האדמה שנותרה הפסיקה לייצר תירס. התוצאה הייתה שינויי מזג אוויר ורעב שהובילו למותם של רבים מבני המאיה".

השערה נוספת היא כי הגורם העיקרי להתמוטטות ערי המאיה היו המלחמות: ההתנגשויות התכופות בין ערי המדינה היריבות, הפכו למלחמות אכזריות בהיקף מלא, שייתכן וגרמו לקריסה חברתית ולהרס הערים ונטישתן.

עם הכיבוש הספרדי בשנים 1530–1546 המירו רוב בני המאיה את דתם, והפכו לנוצרים. עם זאת, בני המאיה מתקיימים גם כיום כקבוצה אתנית במדינות מרכז אמריקה, וישנם כ-6 מיליון בני אדם הדוברים את שפות המאיה, שמקורן בשפה העתיקה של בני המאיה.

פולחן דתי ומעמדות

ערי המאיה היו לא רק מרכזי ממשל ושלטון אלא גם מרכזי פולחן. מקדשיהן נבנו בצורת פירמידות, בדרך כלל מדורגות. הדת שלטה בכל תחומי החיים. בני המאיה האמינו בפנתאון של אלים רבים אשר ייצגו את כוחות הטבע. כדי לזכות בהגנת האלים ולפייסם הוקרבו להם קורבנות, בהם קורבנות אדם – בהתנדבות אך גם בכפייה.
במחקר DNA של שרידים מהשנים 500–900 לספירה התגלה כי הקורבנות היו ברובם נערים אחים, חלקם תאומים.

החברה בתרבות המאיה נחלקה לשלושה מעמדות:

1. אצילים – כוהנים, מפקדי צבא, סוחרים ובעלי מטעי הקקאו. הכוהנים היו בעלי המשרות החשובות ביותר ושלטו באמצעות הגדת עתידות וכישוף.
2. פשוטי העם – בעלי המלאכה, שהיוו את רובו של העם, העלו מס לאצילים ועבדו בעבודות כפייה שונות – בעיקר בניית מקדשים ועיבוד אדמות האצילים.
3. שבויי מלחמה – בניגוד לדעה הרווחת, לא תמיד נלקחו קורבנות האדם בכפייה מקרב שבויי המלחמה, אלא לעיתים הם התנדבו מרצונם. הם נחשבו נבחרי האל, נהנו ממותרות וקיבלו יחס של כמעט אלים עד שהוקרבו.

המיתולוגיה של המאיה

ערך מורחב – מיתולוגיה של המאיה

על פי המיתולוגיה של המאיה, העולם נברא על ידי האלים כאשר בזמן אספת האלים הם הגיעו למסקנה שעליהם לברוא את העולם. על פי המיתולוגיה האלים בראו את העולם חמש פעמים וכל פעם הם לא היו מרוצים מהבריאה ולכן השמידו את העולם כדי ליצור עולם טוב יותר.

1. במחזור הראשון האלים בראו את בעלי החיים אבל ראו שאלה יצורים טיפשים ולכן השמידו אותם.
2. במחזור השני האלים בראו אנשים מבוץ אבל לאנשי הבוץ לא הייתה תודעה ולכן האלים השמידו גם אותם.
3. במחזור השלישי האלים בראו את אנשי העץ אבל לאנשי העץ היה קשה לנוע ולכן האלים השמידו גם אותם.
4. במחזור הרביעי האלים בראו אנשים מענבר אבל אלה שכחו אותם והפסיקו לעבוד אותם אז האלים השמידו גם אותם.
5. במחזור החמישי האלים ערבבו דם ותירס ויצרו את בני האדם (או אנשי התירס). על פי נבואת המאיה סופו של המחזור החמישי התקיים ב-21 בדצמבר 2012. יש הסבורים כי יום זה אינו סופו של המחזור החמישי, אלא זהו פשוט היום האחרון בלוח השנה של המאיה, ואין לכך משמעות אפוקליפטית.

תרבות

כתב ומספרים

ערך מורחב – ספרות מאיה

כתב המאיה מורכב ממאות סימנים. במשך הדורות התפתח הכתב לאלפי סימנים. כתב המאיה הוא כתב אידיאוגרפי ופונטי. כלומר, יש בו סימנים המייצגים מושגים וסימנים לייצוג עיצורים. כמו כן, ידוע שכתב המאיה מייצג חישובים אסטרונומיים, רשימות היסטוריות והגות.

בעת החדשה נעשו ניסיונות רבים לפענוח הכתב. על התהליך הקשתה העובדה שכשבאו הספרדים להביס את המאיה, הם שרפו את ספריותיהם הרבות ושרדו רק שני ספרים: ה"פופול ווך" (ראה "התחום הרוחני והדתי"), ו"צ'אילאן באלאן" – קובץ נבואות של שבטי המאיה.

על גופות שבויים נמצאו סימנים של שמותיהם ומתי הם נפלו בשבי. על כתובות האבן השונות מתועדים קטעים מהיסטוריית שבטי המאיה.

המלכים, ככל הנראה, הבינו את השפעתה העמוקה של המילה, עד כדי כך שהם מינו אנשים שנקראו כתבנים ותפקידם היה לשבח את המלך ולהאדיר את שמו. ככל הנראה, בשום חצר מלכות בתקופה הקלאסית של המאיה (250–900 לספירה) לא קרה שלא היו כתבנים רבים. הכתבנים באו ממעמד האצולה, ולעיתים אף היו בני המלך עצמו שלא עמדו למלוך אחרי מותו. לרוב, חיו הכתבנים חיי רווחה אך לאחר שהשליט שהכתבן פעל תחתיו הודח, גורלו של הכתבן היה דין מוות.

החישובים המתמטיים של בני המאיה יוצגו בעזרת מספרים ייחודיים בבסיס 20, בשיטה שהקדימה מבחינות מסוימות את ייצוג המספרים ההודי-ערבי שהוא הבסיס לשיטה העשרונית המערבית.

אמנות

מסורת בני המאיה השתמרה בעבודות יד כמו אריגה ופיסול. בתמונה נשים בעיר גואטמלה אורגות בסגנון ובציוד מסורתי

ליצירותיהם השתמשו בני המאיה בטקטיקות חריתה, תבליט, כיור ועיצוב. לכך הם השתמשו באבן, עץ, סטוקו וחומר. אחד מסוגי האומנות הוא פיסול. המאפיין את פסלי התירס של המאיה שחוטבו באבן געשית הוא צורה ביצתית עגלגלה, לראשיהם קפלי שיער שגולשים לאחור בקווים קשתיים מקבילים שמדגישים את החיטוב הרחב והחלק של הפנים. העיניים מביטות כלפי מטה. אחד הסוגים הנפוצים של הפיסול היה אסטלות. הם הוקמו בכיכרות הערים, והיו בגודל 1–12 מטרים. רוב המצבות מעוטרות בתגליפים.

ברבים ממקדשי המאיה ישנם תבליטים. רוב העיטורים קשורים לאסטרונומיה, לוח השנה ושליטים בתנוחות המביעות סמכות, קבלת שבויים ושפיטת נתינים. נוסף על כך, בתחריטים חשיבות רבה לגשם ולפוריות הקרקע.

עוד מודלים חשובים באמנות היו מוזיקה והצגות. הריקוד והשירה היו חלק בלתי נפרד מהטקסים. התהלוכות היו מלוות בתופים, בחלילים וברעשנים. שחקנים עם תלבושות משוכללות הציגו סצנות של מיתוסים ורקדו. המופעים איחדו את החברה אף על פי שהמשתתפים חולקו לקבוצות לפי עבודותיהם.

את כלי הנגינה בשבטי המאיה ניתן לחלק לשלוש קבוצות: כלי נשיפה, הנפוצים ביותר, שכללו: חלילים מעצם ומקנה, חצוצרות מעץ וקונכיות. סוג שני הוא כלים המייצרים רטט חזק. התופים העתיקים שלהם הם הדוגמה הטובה ביותר לכלי נגינה מסוג זה שבשביל להכינו צריך קרמיקה, עץ וחיכוך בין התופים. סוג כלי הנגינה האחרון מורכב מרעשנים, קונכיית צב ותופים ללא קרום.

עוד אמנות חשובה אצל המאיה היא אמנות הקרמיקה. היא שונה מכל שאר סוגי האמנות בכך שבקרמיקה אמני המאיה מביעים את רגשותיהם. על כלי החרס שלהם הציגו בני שבטי המאיה בני אדם, חיות ויצורים מיתולוגיים.

ארכיטקטורה

מקדש של בני המאיה בעיר העתיקה פלנקה שבמדינת צ'יאפס במקסיקו

מרבית המקדשים של בני המאיה נבנו במעלה פירמידות אבן המורכבות ממדרגות רבות. המקדש עמד על במה מרובעת. הייתה בו כרבולת אבן, שעוטרה במוטיבים דתיים.

סוג מבנה נוסף שבנו אנשי המאיה היו ארמונות, שנבנו על מישורי אדמה גבוהים והיה בהם מספר עצום של חדרים. החדרים לרוב עמדו בשני טורים, כאשר לכל חדר ישנו חדר מולו. בארמונות היו לרוב יותר מקומה אחת. במספר אתרים של שבטי המאיה כל פעם הקומות קטנות יחסית לקומות שמתחתן. כך הארמון נראה כמו פירמידה.

בני המאיה בנו מצפי כוכבים ולוחות למדידת זמן שהיו מגדלים בעלי חתך עגול או ריבועי (ראה פירוט על מצפי הכוכבים בפרק אסטרונומיה).

היו לבני המאיה גם מגרשים למשחק הכדור שלהם שנקרא pitz ובאצטקית (שפת נהואטל): טלאצ'טלי. המגרש היה בשטח פתוח, ונתחם משני צדדיו בגדות אבן. הזירה הייתה בצורת H פחוסה.

ילדים ותפקידם

תפקיד הילדים אצל בני המאיה היה קודם כל לעזור לזקנים. בנוסף, היה מוטל עליהם לעזור בבית: לבנות מטלות משק הבית ולבנים לעזור לאביהם בחקלאות. לילדים הונחלו ערכים של מוסר עבודה, עזרה בקהילה, כיבוד המשפחה, עצמאות, ביטחון עצמי וקבלת החלטות. לילדים שיישמו את הערכים ציפה גמול ולאלו שלא עונש, לא ברור אם גופני או לא. בגיל 15 הם כבר היו אמורים להיות עצמאים.

למען שיפור מאפייניהם הגופניים של הילדים השתמשו בטכניקות שונות. בכל יום נקבע שם אחר שהילדים בני המאיה שנולדו באותו יום נקראו על פיו. בשבטי המאיה היה טקס התבגרות בגיל מסוים והיה בו מופע חשוב שלאחריו היה משתה גדול עבור כל המשתתפים. לאחר הטקס היה הילד כשיר לנישואים.

השוקולד

הידע בתחום השוקולד עבר מדור לדור בעל פה, על ידי אבנים, כלי חרס, מסמכים ועוד. המידע שהועבר עסק בהשבחת הקקאו ובשימוש בו בחיי היום-יום ובטקסים. אנשי המאיה האמינו שהשוקולד התגלה על ידי אלי ההר. הם גם האמינו באל קקאו והיה להם טקס מיוחד בשבילו שכלל הקרבת בעלי חיים, קקאו, נוצות, קטורת וחילופי מתנות.

נמצא כי בני המאיה יצרו תערובות של שוקולד עם חומרים שונים, כמו תירס, צ'ילי, וניל, חמאת בוטנים, פרחים שונים ודייסת תירס. תערובות אלו שימשו לצרכים בריאותיים ולצורכי הנאה. אנשי המאיה נהגו להקציף את השוקו החם ושתו אותו. לקצף של המשקה היה תפקיד חשוב ברפואת המאיה.

לשוקולד הייתה חשיבות כלכלית בקרב בני המאיה: בארבעה פולי קקאו ניתן היה לקנות דלעת, ב-100 פולי קקאו ניתן היה לקנות ארנבת או תרנגול הודו וב-1,000 ניתן היה לקנות עבד.

הספרדים שכבשו את אזורי המאיה לא אהבו את השוקולד בהתחלה, אך עם הזמן אימצו אותו והפיצו אותו באירופה.

אסטרונומיה ולוח השנה

ערך מורחב – לוח השנה של המאיה

האסטרונומיה הייתה מפותחת מאוד בקרב בני המאיה. משכו הממוצע של סיבוב כדור הארץ סביב השמש, המכונה באסטרונומיה "שנה טרופית", הוא 365.242189 ימים, או 365 ימים, 5 שעות, 48 דקות ו-46 שניות בקירוב. בלוח השנה של המאיה אורך השנה הוא 365.2420. בלוח היוליאני שהיה מקובל באותו זמן באירופה, אורך השנה הוא 365.25 ימים, והיה הרבה פחות מדויק היות שבכל 128 שנה נוצרה סטייה של יום אחד. סטייה של יום אחד מתרחשת בלוח השנה של המאיה רק כל 5,291 שנים. לוח השנה של המאיה מדויק יותר אפילו מלוח השנה הגרגוריאני הנהוג כיום בעולם, והוא בן 365.2425 ימים. סטייה של יום אחד מתרחשת בלוח השנה הגרגוריאני כל 3,215 שנים.

לשבטי המאיה היו מצפי כוכבים ולוחות למדידת זמן. לעיתים הוקמה פירמידה שלמה או בניין נישא אחר כדי לשמש כלוח זמן. בקופאן, לדוגמה, הוקמה סדרה של בניינים, במרחק 12 ק"מ זה מזה, כלוח חקלאי. כאשר ראו, למשל, מבניין מספר 10 את השמש שוקעת בבניין 12, ידעו שהגיע הזמן לתחילת זריעת התירס. עוד דוגמה היא שכאשר הגיעה קרן השמש למצפה תת-קרקעי, ידעו שזהו היום הקצר או הארוך ביותר בשנה.

באחד מכתבי המאיה מציינים ליקויי חמה וירח עתידיים. הם רשמו במדויק 69 ליקויים, מתוכם רק 18 מעל אזור המדידה, והשאר במקומות אחרים בכדור הארץ. הידע האסטרונומי הועיל לשבטי המאיה רבות בקביעת זמנים לחקלאות, לפולחן ולמלחמה.

על פי המאיה, היקום היה מחולק לשלושה חלקים: קשת השמיים המלאה בכוכבים, העולם האמצעי והסלעי של האדמה, והעולם התחתון. היקום עצמו, כך האמינו המאיה, היה עץ ענק המתרומם לשמיים. העולם, גני העדן והעולם התחתון היו גוש אחיד בשם "קסיבאלבה". עץ הסייבה מסמל את העולם, והוא עובר בין כל אזורי היקום.

בני המאיה השאירו אחריהם קודים שמוצגים כצורות גאומטריות. הקודים נמצאים בלוחות הזמן שלהם, שביניהם "לוח הצולקין", האמור להציג תוכניתם של האלים לגבי העתיד. לוח הצולקין מורכב מעשרים גלופות ו-13 טונים. הגלופות מייצגות חוכמה ואת חודשי השנה, בלוח של 260 יום. הטונים מייצגים את מספר הימים בחודש.

לשבטי המאיה היו מספר נבואות. על פי המאיה, העולם הנוכחי, עם סוג האנשים שנמצא בו כיום, נברא ב-13 באוגוסט 3114 לפני הספירה והיה לעולם הרביעי שנברא על פי מיתולוגיית המאיה. לוח המאיה מסתיים ב-21 בדצמבר 2012, והדעות נחלקו לגבי משמעות הדבר: האם בני המאיה האמינו שעולם חדש ייווצר בתאריך זה או האם זהו סוף העולם (ראו עוד בערך תופעת 2012). עובדה זו שהתפרסמה במדיה גרמה לרבים לבהלה גדולה לקראת התקרבות התאריך, אך התאריך חלף ולא קרה דבר.

טיהור מים

מתקני טיהור מים על בסיס המינרל זאוליט נבנו לפני כ-2,000 שנים בעיר טיקאל. זאוליט משמש בקנה מידה רחב לטיהור מים כיום, ובמשך שנים סברו שמדובר בתגלית של המאה ה־20. זאוליט מנטרל רעלים, משמיד מיקרואורגניזמים ומרכך מים קשים.

רפואת המאיה

השיטה הרפואית שהייתה בשימוש שבטי המאיה, ורבים משתמשים בה גם היום, היא שמאניזם. על פי השמאניזם, כל מחלה היא תוצאה של פעולה רעה. לכן, בשיטת הריפוי מנסה הרופא להשיב לחולה את נשמתו. בשלב הראשון הוא השתמש בצמחים, ולאחר מכן על פי המאיה הוא יוצא לעולמות אחרים ולעיתים אף נלחם שם, ולוקח מהם את רסיסי הנשמה של החולה ומחזיר אותם לחולה. במהלך כל שלבי הריפוי שר השמאן.

בין מאות הצמחים שהיו בשימוש ברפואת המאיה: פלפלים, אבוקדו, דבש, וקקאו. בני המאיה מצאו מספר מאפיינים רפואיים חשובים בקקאו, כגון מניעת עלייה במשקל, עירור מערכת העצבים ושיפור מערכת העיכול.

ראו גם

• רשימת אתרים ארכאולוגיים של המאיה
• מוזיאון פופול ואישל
• שפות המאיה

לקריאה נוספת

• Albertina Saravia E, Popol Vuh - Ancient stories of the Quiche indians of Guatemala. 1991.
• Mary Ellen Miller, Maya Art and Architecture. Thames & Hudson 1999.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מאיה בוויקישיתוף

• נחום מגד, שבטי המאיה (מ-2000 לפנה"ס עד ימינו), באתר מט"ח
• הרצאת וידאו בנושא לוח השנה של המאיה, באתר המועדון האסטרונומי של אוניברסיטת ת"א
• ד"ר גילי חסקין, ‏עלייתה ושקיעתה של תרבות המאיה, באתר GoTravel
• יעל פטר, נפילת תרבות המאיה – "הם עשו זאת לעצמם", הידען, 13 באוקטובר 2009
• אלי אשד, "2012-העולם - סוף: נבואת בני המאיה", מגזין "יקום תרבות", דצמבר 2011
• מאמרים על תרבות המאיה (באנגלית) בפורמט מאתר ארכאולוגיה של המאיה
• גילי חסקין, מדורת השבט: מסע בעקבות ממלכת המאיה, באתר ynet, 29 בדצמבר 2014
• סיינטיפיק אמריקן ישראל, ‏סיפורו של אל הסערה / זק זוריץ', באתר "הידען", 9 במאי 2015
• אריאל הורוביץ, ‏סיפור אהבה אינדיאני, בעיתון מקור ראשון, 17 באפריל 2019
• Guardian, חוקרים במקסיקו גילו שרידי ארמון בן יותר מאלף שנה של בני המאיה, באתר הארץ, 5 בינואר 2020
• Severe droughts explain the mysterious fall of the Maya מאתר ה-BBC
• יוגב ישראלי, מחקר מצא: למה קרסה בירת התרבות של בני המאיה, באתר ynet, 21 ביולי 2022
• המיתוס שנשבר על פולחן קורבנות האדם של בני המאיה
• מאיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• מאיה, באתר אנציקלופדיית ההיסטוריה העולמית (באנגלית)
• מי היו בני המאיה ומה התרבות שיצרו?, באתר אנציקלופדית אאוריקה